הקביעה כי חמאס מורתע הייתה אקסיומטית במודיעין ובדרג המדיני הבכיר. שוב ושוב מתמסר המודיעין והממסד הביטחוני לרעיון הפשטני של "מאזן הרתעה".

על פי רעיון "מאזן ההרתעה", אפשר להעריך בסבירות גבוהה כי המורתע מולנו שוקל באופן רציונלי את סיכוייו, לנוכח מאזן הרווח וההפסד הצפויים משבירת הסטטוס קוו המאולץ בעיניו.

על פי הרעיון הפשטני של "מאזן ההרתעה" אפשר להעריך בסבירות גבוהה כי המורתע מולנו שוקל באופן רציונלי את סיכוייו לנוכח מאזן הרווח וההפסד הצפויים משבירת הסטטוס קוו המאולץ בעיניו

כיצד? מתמטיקה פשוטה – סופרים כמה ואילו כלי נשק נמצאים בידי הצד השני לעומת כלי הנשק ועליונותם הטכנולוגית שברשותנו, ובאה לציון הרתעה. נתונים כמותיים נתפסים בדרך כלל כאמינים וחסרי הטיה.

אבל המודיעין מעבר לנתוני ספירת מלאי, הקלים יותר יחסית להשגה, מתקשה -אם בכלל – לחבר בין משתנים שאינם מתחברים לכאורה. בעיקר בין משתנים לא כמותיים, העשויים להניב משמעויות חדשות למציאות המורכבת, כשאין בנמצא נקודה ארכימדית המאפשרת מבט כולל.

כך למשל ההשפלה הבלתי נסבלת, שאינה ניתנת למדידה, שספגה מצרים ב-67' הניעה אותה ליזום מהלך צבאי מוגבל חרף נחיתות צבאית מובהקת מול עליונות צבאית, וזאת על-מנת להפשיר את הקיפאון המדיני.

בין 57' לראשית 67' אמ"ן העריך בעקביות כי אין פניו של גמאל עבד אל נאצר הנשיא המצרי למלחמה, וזאת על סמך הצהרותיו החוזרות: "כל הרוצה לצאת למלחמה חייב להתכונן לקראתה…ולהימנע  מלהמר על עתיד ארצו".

אמ"ן לא השכיל לחבר (לסנתז) בין הנתונים הבאים:

1. מעמדו המתפורר של נאצר כמנהיג הפאן-ערביות וכישלונותיו הכלכליים מבית.
2. התכתשויות צבאיות מסלימות עם סוריה.
3. איומי ישראל על סוריה.
4. "בחישות" מכיוונה של ברה"מ, שחששה לביטחון הקליינט הסורי שלה.

כל אלו הם נתונים שלא ניתן לכמת ולהעריך את משמעותם האופרטיבית בכל הנוגע ל"מאזן ההרתעה", שדחפו את נאצר בסופו של דבר להימור נואש.

אבל המודיעין מעבר לנתוני ספירת מלאי, הקלים יותר יחסית להשגה, מתקשה לחבר בין משתנים שאינם מתחברים לכאורה, בעיקר משתנים לא כמותיים, העשויים להניב משמעויות חדשות למציאות המורכבת

כך, למשל, אנו משוכנעים כי חזבאללה היה מורתע עד לאחרונה, מאז מלחמת לבנון השנייה. האמנם? תחילה, הוא נזקק לתקופה ארוכה של שיקום וחידוש מלאים של טילים מתקדמים יותר, וב-2011 הצטרף לצד בשאר אסד במלחמתו במורדים, ובהמשך הכפיף את הארגון את עצמו לאסטרטגיה אגרסיבית מתעצמת של איראן מול ישראל.

כל המרכיבים האלו בהתנהלות חזבאללה אינם שייכים להרתעה. ומכאן, עצם הנכונות של חזבאללה, מזה חודשים, להלך צבאית על הסף – אינה קשורה ל"שחיקה בהרתעה", אלא קשורה לשיקולים אזוריים ולסיום השיקום והגעה ל-150 אלף טילים מדויקים יותר ומדויקים פחות. לשיטת "מאזן ההרתעה" חמאס נחשב למורתע, אבל בחר להמר משיקולים אידיאולוגיים ואזוריים שאינם קשורים לנחיתותו הצבאית המובהקת.

מתי מחויבת מדינה ל"טפח" הרתעה (מושג חביב אצלנו)? כאשר שתי מדינות שכנות או רחוקות נמצאות בעימות טריטוריאלי/אידיאולוגי/דתי/ כלכלי (על משאבים). מציאות קונפליקטואלית בלתי פתירה כזאת אוצרת בתוכה, בין השאר, גם קודים תרבותיים נפרדים, המתרגמים ומשמרים את האידיאלים והנרטיבים הלאומיים של כל צד – לפעמים עד כדי אי הכרה בלגיטימיות של הצד השני. כל אלה משבשים את חישוב "מאזן ההרתעה". הצדדים בקונפליקט מתחמשים ללא הרף לצרכי הרתעה הדדית, שסופה להסתיים בצעד מקדים של אחד מהם.

עצם הנכונות של חזבאללה, מזה חודשים, להלך צבאית על הסף – אינה קשורה ל"שחיקה בהרתעה", אלא לשיקולים אזוריים ולסיום השיקום והגעה ל-150 אלף טילים מדויקים יותר ופחות

כפי שלמדנו מהיסטוריה של הפתעות, הרתעה אמינה ככל שתהיה, מבחינת יכולת גביית מחיר בלתי נסבל למורתע, יש לה תאריך תפוגה קצוב. הרתעה היא בבחינת פלסטר על פצע פתוח שאינו מפסיק לדמם וסופו לנשור ולהשאיר אותנו שוב מופתעים. בחשבון אחרון, הצד המרתיע אינו יכול לבחון כאמור את אפקטיביות  הרתעה שלו על בסיס רציונלי – חשבון הכדאיות של הצד השני.

הרתעה תלויה יותר מכל בקריטריונים פסיכולוגיים. מה שחושב התוקפן הפוטנציאלי מכריע יותר מאשר המצב לאמיתו. ההרתעה מתרחשת, ראשית כל, בתודעתם של בני אדם. מאפיינים פסיכולוגיים ותרבותיים שקשה להעריכם, אם בכלל, מתחרים בחשיבותם עם תפיסות אסטרטגיות.

תפיסת ההרתעה הישראלית שאבה השראה מתפיסת ההרתעה הגרעינית של ארה"ב מול בריה"מ בשנות ה-50 וה-60 ("השמדה הדדית" / "תגובה גמישה"), שאף היא כמעט התדרדרה למלחמה גרעינית בהימור של בריה"מ להציב טילים גרעיניים 160 ק"מ מחופי ארה"ב.

לא כל שכן, כשמדובר בהרתעה קונוונציונלית, הנשענת על יסודות של הערכה שמבוססת על סביבה הנוטה לאי יציבות כרונית. כי אפשר להכריע את המרתיע – גם אם הוא נהנה, בראייתו, מעליונות טכנולוגית ללא עוררין. עליונות כזו, מצד שני, דווקא מחלישה את ערנותו של המרתיע.

חמור מכך ,לעיתים לא ניתן להסיק ממאפיינים אישיותיים יציבים על פני זמן – כיצד יגיב מקבל ההחלטות בעת משבר. האדם הוא מכונת הכחשה, ומתקשה לדמיין, גם עם מידע רב, סטייה/תפנית מהתנהלות חייו השגרתיים, ויגיב רק כאשר חרב מתנופפת מול פניו.

הרתעה תלויה גם בקריטריונים פסיכולוגיים. תפישת התוקפן הפוטנציאלי מכריעה יותר מהמצב לאמיתו. ההרתעה מתרחשת, ראשית כל, בתודעה ותלויה במאפיינים פסיכולוגיים ותרבותיים שקשה להעריכם

בסביבה הנזילה המקיפה את ישראל, במציאות של הסכמי שלום המבוססים על הכרת מנהיגי המדינות והאליטות שלהן בחשיבותם ולא על תמיכה רחבה בציבורים שלהם – להרתעה יש תוקף מוגבל.

החלופה הממשית להרתעה מוגבלת זו היא קיום רמה גבוהה ככל האפשר של יכולות צבאיות. כאלו שתוכלנה לגבות מחיר בלתי נסבל, בזמן קצר יחסית, ממשטרים וארגונים קנאיים, המרותקים לחזיונות אידיאולוגיים ומשיחיים, שבחרו לאתגר את ישראל. 

יהושע טייכר שירת כ-40 שנה בחטיבת המחקר באמ"ן וביחידה ללוחמה פסיכולוגית בצה"ל. קיבל את פרס ראש אמ"ן לחשיבה יוצרת בשנת 1990. פרסם מאמרים בסוגיות של הפתעות אסטרטגיות ויחסים בין-ערביים ב-BESA (מכון המחקר בסוגיות ביטחון של אוניברסיטת בר אילן) , בכתב העת "מערכות" של צה"ל ועוד.