אנשים אומרים שהם יעשו הכל למען עתיד הילדים שלהם.
הכל, חוץ מלצאת עשר דקות מהבית וללכת לקלפי.
האדישות הישראלית תביא אולי לעוד סבב אחד.  אחר-כך המיעוט הדתי ינצח את הרוב החילוני/מסורתי בבית.

חילונים, אתם מצביעים פחות.

אסף שוורץ נולד קרייתי והיום הוא אילתי. מורה בתיכון ואיש חינוך עם חזון. הוא גם יזם חברתי וסביבתי ומשתדל שלא להיות שגרתי.

חלק ו:  זה כתוב בתורה, אולי בגמרא, לכו תשאלו את הרב…

מה אתם חושבים. מי מצביע יותר, דתיים או חילונים? במה אתם מאמינים?

לרבים מאיתנו יש תפיסות ואף קיבעונות בנוגע להצבעה של סקטורים מסוימים בתוך העם.  אנחנו יכולים רק על-פי שם העיר "לנחש"  איזו מפלגה קיבלה בה יותר קולות.

אסף שוורץ נולד קרייתי והיום הוא אילתי. מורה בתיכון ואיש חינוך עם חזון. הוא גם יזם חברתי וסביבתי ומשתדל שלא להיות שגרתי.

למי שלא קרא ורוצה: פוסט ראשון   ושני

חלק מיוחד: אנשים טובים יודעים את הדרך ואיתם אפשר לצעוד

המונח המיוחס – עקרון היחסיות: מונח שירשנו מתקופת המנדט הבריטי. אני נותן לו יחס מיוחד כי הוא בעצם זה שקובע, פעם אחר פעם, את פני הפוליטיקה בישראל ועל פיו יישק דבר. עקרון היחסיות קובע כי רק הקולות הכשרים הם בעלי משמעות לחלוקת המושבים בכנסת ישראל. טענות כי הימנעות מהצבעה הינה מחאה לגיטימית וכי אם אחוזי ההצבעה יהיו נמוכים מאוד – לא יהיה להן תוקף חוקי, אינן נכונות ומופרכות לחלוטין. כמו פתק לבן. שזה הכי מופרך – קמת, יצאת, הלכת לקלפי, עמדת מאחורי הפרגוד ו…?

אסף שוורץ נולד קרייתי והיום הוא אילתי. מורה בתיכון ואיש חינוך עם חזון. הוא גם יזם חברתי וסביבתי ומשתדל שלא להיות שגרתי.

למי שלא קרא ורוצה להתחיל לקרוא מההתחלה ולפי הסדר – פוסט ראשון בסדרה נמצא כאן.

חלק ג': גם אני כמו כל היהודים עסוק במספרים…

לפני שצוללים לעומק הנתונים – אני חייב לסגור כמה עניינים עם הדף הזה שפתחתי, עם הקהל שהגיב וכתב בו עד כה ועם עצמי.  למה אני עושה את זה בעצם? אבל החלק הזה לא יבוא עכשיו. הוא יגיע בסוף, אולי… ואולי אפשר לתמצת את כולו למשפט, יותר נכון לציטוט אחד.
מהטמה גנדי אמר: "מה שתעשה יהיה חסר חשיבות – אבל עדיין חשוב מאוד שתעשה אותו". זה נכון עבורי ונכון לגבי כל העשייה סביב הדף של אני_מצביע_בבחירות. זה נכון לגבי כל אחד ואחת מקוראי שורות אלו וגם לגבי החברים שלכם.  זה נכון גם לגבי זרים מוחלטים שאינכם מכירים.  כולנו צריכים ללכת אל הקלפי ב17/9. כולם צריכים לצאת ולהצביע. גם אם הכי נדמה לנו בעולם שזה לא יעזור.

אסף שוורץ נולד קרייתי והיום הוא אילתי. מורה בתיכון ואיש חינוך עם חזון. הוא גם יזם חברתי וסביבתי ומשתדל שלא להיות שגרתי.

בשלהי 2012 צצו כל מיני דפים בפייסבוק שטענו כלפי האזרח הממוצע כי בחישוב גס – 1 מכל 3 בעלי זכות בחירה, לא טורח לממש את זכותו/חובתו האזרחית. באותם ימים הפלטפורמה הזו שנקראת פייסבוק, היתה שיא ההתלהבות! אנשים כתבו על הכל, צילמו את הכל והעלו פוסטים על כמעט הכל. הפיד רעש ורגש כולו סביב מצב העם והמדינה ערב הבחירות לכנסת ה-19. וועדת הבחירות לכנסת הגדילה אז לעשות ופתחה בקמפיין "משטרת הקיטורים" ההומוריסטי והחביב.

מדינת ישראל בכבודה ובעצמה ניסתה לדחוף את האזרח הממוצע לצאת אל הקלפי. עלות הקמפיין דאז = 800,000₪ או במילים, שמונה מאות אלף ש"ח… וואו!

אסף שוורץ נולד קרייתי והיום הוא אילתי. מורה בתיכון ואיש חינוך עם חזון. הוא גם יזם חברתי וסביבתי ומשתדל שלא להיות שגרתי.

היקף התופעה החוזרת של התעללויות במעונות יום מטריד במיוחד. כולנו נחשפים לסרטונים ולהקלטות שעולים לכותרות וגורמים לבטן שלנו להתכווץ. הכתבות שפורסמו לאחרונה מחדדות שוב את השאלה הקשה: האם אנחנו באמת יודעים מה קורה בין כותלי המעונות?

הורים מגלים אומץ רב, מקליטים וחושפים את ההתעללויות במסגרות. לולא הערנות שלהם הגנים היו ממשיכים לפעול כרגיל, וילדים נוספים היו עלולים להיפגע. החשיפה הזאת היא תוצאה של תחושת אחריות עמוקה מצד ההורים, שלמרות הכאב והפחד, נלחמים עבור הילדים של כולנו על מנת שיגדלו במסגרות מכבדות, דבר בסיסי מאין כמוהו.

חן שרון בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד ותואר שני במדיניות החינוך. היא דוקטורנטית במחלקה לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית באוניברסיטה העברית, וחוקרת את איכות הטיפול במעונות יום.

בימים בהם נכתב טור זה אנחנו במהלכה של עסקה להחזרת חטופות וחטופים. איני יודע אם העסקה תעלה יפה עד תומה, ואם יוחזרו כל 98 החיים והמתים שנמצאים במנהרות חמאס. אבל גם אם כן, ואני מייחל לכך בכל מאודי, שום דבר אינו סגור.

אתחיל באזכור הכישלונות הידועים של מלחמת "חרבות ברזל". נכשלנו כישלון צורב ב"מיטוט חמאס". בימים אלה נמסר לנו בתקשורת שהארגון הצליח לגייס לשורותיו מחדש – חלק גדול ממספר הנפגעים שספג מאז השבעה באוקטובר.

ד"ר אברהם פרנק נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1945, והוא חבר בו עד היום. מ-1972 עד 2007 עסק בחינוך פורמלי, מחצית התקופה כמנהל תיכון. ב-2008 עשה דוקטורט על מנהלי בתי ספר, הפך לפעיל חברתי בנושא החינוך, וכתב מספר ספרים ולא מעט מאמרים על המערכת. החל מ-2018 פעיל גם בנושא הקיימות; זהו בעיניו האתגר הראשי העומד בפני האנושות.