בעולמם של מארגני מחאת הדרוזים אין אזרחים ואזרחיות. במקום זה, יש אחים ומשפחה. אזרחים מקפחים. בבני משפחה בוגדים.

בישראל מתנהלים כיום אין ספור מאבקים פוליטיים, כלכליים וחברתיים שונים. עם רבים מדי מהם קל מאוד להזדהות. אבל עם המאבק הדרוזי שפרץ עם אישור 'חוק הלאום' לפני כשנתיים, דווקא קשה להזדהות. לא מכיון שלדרוזים לא מגיע שוויון זכויות והזדמנויות במדינת ישראל. ברור שמגיע להם. אבל שוויון זכויות והזדמנויות מגיע לכל האזרחים המקופחים, לא רק להם. עובדה ששוב ושוב הם מצליחים איכשהו לפספס בקמפיינים שלהם.

חלק ניכר מזמנו של דרור אטקס במהלך שני העשורים האחרונים הוא בילה בגדה המערבית, בנסיון להבין ולתעד את מדיניות ההתנחלות וגזל האדמות שישראל מנהלת שם. בעבר עבד עבור מספר ארגוני שמאל ישראלים וכיום פועל מתוך פלטפורמה קטנה בשם 'כרם נבות' שעוסקת בעניינים אלו. הוא מתכוון לתעד כאן מדי פעם אנשים או תופעות בהם הוא נפגש במהלך עבודתו. https://www.keremnavot.org/hebrew

צפיתי לפני מספר שבועות בשלושת פרקיה של הסדרה המרתקת "מלחמה בלי שם", של ישראל רוזנר ומתי פרידמן על מלחמת לבנון.

מדובר במסמך תיעודי מטלטל מהשניה הראשונה ועד האחרונה של שלושת פרקיו. הוא מטלטל לא בגלל שהוא מביא את "כל הסיפור" (אף מסמך לא מביא את "כל הסיפור"), אלא מכיון שאת חלקי הסיפור שהוא כן מביא, הוא מביא באופן הגון, חודר ונטול הנחות.

חלק ניכר מזמנו של דרור אטקס במהלך שני העשורים האחרונים הוא בילה בגדה המערבית, בנסיון להבין ולתעד את מדיניות ההתנחלות וגזל האדמות שישראל מנהלת שם. בעבר עבד עבור מספר ארגוני שמאל ישראלים וכיום פועל מתוך פלטפורמה קטנה בשם 'כרם נבות' שעוסקת בעניינים אלו. הוא מתכוון לתעד כאן מדי פעם אנשים או תופעות בהם הוא נפגש במהלך עבודתו. https://www.keremnavot.org/hebrew

הדיבור המפורש על סיפוח בקעת הירדן מזמין חשיבה על השלב הבא של החיים הפוליטיים בארץ הזו: שלב המדינה הדו-לאומית. גם אני מדי פעם מפלרטט בחיוך מריר ולא נלהב עם האפשרות הזו שנראית עתה לכאורה בלתי נמנעת, בין אם בקעת הירדן תסופח בקרוב כפי שנתניהו הבטיח (חחחחח נתניהו הבטיח) ובין אם זה לא יקרה בזמן הקרוב, כפי שאני מניח שיקרה.

הדיבור המפורש על סיפוח בקעת הירדן מזמין חשיבה על השלב הבא של החיים הפוליטיים בארץ: שלב המדינה הדו-לאומית. גם אני מדי פעם מפלרטט בחיוך מריר עם האפשרות, שנראית עתה לכאורה בלתי נמנעת

חלק ניכר מזמנו של דרור אטקס במהלך שני העשורים האחרונים הוא בילה בגדה המערבית, בנסיון להבין ולתעד את מדיניות ההתנחלות וגזל האדמות שישראל מנהלת שם. בעבר עבד עבור מספר ארגוני שמאל ישראלים וכיום פועל מתוך פלטפורמה קטנה בשם 'כרם נבות' שעוסקת בעניינים אלו. הוא מתכוון לתעד כאן מדי פעם אנשים או תופעות בהם הוא נפגש במהלך עבודתו. https://www.keremnavot.org/hebrew

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

קראתי את הדברים היפים שכתב שר התרבות והספורט החדש חילי טרופר עם כניסתו לתפקיד. מדובר בפוסט אישי, כמעט אינטימי, שבו טרופר כותב על התרבות והספורט כאמצעים מגשרים ומפייסים בין אנשים, "כזה שלכל אחד יש מקום ולא על חשבון השני". אבל יש כאן כמה וכמה 'אבל-ים'. על אף שהם מובנים מאליהם ונאמרו ונכתבו בשבועות האחרונים במקומות רבים, יש מקום לרכז ולמנות אותם שוב. בדיוק מכיון שטרופר כותב יפה.

טרופר מתחיל את התפקיד מנקודה אופטימלית. ההשוואה הבלתי נמנעת עם קודמתו בתפקיד מירי רגב היא נקודת זינוק קלה ומחמיאה עבור כל אדם סביר, פלוס מינוס, שמצוי בנקודת פתיחה של קריירה פוליטית ביצועית. גם אם טרופר לא קרא בחייו מחזה כלשהו, או לא קרא רק מחזה של צ'כוב, יש בו די טאקט ותחכום על מנת שלא להתנאות ולהתגאות בכך, ולא לבנות על כך קריירה פוליטית. תרבות קוראים לזה.

טרופר מתחיל את התפקיד מנקודה אופטימלית. ההשוואה הבלתי נמנעת עם קודמתו בתפקיד, מירי רגב, היא נקודת זינוק קלה ומחמיאה עבור כל אדם סביר, פלוס מינוס, בפתח קריירה פוליטית ביצועית

טרופר הוא חבר במפלגה שהפרה בגסות את הבטחת הבחירות הכמעט יחידה שלה, שלא לשבת עם אדם שנאשם בעבירות שחיתות חמורות, ובכך היא גנבה קולות של מאות אלפי אנשים, וריסקה את הנדבך הבסיסי ביותר של תרבות בחירות דמוקרטית. תרבות שקר קוראים לזה.

טרופר, שהוא בעל רקורד של עשייה אישית וחברתית מרשימה, הוא חלק מהממשלה הכי מושחתת ציבורית שאי פעם כיהנה כאן. ממשלה שעבורה נתפרו עשרות משרות שרים וסגני שרים, שיעלו סכומי עתק. סכומים שלא ילכו לתרבות ולספורט וגם לא לאלף דברים אחרים שאנשים זקוקים להם ב"ימים קשים אלו". זוכרים עדיין את המושגים "ממשלת קורונה" ו"ממשלת חירום"? תרבות בזבוז וסיאוב קוראים לזה.

טרופר הוא חלק ממשלה שהעדיפה לשבת בקואליציה עם אדם הנאשם בעבירות השחיתות הקשות ביותר שקיימות בספר החוקים, במקום לטפח אופציה אזרחית מתבקשת ולבנות קואליציה עם חמישית מאזרחי מדינת ישראל, ולו רק כדי לשלוח את המושחת והמשחית לפנסיה. והכל בשם מה? איזו אידיאולוגיה ותרבות אתנוצנטריות שמאחוריהן איזו הנחה רעילה ומגוחכת שישנם אנשים שמגיע להם יותר בגלל שהם נולדו לאימא בת דת אחת ולא אחרת. תרבות לאומנית קוראים לזה.

טרופר הוא חבר בממשלה שמחוייבת לקידום סדר יום של אפרטהייד רשמי. לא כיבוש זמני. לא פסאדה של "תהליך שלום". לא "שטחים במחלוקת". לא כל ההסחות, התירוצים והספינים של חמישים השנה האחרונות שישראל הפריחה ושהביאונו עד הלום.

טרופר הוא חבר בממשלה שמחוייבת לקידום סדר יום של אפרטהייד רשמי. לא כיבוש זמני. לא פסאדה של "תהליך שלום". לא "שטחים במחלוקת". לא כל ההסחות, התירוצים והספינים שהביאונו עד הלום

סיפוח חד צדדי של שטחים נרחבים שיפסח על שלושה מליון בני אדם שימשיכו לחיות בבונטוסטנים עלובים, נצורים ומוכים יותר או פחות. תרבות אפרטהייד קוראים לזה.

חלק ניכר מזמנו של דרור אטקס במהלך שני העשורים האחרונים הוא בילה בגדה המערבית, בנסיון להבין ולתעד את מדיניות ההתנחלות וגזל האדמות שישראל מנהלת שם. בעבר עבד עבור מספר ארגוני שמאל ישראלים וכיום פועל מתוך פלטפורמה קטנה בשם 'כרם נבות' שעוסקת בעניינים אלו. הוא מתכוון לתעד כאן מדי פעם אנשים או תופעות בהם הוא נפגש במהלך עבודתו. https://www.keremnavot.org/hebrew

המלחמה בין איראן לישראל הותירה את הרפובליקה האסלאמית במצב מורכב ללא תקדים. מעבר לנזקים הפיזיים והכלכליים, איראן מוצאת את עצמה מתמודדת עם משבר אמון רב-ממדי שמרעיד את יסודות מדיניותה ומערער על לכידותה הפנימית. המציאות החדשה חושפת את הפערים בין השאיפות הגיאו-פוליטיות של איראן לבין המגבלות הריאליות של כוחה האזורי.

בגידת המערב: קריסת האשליות הדיפלומטיות

העימות עם ישראל חשף בצורה חדה את שבריריות היחסים בין איראן למערב. מנהיגי איראן, שטיפחו במשך שנים אשליות לגבי אפשרויות דיפלומטיות עם אירופה, מוצאים עצמם עומדים מול מציאות קשה. הסנקציות שהוטלו על איראן לצד הקפאת הנכסים הנוספים, מעידות על כך שהמערב אינו רואה בטהראן שותף לדיאלוג אלא איום שיש לבלמו.

מור שפירא היא מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר אילן וחוקרת במכון MEMRI לחקר תקשורת המזרח התיכון. מומחית לשפה הערבית, התקשורת הערבית והאסלאם. רותמת את הידע שלה בערבית ובתשע שפות נוספות, ואת בקיאותה בתרבות הערבית כדי לתמוך במאמצי צה"ל במלחמה. הופיעה רבות בתקשורת בערוצים כאן 11, דמוקרTV, מכאן 33 (ערבית).

מערכת החינוך בישראל ובעולם מתמודדת דרך קבע עם אתגרים הנובעים משינויים דמוגרפיים, תרבותיים וטכנולוגיים. אולם, בעתות משבר בינלאומי כמו מגפת הקורונה, או משבר לאומי כמלחמת "חרבות ברזל", אתגרים אלו מתעצמים ומחייבים תגובה יוצאת דופן.

בפוסט זה אתייחס להבחנה שבין מושגי היזמות החינוכית והחלוציות החינוכית, הבחנה בין  מאפייניהם הייחודיים והדגמתם באמצעות אירועים ממערכת החינוך בישראל במצבי חירום, בדגש על מלחמת "חרבות ברזל".

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.