השנה מלאו חמישים שנה לפטירתו של פנחס ספיר. בבוקר חם לפני חמישים שנה, בעת ביקור במושב נבטים בנגב, נדם המנוע שדחף את כלכלת ישראל. פנחס ספיר התמוטט ולבו קרס, במיקום צפוי לאדם הפעלתן שבמשך עשרות שנים חרש את השטח, ישובים ומפעלים, עם נעליים מאובקות ופנקס ביד.
אחרי חמישים שנה קם דור שלא ידע את פנחס, האיש ומעשיו. אולי מבחינים בכך שפרט לראשי ממשלה ונשיאים, ספיר הוא המנהיג המונצח ביותר בישראל – ישוב, מכללה, פרס ספרותי, מוסדות ורחובות, סימן לתודה והוקרה שהביעו ישראלים ויהודי התפוצות, דרך להכרת שר ההיסטוריה שספיר קיווה לקבל.
אחרי 50 שנה קם דור שלא ידע את פנחס, האיש ומעשיו. פרט לראשי ממשלה ונשיאים, ספיר הוא המנהיג המונצח בישראל – ישוב, מכללה, פרס ספרותי, מוסדות ורחובות, סימן להוקרתו על ידי ישראלים ויהודי התפוצות
ספיר היה מן המנהיגים הפוליטיים הבולטים בעשורים הראשונים, בפוליטיקה של מעשים וערכים. הוא היה הבונה הגדול של המשק הישראלי הצעיר, דוד בן גוריון של כלכלת ישראל. בין השנים 1953 ל-1974 אחז ספיר ברציפות בהגה כלכלת המדינה כמנכ"ל האוצר ובהמשך, 18 שנה כשר במשרדי התמ"ת והאוצר, שנים בהן השפיע באופן דומיננטי על עיצוב המשק, החברה והמרחב הציבורי, והוביל את ישראל ממדינה חקלאית לתעשייה מתקדמת.
לא ניתן להשוות בין ספיר לבין שרי האוצר והכלכלה הנוכחיים. ספיר היה מגויס במלוא אונו לטיפול בבעיות הכלכלה בשגרה ובחירום, בחרדת קודש, בתחושת שליחות, באחריות ודבקות במטרה. כשר אוצר בשתי מלחמות, פעל ללא הפסק לגיוס משאבים למימון המלחמות והכלכלה ולתפקוד המשק בשעותיו הקשות. למרות עוצמתו הפוליטית, ובלי קשר לדעותיו האישיות, לא הקרין זחיחות או זלזול בעמיתיו, נשא באחריות למשק כולו ולא עסק בחלוקת תקציבים על פי צרכיו הפוליטיים.
כמי שזכה לעבוד בצמידות לפנחס ספיר, כעוזרו הכלכלי, בארבע השנים האחרונות לכהונתו כשר, צפיתי מקרוב אך מהצד. ראיתי את יכולתו הנדירה להניע מערכות, לחבר אנשים ולתרגם רעיון למעשה, אך גם את מגבלותיו. במהלך השנים עיכלתי את אישיותו המורכבת והמעניינת עליה אספר.
העוצמה הפוליטית: לא כריזמה ודילים – מעשים
בזירה הפוליטית בשנות השישים והשבעים נחשב ספיר לאחד משלושת האישים החזקים במפא"י, האיש ששום דבר לא התרחש בלעדיו. סוד עוצמתו לא היה ברטוריקה ובכריזמה שלא הצטיין בהם, כוחו הפוליטי לא צמח ממניפולציות, דילים או מינוי מקורבים.
הסוד של ספיר היה המעורבות, השליטה המוחלטת בפרטים, היותו מאגר נתונים מהלך, בעל יכולת לזהות ולנתח, לגבש פתרונות, לקבל החלטות במהירות ולקדם ביצוע. ספיר יצר, בנה ודחף ללא גבולות. כוחו הפוליטי והאמון שזכה לו נבנו בעקבות הישגיו, החלטותיו וביצועיו, תכונות נדירות בפוליטיקה של אז, ובוודאי בזו של היום.
לא ניתן להשוות בין ספיר לבין שרי האוצר והכלכלה הנוכחיים. כשר אוצר בשתי מלחמות, פעל לגיוס משאבים למימונן, נשא באחריות לתפקוד המשק כולו ולא עסק בחלוקת תקציבים על פי צרכיו הפוליטיים
ספיר בחר אנשים על פי כישוריהם ותכליתיותם, לא על פי שיוכם הפוליטי, זיהה את אלה שקשר ישיר עימם יניב תוצאות, לחץ עליהם לעשות ולבצע, ונתן להם תמיכה רחבה. עם רוב המנהלים הבכירים במשק היה בקשר שוטף, קיים פגישות תכופות, קצרות ותכליתיות אשר התחילו בדיווח על ביצועיהם. הוא דרש תוצאות ואיתגר את הנעזרים בו.
בניית המשק – אוזן קשבת ופנקס ביד
בפרספקטיבה של היום שואלים מדוע לא הנהיג ספיר משק חופשי. התשובה פשוטה, לא היה משק. בישראל הצעירה, הדלה במשאבים ובעולם שרק התאושש ממלחמת העולם, לא היו יזמים ותעשיינים. ספיר פעל ליצור אותם, לגייס יהודים וחברות בינלאומיות להשקיע ולהעביר ידע. הוא ראה בגיוס משאבים ובפיתוח כלכלי שליחות לאומית. מדיניותו הייתה פשוטה וברורה: עזרה לכל מי שמשקיע ויוצר. מדיניות של ניהול סיכויים תוך סיכונים מחושבים, שהיו בה גם מהמורות, אך הביאה להקמת תשתית כלכלית ותעסוקה יצרנית בהתאמה ליכולות המשק והעובדים.
ספיר לא היה שר של משרד, אלא איש של שטח. כמעט בכל שבוע הקדיש יום לביקורים בערי הפיתוח ובמפעלים. בשש בבוקר כבר היה בדרך לצפון או לדרום, עם אוזן קשבת ופנקס ביד. הוא שמע, רשם, טיפל וחיפש פתרונות לבעיות, לא נאומים, לא יחסי ציבור, אלא תוצאה בשטח, מעשים, ודחיפה קדימה בלי סבלנות לדיבורים והסברים.
יום העבודה שלו, שבעה ימים בשבוע, התחיל לפני הזריחה. שעות השחר היו שעות הרעם, קולו של שר האוצר הדהד באפרכסות הטלפון של המנכ"לים ברחבי המדינה "מה מתקדם? למה זה עדיין לא בוצע". זו לא הייתה בקשה, זו הייתה הנחתת משימה חד-משמעית מאדם שאין לו סבלנות לתירוצים.
בפרספקטיבה של היום שואלים מדוע לא הנהיג ספיר משק חופשי. התשובה פשוטה, לא היה משק. בישראל הצעירה, הדלה במשאבים, בעולם שרק התאושש ממלחמת העולם, לא היו יזמים ותעשיינים. ספיר פעל ליצור אותם
ספיר היה איש של אינטואיציה ופרטים, אך בעל תפיסה אסטרטגית. עד אמצע שנות ה-60 קידם הקמת תעשייה בסיסית ברחבי הארץ כגון מזון, טקסטיל ומתכת – כמתאימה לכלכלת התקופה. לאחר מלחמת ששת הימים, במשק בוגר וכשיר יותר, ולאור הצרכים החדשים, נרתם ספיר להצמחת התעשייה הביטחונית והטכנולוגיות. הוא עשה זאת במשיכת חברות בינלאומיות להקמת שלוחות בישראל ובעידוד יוזמות מקומיות. כך התפתח מנוע מרכזי לבניית תשתית טכנולוגית מתקדמת ולצמיחה חסרת התקדים ב-25 שנותיה הראשונות של המדינה.
בתחבולות תבנה רווחה – סיוע עקיף מהפנתרים השחורים
למרות תדמיתו כ"כל־יכול" בכלכלה, ספיר היה מודע למגבלות כוחו. לאחר 1967, התקיים עימות שקט בינו לבין גולדה מאיר ומשה דיין. ספיר סבר, שבנוסף לדגלי הביטחון ופיתוח המשק, המדינה צריכה להניף את הדגל החברתי: השקעה בתשתיות חינוך, רווחה וקהילה, ולשם כך לצמצם בהוצאות הביטחון. אך גולדה הכריעה נגדו. ספיר בלע את ההחלטה והגן עליה ציבורית, אך לא ויתר על החזון. והרגע הגיע, רגע בו הכול השתנה.
בשנת 1971 קמה תנועת הפנתרים השחורים והשמיעה זעקת מחאה של צעירים בני עדות המזרח נגד אפליה ואי־שוויון. הפגנה סוערת בירושלים הבהילה את גולדה, וספיר זיהה את ההזדמנות, דהר לראשת הממשלה עם גישה סדורה ותוכנית מוכנה להגדלה דרמטית בהשקעה בתשתיות חברתיות. גולדה החרדה שוכנעה, וניתן אור ירוק להרחבת התקציבים החברתיים.
ספיר סבר, שבנוסף לדגלי הביטחון ופיתוח המשק, המדינה צריכה להניף את הדגל החברתי: השקעה בתשתיות חינוך, רווחה וקהילה, תוך צימצום בהוצאות הביטחון. גולדה הכריעה נגדו, אך ספיר לא ויתר על החזון
ספיר, שבער ורצה להכות בברזל בעודו חם, עבר לביצוע תוך שעות. הוא קרא אליו גורמים חיצוניים שביכולתם להקים את התשתיות החברתיות, העמיד לרשותם תקציבים ושלח אותם לבצע. את ארגוני הנשים המפעילים מעונות וגני ילדים שלח לבנות מאות מוסדות חדשים, את חברות הבנייה הריץ להקים עשרות אלפי דירות לזוגות צעירים, במערכת החינוך יזם הקמה והרחבה של עשרות בתי ספר, דחף הקמת רשת המתנ"סים, וקידם מיזמים במערכת הבריאות ובאוניברסיטאות.
התוכניות יצאו לביצוע, ומקבלי המשימות הפכו ליעדי שיחות טלפון תכופות וממריצות משר האוצר בשעות השחר – מה מתקדם? זו הייתה שיטת ספיר – מעשית, מהירה, ללא שיקולי קרדיט, דורשת תוצאה.
זה לא הספיק לו, ספיר רצה להגביר. לשם כך פנה, אפילו התנפל, על בעלי הון בישראל ובתפוצות, וגייס תרומות בהיקף חסר תקדים להקמת מוסדות בתחומי הרווחה השונים. כדי לתמרץ את התורמים ואת הגופים בהם הוקמו הפרויקטים, הנהיג והעביר בממשלה התחייבות למאצ'ינג: על כל דולר שיתרם תוסיף המדינה דולר תקציבי. הלחצים הנמרצים של ספיר על התורמים והמאצ'ינג עשו את שלהם. תוך מספר שנים גויסו והושקעו הרבה מאות מיליונים בהקמת מוסדות חינוך, רווחה ובריאות הפזורים בארץ ועודם חלק חשוב בתשתיות החברתיות.
הפוליטיקאי המוביל שסירב להיות ראש ממשלה
מאחורי הדמות התקיפה, כמעט אימתנית, של ספיר גדול הממדים, הסתתרה מידה של חוסר ביטחון. עוצמתו הייתה רבה, אך באישיותו התקשה להתמודד מול אישים כריזמטיים ודומיננטיים. ספיר הכיר במגבלותיו, כוחו היה בקידום ודחיפה אך לא במאבק ועימותים.
בשונה מגולדה ודיין, ספיר היה מתון בהשקפתו לגבי השליטה בשטחים ובעתיד היחסים עם העולם הערבי. הוא השמיע את דעתו, אך קיבל את מרותה של גולדה ולא איתגר אותה בנושא.
עם פרישת גולדה, היה ספיר האיש הדומיננטי בצמרת המערך, ולאור עמדותיו המתונות ומיקודו בכלכלה, נותר נקי במידה רבה מאשמת מלחמת יום הכיפורים. צמרת המפלגה דחקה בו להציג את מועמדותו לראשות הממשלה, אך בהכירו את מגבלותיו סירב בתוקף. במעמדו יוצא הדופן היה הוא שבחר ביצחק רבין כמועמד, הביאו לאישור במפלגה, הכתיר אותו ואז התעקש לפרוש מהממשלה ומהכנסת.
עם פרישת גולדה, צמרת המפלגה דחקה בספיר להציג את מועמדותו לראשות הממשלה, אך בהכירו את מגבלותיו סירב בתוקף. במעמדו יוצא הדופן היה הוא שבחר ברבין כמועמד, הכתירו, ואז התעקש לפרוש
צניעות, אחריות ותקווה – פוליטיקה אחרת
פנחס ספיר ייצג פוליטיקה של מעשים, אחריות ושיתוף, עבודה בשטח ותוצאות. הוא הונע בלהט השליחות באחריות ובצניעות, האמין בממלכתיות, בשקיפות ובכיבוד מוסדות המדינה – הכנסת, מבקר המדינה ובנק ישראל וניהל שיח מכבד ומשתף עם נציגי האופוזיציה.
חמישים שנה אחריו, אולי יותר מתמיד, חסרים אנשים המאמינים שאפשר לשנות מציאות. הוא לא פחד ללכלך את הידיים, לא ביקש כותרת בעיתון, רק עוד מפעל, עוד גן ילדים, עוד תקווה.
פנחס ספיר לא השאיר אחריו נאומים גדולים – הוא השאיר כלכלה שנבנתה ויכולות לעתיד טוב יותר.
מיכה אבנימלך הוא פעיל חברתי, מתנדב סדרתי ואיש עסקים. מלווה חברות בגיבוש ויישום אסטרטגיה עסקית, בעבר בכיר במשרד האוצר ומנכ"ל דלויט ייעוץ. עוסק באסטרטגיות לאומיות ובחינות היסטוריות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו