הביקורת לא ענינית . המחדל הוא נהול אוצר המדינה על ידי נתניהו ושר האוצר ישראל כץ בפזיזות ללא תכנון כלומר ללא תקציב תוך חבלה ביכולת המדינה לפעול ולקדם דברים חיו... המשך קריאה
הביקורת לא ענינית . המחדל הוא נהול אוצר המדינה על ידי נתניהו ושר האוצר ישראל כץ בפזיזות ללא תכנון כלומר ללא תקציב תוך חבלה ביכולת המדינה לפעול ולקדם דברים חיונים בעזרת תקציב מסודר .
ביקורת נוקבת ומדויקת. כנראה גנץ לא לבד. גם לאילנה דיין, כך עושה רושם, אין את הקיר אינסטינקט. אולי בגלל זה היא נטפלת בעיקר אליו. רואה בו במידה מסוימת את ההשתקפות של עצמה ולא ממש אוהבת את... המשך קריאה
ביקורת נוקבת ומדויקת. כנראה גנץ לא לבד. גם לאילנה דיין, כך עושה רושם, אין את הקיר אינסטינקט. אולי בגלל זה היא נטפלת בעיקר אליו. רואה בו במידה מסוימת את ההשתקפות של עצמה ולא ממש אוהבת את מה שהיא רואה.
עמרי אסנהיים, עיתונאי מוכשר שחשף בעבר כמה סיפורים מדהימים בתכנית "עובדה", הבטיח כי "הסודות של הליכוד נחשפים" בסרטו "הליכודניקים". אך הפעם הוא לא עמד במשימה. הסרט הארוך על הליכוד, שנמתח על פני שלושה חלקים ששודרו בשני ערבי שידור רצופים, היה בעיקר סיפור פולקלוריסטי, לפעמים חביב ומעניין ואפילו בעל ערך דוקומנטרי – אבל אז רזי מפלגת השלטון הוא לא גילה.
הליכוד זו תעשייה. אסנהיים הצליח לציין פה ושם מעשי שחיתות, אבל הוא לא ירד לעומק הקשר המתהדק והמסתבך בין השלטון, ההון והליכודניקים. הוא הגיע לקצה הבור, אבל לא חפר.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
אורי שני מתוודה בסרט "הליכודניקים" על מעשיו לקידום אריאל שרון (צילום: צילום מסך/מאקו)
מאד נחמד שחבר מרכז מבקש משרת החינוך שתעלה את הבן העצל שלו לכיתה י"ב, אבל תחקיר אמיתי היה צריך לרדת לשורש הקשרים בין השרים והפעילים, יחסי התן וקח, הכספים שעברו מיד ליד, רישיונות הבנייה והמסחר, המינויים הפוליטיים והג'ובים שחולקו ולפעמים נסחטו לאורך השנים, קבלני הקולות שעבדו ועובדים בפריימריז בשיטות אפלות, הגורמים העברייניים שניסו להשתלט על הליכוד.
חומר שחור לא היה כאן, וחבל. אין מפלגה שהיא עדיין כל כך פעילה ותוססת כמו הליכוד. אולי רק ש"ס. בית הקלפים זה כאן, וככל שהליכוד הלך והתבסס בשלטון, כך חברו והתבססו גם הקשרים האסורים. השררה גם עיוותה לגמרי את ראש הממשלה ושרים בליכוד, והם הרגישו כי הציבור מחויב לשרת אותם ולא להיפך.
נתניהו הוא ראש החץ ברגע זה, ולא ברור איך ענייניו הפליליים יסתיימו, אבל בוגרי ליכוד אחרים מצאו את עצמם בכלא או שנחלצו בעור שיניהם ממשפטים וכתבי אישום רק בגלל שלא עמדו בפיתויים הכספיים והאחרים שסיפק להם כוח השלטון. כך אהוד אולמרט, משה קצב, אברהם הירשזון, נעמי בלומנטל, אביגדור ליברמן, חיים כץ ואחרים.
ככל שהליכוד התבסס בשלטון, כך התבססו גם הקשרים האסורים. השררה עיוותה לגמרי את ראש הממשלה והשרים, והם הרגישו כי הציבור מחויב לשרת אותם ולא להיפך
ועם זאת, הסרט של אסנהיים הצליח לתאר היטב את ההתפתחות הפוליטית-חברתית של הליכוד לאורך השנים, את החיבור הבלתי נתפס בין לוחמי האצ"ל והלח"י ובני עדות המזרח, שתי אוכלוסיות מקופחות שמנחם בגין גיבש לעוצמה פוליטית מנצחת.
ראש הממשלה דאז יצחק שמיר ובנימין נתניהו, ב-1986 (צילום: משה שי/פלאש90)
ברית המקופחים הזו נשמרה לאורך השנים, גם אם היו באמצע פיצוצים עדתיים בלתי נמנעים, שהגיעו לשיאם בפרישה של דוד לוי מהליכוד והקמת גשר. בסופו של דבר לוי חזר לליכוד, גם אחרי סיבוב שעשה בשמאל. יפה הסביר ח"כ דוד ביטן כי תחושות האפליה עוברות מדור לדור בתוך המשפחות. הבנים לא הכירו את מפא"י, אבל הם יודעים איך היא דפקה את הוריהם וסבותיהם עולי מרוקו.
לתוך התפר הזה נכנס גם בנימין נתניהו, שמצליח לעורר תמיד את הרושם האנטי-ממסדי בעיני בוחריו, גם אם הוא ראש הממשלה שמכהן הכי הרבה שנים בהיסטוריה. זה הדי.אן.איי של הליכודניקים, ונתניהו חקר אותו והתלבש עליו. אבל כאן קרה פנצ'ר.
ברגע שהרגשת העליונות של נתניהו ותאוות השלטון והכסף שלו ושל הפעילים גברו על תחושת השליחות של פעם; ברגע שראש הממשלה הלך והסתבך בפלילים וצירף לרשימת האויבים שלו גם מוסדות ממלכתיים כמו המשטרה והפרקליטות; ברגע שחברי המרכז סירבו להירגע, ותבעו לעצמם עוד ועוד; ברגעים הללו חל השבר בליכוד שגרם לנתניהו להפסיד, הלכה למעשה, בבחירות האחרונות.
לימור לבנת כיכבה בסרט "הליכודניקים" (צילום: צילום מסך/מאקו)
אנשים כמו דן מרידור, לימור לבנת (שהתראיינה בסרט על תקן של קדושה מעונה, אבל מי שמכיר יודע שהיא הייתה אחת הקילריות הפוליטיות הידועות בליכוד) וגם דן תיכון, מיקי איתן, רוני מילוא ונסיכים אחרים מייצגים כנראה קבוצה גדולה של ליכודניקים מסוייגים, שסירבו לבוא לקלפי, או שהלכו למפלגות ימין אחרות.
נתניהו זועק בסוף הסרט, בסצינה שצולמה יומיים לפני פתיחת הקלפיות, מול הפעילים שהזמין לביתו – ובהם הוא נזכר בעיקר ערב בחירות ובעתות אחרות של מצוקה פוליטית – שייצאו להביא את הליכודניקים שנשארים בבית. זה לא עזר. הם לא באו. את האנשים האלה נתניהו לא מייצג יותר. אם יעמוד מישהו אחר בראשות הליכוד, הם אולי יחזרו הביתה.
אולי עומרי אסנהיים לא העמיק בפרק אתמול בתחקיר על השחיתויות, אבל הציג מסמך היסטורי ואנתרופולוגי מעולה, שיסייע בעיצוב ושימור הזיכרון הציבורי, כמו כמה מן הסדרות המיתולוגיות של חיים יבין.
שישה בני אדם, בהם ילד, נהרגו ועשרה נפצעו בתקיפה הישראלית סמוך לנמל העיר עזה, לפי דיווחים בכלי תקשורת פלסטיניים. צה"ל אומר כי התקיפה סמוך לנמל העיר עזה כוונה נגד מפקדי חמאס שתכננו פיגועים נגד כוחות ישראליים הפועלים ברצועה.
משרד החוץ של טורקיה מגנה את התקיפות המיוחסות לישראל בבסיס האוויר אבו דוהור שבצפון־מערב סוריה, וקורא לקהילה הבינלאומית לנקוט עמדה תקיפה יותר נגד מה שהגדיר כהפרות של המשפט הבינלאומי.
"אנחנו מגנים בחריפות את התקיפות האוויריות שביצעה ישראל", נמסר בהודעת המשרד. "אנו קוראים לקהילה הבינלאומית לאמץ עמדה נחושה יותר כדי לשים קץ לתוקפנות הישראלית נגד סוריה… ולהבטיח מתן דין וחשבון על המעשים האלה, המתעלמים מהמשפט הבינלאומי".
ישראל פועלת למנוע התבססות והשפעה טורקית בסוריה, ובעבר ביצעה לפי דיווחים תקיפות שנועדו לסכל סיוע טורקי בבניית חיל האוויר של הממשלה הסורית החדשה.
ישראל טרם התייחסה פומבית לתקיפות בשדה התעופה הצבאי אבו דוהור, שדמשק ייחסה לישראל ושליח ארצות הברית לסוריה טום ברק גינה כ"תקיפות אוויריות ישראליות מאומתות".
שר החוץ של סוריה, אסעד א־שיבאני, אומר כי החומר הגרעיני שאותר באתר שלא נמסר מיקומו אינו מסוכן ויישאר בידי סוריה, בכפוף לערבויות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. לדבריו, לסוריה זכות להשתמש בחומר למטרות אזרחיות ושלוות.
א־שיבאני אמר את הדברים במסיבת עיתונאים בדמשק עם ראש הסוכנות, רפאל גרוסי. גרוסי אמר כי הסוכנות קיבלה גישה לאתר לאחר שהממשלה הסורית הודיעה לה עליו.
מאז הדחתו של בשאר אל־אסד בסוף 2024, התחייבו השלטונות החדשים בסוריה לעבוד עם סוכנות הגרעין של האו"ם כדי להתמודד עם מורשת הפעילות הגרעינית בתקופת שלטון משפחת אסד. סוריה אינה ידועה כמחזיקה במלאי מבצעי של חומר גרעיני לתוכנית נשק, אך ישראל הפציצה ב־2007 כור גרעיני סורי חשוד במחוז דיר א־זור שבמזרח המדינה.
בתמונה זו, שצולמה והופצה על ידי משרד החוץ הרוסי ב-24 בדצמבר 2025, נראה שר החוץ הסורי, אסעד אל-שיבאני, במהלך פגישה עם שר החוץ הרוסי במוסקבה (צילום: Handout / RUSSIAN FOREIGN MINISTRY / AFP)
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מתעקש כי אין שיחות מתנהלות או מתוכננות עם איראן.
הדברים סותרים את דבריו מאתמול של יועצו הבכיר ג'ארד קושנר, שאמר כי מתקיימות שיחות "ממש חזקות" בין ארצות הברית לאיראן, אך הודה שטהראן עדיין אינה מוכנה להסכם שיספק את וושינגטון.
טראמפ כתב ברשת החברתית שלו Truth Social כי המצור האמריקני על נמלי איראן נותר בתוקף, וטען שמצרי הורמוז "פתוחים ופועלים" – אף שתנועת כלי השיט בהם צנחה משמעותית לעומת התקופה שלפני המלחמה.
עוד הצהיר טראמפ כי "כל המוקשים הימיים הוסרו או פוצצו", אף שמסר בעבר גרסאות סותרות בשאלה אם בכלל הונחו מוקשים במעבר הימי.
יו"ר הכנסת אמיר אוחנה מגיב לכתב ערוץ 13 מיכאל שמש שתוהה לגבי הבחירות החוזרות למבקר המדינה ומחדד: הכנסת לא תבצע את פסיקת בג"ץ.
כי זה מעולם לא היה קשור לפריימריז, מיכאל היקר.
ובוודאי שיש סיבה אחרת, רצינית ועניינית, למעשה – סיבות: הכנסת לא תקבל בהכנעה את רמיסתה. יש שופטים בירושלים, אבל יש בה גם מחוקקים. בג"צ איננו הריבון. הכנסת כבר אמרה את דברה.
בשנים האחרונות יש גל גדול של הגירה מישראל ("ירידה מהארץ"). ב-2025 עזבו את ישראל כ-69 אלף מאזרחי המדינה, בעוד שכ-19 אלף אזרחים שעזבו את ישראל בעבר חזרו.
ראש הממשלה בנימין נתניהו טען כי גל ההגירה מהארץ מורכב, ברובו, מעולים חדשים שהגיעו מרוסיה ומאוקראינה בעקבות המלחמה ביניהן ו"לא נקלטו בישראל", לדבריו. אבל דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהוצג לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בתחילת יוני, מפריך את טענת נתניהו.
אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.
תכנים המתפרסמים בזירת הדמוקרטיה של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
פרשנים מזהירים מפני הברית שנחתמה לאחרונה בין שלוש המעצמות – פקיסטן, טורקיה וערב הסעודית. לטענתם, היא מאיימת על ישראל ומרחיקה את סיכויי הרחבת הסכמי אברהם.
יש שהרחיקו לכת עד כדי קביעה כי מדובר בהקמתו של "נאט"ו מזרח-תיכוני". סקירה של הבריתות במזרח התיכון אינה מחזקת טענות אלה. קריאת הרגעה.
ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן:
https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
המודל ארוך הטווח של ה‑OECD צופה כי שילוב מלא של הקהילות החרדיות והערביות-ישראליות בכוח העבודה עשוי להעלות את התמ"ג הישראלי ב-8% במהלך עשרים שנה – שווה ערך לכ-49 מיליארד דולר במונחים של ימינו. זאת כאשר השילוב החרדי לבדו מהווה שש נקודות אחוז מתוכן (הנתונים לקוחים מתחזיות ה‑OECD להוצאות ארוכות טווח בישראל, אוקטובר 2025 – תרחישי השפעה על התמ"ג של שילוב חרדים וערבים ישראלים).
זו אינה טעות עיגול. זוהי ההזדמנות הכלכלית הגדולה ביותר העומדת בפני ישראל כיום, וכמעט אף אחד בשיח הציבורי אינו מתייחס אליה ברצינות.
סיימון פינק, יליד אוסטרליה, מנהל השקעות בישראל, בעל ניסיון אקדמי ומקצועי במשפטים, פוליטיקה וכלכלה. לסיימון עניין רב במדיניות ציבורית ועובד כעת על ספר אודות חופש ודמוקרטיה בישראל.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
לכל
תגובהופוסט
עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
בונוס:
הצטרפות לקבוצה הסגורה של זמן ישראל בפייסבוק המספקת הצצה מאחורי הקלעים של המערכת (למתחברים באמצעות פייסבוק בלבד)
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו