כאשר גורמים אוקראינים ורוסים נפגשו לסבב שני של שיחות הפסקת אש באיסטנבול ב־2 ביוני, היה ברור שלא יתקיים שם משא ומתן רציני. אוקראינה, ששאפה לרצות את ממשל טראמפ ולספק את רצונו בהסדר, שלחה משלחת בכירה בראשות שר ההגנה שלה. רוסיה, לעומתה, שלחה רק דיפלומטים זוטרים.
למעט פתיחת הדלת לעסקת חילופי שבויים חדשה, הפגישה לא הניבה פריצות דרך. תחת זאת, הקרמלין חזר על תנאים שאינם משתנים כבר שלוש שנים – להסכמתה של אוקראינה לכניעה, ובהם הכרה בריבונות רוסיה על חמישה מחוזות אוקראיניים כבושים, ויתור נוסף על שטחים מצד אוקראינה, ניטרליות אוקראינית, ופירוק דה־פקטו של צבאה.
נציגים אירופים הגיעו לאיסטנבול כמחווה של תמיכה בתהליך השלום, אך היעדרה של ארה"ב בלט לעין – ראיה לכך שהודרה ממילוי תפקיד מרכזי בשיחות. זהו ריחוק משמעותי מהציפיות הגבוהות לתהליך השלום ומהתקוות שנשמעו בתחילת הפגישות במאי, אז הצהיר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ שהוא מוכן להגיע לאיסטנבול – אם גם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין יופיע.
טראמפ התגאה במשך שנים בקשרו המיוחד עם פוטין והפך את השלום באוקראינה ליעד מרכזי במדיניות החוץ שלו, אך היעדרותה של וושינגטון מהשיחות הייתה הוכחה בולטת לכישלונה של הדיפלומטיה של ממשלו
טראמפ התגאה במשך שנים בקשרו המיוחד עם פוטין והפך את השלום באוקראינה ליעד מרכזי במדיניות החוץ שלו, אך היעדרותה של וושינגטון מהשיחות הייתה הוכחה בולטת לכישלונה של הדיפלומטיה של ממשלו – ולכישלונה של הגישה האמריקאית הכוללת למלחמה בין רוסיה לאוקראינה.
כישלון זה נובע ממו"מ כושל, מהיעדר הבנה של שאיפותיה האמיתיות של רוסיה, ומפענוח שגוי של האותות שמשדר פוטין. האחריות הסופית מוטלת על כתפיו של טראמפ, אך תרם להחמרתה אדם אחד במיוחד: שליחו הראשי לקרמלין – הדיפלומט החובב סטיב ויטקוף.
עלייתו של ויטקוף לעמדת השפעה בזירה הדיפלומטית הבינלאומית הייתה מההפתעות הגדולות ביותר של כהונתו השנייה של טראמפ. עד נובמבר האחרון, עמד ויטקוף הרחק ממוקדי קבלת ההחלטות במדיניות החוץ.
תפקידו הציבורי הראשון היה יו"ר משותף של ועדת ההשבעה של טראמפ. אך ב־12 בנובמבר 2024 מינה אותו טראמפ לניסיון ראשון בענייני חוץ – שליחו האישי המיוחד למזרח התיכון. תחילה, ובאישור ממשל ביידן היוצא, עסק ויטקוף במגעים מול ישראל וחמאס. לאחר כניסתו של טראמפ לתפקיד, קיבל תפקידו תוקף רשמי מטעם ממשלת ארה"ב.
עלייתו של ויטקוף לעמדת השפעה בזירה הדיפלומטית הבינלאומית הייתה מההפתעות הגדולות ביותר של כהונתו השנייה של טראמפ. עד נובמבר האחרון, עמד ויטקוף הרחק ממוקדי קבלת ההחלטות במדיניות החוץ
ויטקוף, שמכיר את טראמפ כבר ארבעה עשורים, הוא אחד האנשים הקרובים והנאמנים ביותר לו – שותף למשחקי גולף וחבר אישי. הייתה לו חשיבות רבה כאשר עמד לצד טראמפ ברגעיו הקשים ביותר – לאחר אירועי ה־6 בינואר 2021, וגם בתקופת הרשעתו בפלילים בניו יורק בתחילת 2024 – ותמך בו מוסרית ואישית.
ויטקוף נולד בברונקס ולמד באוניברסיטת הופסטרה בלונג איילנד שבניו יורק. הוא פנה לקריירה משפטית שהתפתחה לכדי עיסוק בנדל"ן ובהשקעות, והפכה אותו למיליארדר.
לעיתים קרובות חבר ויטקוף למשקיע ממוצא סובייטי, לן בלווטניק, שעשה את הונו ברוסיה הפוסט־קומוניסטית, והשניים בנו יחד תיק נכסים עצום בארה"ב – ברובו בניו יורק, מיאמי וקליפורניה. אף שחלק מפעילותו העסקית כללה השקעות בולטות בלונדון, מדובר היה רק בחלק שולי מהפורטפוליו שלו. היעדר הניסיון של ויטקוף בזירה העסקית הבינלאומית הפך אותו לשונה מהותית ממובילי עסקים אחרים שטראמפ גייס בעבר למשימות מדיניות חוץ.
ניסיונו הראשון של ויטקוף בדיפלומטיה התמקד בהשגת הפסקת אש והסכם שחרור חטופים בין חמאס לישראל. בשיתוף פעולה הדוק עם ברט מקגרק הצליח לתווך הסכם ממש ימים ספורים לפני השבעתו של טראמפ
ניסיונו הראשון של ויטקוף בדיפלומטיה התמקד בהשגת הפסקת אש ושחרור חטופים במלחמת חמאס–ישראל. בשיתוף פעולה הדוק עם ברט מקגרק – בכיר במדיניות החוץ שכיהן גם תחת ביידן, טראמפ הראשון ואובמה – הצליח ויטקוף לתווך הסכם קצר טווח ממש ימים ספורים לפני השבעתו של טראמפ. ההסכם, שנמשך 60 יום, פג אמנם, והעימות חזר – אך שיתוף הפעולה בין הדיפלומט הוותיק לבין מקורבו של הנשיא הנכנס הצליח, וחיזק את מעמדו של ויטקוף.
זמן קצר לאחר הצלחתו בזירה המזרח־תיכונית, הורחב תפקידו של ויטקוף באופן דרמטי, והוא קיבל אחריות גם על ניהול משאים ומתנים ישירים מול רוסיה ואיראן. למעט דיפלומטים אגדיים בהיסטוריה – כמו קלמנס פון מטרניך מהאימפריה האוסטרית או הנרי קיסינג'ר האמריקאי – כמעט ולא מוטלת אחריות על כמה מו"מים בינלאומיים קריטיים במקביל על אדם אחד.
ובכל זאת, מינוי של מקורב אישי לבעל גישה ישירה לנשיא הוכיח את עצמו במקרים מסוימים בעבר. זה עבד באופן יוצא מן הכלל במהלך המשא ומתן על הסכמי אברהם, שבהם מילא ג'ארד קושנר, חתנו של טראמפ, תפקיד מרכזי, תוך הסתמכות על צוות רחב של יועצים מנוסים בעלי היכרות עמוקה עם המזרח התיכון.
אבל כשזה הגיע לרוסיה, ויטקוף שינה כיוון. במקום לעבוד בתיאום עם גורמי המקצוע בממשל האמריקאי, ניהל בפועל מיזם דיפלומטי של אדם אחד. באופן מעורר מחלוקת, נמנע מיצירת קשר משמעותי עם שגרירות ארה"ב במוסקבה או עם מחלקת המדינה בוושינגטון.
כשזה הגיע לרוסיה, ויטקוף שינה כיוון. במקום לעבוד בתיאום עם גורמי המקצוע בממשל הוא ניהל בפועל מיזם דיפלומטי של אדם אחד, וכפי שטראמפ נהג בעבר, ויתר על שימוש במתורגמן או ברשם פרוטוקול בפגישותיו עם פוטין
כפי שטראמפ נהג בעבר, גם ויטקוף ויתר על שימוש במתורגמן אמריקאי או ברשם פרוטוקול בפגישותיו עם פוטין. ההסתמכות על מתורגמן של הקרמלין גרמה לכך שלא קיבל תרגום מדויק או קריאה מעמיקה של שפת המקור של פוטין – החלטה חסרת תקדים שזכתה לביקורת חריפה מצד אנשי מקצוע בתחום מדיניות החוץ.
יתרה מזאת, בחודשים הראשונים של המו"מ, לא קיים ויטקוף שום קשר עם הצד האוקראיני. בהתחשב בחוסר היכרותו המוחלט כמעט עם רוסיה, אוקראינה והיסטוריית הסכסוך הארוכה והמרה ביניהן, החלטתו לפעול לבדו הובילה לכך שהגיע לקרמלין בלי ידע על קווי הגבול הלגיטימיים של אוקראינה – ובלי הקשר שיעזור לו להבין את טענותיו ואיתותיו של פוטין.
![נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מקבל את פניו של סטיב ויטקוף, שליחו המיוחד של נשיא ארה"ב דונלד טראמם, בסנקט פטרבורג, רוסיה. 11 באפריל 2025 (צילום: Gavriil Grigorov, Sputnik, Kremlin Pool Photo via AP)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/06/AP25101553472520.jpg "נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מקבל את פניו של סטיב ויטקוף, שליחו המיוחד של נשיא ארה"ב דונלד טראמם, בסנקט פטרבורג, רוסיה. 11 באפריל 2025 (צילום: Gavriil Grigorov, Sputnik, Kremlin Pool Photo via AP)")
אף שביקש עצות ממקורות מגוונים – בהם ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר ונשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון – היעדר הידע האזורי של ויטקוף ואי היכרותו עם נורמות הדיפלומטיה הובילו לשורת שגיאות.
שלא כמו דיפלומטים ותיקים שמעדיפים עמימות וניהול שקט של מגעים, ויטקוף נהג להתבטא לעיתים קרובות על מצב המו"מ – ולעיתים קרובות בצורת הצהרות נחרצות על "התקדמות משמעותית" שבפועל לא התממשה.
שלא כמו דיפלומטים ותיקים שמעדיפים עמימות וניהול שקט של מגעים, ויטקוף נהג להתבטא לעיתים קרובות על מצב המו"מ – בצורת הצהרות נחרצות על "התקדמות משמעותית" שבפועל לא התממשה
לא פחות חמור מכך, מאמצי התיווך שלו נפגעו מהנטייה שלו לאמץ את הנרטיב הרוסי, ולהעניק לרוסים ויתורים חד־צדדיים מראש – מבלי שנראה כל סימן לכך שהרוסים מצדם יעניקו ויתור כלשהו.
בין אותם ויתורים חד־צדדיים – שפורסמו על ידי ויטקוף ובכירים נוספים בממשל – נכללו דחיית חברות אוקראינה בנאט"ו, הפחתה חדה בסיוע האמריקאי לאוקראינה, והצהרות שלפיהן על אוקראינה להכיר בכיבושיה הטריטוריאליים של רוסיה.
אמנם גם טראמפ עצמו אימץ חלק מהנרטיב הרוסי בנוגע להיבטים שונים של המלחמה. הוא ניפח את תחושת ההתקדמות במגעים עם מוסקבה, ולעיתים אף רמז כי הפסקת אש קרובה מתמיד וכי תוביל לשלום קבוע.
אך לצד הצהרות אלו, טראמפ השמיע גם לעיתים תלונות על התוקפנות הרוסית והעמדות הנוקשות של הקרמלין. לא כך ויטקוף, שנראה כי הוא מאמין שהשלום יגיע אם רק יקרב את עצמו לפוטין, יפאר את האפשרויות לשותפויות השקעה אדירות בין המדינות, וישבח את נכונותה לכאורה של רוסיה להתקדם לעבר שלום כולל.
טראמפ התלונן לעיתים על התוקפנות הרוסית והעמדות הנוקשות של הקרמלין. לא כך ויטקוף, שכנראה מאמין שהשלום יגיע אם רק יקרב את עצמו לפוטין וישבח את נכונותה לכאורה של רוסיה להתקדם לעבר שלום כולל
תפקידו המרכזי של ויטקוף בשיחות עם רוסיה גרם גם לנזק נוסף: מערכת היחסים האישית הקרובה שלו עם טראמפ העניקה להערכותיו משקל עודף – לעיתים על חשבון דעתם של מומחים מנוסים וזהירים ממנו. כך חיזק ויטקוף את אמונתו השגויה של טראמפ שפוטין ניתן לשכנוע, ושאפשר לנתק את בריתו עם סין באמצעות הבטחות עמומות לסחר והשקעות אמריקאיות.
הביטוי המקיף ביותר לעמדותיו של ויטקוף בנוגע לרוסיה, אוקראינה והמלחמה ניתן בראיון שנתן ב־21 במרץ לתוכניתו של טאקר קרלסון – פרשן אנטי־אוקראיני ידוע לשמצה, שנוהג לשבח את רוסיה של פוטין כמודל של שגשוג ולתאר את אוקראינה כ"דיקטטורה". הריאיון חשף את היקף הבורות של ויטקוף בכל הנוגע לאוקראינה, לפוטין ולאופיו של המשטר הרוסי.
ויטקוף הביע אופטימיות ואמר: "אנחנו לא רחוקים מהפסקת אש של 30 יום", וזאת אף שרוסיה המשיכה באותה עת במתקפה צבאית נרחבת – שכללה הפצצות על יעדים אזרחיים בערים אוקראיניות – בימים שקדמו להופעתו.
יתרה מכך, ויטקוף הגן על פוטין וטען שאינו "אדם רע", אלא "נדיב" ו"מנהיג דגול". שליחו של טראמפ גילה אדישות – או חוסר מודעות – לאחריותו של פוטין למותם של יותר מ־10,000 אזרחים אוקראינים, לעקירתם של עד 10 מיליון בני אדם, לחסינות שממנה נהנים חיילים ושכירי חרב רוסים שביצעו הוצאות להורג מיידיות של אזרחים אוקראינים ושבויי מלחמה, ולפשע המלחמה של חטיפת ילדים אוקראינים – כפי שתועד בצו המעצר שהוצא נגד פוטין על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי.
מעבר לכך, ויטקוף חזר ללא ביקורת על תעמולה רוסית שקרית לגבי המלחמה. בפברואר אמר ל־CNN ש"המלחמה לא הייתה הכרחית. היא נגרמה כתוצאה מפרובוקציה – אך לא בהכרח מצד הרוסים". הוא חיזק את הנרטיב הרוסי גם בריאיון לטאקר קארלסון, כשטען שהאזורים שרוסיה כבשה – שאת שמותיהם לא הצליח לזכור – הם "דוברי רוסית", מה שמרמז, לטענתו, על נאמנות למוסקבה ועל בסיס לגיטימי לסיפוח.
ויטקוף הגן על פוטין וטען שאינו "אדם רע", אלא "נדיב" ו"מנהיג דגול", ואף חזר ללא ביקורת על תעמולה רוסית שקרית לגבי המלחמה, למשל כשטען שהאזורים שרוסיה כבשה הם "דוברי רוסית"
בפועל, מאז 2014 ברחו מאזורי דונבאס הכבושים יותר אוקראינים משהחליטו להישאר ולחיות תחת שלטון רוסי; גם דוברי רוסית וגם תושבי מזרח אוקראינה היוו חלק משמעותי מכוחות הלחימה האוקראיניים; וסקרים שנערכו מאז פלישת רוסיה ב־2014 מצביעים בעקביות על כך שרוב האוקראינים דוברי הרוסית במזרח ובדרום המדינה מתנגדים לסיפוח או לאיחוד עם רוסיה.
ויטקוף אף נראה כמקבל את תקפותם של משאלי העם המפוברקים על הסיפוח, שנערכו תחת שלטון צבאי וצנזורה תקשורתית, תוך הפרת אמנות ז'נבה, ללא פיקוח מצד משקיפים בינלאומיים ניטרליים, ובאווירה של פחד ממעצר, עינויים או הוצאה להורג. ויטקוף גם טען שרוסיה רוצה רק את השטחים שכבר מחזיקה – ואין לה רצון לספח שטחים נוספים או להשמיד את שאר המדינה. לא קיימת כל ראיה לכך שפוטין עצמו אמר אי פעם הצהרה כזו.
בקיצור, שליח ארה"ב עשה מאמצים ניכרים להעניק לגיטימציה לטענות הטריטוריאליות של רוסיה, תוך שימוש בנימוקים המעידים על חוסר הבנה מוחלט לגבי שאיפותיה של רוסיה ומציאות החיים באוקראינה.
לאחר השבעתו של טראמפ, נטשה ארה"ב במהירות את תפקידה כתומכת באוקראינה ואימצה עמדה של בוררת ניטרלית. הדיפלומטיה של ויטקוף, פרשנויותיו למלחמה והדהוד טענות הקרמלין הרחיקו את מדיניות ארה"ב מעבר לניטרליות – אל עמדות התואמות את אלו של מוסקבה, לפחות חלקית. הדבר עורר דאגה רבה בקרב בעלי בריתה של ארה"ב בנאט"ו, והוביל את אירופה לחזק את התמיכה באוקראינה – באופן עצמאי לחלוטין מהמגעים בין ארה"ב לרוסיה.
הדיפלומטיה של ויטקוף והדהוד טענות הקרמלין הרחיקו את מדיניות ארה"ב מעבר לניטרליות – אל עמדות התואמות את אלו של מוסקבה, לפחות חלקית. ההבטחות המופרזות שנתן רק הדגישו את היעדר ההתקדמות
כל אחת מהמשימות של ויטקוף – רוסיה־אוקראינה, ישראל־חמאס ואיראן – הייתה מהווה אתגר עצום לכל דיפלומט. אך ההבטחות המופרזות שנתן לפריצות דרך מהירות רק הדגישו את היעדר ההתקדמות.
לאחר כחצי שנה של פעילות דיפלומטית, הרקורד של ויטקוף דל למדי: המשא ומתן בין רוסיה לאוקראינה תקוע; במערכה בין ישראל לחמאס אין מוצא; ובאיראן הקדימו אותו האירועים.
אף שהדיפלומטיה של ויטקוף נכשלה כישלון חרוץ, הוא ככל הנראה ימשיך למלא תפקיד מרכזי במדיניות החוץ של ארה"ב. אחרי הכול, מעורבותו מחזקת את התדמית שטראמפ מבקש לטפח לעצמו – של "מביא שלום" ו"מחפש שלום" – דמות שמאפשרת לו ליצור תחושה של מעורבות בינלאומית מצד ארה"ב, תוך איזון בין הרפובליקנים המסורתיים בתחום הביטחוני לבין תומכי מדיניות ההתכנסות של MAGA.
חשוב לא פחות: ויטקוף חיזק פרשנות מסולפת ומסוכנת בנוגע להתנהלותה ולכוונותיה של רוסיה – ובכך צמצם את הסיכוי לשלום באמצעות מו"מ.
אף שהדיפלומטיה של ויטקוף נכשלה כישלון חרוץ, הוא ככל הנראה ימשיך למלא תפקיד מרכזי במדיניות החוץ של ארה"ב. אחרי הכול, הוא מחזק את התדמית שטראמפ מבקש לטפח – של "מביא שלום" ו"מחפש שלום"
לאחר העברתו של היועץ לביטחון לאומי מייקל וולץ מתפקידו, עלו השערות שטראמפ שוקל למנות את ויטקוף לתפקיד. בהתחשב בהיסטוריה שלו – ויתורים נמהרים, דיפלומטיה מזיקה, התעלמות מעצת מומחים, וידע שטחי ביחסים בינלאומיים – מינוי כזה יהיה אסון בלתי ניתן לריכוך עבור ארצות הברית.
בסופו של דבר, תפקודו של ויטקוף כדיפלומט כושל מדגיש את חשיבותם הבלתי ניתנת להחלפה של אנשי שירות המדינה, מומחי המודיעין והקהילה הדיפלומטית – מה שטראמפ נוהג לתאר בזלזול כ"דיפ סטייט" – לעומת שליחים אישיים חסרי ידע אמיתי בענייני חוץ.
אדריאן קרטניצקי הוא עמית בכיר במועצה האטלנטית, מייסד קבוצת מירמידון, ומחבר הספר "שדה הקרב אוקראינה: מעצמאות ועד המלחמה ברוסיה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנובקיצור: עצוב. עצוב מה שאיש בור, נרקיסיסט, מגלומן, פושט רגל סידרתי, עבריין מין שמזלזל בנשים, שקרן פתולוגי וחולה נפש מסוגל לעשות לעולם.
ועוד יותר עצוב איך יותר ממחצית מבעלי זכות הבחירה ב'דמוקרטיה הגדולה בעולם' העזו להצביע בשבילו רק
בגלל שהוא פופוליסט. עצוב שזהו דיוקנה של המעצמה מספר 1 בעולם. עצוב שלשם העולם הולך.
קוצר רוח לעובדות, סבלנות רק לטקסטים קצרים והסתמכות על הרשתות החברתיות כמקור אמיתי למידע הם חלק מהעובדות שהובילו אותנו אל פי התהום. והקידמה? עוד צעד קדימה ונהיה בתוך התהום עצמה.