סילבי קשת, שהלכה השבוע לעולמה, המשיכה והתמידה במסורת של "חץ מסילבי קשת" גם לאחר שחצתה את גיל 90. היא הייתה לאושיית רשת ושילחה את חיציה השנונים-נשכניים בפוליטיקאים, בזייפנים, בצבועים, במתחסדים. בעצם בכל מי שנמצא ראוי לטיפולה הקטלני.

סילבי כיכבה שנים רבות ב"ידיעות אחרונות". היא פרשה מ"עיתון הבית" שלה בשנת 2005, ומאז המשיכה להבריק ברשת ממש עד יומה האחרון. כמה ימים לפני מותה בגיל 94 וחצי, כתבה על המכות שחטפו בכנסת בני משפחות של חטופים. והנה איזה צירוף מקרים, ברשומה הקודמת שפרסמתי כאן ב"זמן ישראל" לפני כשבועיים, הזכרתי את סילבי קשת כאחת הדמויות הנדירות המשמרות חיוניות וברק גם בגיל מופלג.

היא הפכה אושיית רשת ושילחה את חיציה השנונים-נשכניים בפוליטיקאים, בזייפנים, בצבועים, במתחסדים, בכל מי שנמצא ראוי לטיפולה הקטלני. מאז פרשה מידיעות המשיכה להבריק ברשת עד יומה האחרון

אותה רשומה נכתבה בעקבות הגילוי על חתן פרס נובל לכלכלה הפרופסור דניאל כהנמן שסיים את חייו בהמתת חסד, בדיגניטאס שבשוויץ בהגיעו לגיל 90. שם זהו מעשה חוקי. הפרופסור כהנמן נפרד מהעולם בחודש מרץ אשתקד.

בעת כתיבת השורות הללו, יומיים אחרי מותה, התקשורת הישראלית מלאה בדיווחים על מותה של כוכבת העיתונות האייקונית. אבל ב"עיתון הבית" שלה, ב"ידיעות אחרונות", אין מילה לזכרה. אוי לאותה בושה. רק בשלוחה הדיגיטלית, ב-ynet, פורסמה כתבה סבירה על סילבי קשת. נראה שהבוס הגדול, בעל העיתון נוני מוזס, ממשיך כדרכו במסורת המוכרת של התחשבנות קטנונית.

אכן, דם רע הצטבר בין סילבי קשת לבין עיתונה לשעבר. מעמדה בעיתון הונמך בשנים האחרונות שקדמו לפרישתה. היא לא הסתירה את כעסה על העיתון שהנמיך והצהיב במהלך המרדף אחרי פופוליזם ורייטינג. "אידיוט אחרונות" כך כינתה את העיתון בציוציה השנונים-קטלניים. ואגב, בראיונות רדיופוניים שקדמו לפרישתה היא לא חששה לדבר על התייחסות פוגענית של הבוסים לעיתונאים ותיקים. אנשים נהיו נון-פרסון, טענה. לא עונים לפניותיהם, לא מתייחסים למכתביהם.

כבר נאמר על סילבי קשת שהיא ניחנה ב"כשרון כתיבה של סכינאי". כבר הובעה מזמן התפעלות מיכולת ההישרדות שלה. "אני השמעון פרס של הטוויטר" היא צייצה בגאווה גלויה כאשר מלאו לה 88 שנים.

*  *  *

לא רק ביעד הצפוי – פוליטיקאים – סילבי קשת השתלחה. הנה חץ שהיא שילחה במו"לים, מוציאי ספרים לאור, בסתיו שנת 2021. ציטטתי אותה בהתלהבות בקבוצת הפייסבוק של "עיתונאי ידיעות אחרונות עבר והווה". הקבוצה הוקפאה כחודשיים לאחר ה-7 באוקטובר. וכך כתבתי:

"חברתנו סילבי קשת חיה מאוד ובועטת וממשיכה לשלח את חיציה גם לאחר שחצתה את גיל 90 – הנה ציוץ שלה שראוי במיוחד לשיתוף ולהפצה:

'האם לקחתם לידיכם בשנים האחרונות ספר בעברית או ספר מתורגם שעטיפתו לא מכריזה עליו שהוא מטלטל, מצמית, עוצמתי, סוחף, מרתק, מפעים, מלא תשוקה, יצירת מופת?

דורותי פרקר המופלאה, האישה השנונה לדורותינו, כתבה על ספר כזה: ספר זה אסור להניח הצידה. יש לזרקו בכל הכוח'.

"האם לקחתם לידיכם בשנים האחרונות ספר שעטיפתו לא מכריזה שהוא מטלטל, מצמית, עוצמתי, סוחף, מפעים, מלא תשוקה, יצירת מופת? דורותי פרקר המופלאה כתבה: ספר זה אסור להניח הצידה. יש לזרקו בכל הכוח"

והנה לקט מדברי טוקבקיסטים שהגיבו בעיתון "הארץ" על מותה של סילבי קשת:

"היא אימצה את המוטו של השבועון "העולם הזה" (גם הוא כבר ז"ל):
"ללא מורא, ללא משוא פנים".
"יחידה בדורה".
"מתה בידיעה שהכול נגמר כאן".

כצפוי, היו גם טוקבקיסטים ששילחו במנוחה חרפות וגידופים. נתן ברקת למשל איחל: "שלא יהיו לה יורשים". לדבריו היא אמנם חשפה באומץ כמה פרשיות חמורות, אבל "היא פגעה ברבים בארסיות שלוחת רסן". ואילו טוקבקיסט המכונה "סנט סילבי" טען לעומת ברקת: "היא פגעה במפלצות".

"ינעמו לה רגבי עפרה", איחל טוקבקיסט. אבל הבא אחריו עדכן: "לא יהיו רגבי עפר. היא תרמה את גופתה למדע…תודה לך סילבי קשת על היושרה והאומץ, על חוסר יכולתך להתחסד, ובעצם – על הכול".

טוקבקיסט נוסף נזכר איך פגש את סילבי לפני שנים בביתו של יהלומן יהודי בלונדון, בשכונה אמידה. "הבטתי במיליונר היהודי הנובוריש שעל קירות ביתו נתלו תמונות יקרות", כתב, "וכאילו התבוננתי בו מבעד לעיניה של סילבי. וראיתי עד כמה מגוחך ופתטי הניסיון של האיש שדיבר במבטא אידישיסטי מובהק להפוך לג'נטלמן אנגלי במקטורן. וכמה טרגי הניסיון היהודי הזה לפברק זהות".

וטוקבקיסטית ששמה טלילה סיפרה: "לפני כמה שבועות בלבד התחלתי לקשקש עם סילבי בפייסבוק. היא הייתה חיונית ושנונה".

"ינעמו לה רגבי עפרה", איחל טוקבקיסט. אבל הבא אחריו עדכן: "לא יהיו רגבי עפר. היא תרמה את גופתה למדע. תודה לך סילבי קשת על היושרה והאומץ, על חוסר יכולתך להתחסד, ובעצם – על הכול"

אבל נראה שגם סילבי קשת לא ניצלה מאימי הזקנה חרף הצלילות, השנינות, החיוניות והאינטליגנציה החדה. הנה דיווח של טובקיסט שהכיר כנראה את סילבי, ודבריו מעציבים ושוברי לב:

"שנותיה האחרונות עברו עליה בבדידות מדורדרת. בדירה תל אביבית קטנה, עם מטפלת נאמנה ועם רדיו צמוד לאוזנה. אשת החברה הזוהרת, יפת התואר וחדת הקסת, הפכה לקשישה המייחלת למותה".

יהי זכרה ברוך.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.