קטע וידאו קצר שרץ השבוע ברשתות החברתיות מספר את הסיפור העכשווי בלבנון. כתבת של אחד הערוצים הלבנוניים שידרה מאזור הדאחייה, השכונה הדרומית בביירות שהתרוקנה מתושבים בחודש האחרון. לפתע ניגש אליה אדם שלא נראה בתמונה אלא רק נשמע, ושואל אותה מי נתן לה אישור לצלם במקום. הכתבת, ללא היסוס, עונה לו, "צבא לבנון". אותו אדם מבקש לראות את האישור, והכתבת עונה לו בקוצר רוח, "מי אתה שאראה לך את האישור?" האדם עונה לה, "חזבאללה", וכאן מגיע שיא השיחה: "אז מה", עונה לו הכתבת וממשיכה בשידור.

זה אירוע שלפני שבעה באוקטובר לא יכול היה להתרחש, כל שכן בדאחייה. הציבור הלא שיעי בלבנון של מרץ 2026 כבר לא חושש; להיפך, הוא מישיר מבט לחזבאללה, שבמשך כמעט שלושה עשורים הפך לריבון האמיתי במדינה. בניגוד להיסוס של הממשלה להתעמת עם חזבאללה, חלקים גדולים בציבור הלבנוני עושים זאת בדרכם שלהם.

השבוע שודרה כתבה נרחבת ברשת MTV הלבנונית, רשת חדשות פופולרית בבעלות נוצרית, על תולדות הסכסוך בין ישראל ללבנון. כותרת הכתבה הייתה "מה אנחנו יודעים על היחסים בין לבנון לישראל". הכתבה סוקרת את היחסים מ־1948 ועד היום, והשורה התחתונה שלה מעניינת מאוד, במיוחד כשהיא מגיעה מגורמים בלבנון.

בכתבה נרחבת ברשת MTV הלבנונית הוסבר כי מאז 1948 לא היו מלחמות בין לבנון לישראל, אלא מלחמות בין ישראל לשני ארגונים: אש"ף הפלסטיני וחזבאללה השיעי. הם לא ייצגו את מדינת לבנון אלא רק את עצמם

המוטיב המרכזי הוא כי מלחמה בין לבנון לישראל פרצה רק פעם אחת, ב־1948, כאשר לבנון הצעירה, אז מדינה בת חמש שנים, השתתפה בפלישת צבאות ערב למדינת ישראל שזה עתה הוקמה.

בכתבה הוסבר כי מאז 1948 לא היו מלחמות בין לבנון לישראל, אלא מלחמות בין ישראל לשני ארגונים: אש"ף הפלסטיני וחזבאללה השיעי. הם לא ייצגו את מדינת לבנון אלא רק את עצמם, אבל בפועל הייתה זו מדינת לבנון ששילמה את המחיר.

את הכתבה הזאת אתם חייבים לראות!
אני לא צוחק או עובד על אף אחד כשאני אומר שיש שינויים בשיח בלבנון על ישראל ועכשיו זה מגיע גם לתיקון היסטורי של המצב שהתקבע לאורך שנים, מצב המלחמה בין לבנון לישראל.

בלבנון כבר לא מקבלים את המצב כמו שהוא, התחיל עידן השאלות הקשות שאיתם גם מגיעים… pic.twitter.com/2kigoNHaYx

— Jonathan Elkhoury- جوناثان الخوري (@Jonathan_Elk) March 24, 2026

הקולות הללו הם בבחינת מצע נוח מאוד לישראל ללחוץ את חזבאללה צבאית מדרום. נוסף על כך, קיימת גם אפשרות שתיפתח לארגון השיעי חזית נוספת ממזרח, עם כניסת כוחות סוריים של משטר אחמד א־שרע.

החשבון בין הסונים בסוריה לשיעים של לבנון נותר פתוח מאז הצטרף חזבאללה לדיכוי המרד בסוריה ב־2015. לא בכדי חזבאללה מחזיק כיום כמעט שליש מכוח רדואן לאורך הגבול עם סוריה, ובמיוחד בבקעת הלבנון. הוא מבין היטב מה יכול לקרות לשיעים מול המון סוני זועם, חמוש ומגובה צבאית על ידי טורקיה.

אלא שכניסה של כוחות אסלאמיסטים סונים קיצוניים ללבנון, שיגרמו לחזבאללה להימתח עוד יותר צבאית בזירה הלבנונית, לאו דווקא תשרת את האינטרס הישראלי לטווח ארוך. עימות כזה עלול לטרוף מחדש את הקלפים בלבנון, כאשר שיעים מצבא לבנון יערקו ויצאו להגן על העדה.

אלא שכניסה של כוחות אסלאמיסטים סונים קיצוניים ללבנון, שיגרמו לחזבאללה להימתח עוד יותר צבאית בזירה הלבנונית, לאו דווקא תשרת את האינטרס הישראלי לטווח ארוך

עריקה כזו יכולה לפרק את הצבא ולהחזיר את המדינה לתקופת המיליציות העדתיות. זה מדרון חלקלק, מרחק בלימה ממלחמת אזרחים, שהיא עדיין פצע מדמם בזיכרון הלבנוני. ממשלת לבנון מודעת היטב לשבריריות הצבא שלה; ניתן היה לראות זאת בהססנות שגילתה בשנה האחרונה מעימות עם חזבאללה.

השבוע פרס שר הביטחון, שוב, את משנתו לגבי דרום לבנון, כאשר הוא חוזר ומשווה אותה לרצועת עזה. המסר: ישראל תמשיך להחזיק שטח לבנוני ריק מתושבים כמנוף לחץ על ממשלת לבנון. השבוע השלימה ישראל את השמדתם של חמישה גשרים על הליטני, ומעשית ניתקה את דרום המדינה.

דגל חזבאללה בזירת הפצצה של חיל האוויר ברובע הדאחייה בדרום ביירות, לבנון, 5 במרץ 2026 (צילום: AFP)

אלא שלגבי המשך תקיפת התשתיות קיים סימן שאלה גדול. בעניין הזה אמריקה רגישה מאוד. בדיוק כמו במלחמת לבנון השנייה, אז שרת החוץ הרפובליקאית קונדוליזה רייס הזהירה את ראש הממשלה אהוד אולמרט שלא להפציץ מטרות תשתית לבנוניות, גם הפעם נראה שיש מסר ברוח דומה מוושינגטון.

אלא שבשונה מ־2006, כיום יש בביירות ממשלה שמתנהגת אחרת ומבינה שבמצב הגאו־אסטרטגי החדש ישראל היא נכס ולא נטל, גם אם כלפי חוץ הדברים נשמעים אחרת. גירוש השגריר האיראני מהמדינה הוא צעד שאף ממשלה בלבנון מעולם לא הייתה חושבת עליו בעשורים האחרונים.

מבחינת ישראל, למרות מורכבות המצב וחולשת הצבא הלבנוני, הנשיא ג'וזף עאון וראש הממשלה נוואף סאלם הם עדיין כתובת שלא הייתה בעבר, ואת המומנטום הזה אסור לישראל לפספס

לכן מבחינת ישראל, למרות מורכבות המצב וחולשת הצבא הלבנוני, הנשיא ג'וזף עאון וראש הממשלה נוואף סאלם הם עדיין כתובת שלא הייתה בעבר, ואת המומנטום הזה אסור לישראל לפספס. המדיניות מולם חייבת להיות חכמה, שקולה, בעיקר מאחורי הקלעים ובעיקר לא מתלהמת.

לא רק ישראל היא נכס ללבנון; בהרבה מובנים, לבנון כמדינה היא גם נכס לישראל. החלופה של כאוס סומלי מסוכנת הרבה יותר.