הצטרפות הערבים למחאה הישראלית מגלמת בתוכה שינוי מהותי בנרטיב הלאומי של ישראל, ומאתגרת את הספין המנצח של בנימין נתניהו – של ימין פטריוטי מול "סמול בוגד".

לפיכך, למרות חולשת האופוזיציה ושומרי הסף, מסתמן סיכוי ראשון ממשי לחילופי שלטון בישראל, והערבים יהיו חלק אינטגרלי מהשינוי.

ממשלת הימין ימין מלא מלא חוללה טראומה עמוקה בישראל, בצד היהודי טראומה של הפקרה ביטחונית קטלנית ושל אובדן המדינה הדמוקרטית שהוא אובדן המדינה בכלל, ובצד הערבי טראומה של פשע משתולל ואובדן הביטחון האישי.

חרף חולשת האופוזיציה ושומרי הסף, מסתמן סיכוי ראשון ממשי לחילופי שלטון בישראל, כשהערבים יהיו חלק אינטגרלי מהשינוי. ממשלת הימין ימין מלא מלא חוללה טראומה עמוקה בישראל, בקרב ערבים ויהודים

התוצאה היא שהישראלים יוצאים לרחובות, הגלים הראשונים היו נגד ההפיכה המשטרי ובהמשך למען עסקאות החטופים, וזאת כאשר הערבים עמדו בצד. אם באו למחאה קבוצות צנועות של ערבים – הם מחו בצד עם דגלי פלסטין. כעת מצטרפים הערבים ממש, לא תחת דגל פלסטין, מתוך רצון ברור לא לנהל מאבק "פלסטיני", אלא "ישראלי", מאבק בתוך המרקם הישראלי, ולא נגדו.

את המהלך של הינתקות מן "הפלסטיניות" והתחברות "לישראליות" מוביל מנהיג רע"ם, מנסור עבאס. הסיבה להתפרקות הרשימה המשותפת בעבר הייתה היסוסיהם של איימן עודה ואחמד טיבי לעמוד עם שתי רגליים במגרש הישראלי, ולהיפרד מאש"ף. זה גם יהיה המבחן להמשך, אם עודה וטיבי לא יתייצבו בשתי רגליים, יחד עם עבאס, בתוך המרקם הישראלי – האיחוד יתפורר אחרי הבחירות.

יש לשים לב, שח"כ טיבי, שהיה יועץ ליאסר ערפאת ולאבו מאזן, כבר מדיר רגליו מן המוקטעה. הוא כבר לא מאה אחוז "פלסטיני", אבל הוא גם לא לגמרי "ישראלי". 

עוד יש לשים לב, שמפלגת בל"ד הפאן-ערבית לא עוברת את אחוז החסימה. היא קשורה בעזמי בשארה היושב בדוחה, ותחת השפעתו פרשה מן הרשימה המשותפת ערב הבחירות האחרונות, כדי לתת את שולי הניצחון לבנימין נתניהו, בעל בריתם של הקטארים.

העובדה שהמפלגה "הכי ערבית" לא עוברת את אחוז החסימה, בעוד שבעבר היא הובילה את דעת הקהל של הערבים בישראל – מלמדת את השינוי שעבר על אזרחי ישראל הערבים. הם לא קונים יותר את הסיסמאות הלאומניות, ומעדיפים את ההשתלבות השקטה בישראל.

אם בעבר באו למחאה קבוצות צנועות של ערבים – הם מחו בצד עם דגלי פלסטין. כעת מצטרפים הערבים ממש, לא תחת דגל פלסטין, מתוך רצון ברור לא לנהל מאבק "פלסטיני" אלא "ישראלי", בתוך המרקם הישראלי ולא נגדו

ההפגנה בשבת בתל אביב הייתה חשובה מאוד, כי היא חיברה את שתי המחאות למחאה אחת, היוצרת נרטיב ישראלי חדש. נרטיב המאתגר את הנרטיב שנתניהו בונה לבחירות, ומשבש את תוכניותיו.

את מערכת הבחירות נתניהו פתח בהלוויה של רן גואילי, במסר של ימין לוחם גיבור, מול "האליטות " של השמאל "הדיפסטייט". הנרטיב הזה נועד לשרת את אי ההכרה בתוצאות הבחירות, ואת ביטול המשפט "התפור"- כי המשפט היה ונשאר העיקר באסטרטגיה הפוליטית של נתניהו.

ההתחברות של המחאה הערבית עם המחאה היהודית למחאה "ישראלית" משבש את התוכניות הללו ומאלץ אותו לגבש נרטיב חדש, הממוקד ב"חיבור הבוגדני" של ה"סמול" עם "הנוח'בות".

מבחינת איתמר בן גביר, הופעת הכוח המגובש ברחובות, היהודי-ערבי, הוא חלום שמתגשם. יש לו "אויב" שיקדם את מעמדו בהנהגת הימין. אבל הנרטיב הזה מרחיק את נתניהו ממטרת הקמפיין האמיתי שלו, שהוא ביטול המשפט.

אבל הסכנה האמיתית לנתניהו היא חיסול הלוגו המנצח שלו, ימין מול שמאל, שאיפשר לו להוביל עשורים רבים את הנרטיב הפוליטי של ישראל, וכעת הוא יאבד את האפקטיביות שלו.

ממש עד להתעוררות של הערבים, המוטו של ימין מול שמאל הוביל בבטחה את הנרטיב הישראלי והכריח את האופוזיציה לוותר על הקלף המנצח שלה, והוא התחברות עם הערבים.

ההפגנה בשבת בתל אביב הייתה חשובה מאוד, כי היא חיברה את שתי המחאות למחאה אחת, היהודית והערבית, היוצרת נרטיב ישראלי חדש. נרטיב המאתגר את הנרטיב שנתניהו בונה לבחירות ומשבש את תוכניותיו

ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, הודיע עוד בשלבים מוקדמים כי לא יכנס לקואליציה עם רע"ם, למרות שמנסור עבאס נתן לו את ראשות הממשלה בסבב הקודם. תפקיד שלפיד לא השכיל לשמור עליו, ושמט אותו בסופו של דבר לידיו של נתניהו.

קשה להשתחרר מן הרושם, שלא פחות מאשר ההתנגדות שלו לנתניהו, שהיא אותנטית, לפיד רוצה לשכנע שהוא לא שמאל. היכולת הרטורית של לפיד היא נכס לאופוזיציה, אבל הוא תוקף את נתניהו מן הצד הימני, כאילו הוא יותר ימין ממנו. 

הנרטיב שלפיד בחר הוא של מאבק בהשתמטות מגיוס, ואימוץ הקייס של המילואימנקים. זה מייצב אותו בצד ימין, ולא חס ושלום בצד שמאל. כדי להבהיר כי הוא "לא שמאל", הוא הודיע שלא יקים קואליציה עם רע"ם. כאן אנו רואים איך הנרטיב של נתניהו הוא נרטיב מנצח – האופוזיציה מדדה לבחירות עם פסילה עצמית של סיכוייה להקים ממשלה.

הגדיל מכולם לעשות בני "אלונקה" גנץ, אשר הפך את פסילת רע"ם לסיסמת בחירות. ויותר חמור מזה, השווה בין רע"ם לבן גביר, ובכך המחיש את הפשטות הגאונית של נתניהו של ימין מול שמאל.

כאשר גנץ משווה את הערבים שומרי החוק לבריונות היהודית, שהיו חבריו לממשלה – ועוד יהיו שוב אם הדברים תלויים בו, הוא מעצים את המסרים של הימין ימין מלא מלא, ועושה את עבודתו של נתניהו בשבילו. 

הגדיל מכולם לעשות בני "אלונקה" גנץ, אשר הפך את פסילת רע"ם לסיסמת בחירות. ויותר חמור מזה, השווה בין רע"ם לבן גביר, ובכך המחיש את הפשטות הגאונית של נתניהו בשימוש בנרטיב ימין מול שמאל

כדאי להזכיר לבני גנץ, שבמערכת הבחירות שקדמה לבגידה שלו בבוחריו כשחבר "לימין" – הוא קיבל 2 מנדטים מן הבוחרים הערבים, אשר קידמו בברכה את התייחסותו אליהם תוך ניהול מערכת בחירות ברחוב הערבי תחת הססמה "אעבוד למענכם". 

שלט בחירות בעברית של בני גנץ משנת 2022: "אעבוד למענכם". (צילום: פנחס ענברי)

האירוניה היא ששני המנדטים שגנץ קיבל מן הערבים אפשרו לו לחבור לנתניהו. 

מה הממשלה הבאה יכולה להציע לשותף הערבי באופן שלא יסתור את סיסמת הבחירות של אביגדור ליברמן, לפיה מי שלא משרת לא מקבל זכויות?

פה אפשר ללמוד משהו מן התחבולנות של נתניהו מול החרדים – הוא מציע להם תחליפי שירות צבאי כזה כאילו – כמו שירות לקהילה, כמו זק"א.

זה יכול מאוד להתאים לחברה הערבית, שרוצה לטפל בפשע הגואה בקרבה. אפשר להציע גיוס למשטרה שתשוקם, כדי לחזק אותה, במבט לטיפול בכנופיות הפשע.

יש להיזהר מהקמת יחידות "ערביות", אשר בגלל החמולתיות העמוקה לא תוכלנה לטפל בחמולות פשע – אלא יחידות מעורבות. ערבי יהיה שוטר בתל אביב, ויהודי באום אל-פחם.

אז מדוע ספין ימין מול שמאל עומד עכשיו בפני אתגר קריטי? כי תחושת הערבים שעליהם להשפיע על תוצאות הבחירות יוצרת גוש ערבי גדול בכנסת הבאה, וזה יקטין את משקלן של המפלגות היהודיות לטובת מפלגה ערבית משמעותית. בלעדיהן זה לא יאפשר לאופוזיציה להקים ממשלה בכלל, וכל סיסמאות "בלי ערבים ובלי רע"ם" יאבדו את משמעותן.

אפשר ללמוד משהו מן התחבולנות של נתניהו מול החרדים – כשהוא מציע להם תחליפי שירות צבאי כביכול – כמו שירות לקהילה, כמו זק"א. זה יכול מאוד להתאים גם לחברה הערבית, שרוצה לטפל בפשע הגואה בקרבה

הברירה שתעמוד מול האופוזיציה במקרה כזה היא לחבור שוב לנתניהו, או לקבל בברכה את השותף הערבי. מכיוון שציבור הבוחרים של האופוזיציה הוא קודם כל אנטי-ביבי, כל אלה שנשבעים לא ללכת עם הערבים יגלו שזאת הייתה שבועה לשעתה, וכי ספין ימין מול שמאל ימות את מיתת החמור הראויה לו.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.