הקרב בסופה

בין שערי החג לאזעקות: המג"דית אור בן־יהודה מגיעה לעוטף

"ג'יפ אחד פרץ לכיוון חדר האוכל. אני נכנסתי רגלית. כמה תמימה הייתי בשלב הזה. השעה כבר הייתה כמעט 09:00. עד אז לא ראיתי את המחבלים בעיניים ופתאום, בתוך המוצב, הם עמדו מולי".

סא"ל אור בן־יהודה, מג"דית קרקל

בשעה 06:29 בבוקר שמחת תורה נסעה סא"ל אור בן־יהודה, מג"דית קרקל, לאורך גדר הגבול שבין ישראל למצרים בג'יפ המג"דית ועמה כמה חיילים מהחפ"ק. התכנון המקורי לאותו בוקר היה שגרתי. לוודא שהגזרה שלווה, שגבול השלום עם מצרים שקט כתמיד, ולפתוח את השערים לאורך כביש 10 עבור מטיילי החג, שביקשו לראות את הצוקים, את המדבר הבהיר ואת האופק הפתוח.

בשעה 06:29 בבוקר שמחת תורה נסעה סא"ל אור בן־יהודה, מג"דית קרקל, לאורך גדר הגבול שבין ישראל למצרים. כאשר נורה הטיל הראשון לעבר שטח ישראל והאזעקות החלו ליילל, היא כבר הייתה בג'יפ, מצוידת ומאובזרת ללחימה

גדוד קרקל אחראי על גזרת הגנה גדולה, ממפגש הגבולות מצרים-רצועת עזה-ישראל בנקודה הצפונית של כביש 10 ועד מוצב ניצנה, באזור קדש ברנע. בסיס האם של הגדוד הוא בנחל רביב, בסמוך לקציעות.

סא"ל בן־יהודה החלה את יומה כבר ב־05:00. מאז שנפצעה ב־2014, בקרב יריות שעל תפקודה בו קיבלה את צל"ש מפקד פיקוד דרום, הקפידה לצאת לשטח חמושה מהדרוש. מחסניות נוספות, ציוד אישי מדוגם, ובתא המטען שלושה טילי לאו נגד טנקים. החברים שלה היו צוחקים עליה: "מי מסתובב עם שלושה טילי לאו בגבול מצרים השקט?"

סא"ל אור בן־יהודה, מג"דית קרקל, אפריל 2024 (צילום: דובר צה"ל)

כאשר נורה הטיל הראשון לעבר שטח ישראל והאזעקות החלו ליילל, היא הייתה בג'יפ, מצוידת ומאובזרת ללחימה, וכבר היתה על הקו עם אחד האנשים הקרובים לה ביותר בצה"ל, סא"ל יהונתן ("ברנש") צור ז"ל, מפקד סיירת נח"ל, שפיקד על הגזרה הסמוכה לשלה. ברנש עדכן אותה שהחיילים שלו, שסגרו שבת במוצב סופה, נמצאים כעת תחת מתקפה.

היקף החדירה עוד לא היה ברור. בן־יהודה וברנש החליטו להוציא לפועל את תרגיל האוגדה שבו השתתפו רק ימים ספורים קודם לכן. הוא ייקח את קו הגדר, היא תגן על היישובים.

היקף החדירה עוד לא היה ברור. בן־יהודה דהרה על כביש הגבול כדי להגן על היישובים כששיחת טלפון נוספת חידדה את התמונה: "אור, סופה נפל. מחבלים במוצב ובאנדרטה"

בן־יהודה דהרה על כביש הגבול. ממוצב סנאי, בסמוך למושב אבשלום, הגיע אליה דיווח על פגיעה ישירה של רקטה. היא צירפה אליה את התאג"ד, אמבולנס ובו לוחמות כוח רפואי: פרמדיקית, שתי חובשות ונהגת. שיחת טלפון נוספת מברנש חידדה את התמונה: "אור, סופה נפל. מחבלים במוצב ובאנדרטה".

בתוך זמן קצר שלח ברנש לבן־יהודה בווטסאפ את מספרי הטלפון של קציניו, ואז הקליט לה הודעה קולית קצרה: "אורצ'קה, דיר באלק. יש מלא מחבלים במרחב. תשמרי על עצמך. אני על 200 בדרך אליכם. נתראה!"

הפרמדיקיות של גדוד קרקל, אוקטובר 2023 (צילום: דובר צה"ל)

לאחר שפנתה לכביש 232 חלפה בן־יהודה לא הרחק מן הכניסה לחולית, מבלי לדעת שמחבלים כבר חדרו לקיבוץ ומבצעים בו טבח. היא המשיכה לעבר מוצב סופה, הצמוד לקיבוץ סופה.

השעה היתה 07:45, והמראה הראשון שנגלה לעיניה במקום הכה בה: נגמ"ש מסוג אכזרית הפוך בצד הציר לאחר פגיעת נ"ט, ועשן סמיך מיתמר ממנו. לוחמי הנח"ל שהיו באכזרית, שחלקם נפצעו קשה ובינוני, שכבו בצד, אחדים מהם בעמדות חיפוי.

השעה היתה 07:45, והמראה הראשון שנגלה לעיניה היה נגמ"ש אכזרית הפוך בצד הציר לאחר פגיעת נ"ט, עשן סמיך מיתמר ממנו, כשחלק מלוחמי הנח"ל שהיו בו פצועים קשה. בן־יהודה הבינה שנכנסה למרחב לחימה פעיל

בן־יהודה הבינה שנכנסה למרחב לחימה פעיל. לוחמות כוח הרפואה שהיו איתה קפצו מן האמבולנס, כרעו לצד הפצועים והחלו להגיש טיפול ראשוני בזמן שהיא התקדמה עם לוחמיה לעבר הש"ג של מוצב סופה.

אחד הלוחמים עדכן אותה שבתוך חדר האוכל של המוצב נצורים כ־30 לוחמי נח"ל, המותקפים בירי וברימונים, ושמ"פ הסיירת, רס"ן רועי צ'אפל ז"ל, נלחם באנדרטת דנגור.

שלט הנצחה לנופלי הקרב באנדרטת דנגור (נירים) שבעוטף עזה בשבעה באוקטובר, במקום נופלם, מרץ 2025 (צילום: טל שניידר)

האנדרטה, שהוקמה ב־1985 לזכר קרב תש"ח על קיבוץ נירים, מדמה בית ביטחון ישן עם חרכי ירי עגולים, והיא ניצבת על גבעה המשקיפה אל עזה מצד אחד ואל המטעים של סופה מן הצד השני. על קיר הבטון שלה חרוטה הכתובת המפורסמת: "לא הטנק ינצח, כי אם האדם".

באותו בוקר בקרב האנדרטה, בדיוק בנקודה שבה נצור זיכרונם של שמונת מגיני נירים, נפלו צ'אפל ואנשי צוותו, סרן אייל קליין ז"ל, סמ"ר תומר מזרחי ז"ל וסמ"ר דניאל בזגודוב ז"ל.

באותו זמן, שעה בלבד לאחר תחילת ההתקפה, היתה בן־יהודה הקצינה הבכירה ביותר בזירה. הירי הגיע מכמה כיוונים, ומקורו לא היה ברור. לא היה לה קשר עין עם האויב, אבל התנחלה בה תחושה מאיימת של חדירה וחשש ממארב

באותו זמן, שעה בלבד לאחר תחילת ההתקפה, היתה בן־יהודה הקצינה הבכירה ביותר בזירה. הירי התפוצץ מכמה כיוונים, קצר, מקוטע ואז מתחדש, אך מקורו לא היה ברור. לא היה לה קשר עין עם האויב, אבל בתוכה התנחלה תחושה מאיימת של חדירה וחשש ממארב מחבלים. כדורים שרקו במרחב וכל תזוזה של הכוח הקטן שלה חייבה שיקול דעת זריז.

בריאיון לספר זה סיפרה בן־יהודה: "לפי מה שהסמל בש"ג אמר לי, החל מ־06:45 יש מחבלים שיורים עליהם. אנחנו מגיעות ב־07:45 והם כבר שעה בלחימה. אני מתקשרת לסמל, איש קשר שברנש שלח לי, מדלגת לכיוון העמדה, מציצה פנימה ומזהה בפנים שני לוחמים פצועים מירי ואת הסמל שעמו דיברתי".

אנדרטת דנגור (נירים) שבעוטף עזה. ברחבי האנדרטה ותחתיו במוצב התחולל אחד הקרבות הקשים של מלחמת 7 באוקטובר. צולם באוגוסט 2026 (צילום: טל שניידר)

הלוחמים הפצועים נותרו כמעט ללא תחמושת. בן־יהודה נתנה להם ארגז תחמושת מן הג'יפ ושמעה מהם תמונת מצב חלקית: מיקום חדר האוכל, שביל הגישה למוצב והאזור שבו חיילי הנח"ל מחזיקים מעמד בתוך חדר האוכל עצמו. הם הראו לה את הפערים בין המפה לשטח.

כדי להתמודד עם ריבוי הזירות, בן־יהודה פיצלה את כוחותיה. צוות אחד פנה לאנדרטת דנגור, מחשש שהמחבלים שהיו שם יגלשו למוצב. צוות שני נשלח למיקום חיצוני מול המטעים.

כדי להתמודד עם ריבוי הזירות, בן־יהודה פיצלה את כוחותיה לשלושה צוותים וקיבלה החלטה דרמטית – לפרוץ עם אחד הצוותים לתוך המוצב בשני ג'יפים ממוגנים ולנסות לחלץ את לוחמי הנח"ל הנצורים בו

צוות שלישי היה צמוד אליה ולסמ"פ מן הגדוד. בן־יהודה קיבלה החלטה דרמטית לפרוץ עם הצוות השלישי הזה, בשני ג'יפים ממוגנים, לתוך המוצב ולנסות לחלץ את לוחמי הנח"ל הנצורים.

כשבידיה מידע מוגבל, בלי שידעה כמה מחבלים נמצאים בתוך המוצב ומחוצה לו, בן־יהודה החלה בתנועה בין הבטונדות לתוך שטח ההריגה. התוכנית שלה הייתה לחסל את המחבלים ולהוציא את הלוחמים, אך כבר בדרכה פנימה נפתחה עליה אש חזיתית.

אימון של כוח קרקל, דצמבר 2024 (צילום: דובר צה"ל)

"אני נעה בין הזיגזוגים של הבטונדות. בזמן שאני רצה, מגיח מאחד הפילבוקסים מחבל נוח'בה ויורה עלינו". המחבל החטיא אותה. "ג'יפ אחד פרץ לכיוון חדר האוכל. ג'יפ שני נסע הצדה כדי למשוך אליו אש. אני נכנסתי רגלית… כמה תמימה הייתי בשלב הזה. השעה כבר הייתה כמעט 09:00. עד אז לא ראיתי את המחבלים בעיניים ופתאום, בתוך המוצב, הם עמדו מולי.

"כולם במדים, וסטים, תיקי אר־פי־ג'י, מצוידים מכף רגל ועד ראש, כל אחד נושא על עצמו אמל"ח של שלושה לוחמים. שמעתי שריקות אר־פי־ג'י. אחת הרקטות גיהצה את גג הג'יפ. מחבלים טסו לעברנו, ירו בלי סוף. שמשות הרכב נסדקו, רימונים הוטלו. נתתי פקודה לצאת משם. אחד הנהגים חטף ירי בכף הרגל ודימם. נסוגונו לאחור".

"אני נכנסתי רגלית למוצב… כמה תמימה הייתי בשלב הזה. השעה כבר הייתה כמעט 09:00. עד אז לא ראיתי את המחבלים בעיניים ופתאום, בתוך המוצב, הם עמדו מולי, במדים, וסטים, אר־פי־ג'י, מצוידים מכף רגל ועד ראש"

בן־יהודה מספרת שהפציעה של הנהג שלה, פיצוץ הג'יפ ומראה המחבלים בעיניים, הכול נדחס לשבריר שנייה של מחשבות מהירות. מה בעצם קורה כאן? האם מוצב סופה הוא כל הסיפור, או שקורה במרחב משהו גדול בהרבה, שהיא רק מתחילה לגלות? גם כשנפצע החייל הראשון מהצוות, הראש שלה לא עצר לרגע.

סרן קרני גז, מפקדת פלוגת טנקיסטיות בגדוד קרקל שלחמה במחבלים בעוטף עזה ב-7 באוקטובר, צולם ב-17 באוקטובר 2023 (צילום: דובר צה"ל)

המח"ט, אני בהיתקלות עם 500

"הבנתי שאני הולכת למות. אנחנו 12 לוחמים ולוחמות. אין סיכוי. הרמתי את הראש לשמיים, התנצלתי בפני הילדים שלי".

סא"ל אור בן־יהודה, מג"דית קרקל

לאחר שבן־יהודה ניסתה לחדור למוצב ונתקלה במטר אש על הכוח שלה, היא טיפסה על סוללת עפר גבוהה כדי להבין את תמונת הקרב הרחבה. משם ראתה הכול: "היה לי כוח שנלחם במטעים, כוח אחר באנדרטה, וצמד לוחמים הצבתי על שער נוסף. העליתי רחפן וראיתי מחבלים צמודים לדופן הבטון של המוצב מבחוץ, מחכים שאנחנו ניכנס לתוך המלכודת. כשבדקתי את ציר ההגעה מכיוון עזה, לוודא שלא יאגפו אותנו… ראיתי את זה…"

לעיניה נגלו שני טנדרים עמוסים מחבלים, לצידם כעשרה אופנועים עם 20 מחבלים נוספים, מעבר להם עוד שורה ארוכה של מחבלים, המסתתרים בין העצים, ואחריהם אזרחים עזתים, וכולם הסתערו לכיוון המוצב.

לאחר שניסתה לחדור למוצב ונתקלה במטר אש, בן־יהודה טיפסה על סוללת עפר גבוהה כדי להבין את תמונת הקרב הרחבה וראתה את שיירות המחבלים והעזתים. "שם הבנתי שאנחנו רק נקודה אחת בתוך אירוע מפלצתי"

"שם הבנתי שמוצב סופה הוא רק נקודה אחת בתוך אירוע מפלצתי. בתוך חדר האוכל היו כ־30 לוחמי נח"ל נצורים, תחת רימונים וירי. בחוץ, מאות מחבלים. מפקד החטיבה המרחבית פארן אל"ם שמר רביב התקשר ואמר שהוא בהיתקלות עם 50 מחבלים. צעקתי לו: 'המח"ט, אני בהיתקלות עם 500!'

"הבנתי שאני הולכת למות. אנחנו 12 לוחמים ולוחמות. אין סיכוי. הרמתי את הראש לשמיים, התנצלתי בפני הילדים שלי. ואז שמעתי את הלוחמים שלי מאחור, עומדים על הסוללה ומחכים לפקודות… הסתובבתי, שמתי חיוך ואמרתי, 'אנחנו בשליטה. אנחנו לא נשברים'".

גדוד קרקל בגבול מצרים, 13 בנובמבר 2023 (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

באותו רגע שלפה סא"ל בן־יהודה מן הג'יפ את אחד משלושת טילי הלאו שהחזיקה, אותם טילים שבגללם נהגו חבריה לצחוק עליה.

הכוח כיוון, ירה, והטיל פגע ישירות בטנדר המחבלים. פטריית עשן שחורה התרוממה לשמים, הטנדר עף למעלה, גל ההדף הטיס לאוויר את מי שעמד מסביב. הטנדר השרוף נחת ופגע במחבלים שעמדו במקום. אלה מהמחבלים שלא נפגעו ברחו.

באותו רגע שלפה סא"ל בן־יהודה מן הג'יפ את אחד משלושת טילי הלאו שהחזיקה, אותם טילים שבגללם נהגו חבריה לצחוק עליה. הכוח כיוון, ירה, והטיל פגע ישירות בטנדר המחבלים. משם הם נלחמו עד לבלימת ההסתערות

משם נכנסו כוחותיה של בן־יהודה לקרב יריות ממושך כשלרשותם מקלעים, שני טילי לאו ונשק אישי, עד לבלימת ההסתערות. "בדיעבד גילינו שהמחבלים היו אמורים להגיע לבני נצרים ולנווה. אם לא היינו עוצרים אותם שם, הם היו מגיעים ליישובים".

בן־יהודה הבינה שהיא חייבת תגבורת והתקשרה למפקד טייסת שהכירה אישית מקורס מג"דים. "אמרתי לו: 'אולי זה היום האחרון שלי. תשלח אלינו מסוק קרב'. ב־10:15 התקשר טייס ואמר שהוא בדרך, אבל מעט לפני שהגיע אלינו הוא הוקפץ לנקודה אחרת".

מג"דית קרקל סא"ל אור בן־יהודה, אז סרן, בתמונה מ-2014 (צילום: דובר צה"ל)

בן־יהודה לא הרימה ידיים, אף על פי שכבר הפנימה שהיא והלוחמות והלוחמים שאיתה שם כמעט לבד. בעודה מנהלת את הקרב מסוללת העפר, שמעה רעש זחל של משוריין בסמוך אליהם. זה היה טנק של גדוד 77, בפיקודו של סגן עידו ביטון, שחשש שכל האזור כבר נכבש וקיווה למצוא כוחות של צה"ל.

לימים סיפר לה ביטון שהיה בטוח שצוות הטנק שלו נשאר לבד. "לא ראינו שום כוחות, לא הבנו כלום. אחרי שעות לבד, פתאום ראיתי אותך. חשבתי שחמאס התחלקו על הראש והביאו מחבלות נשים להילחם בצה"ל".

לימים סיפר לה ביטון שהיה בטוח שצוות הטנק שלו נשאר לבד. "לא ראינו שום כוחות, לא הבנו כלום. אחרי שעות לבד, פתאום ראיתי אותך. חשבתי שחמאס התחלקו על הראש והביאו מחבלות נשים להילחם בצה"ל"

סא"ל בן־יהודה: "הודעתי לסמ"פ שלי שאני רצה לעבר הטנק, לצרף אותו אלינו. רצתי על בסיס חומת הבטון לכיוון מערב, אבל כשניסיתי לזנק לתוך הציר, מחבל קפץ עלי מטווח אפס. הוא ואני אחד מול השני. הצלחתי לפגוע בו ראשונה והוא נפל לקרקע.

"אני זוכרת שהסמ"פ שהיה איתי בלחימה שאל אותי מאחור, 'המג"ד, את בסדר?' המחבל ירה ולא פגע, אני יריתי ופגעתי. נזכרתי בפציעה שלי בגבול מצרים ב־2014. בזמנו לקח לי כשעה להבין שאני מדממת. זאת תופעה מוכרת שנובעת מהאדרנלין שמציף. הפעם הרצתי על הגוף שלי 'בדיקת רנטגן' זריזה, לוודא שהכול תקין. שוב זיהיתי את הטנק ופתחתי בריצה לעברו".

נתניהו עם סא"ל אור בן-יהודה, מפקדת גדוד קרקל, 13 בנובמבר 2023 (צילום: קובי גדעון /לע"מ)

מחוץ לטנק, בן־יהודה סימנה לביטון עם הידיים. כאשר עברה מן הגזרה שלה בניצנה לגזרה של ברנש, החליפה תדרים ברשת הקשר, אבל הכול קרס. לא הייתה דרך לתקשר.

מחוץ לטנק, בן־יהודה סימנה לביטון עם הידיים. "קפצתי מולו. ביקשתי שיעצור. הייתי מפקדת גם של טנקיסטיות, והכרתי את סימני התקשורת שלהם מתרגולות של חיילי שריון"

"קפצתי מולו. ביקשתי שיעצור. מכיוון שהייתי מפקדת גם של טנקיסטיות, הכרתי את סימני התקשורת שלהם. סימנתי לו בידיים את הסימונים מתרגולות של חיילי שריון.

"עדכנתי אותו על המצב ואמרתי לו: 'אני מג"ד קרקל. עכשיו אתה איתנו'. עברו עליו שעות קשות. הוא היה לבד. פתאום יש מישהי שנותנת פקודות ועושה סדר. בסוף הלחימה הוא אמר לי: 'את החזרת אותי ללחימה, איפסת אותי'".

תרגיל משותף ראשון של לוחמות קרקל עם הטנקיסטיות לוחמות השריון, יולי 2024 (צילום: דובר צה"ל)

פינוי פצועים, רחפן והפריצה של שייטת 13

בשלב מסוים בלחימה, הסמ"פ מהכוח של בן־יהודה ואחת הקשריות ספגו ירי ישיר של אר־פי־ג'י ונפצעו בפלג הגוף התחתון.

בן־יהודה העבירה את השניים מאזור הירי לנקודה בשטח שבה פתחו לוחמות כוח הרפואה שלה עמדת טיפול בפצועים ובה ריכזו את הפצועים מהאכזרית שנפגעו בשעה מוקדמת. היא המשיכה לנסות להקפיץ כוחות מחיל האוויר, מסוקי יסעור וינשוף שיפנו את הפצועים.

לוחמות כוח הרפואה של קרקל פתחו בשטח עמדת טיפול, אליה הגיעו בחלוף השעות חיילים פצועים מאזור המוצב, אזרחים שברחו מסופה וממושב פרי גן. הלוחמות העמיסו את הפצועים על האמבולנס ונסעו הלוך ושוב למנחת מסוקים

בחלוף השעות נוספו חיילים פצועים מאזור המוצב, אזרחים שברחו מסופה וממושב פרי גן, ובכולם טיפלו חיילות החוליה הרפואית של קרקל. הלוחמות העמיסו את הפצועים על האמבולנס ונסעו הלוך ושוב כמה קילומטרים למנחת אבשלום, לשם הגיעו מסוקי צה"ל.

כמה שעות קודם לכן, הזירה במרחב שרצה מחבלים. כעת לוחמות פלוגת הטנקים, שהצטרפו למח"ט רביב, לוחמות ולוחמי קרקל שהיו עם בן־יהודה וכוחות נוספים שהגיעו לאזור השיגו שליטה בציר שבין סופה למנחת.

גדוד קרקל בתרגיל משותף עם מסוק מטייסת 123, ספטמבר 2026 (צילום: דובר צה"ל)

מעט אחרי השעה 12:00 הצליחה בן־יהודה לצרף גם מסוק קרב. היא כיוונה אותו באמצעות הטלפון הנייד: "שלחתי אותו לרסס ירי במטעים וגם בדופן המוצב, שם עמדו הרבה מחבלים, ובתוך המוצב בכל נקודה שאינה חדר האוכל".

בן־יהודה המשיכה להחזיק את הגזרה לבד עד השעה 13:00, אז קיבלה שיחת טלפון ממפקד כוח של 40 לוחמי שייטת 13: "אנחנו אצלך עוד רגע".

מעט אחרי השעה 12:00 הצליחה בן־יהודה לצרף גם מסוק קרב. היא כיוונה אותו באמצעות הטלפון הנייד: "שלחתי אותו לרסס ירי במטעים וגם בדופן המוצב". היא המשיכה להחזיק את הגזרה לבד עד השעה 13:00

בן־יהודה: "הרמתי לטובתם רחפן, זיהיתי להם את כל המחבלים בתוך המוצב ואחרי לחימה של שעות, כ־30 הלוחמים של הנח"ל, חיילי מחלקת המרגמות מגדוד 50 ושני בלונאים יצאו מן המוצב בחיים. כולם היו פצועים, אבל כולם היו בחיים. המוצב טוהר.

"הלוחמים, שהיו מבוצרים כשש שעות, יצאו בלי כלום, חלקם בתחתונים. הם הניחו אחד לשני חוסמי עורקים. אחד מהם היה פצוע אנוש. ראיתי שהם מיובשים לגמרי. שלפתי שלוקר מהווסט והשקיתי אותם. אני חושבת שבאותו רגע, לצד היותי מפקדת ולוחמת, הרגשתי את האמא שבי".

הרגשות האימהיים לא הסתיימו שם. בן־יהודה הבינה שעליה לעבור לאנדרטה הצמודה למוצב, שם ידעה שנהרגו לוחמי צה"ל בשעות הראשונות של בוקר 7 באוקטובר.

אנדרטת דנגור (נירים) שבעוטף עזה, שבה התחולל קרב קשה בשבעה באוקטובר. צולם באוגוסט 2026 (צילום: טל שניידר)

פרידה מהנופלים

"ניגשתי אל החיילים שנפלו באזור האנדרטה. סגרתי את עיניהם, ליטפתי את הלחיים וביקשתי סליחה".

סא"ל אור בן־יהודה, מג"דית קרקל

אחרי שמוצב סופה טוהר לחלוטין ממחבלים ובן־יהודה השלימה את פינוי הפצועים, היא עברה להיפרד מן החללים. היא הרגישה שעליה לגעת בהם פיזית פעם אחת אחרונה.

"ניגשתי אל החיילים שנפלו באזור האנדרטה. סגרתי את עיניהם, ליטפתי את הלחיים וביקשתי סליחה. ידעתי שאנחנו עדיין לא יכולים לפנות חללים, אבל רציתי לחסוך מחיילי סיירת הנח"ל שהיו במרחב את המראה של מפקדיהם וחבריהם. הרגשתי באותו הרגע שהיצר האמהי שלי אומר לי לנסות לשמור על החיילים שיצאו בחיים מן הקרב".

"ניגשתי אל החיילים שנפלו באזור האנדרטה. סגרתי את עיניהם וביקשתי סליחה. רציתי לחסוך מחיילי סיירת הנח"ל שהיו במרחב את המראה. היצר האמהי שלי אמר לי לנסות לשמור על החיילים שיצאו בחיים מהקרב"

אחר הצהריים הגיעה לאזור מוצב סופה קבוצת קצינים וחיילים. מסביב הכול היה שרוף, גופות מחבלים זרוקות, ובמוצב לא היה חשמל. הגיע גם קצין שבא להחליף את צ'אפל ז"ל וקצין נוסף בדרגת סגן־אלוף, שבן־יהודה הכירה אישית כמי שסיים זה עתה תפקיד מג"ד.

"שאלתי אותו: 'מה אתה עושה פה?'. הוא השיב לי: 'באתי להחליף את ברנש'. אני המשכתי, 'אבל איפה ברנש? הוא לא הגיע?' והוא ענה – 'ברנש נהרג. הוא הגיע לצומת מעון וחוליה מחבלים של פגעה בו'".

עד לרגע זה לא קלטה בן־יהודה שברנש לא חבר אליה ותפס פיקוד על המוצב כמו שסיכמו בשיחת הטלפון בבוקר. הבשורה הלמה בה. רק הבוקר כינה אותה "אורצ'קה" בווטסאפ.

מג"ד סיירת נח"ל, סא"ל יהונתן (ברנש) צור ז"ל, שנפל ב-7 באוקטובר (צילום: דובר צה"ל)

היא איבדה באותו היום גם את הסמג"ד שלה, רס"ן אברהם חובבשבילי ז"ל, שנהרג בקרבות בפסטיבל הנובה כאשר ניסה להציל חוגגים, ואת בן דודה, סמ"ר איתמר בן יהודה ז"ל, לוחם גולני שנפל במוצב פגה בעוטף.

"רק אז הבנתי את גודל האירוע. סיימנו את הלחימה באזור אחת בלילה, וקיבלתי פקודה להרחיב את הגזרה שעליה שומר גדוד קרקל ליישובים נוספים. פרשתי כוחות שלנו בכל יישוב, כאשר התושבים עדיין היו נצורים בממ"דים ללא חשמל ותקשורת.

"רק כשסיימנו את הלחימה בלילה הבנתי את גודל האירוע. כל היום הייתי ממוקדת בסופה, אבל בסוף היום הבנתי שגדוד קרקל, כולל הטנקיסטיות, לחמו בכל המרחב, בלמו חדירת המשך על כביש 232 ונלחמו בתוך חולית"

"במשך כל השבת הייתי ממוקדת בקרב סופה, אבל בסוף היום הבנתי שגדוד קרקל, כולל הטנקיסטיות, היו בלוחמה בכל המרחב. הן בלמו חדירת המשך על כביש 232 ונלחמו בתוך חולית.

"הגדוד שלנו והחטיבה המרחבית של פארן יצרו קו בלימה, שגדע את התקפת חמאס בדרום העוטף. המחבלים לא הצליחו לחדור לכל היישובים שהם תכננו, למרות שהיו פגיעות קשות מאוד והרוגים בקרב תושבי האזור ובקרב חברי כיתות הכוננות".

אימון לוחמות שריון במסגרת תוכנית הפיילוט, אוקטובר 2022 (צילום: דובר צה"ל)

מי מתועד ומי מושמטת

כמה חודשים לאחר פרוץ המלחמה שודרה ב"עובדה" כתבת תחקיר רחבה על הסתערותם של לוחמי שייטת 13 על מוצב סופה והצלת כ־30 חיילים מסיירת נח"ל שהיו נצורים בחדר האוכל בו. הכתבה התבססה על צילומים ממצלמות הקסדה של לוחמי השייטת וגם על קטעי וידיאו שצילמו המחבלים שחדרו למוצב.

בתחקיר תואר הקרב של לוחמי הסיירת, החל מכוננות עם שחר בשעה 05:00 ועד הסתערות השייטת על המוצב והוצאת החיילים הנצורים מחדר האוכל. קרב הבלימה של סא"ל אור בן־יהודה בתוך המוצב ומחוץ לו, שהחל בשעות הבוקר, לא הוזכר, כאילו לוחמות קרקל לא היו שם.

כמה חודשים לאחר פרוץ המלחמה שודרה ב"עובדה" כתבת תחקיר רחבה על הסתערותם של לוחמי שייטת 13 על מוצב סופה והצלת כ־30 חיילי נח"ל שהיו נצורים בחדר האוכל. קרב הבלימה של בן־יהודה לא הוזכר בכתבה

לוחמות קרקל והמג"דית שלהן נחשבות לחי"ר קל, כלומר חיילות חי"ר המבצעות משימות ביטחון שוטף, הגנת הגבולות וסיורים ומצוידות בנשקים בסיסיים. בניגוד ללוחמי קומנדו, אין להן מעמד של יחידה מובחרת, ובהתאם לכך גם לא את כל הציוד המתקדם של הקומנדו, כמו מצלמות קסדה, מערכות תיעוד ומערכי מדיה.

המשמעות היא שאין צילומים של פריצתן למוצב ואין תיעוד של ירי המחבלים על ג'יפ המג"דית, של פציעת הנהג או של ירי הלאו מן הסוללה על רכב המחבלים. כל תיאורי הקרב של סא"ל בן־יהודה ושל החוליה הלוחמת נסמכו על הזיכרון שלה ושל חייליה.

"מלחמה משלהן", ספרה של טל שניידר (צילום: ידיעות ספרים, באדיבות המצולמת)

בן־יהודה לא אמרה דבר על השמטתה מן התחקיר. למעשה, כשנשאלה על כך בריאיון לספר זה ביטלה את הנושא. היא לא ביקשה לתעד את הקרב ולא עסקה בשאלה כיצד יוצגו האירועים בתקשורת.

אין בדברים הללו כדי להפחית כהוא זה מגבורתם של לוחמי סיירת נח"ל ומקרב ההסתערות של לוחמי השייטת, אך לצד זאת, חשוב לזכור שבן־יהודה והכוח הקטן של לוחמות ולוחמי קרקל היו שותפים בהדיפת מאות מחבלים שזרמו מגדר הגבול וניהלו קרבות בלימה במשך שעות.

בן־יהודה היא שהקפיצה מסוקי קרב, פינתה פצועים ושיבשה מתקפת המשך. אילו לא היתה מחסלת את רכב המחבלים עם הלאו, מוצב סופה היה נופל, וייתכן שהמחבלים גם היו ממשיכים הלאה, ליישובים נוספים.

בן־יהודה היא שהקפיצה מסוקי קרב, פינתה פצועים ושיבשה מתקפת המשך. אילו לא היתה מחסלת את רכב המחבלים עם הלאו, מוצב סופה היה נופל, וייתכן שהמחבלים גם היו ממשיכים הלאה, ליישובים נוספים

לוחמי הקומנדו זוכים להערצה רחבה. הם עוברים הכשרה מיוחדת ומצוידים במצלמות. הגבורה שלהם נלכדת בעדשות, נשמרת בקבצים ומסופרת לאחר שוך הקרבות.

גבורה שאין לה תיעוד נשמרת פחות בתודעה. ללוחמות קרקל לא היו מצלמות קסדה, לא מערכי תיעוד, לא מי שיקלוט את הרגע שבו הכול קרה. בשטח, לפני שהכוחות המובחרים הגיעו ולפני שמצלמות הקסדה תיעדו, הן היו שם ראשונות: נכנסו לכאוס מוחלט, ללא תמונת מצב, ובלמו בגופן את שטף המחבלים.

טל שניידר היא הכתבת המדינית והפוליטית של זמן ישראל. לאחר ה-7 באוקטובר חזרה אל המוצבים שנכבשו, אל החמ"ל שנשרף, אל הטנקים ואל שדות הקטל בעוטף עזה ופגשה את הלוחמות והקצינות שלחמו בגבורה. "מלחמה משלהן", בהוצאת "ידיעות ספרים", הוא ספרה הראשון..