בישראל אולי יש חוק. אולי אפשר עדיין לחקור ולהעמיד לדין את מי שעבר על החוק. בישראל החוק כתוב ואפשר להתווכח, להוכיח ולהגן מפניו בבית המשפט. עדיין. בישראל עוד יש בית משפט השופט על פי החוק ומפרש את החוק. אבל בישראל אין הגדרה לעבירות על הדמוקרטיה. בעצם אין חוק כתוב המגן נגד עבירות על הדמוקרטיה.

בישראל אולי יש חוק. אולי אפשר עדיין לחקור ולהעמיד לדין את מי שעבר על החוק. בישראל עוד יש ביהמ"ש השופט על פי החוק ומפרש את החוק. אבל בישראל אין הגדרה לעבירות על הדמוקרטיה. בעצם אין חוק כתוב המגן נגד עבירות על הדמוקרטיה

יכול למשל ח"כ לא להיבחר לראשות ממשלה, לא לקבל את אמון הכנסת והעם, אך להמשיך להיות ראש ממשלה מכוח חוק מוזר של ממשלת מעבר, אין סופית. החוק הזה לא מגביל את מספר הפעמים שבהם אותו אדם ממשיך לכהן כראש ממשלה, אמנם ראש ממשלת מעבר, אבל עם כל הסמכויות.

כלומר החוק לא מגן כלל על הדמוקרטיה. אדם שלא נבחר מקבל החלטות של חיים ומוות, בלי שום מגבלה על סמכויותיו או מספר הפעמים או התקופה שבה הוא יכול לעשות זאת. למעשה הוא יכול להיות קדנציה שלמה ראש ממשלה בלי להיבחר. לא אחת. אין סוף קדנציות. זו כמובן עבירה חמורה נגד הדמוקרטיה, אבל החוק הפלילי או המנהלי לא אוסר זאת.

יכול ראש ממשלה נאשם בפלילים לא לאשר הגשת תקציב מדינה ולגרום בכך לנזקים במאות מיליארדי שקלים לכל אזרחי המדינה, אבל אין שום סנקציה חוקית שתימנע זאת ממנו, אלא רק משחק פוליטי בדמוקרטיה.

כלומר הדמוקרטיה נאנסת, עוברת התעללות גלויה, כריתת איברים, חנק, כפיתות כואבות, מאבדת ממשקלה, מתייבשת, מדממת ושום גורם במדינה לא מגן עליה. לא המשטרה, לא השב"כ, לא היועמ"ש, לא בג"צ, לא הכנסת הנבחרת ולא הנשיא.

בישראל אתה יכול להיות עבריין על החוק ועבריין על עקרונות הדמוקרטיה.
על עבירות על החוק, אתה נשפט בבית משפט. על עבירות נגד הדמוקרטיה, נשפטים בעצם הסובבים אותך. ואם אתה ראש ממשלה שהוא עבריין על עקרונות הדמוקרטיה, אזרחי המדינה הם שמשלמים את הקנס, או כליאה בבתיהם, או הרס עסקיהם, או פגיעה בבריאותם.

החוק לא מגן על הדמוקרטיה. אדם שלא נבחר מקבל החלטות של חיים ומוות, בלי מגבלה על סמכויותיו. למעשה, הוא יכול להיות רה"מ קדנציה שלמה בלי להיבחר. אין סוף קדנציות

בישראל, מי שמוגדרים שומרי הסף מהססים אלף פעם כשהם צריכים לזהות, לחקור ולהעמיד לדין את ראש הממשלה על שוחד מרמה והפרת אמונים.

כשמדובר בעבירות של אותו אדם נגד הדמוקרטיה, הם כולם משותקים. שותקים. מבוהלים. מחפשים תירוצים כדי לברוח ממה שכל אזרח מזהה כפגיעה בחופש שלו, בשוויון, בפרנסתו, בביטחונו, בחייו הדמוקרטיים במדינה דמוקרטית.

המצב הבלתי אפשרי הזה מוביל למסקנה אחת: העבריינות על עקרונות הדמוקרטיה אינה מתבצעת רק מצידו של העבריין – במקרה זה ראש ממשלה הנאשם בפלילים – אלא מצד כל מוסדות המדינה האמורים לפקח על הדמוקרטיה. על שלמותה. על ביטחונה, על המבנה השברירי שלה.
חברי הכנסת, שרי הממשלה, היועצים המשפטיים למיניהם באותם מוסדות, ביהמ"ש העליון ונשיא המדינה.

אזרחי המדינה השמים את מבטחם בכל האורגנים הללו, נשארים למעשה מול שוקת שבורה. מול חיים שלמים שהתרסקו. מבנה מדינתי שקרי. פייק מדינה.

אם אכן יגיע היום בו ילך נתניהו לדרכו או לביתו או לכלאו, ישראל תהיה חייבת לכתוב את חוקת הדמוקרטיה שלה. למנוע את המצב האבסורדי שבו ניתן להתעלל לאורך שנים בחייהם וגורלם של כל אזרחי המדינה בלי שום מחסום או מגבלה.

כשמדובר בעבירות של רה"מ נגד הדמוקרטיה, כולם משותקים. מבוהלים. מחפשים תירוצים כדי לברוח ממה שכל אזרח מזהה כפגיעה בחופש שלו, בשוויון, בפרנסתו, בביטחונו, בחייו הדמוקרטיים במדינה דמוקרטית

חוקת הדמוקרטיה צריכה להגדיר באופן מפורש את העבירות הפוגעות בדמוקרטיה ולשלוח את העבריינים שאינם ממלאים את תפקידם לכל הרוחות. או לפחות למרתף של משפחת נתניהו, היכן שהקירות מתפוררים, המים מהבריכה נוזלים והארוחות מוגשות בחמגשיות.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

מסגד א-נורי ובו צריח אל-חַדְבַּאא (הגיבן), הם סמליה של העיר מוסול בעיראק. האתר מזכיר את מגדל פיזה באיטליה בשל נטייתו של הצריח. הוא מהווה סמל להיסטוריה המפוארת של עיראק ושל האזור בכלל. מדוע התגייסו מצרים והאמירויות לשפץ מסגד בעיראק בחודש האחרון? כמה יעלה השיקום ובכמה עבודה כרוך הפרויקט? מהו סיפורו של של המסגד היפהפה בו בחר אבו בכר אל-בגדאדי להצהיר על ח'ליפותו?

מסגד א-נורי ובו צריח אל-חַדְבַּאא (הגיבן), הם סמליה של העיר מוסול בעיראק. האתר מזכיר את מגדל פיזה באיטליה בשל נטייתו של הצריח. הוא מהווה סמל להיסטוריה המפוארת של עיראק ושל האזור בכלל

את הצריח של מסגד חדבאא רואים ממרחקים במחוז נינווה בעיראק. עד שהשתלטו עליו טרוריסטים ב-2014, היה המסגד המרהיב ביופיו מוקד של מתפללים וגם תיירים רבים.

בשבוע שעבר נחתם הסכם בין האמירויות לעיראק, לפיו הנסיכות העשירה תממן את שיפוץ מסגד א-נורי הגדול בעלות של 50.4 מיליון דולר. האיחוד האירופאי יוסיף 25 מיליון דולר לשיקום. את הפרויקט ינהל אונסקו והשיפוץ ייקח חמש שנים.

שרת התרבות והפיתוח של האמירויות נורה אל-כעבי אמרה כי בניית המסגד מסמלת את שיתוף הפעולה האסטרטגי והתרבותי בין שתי המדינות, האמירויות ועיראק. בתשובה, הודה שר התרבות והתיירות העיראקי קייס חסין רשיד לאמירויות והזכיר כי המסגד פוצץ ע"י ארגון דאעש במהלך כיבוש העיר מוסול ב-2017 וזהו רגע היסטורי משמח.

הפרויקט יעניק לצעירים עיראקים כאלף משרות בתחום הארכיטקטורה, ההנדסה, השיפוצים והבנייה. בהמשך, מתכננת ממשלת עיראק לשפץ את כל העיר מוסול העתיקה, שנפגעה במלחמה נגד דאעש, במבצע הקרוי "החייאת הרוח של מוסול". הפרויקט כולל גם שיקום של מערכת החינוך והתרבות בעיר. לפני כשנתיים נחתם הסכם עם אונסקו גם על שיפוץ שתי כנסיות עתיקות בעיר, בה התקיימה קהילה נוצרית עד לכיבוש דאעש.

מצרים גם היא תשתתף בשיקום המסגד השנה. צוות מצרי יבנה את אולם התפילה הפנימי, תוך הקפדה על שחזור מדויק. העבודות של מצרים והאמירויות יתבצעו בתאום מלא עם הוקף (ההקדש של רשויות הדת) הסוני בעיראק. גובהו של הצריח (מִאְדַ'נַה) לקריאה לתפילה 45 מטרים והוא בן 840 שנה. המסגד היה נתון לשליטת ארגון דאעש בין השנים 2014-2017, שנות קיומה של "המדינה האסלאמית".

בשבוע שעבר נחתם הסכם בין האמירויות לעיראק, לפיו הנסיכות העשירה תממן את שיפוץ מסגד א-נורי הגדול בעלות של 50.4 מיליון דולר. האיחוד האירופאי יוסיף 25 מיליון דולר לשיקום. את הפרויקט ינהל אונסקו והשיפוץ ייקח חמש שנים

מדוע החליטה ממשלת עיראק לשפץ את מסגד א-נורי ראשון, לפני כל האתרים המקודשים לאסלאם שנהרסו במלחמה?

היסטוריה מפוארת

מסגד נורי נקרא ע"ש נור א-דין, המנהיג המוסלמי שהחל את המלחמות נגד הצלבנים, לפני סלאח א-דין. המסגד וצריחו נבנו ע"י נור א-דין מחמוד זנכּי במאה ה-12 והיה המסגד הגדול והמפואר ביותר בעיר אחרי המסגד האומיי שנבנה כארבע מאות שנה לפניו.

נור א-דין ששלט בעיר מטעם הח'ליפות העבאסית, החליט לבנות את המסגד בגדה המערבית של נהר החידקל, כי לא היה מקום תפילה מספיק לתושבים במסגד האומיי, במיוחד בתפילת יום השישי.

הבנייה ארכה כשלוש שנים והסתיימה בשנת 1172 בעלות גבוהה למדיי. נור א-דין סרב לדין עם יועצו הכלכלי בהוצאות ואמר לו: "עזוב את החשבון ליום החשבון (כינוי ליום הדין)". נור א-דין הקים בה מדרסה (בית מדרש ללימודי דת), בה לימדו חכמי דת ידועים.

מאז עבר המסגד מספר שיפוצים אחרי שחלקים ממנו נפגעו במלחמות, כגון אחרי הפלישה המונגולית במאה ה-13. גיאוגרפים ונוסעים מוסלמים סיפרו עוד במאה ה-14 על "מסגד הגיבנת" המדהים ביופיו לחוף החידקל, שהיה כבר אז מכופף מעט.

השיקום האחרון לפני הנוכחי אירע אחרי מאות שנים של הזנחה בשנת 1944, בזכות תרומה כספית נדיבה לוקף העיראקי. המבנה החדש שימר את הכתב הערבי הכּוּפי הקדום ואת הצורות הגיאומטריות היפהפיות המעטרות את הצריח. בשנות ה-60 הופיע צריח המסגד על בול דואר כאתר תיירות ועליה לרגל מרכזי בעיראק.

כתם שחור

אחרי השתלטות הטרור של דאעש במערבה של עיראק נפל האתר בידי הטרוריסטים. ב-5 ביוני 2014 עלה מנהיג דאעש אבו בכר אל-בגדאדי למִנְבַּר (במת הדרשן) של מסגד א-נורי והנהיג תפילה בה קרא למוסלמים לציית לו. בסוף אותו החודש, ברמדאן הוכרזה הח'ליפות של "המדינה האסלאמית". הישות החדשה הייתה למרכז טרור עולמי. היא לא דמתה כלל לח'ליפות המוסלמית הקלאסית, שהייתה בימי הביניים אחד ממרכזי התרבות של האנושות.

ב-5 ביוני 2014 עלה מנהיג דאעש אבו בכר אל-בגדאדי למִנְבַּר (במת הדרשן) של מסגד א-נורי והנהיג תפילה בה קרא למוסלמים לציית לו. בסוף אותו החודש, ברמדאן, הוכרזה הח'ליפות של "המדינה האסלאמית", שהייתה למרכז טרור עולמי

עם נסיגתו של ארגון דאעש בעיר מוסול והתקרבותם של הקואליציה האמריקאית והצבא העיראקי לאתר אירע האסון. ב-21 ביוני 2017 פוצץ דאעש את המסגד ההיסטורי ופרסם הודעה שקרית לפיה הפצצה אמריקאית הרסה את המסגד.

שיקום המסגד – חזרה לשפיות

בעיראק פוגגה מעט את השמחה על השיפוץ הביקורת שהועלתה בכמה אמצעי תקשורת על הפרויקט המתוכנן. מספר פרשנים עיראקיים תהו האם לא היה ראוי יותר כי קבוצה של ארכיטקטים עיראקיים בני המקום תשפץ את האתר. אחרים הביעו חשש כי חלקים מהמסגד החדש ייראו כמו המסגדים של האמירויות ולא ישמרו על צביונה הייחודי הארכיטקטוני של מוסול העתיקה.

עם זאת, רוב הפוליטיקאים באזור והעיתונאים הביעו סיפוק רב מהפרויקט. אין ספק כי בנייתו מחדש של המסגד ההרוס מסמלת את סופה של אחת התקופות האפלות בתולדות העיר מוסול והאסלאם בכלל – תקופת שליטתו של דאעש.

למכרז לשיפוץ המסגד ניגשו ארכיטקטים רבים מרחבי העולם הערבי. זכייתו של צוות דווקא ממצרים במכרז היא סמלית. סלאח א-דין, המצביא הכריזמטי ששלח נור א-דין לקהיר, הפך לאגדה בחייו. סלאח א-דין שליט מצרים ניצח במלחמה את ממלכת הצלבנים וכבש את ירושלים מידיה.

"המדינה האסלאמית" לא הייתה ח'ליפות אמתית, כי בניגוד לח'ליפויות של ימי הביניים (האומיית והעבאסית), היא התמקדה בהרס ולא בבניה. ח'ליפות דאעש התמחתה במה שהגדירה כג'יהאד (מלחמת הקודש): בטרור, ברצח ובהרס. אנשי דאעש הרסו אתרים קדומים יקרי ערך וקברים עתיקים בטענה כי הם מסמלים עבודת אלילים. זאת אחרי שאתרי מורשת עולמיים בעיראק שרדו 1300 שנות תרבות ערבית ומוסלמית.

"המדינה האסלאמית" לא הייתה ח'ליפות אמתית, כי בניגוד לח'ליפויות של ימי הביניים (האומיית והעבאסית), היא התמקדה בהרס ולא בבניה. ח'ליפות דאעש התמחתה במה שהגדירה כג'יהאד (מלחמת הקודש): בטרור, ברצח ובהרס

התגייסות העולם הערבי מסמלת את השאיפה של מדינות ערביות להילחם בקיצוניות ובקנאות המוסלמית, ולשוב ולפתח את אתרי המורשת בארצות ערב. יש להניח, כי מאחורי השיפוץ עומד גם אינטרס אסטרטגי, כפי שציינה שרת התרבות של האמירויות, כלומר מאמץ של הציר הסוני המתון לקרב את עיראק לעולם הערבי ולהרחיקה מאיראן.

הפרויקטים לשיקום אתרי מורשת בעולם הערבי בשנים האחרונות כוללים מבנים מהעולם העתיק, כנסיות ומסגדים עתיקים. גם אתרים יהודים אינם מקופחים. ב-2010, מעט לפני פרוץ "האביב הערבי" שופץ בית כנסת הרמב"ם בקהיר וב-2019 שופץ בית הכנסת אליהו הנביא באלכסנדריה. שני הפרויקטים מומנו ע"י ממשלת מצרים. ב-2020 אישרה ממשלת מצרים לשפץ את בית הקברות היהודי העתיד בקהיר "אל-בסאתין" במימון אמריקאי.

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q