"אלו שאינם לומדים מההיסטוריה, נידונו לחיות אותה שוב".

(ג'ורג סנטיאנה)

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

הגיע הזמן לקרוא קריאת השכמת לחברה הישראלית לאחר אירועי החודשים האחרונים. הצונאמי שעובר בתוכנו ומחריב כל חלקה טובה, מקשה עלינו לישון היטב בלילה ולדאוג למחר שלנו, למחר של דור העתיד במדינה האהובה שלנו.

מדינת ישראל, אבן הראשה של מדינות העולם, עטורה בהישגים מרשימים בתחומי חיים מגוונים – הישגים כלכליים, מדינתיים, פוליטיים, חינוכיים, חברתיים, עסקיים, ביטחוניים, צבאיים, בתחום ההייטק, הרפואה ונוספים. ההישגים הללו הנמיכו קומה בחודשים האחרונים ובמקומם אנו עדים לרעשי רקע צורמים שמבשרים על משבר גיל ה-75 לקראת העשור השמיני של המדינה.

הישגיה המרשימים של המדינה הנמיכו קומה בחודשים האחרונים ובמקומם אנו עדים לרעשי רקע צורמים, שמבשרים על משבר גיל ה-75 לקראת העשור השמיני של המדינה

ההיסטוריה האנושית מלמדת על משברים שחוו מדינות בעולם בדיוק בעשור השמיני לחייהן – קצת לפני או אחרי. מעצמת העל ארצות הברית חוותה, בהגיעה לגיל 85 שנים, את מלחמת האזרחים שלה; ברית המועצות התפרקה כ-70 שנה לאחר הקמתה; איטליה שינתה את המשטר והפכה להיות פשיסטית בעשור השמיני שלה (1860); במקרים אלו ניכר שגם מלחמות השבטים בתוך המדינות איימו על עתידן.

מדוע לצעוד רחוק לאחור ולמחוזות שונים? כאן, בארצנו, התקיימו שתי ממלכות יהודיות בטרם הוקמה מדינת ישראל, הראשונה הייתה ממלכת יהודה והשנייה ממלכת החשמונאים. שתיהן נחרבו וקרסו בעשור השמיני לריבונותן בעקבות סכסוכים פנימיים. ועכשיו, בפעם השלישית, אסור לנו לתת יד לסטטיסטיקה הזאת!

הקמת מדינת ישראל לפני כ-75 שנה הייתה הניסיון לצלוח את אתגר העשור השמיני. כיום השבטים בחברה הישראלית שמורכבים ממנעד עצום של הון אנושי צבעוני, מיוחד ומגוון שמחזיק בערכים הטרוגניים ושונים האחד ממשנהו – יהודים-ערבים ודרוזים, חרדים-מסורתיים-חילוניים, מזרחיים-אשכנזים, ימניים-שמאלניים, ותיקים – עולים חדשים, אנטי ציונים – וציוניים חלקם מאיימים לפרק אותה מבפנים.

נשאלת השאלה שהתשובה לה מורכבת ומסועפת מאוד, עד כי לא בטוח שהינה בת מימוש וביצוע עד תום. לאן מועדות פניה של ישראל? מה מבשר המשבר האחרון שבפי חלק מהחברה מתואר כמשבר "ההפיכה השלטונית" ובידי החלק האחר משבר "הרפורמה המשפטית"?

מדוע לצעוד רחוק לאחור ולמחוזות שונים? כאן, בארצנו, התקיימו שתי ממלכות יהודיות בטרם הוקמה מדינת ישראל, הראשונה הייתה ממלכת יהודה והשנייה ממלכת החשמונאים. שתיהן נחרבו וקרסו בעשור השמיני לריבונותן

האמנם זה המשבר? או שמתחת לפני השטח יש סיפור אחר, עמוק מאוד, שלא ניתנה לו תשומת לב מספקת ולא טופל כהלכה אי שם עם הקמת המדינה ובמהלך שנותיה? היום הקול נשמע על ידי הדור השלישי, שגדל והתפתח במדינה ובניגוד להוריו בני הדור השני ולפניהם הסבים והסבתות בני הדור הראשון אינו מאמין יותר שעליו לשתוק ולא להגיב לאתגרים בשם קיום הארץ המובטחת.

דפי ההיסטוריה של העם היהודי התמלאו בסיפורי רדיפות, פרעות, שואה, ואירועי משבר ודחק לאורך שנות קיומו, ובכל זאת מיציאת מצרים ועד היום הצליח העם הזה לצמוח, להתחזק ולהיות איתן ומלא בחוסן מול האתגרים שעמדו מולו. המחלוקות המאתגרות בחודשים האחרונים מאיימות לפרק ולפגום ביציבות החברה והמדינה. הקרע הפנימי, הקנאות והפלגנות הם אלו שמסכנים את העשור השמיני שלנו. מה יהיה עלינו? האם ניתן לצפות את העתיד?

מאחר שאיני נביאה איני יכולה לצפות פני עתיד אך יכולה בהחלט לנסות ולצפות את המהלכים הנכונים ומה ראוי לעשות על מנת לצאת ממחול השדים שבו אנו נמצאים:

• עלינו לעשות בדק בית – לטפל באירועי הפנים שלנו, בשבטים שמרכיבים את החברה היהודית-ישראלית ובכאבי הבטן שלהם, ורק לאחר מכן לטפל בבעיות החיצוניות לנו – אם בבית הפרטי שלנו רוב הדברים יהיו תקינים נוכל להיות נכונים לאתגרי החוץ שמצפים לנו.
  עלינו לזכור שכולנו ברגע של מבחן, אנו צריכים להתלכד, לשלב זרועות, לגלות אחריות להיות נכונים להתפשר ובעיקר להיות מפוקחים ולצלוח את צומת הדרכים המורכבת שעומדת בפתחנו – האתגר לקראת שנות ה-80 שלנו.
• עלינו לזכור שלא נולדנו אתמול – יש לנו היסטוריה מפוארת ומשותפת, עברנו דרך ארוכה כפרטים וכמדינה, ביחד יכולנו לכל האתגרים – הקמנו מדינה כאשר היינו מעטים, הגיעו גלי עליה מכל רחבי תבל לבנות את המדינה, צלחנו מבצעים צבאיים ומלחמות מורכבות, קיימנו הסכמי שלום מגוונים, הקמנו ושכללנו ועדיין את הצבא הטוב בעולם – צה"ל, התמודדנו בגבורה וחכמה עם משברים כלכליים, ביטחוניים ואפילו רפואיים. ובכולם הפגנו אחדות וחוסן מעורר השראה.
• עלינו לטפל בסיפור של ישראל הראשונה והשנייה – באתגר של ישראל הניידת (שם נמצאות האליטות החברתיות) לעומת ישראל הנייחת (שם נמצאות הקבוצות החברתיות שסובלות מתקיעות ואי מוביליות חברתית על פי אבישי בן חיים וגדי טאוב. אל לנו לדחוק בכל פעם את השד חזרה לתוך הבקבוק אלא לאפשר לו לצאת משם, לנשום לרווחה ולטפל טיפול עומק בסוגיית השסע העדתי שלא טופל כהלכה לאורך שנותיה של המדינה.
• עלינו לפזר את מוקדי הכוח בקרב כל השבטים בחברה הישראלית, כך שאחדים או קבוצות מסוימות לא ירגישו שאינם חלק משמעותי ממוקדי העשייה, הכוח והמערכות בישראל.
• עלינו לקדם שינויים בכל מערכות השלטון (חינוך, בריאות, כלכלה, ביטחון, משפט ועוד) שיותאמו לאתגרי המחר ולא ימשיכו לתפקד כמערכות שמתנהלות באופן ארכאי ואינן מותאמות לתקופתנו – חשוב לעשות זאת  בשילוב כל הכוחות בחברה הישראלית המגוונת מבלי להשאיר אף אחד מחוץ למשוואת השינוי/רפורמה/חידוש.
• ובעיקר עלינו לטפח את מערכת החינוך ולבסס אותה כמנהיגת הערכים הרצויים והמוסכמים במדינת ישראל – כך שהדור הצעיר, הדור הבא, יידע כיצד עליו להתנהל ולפעול בהגיעו לרגעי אתגר כמו זה שאנו חווים בימים אלו. לחנך דור חוקר, שואל, מעורב ופעיל אזרחית. בכוחה של מערכת החינוך לחנך לערכים משותפים – תוך התבססות על מגילת העצמאות – מדינה יהודית ודמוקרטית מותאמת לישראל  כיום, לאתגרי המחר.

המחלוקות המאתגרות בחודשים האחרונים מאיימות לפרק ולפגום ביציבות החברה והמדינה. הקרע הפנימי, הקנאות והפלגנות הם אלו שמסכנים את העשור השמיני שלנו. מה יהיה עלינו? האם ניתן לצפות את העתיד?

איך נעשה זאת?

השינוי צריך להיות מלמטה – יש לעם כוח עצום, כפי שראינו בחודשים האחרונים. הייתי מציעה למנות ועדות מקצועיות חיצוניות לכנסת בתחומי החיים המובילים של המדינה (צבא, ביטחון, חינוך, בריאות, משפט, כלכלה, פנים, שוויון חברתי, תרבות, תקשורת) שבראשם ובתוכם יכהנו בעלי מקצוע נטולי אינטרסים שאינם תלויים בדבר.

חשוב שוועדות אלו לא יכללו פוליטיקאים. ההון האנושי בוועדות חייב לשקף  את כל חלקי החברה הישראלית, את כל הקולות והתפיסות המקצועיות (מומחי הכלכלה, התרבות, הצבא, הביטחון, הבריאות וכו'). אלו צריכים לייצר בתחומם רפורמה, חשיבה מחודשת בתחום עליו הם ממונים ולקדם זאת ללא שיקולים פוליטיים.

בהמלצה חמה הייתי מציעה שבראש ובראשונה נראה את משרד החינוך כמשרד שאינו פוליטי אלא מקצועי וחיצוני למערכת הפוליטית. מי שיעמוד בראשו צריך להיות איש/אישה שצמחו בתוך המערכת ומכירים אותה לאורכה ולרוחבה, כאלו שקצרו הצלחות, התמודדו עם אתגרים במערכת ומסוגלים להשיט את ספינת החינוך החשובה כל כך לחוף מבטחים.

לסיכום, עלינו לזכור שמדינת ישראל נמצאת לאורך שנותיה באתוס של תחושת חירום מתמדת, בין אם מבחוץ ועכשיו מבפנים. קל מאוד לכתוב, לחשוב ולומר שמדינת ישראל עומדת ליפול לתהום, קורסת לתוך עצמה, מאבדת את כוחה ומשילותה, כך שהאויבים סביבנו ישמחו לאיד.

כאשת חינוך וחוקרת חוסן חברתי וקהילתי, אני בוחרת להביט על המשבר אליו נקלענו כנקודת שמתוכה אפשר לצמוח. אני בוחרת: לחשוב חיובי, לראות את חצי הכוס המלאה, לשנות את העולם בתוכי ובסביבתי, למצוא ולממש את המשמעות שבעשייה החינוכית שלי.

כאשת חינוך וחוקרת חוסן חברתי וקהילתי, אני בוחרת להביט על המשבר אליו נקלענו כנקודת שמתוכה אפשר לצמוח. אני בוחרת: לחשוב חיובי, למצוא ולממש את משמעות עשייתי החינוכית

אני בוחרת בטוב – ובעיקר בוחרת ללמוד מההיסטוריה האנושית ומתסמונת גיל ה-80 של הממלכות בעבר ומדינות העולם.

אני בוחרת בך מדינת ישראל אהובתי – מזל טוב ליום הולדתך ה-75 ותודה עליך.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.