אחד הסעיפים המשמעותיים במסגרת המהפכה המשטרית ("הרפורמה במשפט") של השר יריב לוין הוא ביטול עילת הסבירות – כלומר, האפשרות של בתי המשפט לפסול החלטות של רשויות שלטוניות בנימוק של "היעדר סבירות".

לפי הצעת החוק של שר המשפטים לוין, בתי משפט (בכל הערכאות, לא רק בג"ץ) לא יוכלו לפסול החלטות של רשויות שלטון בעילת הסבירות. אולם, לפי הצעת יו"ר ועדת החוקה של הכנסת ח"כ שמחה רוטמן – שעומדת להצבעה בקריאה ראשונה – שופטים יוכלו להמשיך לפסול החלטות של פקידים בעילת הסבירות, אבל לא יוכלו לפסול באותה עילה החלטות של נבחרי ציבור.

המטרה של עילת הסבירות היא להגן על האזרח ה"קטן" מטעויות, אטימות והתעמרות של הרשויות. בתי המשפט קיבלו החלטות במסגרת העילה, ששינו לטובה את חיי היום־יום של אזרחים ישראלים רבים. להלן שבע דוגמאות לפסיקות כאלה.

1. ביטול חיוב ארנונה לדייר רחוב

עיריית חולון חייבה ב־2020 את מנשה זרחי, דר רחוב בן 69, בתשלום ארנונה של כ־160 אלף שקל. החיוב נעשה בטענה השגויה שזרחי התגורר, כביכול, במפעל נטוש באזור התעשייה בעיר במשך כארבע שנים. בפועל, זרחי לא גר במפעל אלא תחת עץ ברחוב – מול המפעל. הוא, למעשה, רק הניח במפעל את חפציו באישור אחיו, דורון קופרפיש, שהיה אחד מבעלי המפעל.

אילוסטרציה: דר רחוב (צילום: RobertHoetink istockphoto)

זרחי חויב בארנונה על סמך טענה של קופרפיש. לדבריו, זרחי גר במפעל בזמן הסכסוך ביניהם. ועדת הערר בעירייה קיבלה את טענתו של קופרפיש ללא בדיקה – ובניגוד לתצהיר של מנהל הארנונה בעירייה, שקבע שזרחי לא גר שם. זרחי פנה לעירייה וביקש לבטל את הארנונה, אך זו סירבה לדון בטענותיו מטעמים פרוצדורליים.

זרחי עתר לבית המשפט המחוזי לעניינים מנהליים. בית המשפט קיבל את טענתו ופטר אותו מתשלום הארנונה. השופטת גיליה רביד קבעה, בין היתר:

החלטת העירייה נגועה בחוסר סבירות קיצוני […] מצופה מהרשות לא לאטום אוזניה מול מה שעשוי להיות עוול […] אין די בהבל פיו של אדם כדי להוות אסמכתה […] האפשרות שאדם שאפילו אינו שוכר דירה ישלם ארנונה לשטח מסחרי עצום כדי להניח שם גרוטאות היא אבסורדית.

2. מיגון מוסדות החינוך בשדרות

ב־2004 – ארבע שנים אחרי שהחל ירי הרקטות מעזה – גיבש משרד הביטחון תוכנית למיגון בתי הספר, גני הילדים, המכללה והישיבות בעיר שדרות, בעלות של 334 מיליון שקל. היעד לביצוע היה קיץ 2005. התוכנית לא נכללה בתקציב המדינה ל־2005 וקיבלה מימון של 70 מיליון שקל בלבד. בפועל, חלק ממוסדות החינוך בשדרות מוגנו, רובם לא.

משרד הביטחון גיבש תוכנית למיגון מוסדות החינוך בשדרות, בעלות של 334 מיליון שקל. התוכנית לא נכללה בתקציב המדינה וקיבלה מימון של 70 מיליון שקל בלבד. בפועל, חלק ממוסדות החינוך בשדרות מוגנו, רובם לא

תלמידים בורחים מבית ספר בשדרות לאחר פגיעה ישירה של טיל קסאם (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)

הורים תושבי העיר הפגינו וועד ההורים העירוני פנה לכל גורם אפשרי. אלון דוידי – אז, מנהל ישיבת ההסדר בשדרות, היום ראש העיר שלה – הוביל קבוצת תושבים שעתרה לבג"ץ נגד הממשלה בבקשה להורות למגן את המוסדות. המדינה טענה בתגובה שאין צורך במיגון, כיוון שיש במוסדות החינוך מרחבים מוגנים שאפשר להגיע אליהם "בזמן סביר".

במאי 2007 קיבל בית המשפט העליון את העתירה והורה למגן את כל המוסדות. נשיאת העליון דאז, דורית בייניש, כתבה בהחלטה, בין היתר:

ההחלטה למגן בשיטת המרחבים המוגנים (בלבד) חורגת ממתחם הסבירות.

בעקבות החלטת בית המשפט, ביצע משרד הביטחון מיגון זמני למוסדות – והממשלה העבירה תקציב להקמת מיגון קבוע. הקמת המיגון המשיכה להתעכב בגלל כשלים במכרזי הבנייה.

בנובמבר 2007 המדינה ביקשה ארכה להשלמת המיגון הקבוע עד מאי 2008. הבקשה התקבלה. בדצמבר 2008, בזמן מבצע "עופרת יצוקה",  ביקשה המדינה ארכה נוספת. בג"ץ לא אישר. המיגון הושלם ב־2009.

פגיעה ישירה בבית ספר בנגב מטיל קסאם, מאי 2007 (צילום: אלמוג צוגאוקר, פלאש 90)

3. הקמת אצטדיון טדי

ב־1984 הגישה עיריית ירושלים לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תוכנית להקמת אצטדיון ומרכז ספורט בשכונת מלחה. קבוצת תושבים חרדים משכונת בית וגן הסמוכה הגישה התנגדויות לתוכנית והפגינה נגדה.

התוכנית אושרה ב־1987, אולם, תוכניות בנייה דורשות את חתימת שר הפנים – ושר הפנים דאז, יצחק חיים פרץ מש"ס, סירב לחתום עליה. כך גם אריה דרעי, שהחליף אותו בתפקיד ב־1988. בינתיים, בית"ר ירושלים עברה לשחק בתל אביב כיוון שהאצטדיון הישן, ימק"א, נעשה קטן מלהכיל את אוהדיה.

העירייה עתרה לבג"ץ בבקשה להורות לדרעי לחתום על התוכנית. דרעי הסביר שהוא מחכה למידע על תוכניות בנייה עתידיות אחרות באזור, שעלולות להתנגש עם הקמת האצטדיון – אבל בג"ץ דחה את ההסבר וקיבל את העתירה.

התוכנית אושרה אבל שר הפנים דאז, יצחק חיים פרץ מש"ס, סירב לחתום עליה. כך גם אריה דרעי, שהחליף אותו בתפקיד. בינתיים, בית"ר ירושלים עברה לשחק בת"א. העירייה עתרה לבג"ץ, שקיבל את העתירה

השופטים אהרון ברק, אברהם חלימה וחנוך אריאל, כתבו בפסק הדין, בין היתר:

התנגדות דרעי אינה עניינית […] התוכנית ברת ביצוע […] מתכנניה היו מודעים להשלכותיה […] הדרישה לדחות את התוכנית לוקה בחוסר סבירות.

העבודות להקמת האצטדיון החלו ב־1989 והוא נחנך ב־1991.

אוהדי בית"ר באצטדיון טדי בירושלים, 31 ביולי 2019 (צילום: פלאש90)

4. הפסקת ניתוקי החשמל לעניים

עד לאחרונה, חברת חשמל ניתקה את הזרם לרבבות משקי בית עניים בשנה בגין אי־תשלום. ב־2019, ארבעה חייבים כאלה בשיתוף איגוד העובדים הסוציאליים, ארגון רופאים לזכויות אדם והאגודה לזכויות האזרח עתרו לבג"ץ וביקשו לאסור על ניתוק חשמל ללא בדיקת המצב הבריאותי והכלכלי של החייב.

חברת חשמל מסרה לבג"ץ בתגובה רשימה של כ־40 אלף משקי בית של חולים וניצולי שואה החסינים מניתוקים בשל מצוקותיהם. בפסק הדין, בינואר 2022, בג"ץ קיבל את העתירה באופן חלקי וקבע:

אספקת חשמל נחשבת למצרך חיוני וקשורה בקשר הדוק לזכות החוקתית לקיום בכבוד, לחיים ולבריאות.

בג"ץ הורה לרשות החשמל לקבוע אמות מידה חדשות לחסינות מניתוק ונוהל לשימוע לפני ניתוק, שבו ייבדק מצבו הכלכלי והבריאותי של הצרכן. כמו כן, בית המשפט הורה לחברת חשמל להפעיל כנגד מי שאינו יכול לשלם "אמצעי גבייה מתונים […] שאינם ניתוק". בנובמבר 2022 פורסמו אמות המידה החדשות, שהעניקו לכ־380 אלף משקי בית חסינות מניתוק.

בג"ץ הורה לקבוע אמות מידה לחסינות מניתוק ונוהל לשימוע לפני ניתוק. בנובמבר 2022 פורסמו אמות המידה, שהעניקו לכ־380 אלף משקי בית חסינות מניתוק

קשישים עניים, אילוסטרציה (צילום: kasto80 / iStock)

5. המשך סבסוד מעונות היום לילדים החרדים

הורים מעוטי יכולת לפעוטות זכאים לרשום את ילדיהם למעונות יום מסובסדים. שר האוצר לשעבר אביגדור ליברמן חתם ב־2021 על תקנה שלפיה החל מספטמבר באותה שנה, רק הורים יחידניים וזוגות ששניהם עובדים, או לומדים מקצוע, יוכלו לרשום ילדים למעונות המסובסדים. המשמעות הייתה שכ־20 אלף ילדים שאבותיהם הם אברכים הלומדים בכוללים לא יתקבלו למעונות.

זוג הורים חרדים ושני מעונות יום עתרו לבג"ץ נגד החלטת ליברמן. בג"ץ קיבל את העתירה, חלקית, והורה לליברמן לדחות את ההחלטה לספטמבר 2022.

זוג הורים חרדים ושני מעונות יום עתרו נגד החלטת ליברמן למנוע מעונות מילדי האברכים. בג"ץ קיבל את העתירה, חלקית, והורה לליברמן לדחות את ההחלטה לספטמבר 2022

השופטים ציינו בהחלטה, בין היתר:

המשפט מכיר בחובה השלטונית לקבוע הוראת מעבר […] (כדי ש)הסבסוד שהאזרח יקבל לא יבוטל באבחה אחת, באופן שיגרום לו ליפול כלכלית, מבלי שיתאפשר לו להיערך למציאות החדשה […] המתווה שנקבע לא מאפשר למשפחות האברכים זמן מספק להיערך לשינוי […] ועלול לפגוע בפעוטות.

בקיץ שעבר הממשלה נפלה והחלטת ליברמן לא יצאה לפועל.

אילוסטרציה: פעוטון לילדות חרדיות בתוך דירה (צילום: באדיבות בעלי הפעוטון)

6. יציאת חוסים לבתי הוריהם בתקופת הקורונה

ב־2020, בסגר הקורונה הראשון, אסר משרד הרווחה על ילדים ואנשים עם צרכים מיוחדים החוסים בפנימיות והוסטלים לצאת מהם, גם לצורך הביקורים הקבועים בבתי הוריהם.

חודשיים אחר כך, בתום הסגר, הודיע מנכ"ל משרד הרווחה דאז אביגדור קפלן כי תותר יציאה של חוסים – אבל רק ליום אחד, ללא יציאות מהבית ופגישות עם אנשים, פרט למשפחה הגרעינית ועם מסכות בתוך הבית.

במקביל, מנהלת האגף המעונות הממשלתיים במשרד הרווחה ד"ר דיצה מורלי שגיב, הוציאה הוראה שלפיה האיסור הגורף לצאת הביתה יימשך במוסדות הממשלתיים, כך שהיציאות המוגבלות הותרו רק לחוסים בהוסטלים.

כ־100 הורים פנו למשרד הרווחה והתחננו לבטל את האיסורים הללו ולאפשר לילדיהם לצאת הביתה, אך לא נענו. ההורים עתרו לבג"ץ. לעתירות צורפו אנשי מקצוע שדיווחו על פגיעות נפשיות בחוסים, ורופאים שטענו כי האיסורים אינם מבוססים על מידע רפואי ועל הוראות משרד הבריאות לכלל הציבור.

משרד הרווחה אסר על ילדים ואנשים עם צרכים מיוחדים שחוסים בפנימיות והוסטלים לצאת לביקורים הקבועים בבתי הוריהם. כ־100 הורים פנו למשרד הרווחה והתחננו לבטל את האיסור, אך לא נענו ועתרו לבג"ץ

אילוסטרציה: המוסד "שלווה" לילדים עם צרכים מיוחדים (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)

בג"ץ קיים דיון אחד בעתירה מבלי לקבל החלטה, אבל זה הספיק. השופטים – יוסף אלרון, עוזי פוגלמן ודוד מינץ – אמרו לנציגי משרד הרווחה בדיון:

הנהלים שלכם אינם תואמים אלה את אלה ואת נהלי משרד הבריאות ואינם סבירים. עצם העובדה שההורים נמצאים פה ומשמיעים את קולם מראה שמדובר בהליך לא תקין.

בעקבות הדיון בבג"ץ, שינה משרד הרווחה את הנהלים והתיר את יציאת כל החוסים בתנאים פחות קשוחים – ולא חידש את האיסורים הדרקוניים גם בסגרים הבאים.

בעקבות הדיון בבג"ץ, שינה משרד הרווחה את הנהלים והתיר את יציאת כל החוסים בתנאים פחות קשוחים – ולא חידש את האיסורים הדרקוניים גם בסגרים הבאים

7. הקמת מקווה בכפר ורדים

ב־2007 החליטו במשרד הדתות (שאז היה רשות במשרד ראש הממשלה) ובמועצה המקומית כפר ורדים על הקמת מקווה טהרה במועצה החילונית הכוללת כ־6,000 תושבים, בהם כ־50 משפחות דתיות. המועצה התנתה את הקמת המקווה בכך שתמומן מתקציב המדינה ולא על ידה – והממשלה הסכימה.

ב־2008 נבחר יו"ר חדש למועצת כפר ורדים, סיוון יחיאלי, שהכריז על כוונתו "לשמור על האופי החילוני של היישוב" וחזר בו מהכוונה להקים את המקווה. הוא קרא לערוך דיון ציבורי ביישוב אודות המקווה ולהחליט אחר כך.

מקווה טהרה, אילוסטרציה (צילום: אורי לנץ, פלאש 90)

התושבים הדתיים, שגם כך מרגישים מקופחים ביישוב, עתרו לבית המשפט המחוזי בחיפה וביקשו להורות להקים את המקווה. בית המשפט דחה את העתירה בטענה שלא נפל פגם בהחלטת המועצה, והעותרים ערערו לבית המשפט העליון בשבתו כבית דין לערעורים בעניינים מנהליים. העליון קיבל את העתירה ב־2014 והורה למועצה לבנות את המקווה תוך שנה וחצי.

התושבים הדתיים עתרו לבית המשפט העליון וביקשו להורות למועצה להקים את המקווה. העליון קיבל את העתירה והורה על בניית המקווה תוך שנה וחצי

נשיאת העליון אסתר חיות והשופטים ניר הנדל ועוזי פוגלמן קבעו, בין היתר:

החלטת המועצה שלא לפעול בהקדם להקמת מקווה ביישוב אינה עומדת במבחן הסבירות […] אינה מאזנת באופן סביר בין הצורך של תושבות היישוב שומרות המצוות לקיים את מצוות הטבילה לשיקולי התקציב ומשאבי הקרקע. לכן, למותר להידרש לטענות אחרות של המערערים באשר לפגמים שנפלו לשיטתם בהליך קבלת ההחלטות.

ב־2017 נחנך המקווה בטקס מפואר.