הילד הקטן בוכה וחסר מנוחה – מובן לגמרי. שלשולים מלווים אותו במשך מחצית מחייו הקצרים. הוא מיובש וחלש מאוד. בידו השמאלית הזעירה מחובר צינור צהוב שמעביר מזון נוזלי לגופו השברירי.
בגיל 9 חודשים, חאלד שוקל בקושי 5 קילוגרמים – מחצית מהמשקל התקין לתינוק בגילו. ובמחלקת הילדים המרכזית בבית החולים בעזה, בעוד הרופאים מנסים להציל את בנה, ודאד עבד אל-על יכולה רק להביט בו בחוסר אונים.
בגיל 9 חודשים, חאלד שוקל בקושי 5 קילוגרמים – מחצית מהמשקל התקין לתינוק בגילו. ובמחלקת הילדים המרכזית בבית החולים בעזה, ודאד עבד אל-על יכולה רק להביט בבנה בחוסר אונים
לאחר ביקורים חוזרים ונשנים בחדר מיון, הרופאים החליטו לאשפז את חאלד בסוף השבוע שעבר. במשך כמעט שבוע הוא הואכל דרך זונדה, ואז קיבל תוספי תזונה וחלב מבקבוק, שמחולק כל שלוש שעות או יותר. אימו, מודאגת ושבורה, אומרת שזה לא מספיק.
"הלוואי שהיו נותנים לו כל שעה. הוא מחכה לזה בקוצר רוח… אבל גם להם חסר", אומרת עבד אל-על. "הסגר הזה הורס אותנו".
ככל שישהה יותר זמן בבית החולים, כך מצבו של חאלד ישתפר. אך עבד אל-על מתייסרת מהמחשבה על שאר ילדיה, באוהל שלהם, עם סירים ריקים וללא אוכל, בעוד המצור הישראלי על עזה נכנס לחודשו השלישי – הארוך ביותר מאז תחילת המלחמה.
נעולה, מנותקת וחרבה מהפצצות ישראליות – עזה מתמודדת עם רעב. אלפי ילדים כבר טופלו בשל תת-תזונה. הורים כמו עבד אל-על, מותשים, עקורים ונסמכים על מזון בסיסי במשך שנה וחצי של מלחמה, רואים את ילדיהם דועכים – ויכולים לעשות מעט מאוד. אין להם עוד ברירה.
אלפי ילדים כבר טופלו בשל תת-תזונה. הורים כמו עבד אל-על, מותשים, עקורים ונסמכים על מזון בסיסי במשך שנה וחצי של מלחמה, רואים את ילדיהם דועכים – ויכולים לעשות מעט מאוד. אין להם עוד ברירה
תת-תזונה חריפה בקרב ילדים מזנקת
בתי החולים בעזה בקושי מתפקדים, בעודם מטפלים באירועי נפגעים המוניים ודוחים מקרים שאינם מסכני חיים. מאגרי המזון במחסני האו"ם התרוקנו. השווקים כמעט ריקים. מה שנותר נמכר במחירים מופקעים, שאינם נגישים לרוב תושבי עזה – שם, למעלה מ-80% מהאוכלוסייה תלויים בסיוע, לפי האו"ם.
מטבחים קהילתיים שמאכילים אלפים נסגרים בזה אחר זה. רוב השטחים החקלאיים אינם נגישים. מאפיות נסגרו. חלוקת מים כמעט נעצרה – בעיקר בגלל מחסור בדלק. באירועים נואשים, אלפים – רבים מהם ילדים – מצטופפים מול מטבחים קהילתיים ונאבקים על מזון. מחסנים מועטים עם מעט ציוד נבזזו.
המצור הארוך ביותר על עזה מעורר גינויים בינלאומיים גוברים – אך טרם הביא את ישראל לפתוח את המעברים. עוד ועוד גופים מאשימים את ישראל בשימוש ברעב ככלי מלחמה. תושבים ואנשי סיוע מזהירים כי תת-תזונה חריפה בקרב ילדים יוצאת מכלל שליטה.
"אנחנו שוברים את הגוף והנפש של ילדי עזה", אמר לעיתונאים בז'נבה מייקל ריאן, מנהל מחלקת החירום של ארגון הבריאות העולמי (WHO). "אם לא נעשה דבר, אנחנו שותפים למה שמתרחש לנגד עינינו… הילדים לא צריכים לשלם את המחיר".
"אנחנו שוברים את הגוף והנפש של ילדי עזה. אם לא נעשה דבר, אנחנו שותפים למה שמתרחש לנגד עינינו… הילדים לא צריכים לשלם את המחיר"
ישראל הטילה את המצור ב-2 במרץ, אז סיימה את הפסקת האש שנמשכה חודשיים, והחלה במבצע צבאי מחודש ב-18 במרץ. ישראל טוענת ששני הצעדים נדרשו כדי ללחוץ על חמאס לשחרר את החטופים.
ישראל לא הגיבה להאשמות שהיא משתמשת ברעב ככלי מלחמה. אולם גורמים ישראלים טענו בעבר שבעזה יש מספיק סיוע בעקבות גל חלוקה במהלך הפסקת האש, והאשימו את חמאס בהסטת הסיוע לטובת מטרותיו. אנשי סיוע הומניטרי מכחישים שקיימת הסתה משמעותית של הסיוע, וטוענים שהאו"ם מפקח בקפדנות על החלוקה.
אם רוצה לעזור לבנה אך לא יכולה
חאלד סובל מתת-תזונה מאז שהיה בן חודשיים. אימו הצליחה להתמודד עם המצב באמצעות ביקורים במרפאות חוץ ותוספי תזונה שחולקו במרכזי האכלה. אבל במהלך שבעת החודשים האחרונים, עבד אל-על, בת 31, רואה את בנה הולך ונובל. גם היא סובלת מתת-תזונה, ולא צרכה חלבון כמעט בכלל בחודשים האחרונים.
לאחר הריון מתיש ושני ימי לידה, חאלד נולד – תינוק במשקל 2 קילוגרמים ובריא יחסית. עבד אל-על החלה להניק אותו. אך בגלל מחסור בסידן, שיניה מתפוררות והיא מייצרת מעט מאוד חלב. "הנקה דורשת מזון, ואני לא מצליחה לספק לו מספיק", היא אומרת.
לאחר הריון מתיש ושני ימי לידה, חאלד נולד – תינוק במשקל 2 קילוגרמים ובריא יחסית. עבד אל-על החלה להניק אותו. אך בגלל מחסור בסידן, היא מייצרת מעט מאוד חלב
לחאלד ארבעה אחים ואחיות, בגילאים 4 עד 9. המשפחה נעקרה מרפיח וכעת חיה באוהל צפונית משם, במוואסי חאן יונס. כאשר האוכל אזל תחת המצור, המשפחה הפכה לתלויה במטבחים קהילתיים שמחלקים אורז, פסטה ושעועית מבושלת. הבישול באוהל הוא אתגר: אין גז, וחיפוש אחר עץ או פלסטיק לבעירה מתיש ומסוכן.
אחמד בן ה-7 ומריה בת ה-4 כבר מראים סימני תת-תזונה. אחמד שוקל 8 קילוגרמים בלבד; עצמותיו בולטות מבעד לעורו. הוא אינו מקבל תוספי תזונה ממרכזי ההאכלה, שמיועדים רק לילדים מתחת לגיל 6. גם מריה איבדה ממשקלה, אך אין מאזניים כדי לשקול אותה. "הילדים שלי הפכו לשבריריים כל כך", מקוננת עבד אל-על. "הם כמו אפרוחים".
מרכזי תזונה ברחבי עזה נסגרים
מאז 2 במרץ, סוכנויות האו"ם מתעדות עלייה בתת-תזונה חריפה בקרב ילדים. הן מדווחות על מערכת חיסונית חלשה, מחלות תכופות, אובדן משקל ומסת שריר, עצמות ובטנים בולטות, ושיער שביר. מאז תחילת השנה, יותר מ-9,000 ילדים אושפזו או טופלו בשל תת-תזונה חריפה, לפי יוניצ"ף.
העלייה בחודש מרץ הייתה דרמטית – 3,600 מקרים, גידול של 80% לעומת 2,000 ילדים שטופלו בפברואר. מאז, התנאים רק החמירו. לפי יוניצ"ף, מלאים של תוספים וביסקוויטים שמונעים תת-תזונה התרוקנו. מזון טיפולי שמיועד לטיפול בתת-תזונה חריפה עומד להיגמר.
עלייה בחודש מרץ הייתה דרמטית – 3,600 מקרים, גידול של 80% לעומת 2,000 ילדים שטופלו בפברואר. מאז, התנאים רק החמירו. לפי יוניצ"ף, מלאים של תוספים וביסקוויטים שמונעים תת-תזונה התרוקנו
הורים ומטפלים חולקים ביניהם טיפולים נגד תת-תזונה כדי להתגבר על המחסור – אך הדבר מחליש את היעילות. כמעט מחצית מ-200 מרכזי התזונה שפעלו בעזה נסגרו בשל הפצצות ועקירה. ובינתיים, ציוד חיוני ממתין במעברים – אך נמנע ממנו להיכנס לרצועה בשל מגבלות שמטילה ישראל.
"ברור לחלוטין שיהיו עוד מקרים של אובדן משקל קיצוני, שזו הצורה הקשה והמסוכנת ביותר של תת-תזונה. ברור גם שיהיו עוד ילדים שימותו ממחלות שניתן למנוע", אומר דובר יוניצ"ף, ג'ונתן קריקס.
סואד עובד, תזונאית בעזה, אומרת שהורים מגיעים בתדירות גבוהה יותר למרכזי האכלה – פשוט כי אין להם במה להאכיל את ילדיהם. "אי אפשר להתקיים שנתיים רק על מזון משומר ומנות חירום".
בבית החולים נאצר טופלו בשבוע שעבר ארבעה מקרים קשים של תת-תזונה חריפה – בהם חאלד. רק מקרים קריטיים מתקבלים – וגם הם לתקופות קצרות בלבד, כדי לאפשר טיפול בילדים נוספים.
בבית החולים נאצר טופלו בשבוע שעבר ארבעה מקרים קשים של תת-תזונה חריפה – בהם חאלד. רק מקרים קריטיים מתקבלים – וגם הם לתקופות קצרות בלבד, כדי לאפשר טיפול בילדים נוספים
"אם נאשפז את כל הסובלים מתת-תזונה חריפה, נזדקק למאות מיטות", אומר ד"ר יאסר אבו ג'אלי, ומודה: "בכל מקרה אנחנו לא יכולים לעזור לרבים… אין לנו כלום בידיים".
מערכת הטיפול במחלות התמוטטה
לפני המלחמה, מאות משפחות בעזה היו רשומות במערכת סדורה של טיפול במומים מולדים, מחלות גנטיות או אוטואימוניות – אך המערכת קרסה בעיקר בשל מחסור במזון, תחליפים או טבליות שנדרשו לניהול המחלות.
ד"ר אחמד אל-פרח, ראש מחלקת ילדים ויולדות בבית החולים נאצר, אומר שמאות ילדים עם מחלות גנטיות עלולים לפתח גם פגיעות קוגניטיביות – ואף גרועות מכך. "הם נידונו למוות", הוא אומר.
הסיסטיק פיברוזיס של אוסאמה אל-רקאב החריף מאז פרוץ המלחמה. מחסור בבשר, דגים וטבליות אנזים המסייעות לו לעכל מזון הוביל לאשפוזים חוזרים, זיהומים בדרכי הנשימה ושלשולים קשים
הסיסטיק פיברוזיס של אוסאמה אל-רקאב החריף מאז פרוץ המלחמה. מחסור בבשר, דגים וטבליות אנזים המסייעות לו לעכל מזון הוביל לאשפוזים חוזרים, זיהומים בדרכי הנשימה ושלשולים קשים – כך אומרת אימו, מונה. עצמותיו בולטות מבעד לעורו. אוסאמה, בן 5, שוקל 9 ק"ג בלבד – ואינו מסוגל כמעט לזוז או לדבר. המזון המשומר אינו מספק לו תזונה כלשהי.
"במצב הרעב בעזה, אנחנו אוכלים רק עדשים משומרות", אומרת אימו. "אם הגבולות יישארו סגורים, גם את זה נאבד".
רחמה אל-קאדי ילדה תינוקת עם תסמונת דאון לפני שבעה חודשים. מאז, סאמא עלתה בקושי 300 גרם – ואושפזה מספר פעמים עם חום. אימה, שגם היא בתת-תזונה ועדיין סובלת מדלקת בעקבות הלידה, ממשיכה להניק. אך שוב, זה לא מספיק.
סאמא חסרת מנוחה, אינה ישנה ודורשת עוד ועוד מזון. הרופאים מבקשים מהאם לשפר את תזונתה כדי להפיק יותר חלב. כשהיא מרימה את רגליה הדקות של סאמא, אימה אומרת: "אני לא מאמינה שזו רגל של תינוקת בת 7 חודשים".
תוגת אב: "מחכים למוות"
ילדיה של עבד אל-על מביאים מים ועומדים בתור למטבחי מרק כי היא אינה יכולה. כדי להגיע לשם, עליהם לטפס על גבעה קטנה. כשמתאפשר, היא ממתינה להם למרגלות הגבעה, פוחדת שייפלו או ישפכו את האוכל.
כשהם חוזרים עם אוכל, המשפחה מחלקת אותו לכמה ארוחות וכמה ימים. כשאין כלום – הם מתחלקים בפחית שעועית. עבד אל-על לעיתים מוותרת על חלקה. "הילדים שלי", היא אומרת, "ראויים יותר".
כשהם חוזרים עם אוכל, המשפחה מחלקת אותו לכמה ארוחות וכמה ימים. כשאין כלום – הם מתחלקים בפחית שעועית. עבד אל-על לעיתים מוותרת על חלקה. "הילדים שלי", היא אומרת, "ראויים יותר"
בעלה, עאמר, סובל מבעיית לב שמגבילה את תנועתו, ואינו יכול לעזור. "בגלל היעדר מזון בריא, גם כמבוגרים אין לנו כוח לזוז או להתאמץ", אומר עאמר. "אנחנו יושבים באוהל ומחכים למוות".
הילדים מתחננים לעגבניות מטוגנות או תפוחי אדמה מבושלים – אך אין ירקות, או שהמחיר גבוה מדי. קילוגרם מהם עולה 75 שקל. קופסת סרדינים משומרים עולה 35 שקלים, הון עתק.
הילדים מתחננים לעגבניות מטוגנות או תפוחי אדמה מבושלים – אך אין ירקות, או שהמחיר גבוה מדי. קילוגרם מהם עולה 75 שקל. קופסת סרדינים משומרים עולה 35 שקלים, הון עתק
"עוד שנתיים, הילד שלי לא יוכל ללכת – בגלל מחסור במזון", אומרת עבד אל-על. בחיוך מהול בחוסר אונים, היא הוציאה את חאלד מבית החולים לכמה שעות כדי שיבקר את משפחתו ביום שישי. הם התאספו סביב פחית שעועית קרה.
היא מקווה שהרופאים היו יכולים לתת לה את הטיפול לקחת לאוהל – כדי שתוכל להיות עם משפחתה. "אני מותשת – לפני הלידה ואחריה – בגלל מחסור במזון", היא אומרת. "אנחנו לא מצליחים לחיות".
הכתבה הוכנה על ידי כתבי AP מוחמד ג'חג'וח ושרה א-דיב
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהפלסטינים מנצחים אותנו. אנו הופכים להיות כמו הגרועים באויבנו. בעוד כמה עשרות שנים בודדות ישבו ההיסטוריונים וישאלו: איך הנכדים של דור השואה מאפשרים לכתות של מושחתים ומשיחים בתמיכה של ציבור אנטי ציוני לעשות את המעשים בעזה בשמם ? איך ראש ממשלה נאשם בפלילים מצליח להנהיג את כל המדינה למה שנראה כפשעי מלחמה?
על פניו זה נראה כאילו ההבדל ביננו ובין הגרמנים הוא יכולת הביצוע. כמו הגרמנים גם אנחנו שואפים לשלוט על עמים שיהיו חוטבי העצים ושואבי המים. גם יכולת (לא הטכנית) ההרג שלנו מוגבלת לעומת הגרמנים. כל זה תוך רכיבה על גל של נקמנות ושנאת זרים.
ההיסטוריונים ישאלו את השאלה: איך ציבור ליבראלי ושמרני שפוי לא יתקומם ? איך אותם ציבורים גדולים לא מסרבים לפעולות שדגלים שחורים מתנוססים עליהם ? איך השוליים ההזויים השתלטו על השיח והמילה "סרבנות" משתקת את הציבור השפוי ?את השפויים, ואני בתוכם, אני שואל איפוא אנחנו?
האנושיות דורשת תן להם אוכל עכשיו . פתח את השערים והאכל אותם . ההגיון והתבונה אומרים . אוכל רק יאריך את המלחמה ויאריך את הסבל וההרג .מאה שנות הכלה ומלחמה הביאו למצב הזה . אחרי הכרעה ברורה יבוא זמן הרחמים וההומניות.
רן, כדאי לדייק בעובדות. 40% מתושבי הרצועה הם מתחת לגיל 14. הגיל החציוני ברצועה הוא 18. כלומר, מרבית תושבי עזה בכלל נולדו לתוך שלטון חמאס – ברירות או בחירות לא היו להם. וכל זה לא משנה את העובדה שאתה כותב את התגובה הדוחה שלך בכתבה על תינוקות וזאטוטים שסובלים מתת-תזונה. ערלות הלב מדהימה ממש, מעבר לעובדה שאתה משתמש בנתונים לא נכונים כדי לנסות לחפות על חוסר האנושיות הזו.
חדשות נפלאות לפתיחתו של השבוע. תמשיכו לפרסם כתבות על "סבלם" של הפלשטנאצים בעזה. רוב אלו מתושבי רצועת עזה הפלשטנאצים שבחרו בחמאס בבחירות חופשיות ודמוקרטיות (כ-80 אחוזים) ב-2006 ואימצו את סיסמתו "האיסלאם הוא הפתרון" עדיין נמצאים בחיים וכל יום שעובר אולי מוכיח להם שהאיסלאם איננו הפתרון. אגב גם היהדות של ממשלת ארגוני המחבלים בראשותו של הדיקטטור הצורר הבוגד (פרשות קטאר והצוללות) ורוצח החטופים ביבים שקרניהו איננה הפתרון. הדתות, כל הדתות, הן הבעייה מספר אחת בעולם.