בראיון שנערך איתו לאחרונה אמר יאיר לפיד כי אינו צריך להחליט בשביל רון מיברג מי הוא; לפיד אמר ש"אולי כדאי שקודם כל רון יחליט מי הוא, כי כרגע הוא גר בבקתה במיין עם שני דובים ועז".
בימים ובחיים אחרים, לפני שהחלטתי מי אני ועברתי להתגורר במיין, הייתי קורא את לפיד לסדר כבר באותו סופשבוע. הייתי כותב שבפעם הבאה שבה יכנה לפיד את בני משפחתי שני דובים ועז, אמצא כינויים בוטים אף יותר מעולם החי לבני משפחתו. אבל בחיי החדשים והרגועים לקחתי אתנחתא של כמה שבועות להבין למה התכוון לפיד, ועלה בדעתי שעניין הדובים והעז היה ניסיון כושל בהומור.
הבנתי ששני חלקי המשפט שיאיר לפיד השתמש בו כדי לנגח אותי אינם מתחברים; "כדאי שקודם כל רון יחליט מי הוא" לא נמצא בניגוד ל"הוא גר במיין עם שני דובים ועז"
בשבועות שחלפו, שעה שישבתי בברים מיתולוגיים באמריקה שלפיד עורג אליהם אבל עסוק מכדי לבקר בהם משום שהחיים חולפים וחייבים לשמור על הרייטינג ולהחמיץ את העיקר, הבנתי ששני חלקי המשפט שלפיד השתמש בו כדי לנגח אותי אינם מתחברים; "כדאי שקודם כל רון יחליט מי הוא" לא נמצא בניגוד ל"הוא גר במיין עם שני דובים ועז".
אדם בוחר לחיות בבקתה עם חיות היער רק אחרי שהחליט מי הוא. טרם שהחליט, הרי הוא חי עם חיות העיר בהביטאט עירוני שבו יכולות להתקיים תופעות אנתרופולוגיות מרתקות כמו יאיר לפיד. רק כאשר מחליט אדם כי קצה נפשו במה שיאיר לפיד ובני דמותו, גיבורי הברנז'ה וקלגסי המילייה מייצגים, הוא יוצא לחיות במדינה שמספר תושביה קטן ממספר תושבי תל אביב. מההיבט הלוגי הטהור, מה שלפיד טוען כלפי אינו מחזיק מים, או בימים אלו, קרח.
האמת שלא השבתי ללפיד משום שהוא התבקש לענות על שציטטו באוזניו את מה שלכאורה אמרתי עליו. גם לפינג-פונג מילולי מבדח צריך לשים סוף. אבל עלי להיכנס לזירה עם לפיד משום שהציטוטים שהונחו לפניו עברו כביסה חמה עם אקונומיקה. הבהרתי למראיינת שהתקשרה אלי מישראל ותפסה אותי יושב בבקתת הזעה בשלג עם ידידים ממוצא אינדיאני בני המקום, שאכן יש לי דברים קשים לומר על לפיד.
אמרתי כי אינני מתכוון להמתיק אותם בתופינים, נוסח ידידנו המשותף רוני סומק, שתמיד מזכיר לקורא על הצדקה, החסד והמתן בסתר שלפיד מושקע בהם, מה שאמור להפוך אותו לאדם יקר בעיני הקורא. לעולם לא עולה בדעתו של סומק שאדם התורם בסתר אך נהנה משירותי יחצ"נות פומביים כמו אלה שסומק מעניק לו, מתחמם לאורו של הפתגם: "צדיק, מלאכתו נעשית בידי אחרים".
הבהרתי למראיינת שהתקשרה אלי מישראל ותפסה אותי יושב בבקתת הזעה בשלג עם ידידים ממוצא אינדיאני בני המקום, שאכן יש לי דברים קשים לומר על לפיד. תפאדל, אמרה המראיינת, תאמר דברים חריפים
תפאדל, אמרה המראיינת מישראל, תאמר דברים חריפים על לפיד, בשביל זה אני כאן. רשמתי לעצמי הערה מנטלית – אסור להיכנס לשוויץ עם מכשירי חשמל וגם עזים נוטות להזיע בחום – שנפל דבר בעיתונות הישראלית מאז עזיבתי אם מותר כעת לומר דברים קשים על לפיד, וקבעתי איתה מועד לשיחה.
את השיחה אני זוכר היטב משום שבשנים האחרונות התחלתי להקליט ראיונות אתי, ומשום שזה היה יום קר ובבקתה החל להיות קפוא וירדתי למרתף להביא בולי עץ לתנור. שיני הדובים החלו נוקשות מקור וחששתי שהמראיינת תפרש את הרעש כנקישת שיני מפחד על מה שאני מתכוון לומר על לפיד. ראי, אמרתי לה, אני מקווה שאת מקליטה או רושמת בזריזות כי אומר לך כך: "אילו הייתי זקוק להצביע על סיבות שבגללן אינני חי יותר בישראל, ואינני זקוק לכך, יאיר לפיד היה בחמישייה הראשונה".
אני מכיר עיתונאים ויכול הייתי להתרשם שעברה בה צמרמורת של עונג. זה לא ציטוט שאתה מקבל כל יום מאדם שכושרו האינטלקטואלי אינו פגוע. זאת ועוד, אמרתי, נהנה לדבר בשפת אמי, "בעיצומה של מלחמת התרבות שבה נתונה ישראל, המלחמה על דמותה של המדינה, לפיד הוא מהרעים.
"בימים שבהם אמורים אנו וילדינו להחליט לאן מועדות פנינו הקולקטיביות, לפיד ופעייתו מלב הקונצנזוס, פעייה שאותה שכלל לאמנות, מדיחים אותנו לתרבות רעה. על זאת לא אסלח לו לעולם. הוא אדם שעושה עבודה מלוכלכת בדם קר משום שהוא יודע טוב יותר. הוא לא איזה טמבל שהתעורר בוקר אחד על צמרת העץ ומנסה מאז לא ליפול".
בעיצומה של מלחמת התרבות שבה נתונה ישראל על דמותה של המדינה, לפיד הוא מהרעים. הוא ופעייתו מלב הקונצנזוס, פעייה שאותה שכלל לאמנות, מדיחים אותנו לתרבות רעה. על זאת לא אסלח לו לעולם
דבר מהדברים שאמרתי בראיון ושהיה חשוב לי לומר, לא הופיעו בכתבה, וודאי בשל חוסר מקום, ולא הונחו לפני לפיד לעיונו. אילו אני לפיד, למקרא הציטוטים הרכים מפי שעליהם התבקש להגיב, הייתי חושב שלמיברג היה מפגש עם חוצנים ביער ושהם השאילו ממנו את שיניו כדי להראות אותם לאורתודונט במאדים. מרוב אושר, הוא קינח את תגובתו באמירה מפויסת: "עם רון יש לי יחסים ארוכים ומורכבים".
זאת אינה הפעם הראשונה שלפיד נוקט בשיטת עזבו אותי ממיברג, הרי מאחורי הקלעים אנחנו סחבקים. כאילו היינו מרגלית ודנקנר שיעשו הכל בשביל שואו טוב. ממי שמבקש להיות קרונקייט הישראלי, זה שרוצה שתקבלו ממנו כפשוטם וכמסירתן את החדשות הרעות והטובות ובעיקר את האמת, אינני יכול לעבור על סדר היום על "ארוכים ומורכבים".
זה נכון שאני מכיר את לפיד, פועלו והקורות אותו מהעיתון ומרכילות של הענף יותר מעשרים שנה. אבל בעשרים השנה הללו נפגשנו כחמש פעמים, ויש סיכוי שאני מגזים בפגישה. במהלך הזמן הזה קיימנו שיחה רצינית אחת, שבה אני שאלתי את כל השאלות והוא השיב. קוראים לזה ראיון. אין שום דבר ארוך ביחסים בינינו. אילו היה, הייתי יודע. אין בינינו שום דבר מורכב. פעם בכמה שנים אני כותב את דעתי עליו אפרופו משהו שהוא עשה, כתב או אמר. פעם בכמה שנים הוא לא מגיב.
לפיד הוא אותו טפט שתלוי בחייכם, שריד לעידן הטפטים, אלא שאותי הוא מרגיז. מעולם לא נפגשנו בנסיבות חברתיות. לא יצאנו לשתות ולא פתחנו שולחן ביחד. כאשר לפיד הציע לפני שנה לבוא ולראיין אותי בבקתתי הדלה במיין, עם שידורה של סדרה שביימתי לערוץ 8 על מעברי לבקתה, היו מי שאמרו לו – מבלי להתייעץ אתי – שבחיים לא אסכים. עד כדי כך היחסים בינינו מורכבים וקרובים.
לפיד הוא אותו טפט שתלוי בחייכם, שריד לעידן הטפטים, אלא שאותי הוא מרגיז. אין שום דבר ארוך ביחסים בינינו. אילו היה, הייתי יודע. אין בינינו שום דבר מורכב. פעם בכמה שנים אני כותב את דעתי עליו והוא לא מגיב
* * *
ליאיר לפיד יש תוכנית. ההכרה שלמישהו יש תוכנית מסודרת שלפיה הוא חי את חייו, מרעישה אותי עד כדי מעבר לבקתה בקצה העולם. בניגוד ללפיד שיודע מה ואיפה יהיה בעוד עשר שנים, לי אין מושג מה לעשות כאשר אני מתעורר בבוקר.
בינתיים מתקדמת תוכניתו יפה משום שבמדינת הגמדים שלפיד חש בה ענק, ובצדק, אין מי שיעצור אותו. אדם שמתלבש ומסתפר כמו לפיד אינו אדם ספונטני. אדם שאינו שוכח בבית את נרתיק הסיגרים שלו ואינו מתבייש לשיר על שולחנות, IS A MAN WITH A PLAN.
על פי הכרתי, תוכניתו של לפיד מובילה אותו ללשכת ראש הממשלה. אין כל רע באדם עם שאיפות, כולל פוליטיות, אבל כאשר בודקים את תוכניתו מהסוף להתחלה, רואים עד כמה היא שבירה ורעועה מול ערכי מוסר וטעם טוב.
בוב דול פרסם ויאגרה וכרטיס אשראי אחרי שהובס, לא לפני. לפיד מפרסם לפני. אחיזתו באולמרט היא עווית מולדת מהבית, דברים שמקבלים בארוחת ערב משפחתית, לא חומר לניתוח אינטלקטואלי.
על פי הכרתי, תוכניתו של לפיד מובילה אותו ללשכת ראש הממשלה. אין כל רע באדם עם שאיפות, כולל פוליטיות, אבל כאשר בודקים את תוכניתו מהסוף להתחלה, רואים עד כמה היא שבירה ורעועה מול ערכי מוסר וטעם טוב
לפיד מעולם לא הסתכסך פומבית עם איש. אין לו צ'ילבות מוצהרות. אין מי שלא יהיה מוכן להשלים אתו. את האנרגיה האלימה שלו, כמו ולדימיר פוטין, איש עם תוכנית, הוא מוציא בבעיטות ובאגרופים.
לא הייתי רוצה להיות בנעליו כאשר עיתונאים יתחילו לנבור באמירותיו העמומות לגבי מלחמת לבנון הראשונה ותפקידו בה; בעיקר לא בדברי אביו, יוסף לפיד, בימים היה מאדים כסלק וצורח ש"יאיר שירת בלבנון" ולא נשאר לבירור הנוקב.
אין כמוני מי שמבין את זה טוב יותר. במלחמת יום כיפור הייתי חייל סדיר בסיירת נח"ל והגזרה שלנו הייתה על גדר המערכת עם ירדן. כך שלא נלחמנו. אינני זוכר את אבי מספר עלי סיפורי סבתא בטלוויזיה.
הלפידים הם הדבר הקרוב ביותר שיש בישראל לאצולה. אם הייתה ישראל מונרכיה, היו להם כבר תארים ייצוגיים וסמליים רבים. לפיד האב הספיק להיות בעל בית של מפלגה ולהתרסק כמו מזל"ט בלי דלק, ולכתוב כי הוריו של אודי אדיב הם כהוריו של אדולף אייכמן, מצד שני. הם משפחה רודפת פרסום ומילולית מאוד, ורוב הזמן הם אינם מתביישים להגיב על דברים הנאמרים עליהם.
המעבר ל"אולפן שישי", גם אם לפיד לא יזם אותו, נועד בטווח הארוך להיות הגשר עליו יצעד מטורים אישיים בעיתון, דואטים עם זמרות ותוכנית אירוח פופולרית, לעיסוק בחומרים חדשותיים קשים.
הלפידים הם הדבר הקרוב ביותר שיש בישראל לאצולה. אם הייתה ישראל מונרכיה, היו להם כבר תארים ייצוגיים וסמליים רבים. הם משפחה רודפת פרסום ומילולית מאוד, ורוב הזמן הם אינם מתביישים להגיב על ביקורת
הניסיון להציג אותו כשוטר המקוף של ערוץ 2 פתטי. כל אימת שהאולפן יגאה על גדותיו באורחים מהליגה הלאומית על שובלה של התרחשות חדשותית קשה, לפיד יהיה זה שיסתום פיות וישאל את השאלות המתבקשות. אמנון אברמוביץ', אהוד יערי ורינה מצליח יתחרטו על היום בו נולדו.
לפיד מגיע לאולפן מקריירת סולו שבה היה התסריטאי, המנצח והסולן, והוא היה סוגר את פיו רק כאשר בא לו. אגו כמו שלו מתקשה להיות גשר גלילים בין הכתבים למומחים לאורחים באולפן. הוא תמיד ירגיש כי כתביו נכשלו בהשגת האמת, יתפוס אהוד כזה או אחר בשרוול, וינסה לחלץ ממנו את הסיפור האמיתי.
במהלך כמה שנים באקלים מדיני-פוליטי כמו זה שצפוי, תתקשה יציקת הבטון בתוך החליפה החדשה של לפיד ואי אפשר יהיה לנשות בו את רכות עברו. כמי שכבר היה ב"בנק הפועלים" ועשה לביתו, הוא לא יהיה זקוק לעזוב כמו גדי סוקניק, ולחזור לבנק. הוא יצטרך לבחור במפלגה שבפריימריז שלה ירצה להשתתף. השאלה איננה האם יכנס אלא באיזה מיקום.
במדינה טריוויאלית ורוויית זחיחות דעת כישראל, כל הטוקבקיסטים שקרעו אותו לגזרים בעבר, ישירו את הג'ינגל שלו כמו מקהלת ילדי צדיקוב. עינת שרוף איננה מרלין מונרו, אבל היא תשיר לו בשמחה יום הולדת שמח אדוני ראש הממשלה.
במדינה טריוויאלית ורוויית זחיחות דעת כישראל, כל הטוקבקיסטים שקרעו את לפיד לגזרים בעבר ישירו את הג'ינגל שלו. עינת שרוף איננה מרלין מונרו, אבל היא תשיר לו בשמחה יום הולדת שמח אדוני ראש הממשלה
ללפיד יהיה את מה שאין לפוליטיקאים רבים אחרים: כסף. חברותו עם תותחים מסדר הגודל של ארנון מילצ'ן, צריכה להפתיע. מילצ'ן מבוגר מלפיד בעשרים שנה לפחות, ועד כמה שלפיד מקסים ומשעשע, כאשר הם מתנדנדים ביאכטה מול חופי דרום צרפת ולוגמים דיג'סטיף, אין דרך בעולם שהם לא מדברים פוליטיקה. כניסתו של מילצ'ן לערוץ 10 תמוהה יותר מחברותו עם לפיד. עם ארנקו של מילצ'ן מנוהל בתבונה וחברים נוספים, כסף לקמפיין יהיה לו.
השאלה אם תבחרו בו אינה רלוונטית. בניהול נכון, כבר בנוף הפוליטי הקרוב, לפיד הוא אופציה ריאלית לח"כ, ובהליך מזורז, לשר. מעבר לאופק הזה שום תוכנית מגירה אינה שורדת את המציאות. למרות שזאת של לפיד תמיד תשרוד יפה יותר מאחרות.
השאלה אם תבחרו בו אינה רלוונטית. בניהול נכון, כבר בנוף הפוליטי הקרוב, לפיד הוא אופציה ריאלית לח"כ, ובהליך מזורז, לשר. מעבר לאופק הזה שום תוכנית מגירה אינה שורדת את המציאות
בגלל כל מה שנאמר כאן, על התשובה שסימן שאלה בסופה – "למה אני צריך להחליט בשביל רון מיברג מי אני?" – היה על לפיד לענות.
הוא החליט מי הוא מזמן; אדם עם תוכניות חומש שאפתניות כשלו צריך להיות מחויב לאמת; ובעיקר, הגיע הזמן להסיר את כפפות האגרוף מסיחות הדעת ולהתחיל לקחת את החיים ברצינות. עד עכשיו היה לפיד עסוק בסידור הרזומה. כעת הגיע שלב החיים.
פורסם לראשונה ב"מעריב" 2007
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוקראתי בסבלנות מאותגרת, כי ישלי ביקורת על לפיד. אבל להוציא התיחסות אין סופית למלחמת אגו בין דמותו של לפיד, לזו של מייברג לא מצאתי כלום להוציא ויכוח של מייברג עם עצמו ותיאורים טבע מעוררי קנאה של הטבע החורפי המקסים של צפון מזרח ארה"ב.