הקירות בבתי הספר התיכוניים בישראל נראים היום כמעט בדיוק כפי שנראו לפני שלושה, ארבעה עשורים ואף יותר. שורות של שולחנות מול לוח, וקולו של מורה המנסה לדחוס חומר לבחינת הבגרות לתוך תודעה של דור שרואה את העולם דרך מסכים מהירים ודינמיים.

אך מחוץ לחצר בית הספר, המציאות הישראלית של השנים האחרונות, ובשיאה אירועי מלחמת אוקטובר 2023 ותקופות אי-הוודאות הממושכות שבאו בעקבותיה, טלטלה את כל מה שחשבנו שאנו יודעים על יציבות.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.

זה קרה בחברה הישראלית בתחילת שנות ה-50  וזה עלול לקרות שוב.

משפחות נקרעו, התפרקו. קהילות שלמות נחלקו לשניים. היו מכות בין החברים. הורים הפסיקו לדבר עם בניהם. אוכלוסייה שלמה עזבה מסיבות אידאולוגיות. בתוך הקיבוצים המאבק היה כה חריף, עד שמשטרה נקראה להפריד בין הניצים בתל יוסף ועין חרוד.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

אי אפשר לדבר על הרג ילדים בגדה המערבית בלי לדבר על מעצרי הילדים. אי אפשר להפריד בין הדברים, כי מעצרי הילדים הם חלק מאותה מציאות: מציאות שבה ילדים אינם מוגנים, שבה עצם היותם ילדים כבר לא מהווה חיץ מפני אלימות, הפחדה ופגיעה.

מי שמבקש להבין את מה שקורה היום בגדה, צריך לראות את התמונה השלמה. מצד אחד – אלימות הולכת וגוברת של מתנחלים, שפועלים מתוך תפיסה ברורה של דחיקה ושל יצירת מציאות בלתי אפשרית לחיים עבור קהילות פלסטיניות.

טיטי כרמל הוא מנכ"ל "הורים נגד מעצרי ילדים", פעיל חברתי ואיש טיפול. בעל ניסיון רב בעבודה עם אוכלוסיות בקצה רצף הסיכון, ובפעולה למען צדק וזכויות אדם.