אנשים אומרים שהם יעשו הכל למען עתיד הילדים שלהם.
הכל, חוץ מלצאת עשר דקות מהבית וללכת לקלפי.
האדישות הישראלית תביא אולי לעוד סבב אחד.  אחר-כך המיעוט הדתי ינצח את הרוב החילוני/מסורתי בבית.

חילונים, אתם מצביעים פחות.

בישראל כ-1200 יישובים. מתוך כשני מיליון בעלי זכות בחירה שלא יצאו להצביע, כ-1,400,000 "לא-מצביעים" מתגוררים ב-35 הערים הגדולות ביותר.
עוד בערך 500,000 "לא-מצביעים" מתגוררים ביתר +1100 יישובים בכל הארץ. ערים חילוניות. הרוב הגדול של המצביעים – הוא חילוני/מסורתי.

רק באחת מכל ארבע ערים הצביעו מעל הממוצע הארצי.
מאוד מטרידה העובדה כי ברוב הערים הצביעו עוד פחות בספטמבר מאשר באפריל. למה רוב? כי בערים של הציבור הדתי והערבי – הצביעו יותר!
הנה – תראו בעצמכם:

השוואה בין כמות מצביעים – בספטמבר הצביעו פחות. (צילום: אני מצביע בבחירות)

תכף תבוא שריקת הסיום ואנחנו עומדים להפסיד את המשחק – ואת הבית.
ומה יעשה רוב העם? ימשיך להיות אדיש? נלך לעוד סבב?
או שכבר הפעם עקרון היחסיות יקבע שהפסדנו במשחק?

נכון, חוקי המשחק דפוקים. נכון, השיטה צריכה להשתנות. אתם צודקים. הכל נכון. אבל כרגע – אלו הם חוקי המשחק, מה נעשה? נשב ונקטר שהחוקים דפוקים? זה לא ישנה את החוקים.
לא נשחק את המשחק? אז מישהו אחר ישחק אותו לפי החוקים וינצח בו.
נוכל לטעון עד אינסוף שהחוקים לא הוגנים. זה לא ישנה את התוצאה והתוצאה תהיה שאנחנו נפסיד את המשחק.
או שנלך לסבב רביעי. ואז נפסיד את המשחק.

איך הגענו לסבב שלישי בתוך שנה אחת?

מי אתם, מיליון וחצי תושבי הערים הגדולות שלא יצאו להצביע?
אתם ברובכם חילונים. אולי מסורתיים. כמעט כולם יהודים.
הצליחו לבלבל אותנו עם הימין והשמאל, אבל השכנים הדתיים שלנו יוצאים ומצביעים. הם משחקים את המשחק לפי החוקים. אלו הנתונים ואלו העובדות. אין כאן שום נקיטת צד. לא אנטישמיות, לא גזענות, אלו עובדות נטו.
זה באמת קורה.

בסבב הקודם הרמתי קמפיין. היו לי זמן ומשאבים לכך. הפעם לא היו לי לא משאבים ולא זמן ובכל זאת ניסיתי, אבל הקמפיין שיצרתי בקושי גירד את פני השטח. את הפוסטים והתמונות של אני מצביע בבחירות רואים בין מאות לאלפים בודדים וגם זה – בעיקר בפייסבוק.

ככה נראית אדישות הרוב. זה לא מספיק מעניין כדי לשתף

צפו בסרטון הזה: 16 שניות ותבינו לבד. עכשיו, ממש לקראת הסוף, האדישות הכריעה גם אותי. שילמתי מחיר אישי בצורה של שעות שינה ושעות משפחה וניסיתי לעשות ככל שעלה ביכולתי לעשות. ניסיתי לפנות להגיון ההמונים, לרגשות, ניסיתי לגייס פרצופים מוכרים שיאמרו לכם את האמת, כנגד כל הסיכויים ניסיתי. לא עזר. הרוב נותר אדיש לבחירות ומסרב להבין כי האדישות היא הגורם הכמעט בלעדי לעוד ועוד סבבים. המפתח להכרעה מצוי בידי הרוב – והרוב בוחר שלא להשתמש בו.

יזמתי פניות וניסיתי לשתף פעולה עם גופים גדולים וממומנים שיצאו בקריאה דומה אבל נתקלתי בחומות אגו עטופות אדיבות ולא ברצון לאחד כוחות למען המטרה המשותפת – כאילו שהקמפיין או כמות הלייקים חשובים יותר.

מפסידים את הבית לטובת המיעוט (צילום: אני מצביע בבחירות)

אני מצביע בבחירות מקווה שאולי הפעם אנשים יתחילו לשתף בכמויות
כי למסה הקריטית הזו צריך להגיע, ונותרו רק חמישה ימים.
אז בפעם האחרונה ובקול זעקה ותחינה – שתפו את הפוסט הזה.
שתפו את הנתונים. הפיצו את המסר!
נכון, אולי לא כולם ייצאו להצביע אבל יש לנו חמישה ימים לוודא שכולם לפחות יראו את הנתונים.

#צאו_להצביע
#חלאס_כבר
#בחירות_2020

אסף שוורץ נולד קרייתי והיום הוא אילתי. מורה בתיכון ואיש חינוך עם חזון. הוא גם יזם חברתי וסביבתי ומשתדל שלא להיות שגרתי.