במנהל התכנון שבמשרד הפנים ישנה תכנית בשם תכנית תמ"ל 1081 אלעד. כמי שלא בקי בקיצורים של מנהל התכנון הקלדתי תמ"ל בגוגל, והערך הראשון שקפץ זה תחליף מזון לתינוקות. כמה סימלי – בשבוע שכל העולם מאשים את ישראל בהרעבה. לענייננו – תמ"ל זה קיצור של ותמ"ל שזה קיצור של הוועדה למתחמים מועדפים לדיור – ועדה דורסנית שהוקמה בשנת 2014 ככלי לפתרון משבר הדיור.

אני משער שהוועדה הזו התכנסה מתישהו והחליטה שכדי לפתור את משבר הדיור באלעד, עיר חרדית שנמצאת במרחק אווירי של מעל ל-5 ק"מ מכפר סירקין, מקום מגוריי, צריך לחפור בשדה שמאחורי ביתי תעלה בעומק 8 מטרים, ולהטמין בה צינור ביוב אימתני בקוטר של גלגל טרקטור כדי שאלעד תוכל להתחבר ל"ביוב המרכזי" איפשהו.

הוועדה החליטה שכדי לפתור את משבר הדיור באלעד, עיר חרדית שנמצאת במרחק אווירי של מעל ל-5 ק"מ מכפר סירקין, מקום מגוריי, צריך לחפור בשדה שמאחורי ביתי תעלה בעומק 8 מטרים, ולהטמין בה צינור ביוב אימתני

אלעד מנסה כבר מספר שנים להשתלט על אדמותיה של כפר סירקין. המרחק בקו אווירי בין הישובים הוא כ-5 ק"מ, אין ביניהן רצף טריטוריאלי, וכביש 6 ומחלף נחשונים עוברים ביניהם.

אם ישנם בכפר הסמוך שטחים חקלאיים, שבמקום לגדל בהם אפרסקים ושזיפים אפשר וכדאי לבנות בהם מדרשיות ומקוואות – למה לא? הקלישאה אומרת, שבמכירות – אם זורקים אותך מהדלת תיכנס מהחלון. כשזה מגיע לשטחים החקלאיים ולדתיים הלוטשים אליהם עיניים – זרקו אותך מעל הקרקע – תיכנס דרך הביוב.

אם איטלו קאלווינו היה חי בכפר סירקין – אולי היה מכניס פרק כזה לספרו.

ערים ושמות (בהשראת הערים הסמויות מעין)

הנוסע מהמישור מזרחה כי יעלה בגבעות יגיע לאלעדאיה, עיר השוכנת בפסגה ומתרוממת אל על כאילו מנסה להגיע לשכינה והגבעות הלבנות תחתיה עוטפות אותה כשמלת כלה. הרב ראש העיר ופרנסיה אף קשרו לה כתרים: "מקום מופלא, עיר יפהפייה, בעלת פוטנציאל נהדר שחייב להתממש", ציינו בגאווה באתר העירייה. אך גוועאלד – מקום למימוש הפוטנציאל – אין.

עם חלוף השנים פרו ורבו הצדיקים והצדיקות ומילאו את העיר ותחום המושב צר מלהכיל. אף כי תיחשב צעירה העיר במניין שנותיה, התרבו תושבי העיר עד כי הייתה החמישית בגודלה במניין ערי הממלכה. מבני הצדיקים, כולם תלמידי חכמים חסרי השכלה מלבד לימודי הקודש, נבצר לעזוב את עירם המופלאה להתגייס לצבא או לחפש עבודה ככל האדם. על כן ידבקו בהוריהם וברבניהם ומילאו את אלעדאיה עד אפס מקום.

הקלישאה אומרת, שבמכירות – אם זורקים אותך מהדלת תיכנס מהחלון. כשזה מגיע לשטחים החקלאיים ולדתיים הלוטשים אליהם עיניים – זרקו אותך מעל הקרקע – תיכנס דרך הביוב

בצוק העיתים נתכבדו פרנסי העיר והלכו אצל שר הדתות ושטחו תחינותיהם ואיימו איומיהם וחנחנו חנחוניהם וסגרו עסקאותיהם ואישר שר הפנים הקצאת 250 דונמים נוספים לעיר ב-2006 וב-2008 אף הגדיל ומינה ועדת גבולות שהתכנסה ודנה והסיקה מסקנות. וב-2011, לאור מסקנות הוועדה, הגדיל ועשה שר הפנים וחתם על צו המאפשר את הרחבת גבולות השיפוט של אלעדאיה ב-595 דונמים נוספים.

אך עדיין צר המקום לתושבי העיר. נזדרזו ובאו, הפעם אצל שר הביטחון, ושטחו תחינותיהם וחנחנו חנחוניהם, וב- 2017 העביר משרד הביטחון לעיר שטח אש בן מאות דונמים ששכן ממזרח לעיר.

לאחר כמה שנים נוספות ושוב צר המקום מלהכיל ושטחים נוספים להתרחב אליהם אין, חישבו פרנסי העיר וחמדו את שטחי המושבים והקיבוצים הסמוכים. וכשתושביהם ערלי הלב ובועלי הנידות של ישובים אלה העלו קול צעקה וסירבו לוותר על אדמתם לטובת הפרו ורבו של אלעדאיה, נתכנסו הרבנים, תכננו תכניות ותיקנו תקנות, ודרשו לחבר את מערכת הביוב של עירם אל הים, ודרישתם ניתנה להם בידי פקידי המחוז. תעלות בעומק של מנהרות חמאס נחפרו בין העיר לבין הים, צינורות עבי דופן ורחבי קוטר הונחו, ושפכי העיר הוזרמו בם. אף שם יפה ניתן לתכנית ההשתלטות – תכנית תמ"ל 1081.

כך הלכה והתרבתה עם השנים רשת צינורות הביוב של אלעדאיה כשורשי היבלית, ושטחה של עיר הניקוז שמתחת לפני הקרקע עלה אף על שטח העיר שמעליה. משהתרחבה דיה הוסבו חלק מהמחילות למגורים וברבות השנים רוב תושביה העיר עברו רילוקיישן לרשת המנהרות שהלכה והסתעפה עד שאין לדעת היכן הייתה מתחילה והיכן מסתיימת. על העיר של מטה שררה תמידית עננת ביאושים ורעל, ותושביה חלו ונתמעטו, וסופם שנעלמו.

לאחר כמה שנים שוב צר המקום מלהכיל. חמדו פרנסי העיר את שטחי המושבים והקיבוצים הסמוכים. וכשתושביהם בועלי הנידות סיבו לוותר על אדמתם לטובת הפרו ורבו של אלעדאיה, נתכנסו הרבנים

הנוסע מזרחה שיגיע למקומה של אלעדאיה יסב פניו וינוס מהרה שכן המוות שם שורר. העיר התחתונה בלעה את העליונה והגבעות הלבנות שהיו פעם שמלת כלה הפכו לתכריכים.

ד"ר גיל בן-מנחם הוא יזם מנהל ומרצה בתחומי מדעי החיים, תרופות, ופיתוח עסקי. בהשתלמות הפוסט דוקטורט שלו במכוני המחקר הלאומיים בארה"ב עבד על פיתוח חיסון למחלת ליים. בשני העשורים האחרונים מכהן בתפקידי פיתוח עסקי וניהול בקרן הון סיכון, בחברות תרופות כגון טבע ודקסל, ובחברות ביוטק. נשוי, רוב הזמן באושר, ואב גאה לשני בנים ובת המעניקים לו רוב נחת. בשעות הפנאי מנגן בגיטרה בהרכב ג'אז ומחמיץ מלפפונים ופנים.