דוח מדד איכות החיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שפורסם אתמול (שני), הוא הרבה יותר מאוסף של נתונים סטטיסטיים יבשים על שביעות רצון מפארקים או משך ההגעה לעבודה.
מדובר בלא פחות מצומת דרכים שאזרחי ישראל יידרשו להכריע בו כבר בבחירות הקרובות: האם נהיה כפר סבא, שזינקה למקום הראשון במדד, או שמא ערי ישראל יהפכו בהדרגה, אחת אחרי השנייה, לירושלים – שירדה לתחתית המדד.
המודל של כפר סבא מייצג את "ישראל הליברלית" במיטבה: עיר שמצליחה לתרגם השקעה מאסיבית בהון אנושי ובחינוך לאיכות חיים גבוהה. כפר סבא אומנם רחוקה מלהיות גן עדן עלי אדמות, אך עם שיעור זכאות לבגרות של כ־87.3% ולימודי ליבה בכל מוסדות החינוך, צומח בה דור שמוכן לשוק התעסוקה המודרני.
כפר סבא מקצה 44% מתקציבה לחינוך, ובכל זאת מצליחה לייצר עודף תקציבי, בזכות בסיס ארנונה חזק של אוכלוסייה יצרנית ומשלמת מיסים. מן העבר השני של המתרס נמצא המודל הירושלמי
התוצאה מתבטאת בשיעורי השתתפות גבוהים בכוח העבודה ובאבטלה כמעט אפסית של כ־2.2% בלבד. המדד מצא כי רוב התושבים עובדים במקצועות מתגמלים, התואמים את השכלתם ואת רצונם. כפר סבא מקצה 44% מתקציבה לחינוך, ובכל זאת מצליחה לייצר עודף תקציבי, בזכות בסיס ארנונה חזק של אוכלוסייה יצרנית ומשלמת מיסים.
מן העבר השני של המתרס נמצא המודל הירושלמי: עיר שהולכת ומתחרדת, הולכת ומתבדלת.
בתקופת המנדט ובשנותיה הראשונות של המדינה ירושלים עדיין הייתה מנוע צמיחה כלכלי שעמד על רגליו. זו הייתה עיר שמשכה אליה אליטות אינטלקטואליות וכלכליות. הבעיה היא שלאורך העשורים, בתהליך איטי אך עקבי, ההון האנושי שהניע אותה היגר לערי השרון והמרכז. אל הוואקום שנוצר נכנס ציבור לא יצרני, החי מתקציבים ממשלתיים.
התוצאה: ירושלים התדרדרה בתוך כ־20 שנה מאשכול סוציו־אקונומי 5 לאשכול 2, מהנמוכים ביותר. הפער החינוכי הפך לבלתי ניתן לגישור.
בירושלים, קבוצות שלמות – ובראשן המגזר החרדי, בגיבוי הממשלה – עודדו קידום ותקצוב של מוסדות שאינם מלמדים ליבה מלאה. תושבי המגזר החרדי נותרו ללא הכלים הבסיסיים הדרושים להשתלבות בשוק התעסוקה, ובוודאי לא בשוק המציע משרות ברמות שכר גבוהות.
תושבי המגזר החרדי נותרו ללא הכלים הבסיסיים הדרושים להשתלבות בשוק התעסוקה, ובוודאי לא בשוק המציע משרות ברמות שכר גבוהות
שיעור הזכאות לבגרות בבירה עומד על כ־47% מהממוצע הארצי. במגזר החרדי הוא עומד על פחות מ־25%. מדובר בנתונים שמובילים לשיעורי השתתפות נמוכים בשוק העבודה ולעוני עמוק.
המחיר של המודל הירושלמי הוא חוסר איזון תקציבי שהולך ומעמיק. ירושלים אינה מסוגלת לממן את עצמה ונשענת על "צינור חמצן" ממשלתי בדמות מענק שנתי מיוחד, בהיקף של יותר ממיליארד שקלים. בשל שיעורי העוני הגבוהים, העירייה נאלצת להעניק הנחות בארנונה בהיקף עצום של כ־640 מיליון שקלים – כסף שיוצא בסופו של דבר מכיסם של משלמי המיסים בערים כמו כפר סבא.
זהו הפרדוקס שמבקשת ממשלת ישראל לקבע: ציבור עובד ומשכיל שמממן מודל המעודד בורות מבנית והיעדר השתלבות תעסוקתית.
נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים בבירור כי איכות החיים היא פונקציה ישירה של סביבה כלכלית תומכת ושל השקעה בהשכלה יצרנית. הבחירות הקרובות יכריעו אם הממשלה תמשיך לתדלק את המודל הירושלמי – שבמסגרתו עוד ועוד ערים יישאבו למעגל של בורות ותלות בתקציבי העברה – או שתשוב להשקיע ולקדם את המודל היצרני, שמייצר צמיחה ואיכות חיים.
אם לא תקום ממשלה חדשה עם סדרי עדיפויות חדשים, המדינה כולה עלולה למצוא את עצמה במקום שבו נמצאת ירושלים היום: עיר עם היסטוריה מפוארת אך נטולת עתיד
אם לא תקום ממשלה חדשה עם סדרי עדיפויות חדשים, המדינה כולה עלולה למצוא את עצמה במקום שבו נמצאת ירושלים היום: עיר עם היסטוריה מפוארת אך נטולת עתיד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו