קראתי את הדברים היפים שכתב שר התרבות והספורט החדש חילי טרופר עם כניסתו לתפקיד. מדובר בפוסט אישי, כמעט אינטימי, שבו טרופר כותב על התרבות והספורט כאמצעים מגשרים ומפייסים בין אנשים, "כזה שלכל אחד יש מקום ולא על חשבון השני". אבל יש כאן כמה וכמה 'אבל-ים'. על אף שהם מובנים מאליהם ונאמרו ונכתבו בשבועות האחרונים במקומות רבים, יש מקום לרכז ולמנות אותם שוב. בדיוק מכיון שטרופר כותב יפה.

טרופר מתחיל את התפקיד מנקודה אופטימלית. ההשוואה הבלתי נמנעת עם קודמתו בתפקיד מירי רגב היא נקודת זינוק קלה ומחמיאה עבור כל אדם סביר, פלוס מינוס, שמצוי בנקודת פתיחה של קריירה פוליטית ביצועית. גם אם טרופר לא קרא בחייו מחזה כלשהו, או לא קרא רק מחזה של צ'כוב, יש בו די טאקט ותחכום על מנת שלא להתנאות ולהתגאות בכך, ולא לבנות על כך קריירה פוליטית. תרבות קוראים לזה.

טרופר מתחיל את התפקיד מנקודה אופטימלית. ההשוואה הבלתי נמנעת עם קודמתו בתפקיד, מירי רגב, היא נקודת זינוק קלה ומחמיאה עבור כל אדם סביר, פלוס מינוס, בפתח קריירה פוליטית ביצועית

טרופר הוא חבר במפלגה שהפרה בגסות את הבטחת הבחירות הכמעט יחידה שלה, שלא לשבת עם אדם שנאשם בעבירות שחיתות חמורות, ובכך היא גנבה קולות של מאות אלפי אנשים, וריסקה את הנדבך הבסיסי ביותר של תרבות בחירות דמוקרטית. תרבות שקר קוראים לזה.

טרופר, שהוא בעל רקורד של עשייה אישית וחברתית מרשימה, הוא חלק מהממשלה הכי מושחתת ציבורית שאי פעם כיהנה כאן. ממשלה שעבורה נתפרו עשרות משרות שרים וסגני שרים, שיעלו סכומי עתק. סכומים שלא ילכו לתרבות ולספורט וגם לא לאלף דברים אחרים שאנשים זקוקים להם ב"ימים קשים אלו". זוכרים עדיין את המושגים "ממשלת קורונה" ו"ממשלת חירום"? תרבות בזבוז וסיאוב קוראים לזה.

טרופר הוא חלק ממשלה שהעדיפה לשבת בקואליציה עם אדם הנאשם בעבירות השחיתות הקשות ביותר שקיימות בספר החוקים, במקום לטפח אופציה אזרחית מתבקשת ולבנות קואליציה עם חמישית מאזרחי מדינת ישראל, ולו רק כדי לשלוח את המושחת והמשחית לפנסיה. והכל בשם מה? איזו אידיאולוגיה ותרבות אתנוצנטריות שמאחוריהן איזו הנחה רעילה ומגוחכת שישנם אנשים שמגיע להם יותר בגלל שהם נולדו לאימא בת דת אחת ולא אחרת. תרבות לאומנית קוראים לזה.

טרופר הוא חבר בממשלה שמחוייבת לקידום סדר יום של אפרטהייד רשמי. לא כיבוש זמני. לא פסאדה של "תהליך שלום". לא "שטחים במחלוקת". לא כל ההסחות, התירוצים והספינים של חמישים השנה האחרונות שישראל הפריחה ושהביאונו עד הלום.

טרופר הוא חבר בממשלה שמחוייבת לקידום סדר יום של אפרטהייד רשמי. לא כיבוש זמני. לא פסאדה של "תהליך שלום". לא "שטחים במחלוקת". לא כל ההסחות, התירוצים והספינים שהביאונו עד הלום

סיפוח חד צדדי של שטחים נרחבים שיפסח על שלושה מליון בני אדם שימשיכו לחיות בבונטוסטנים עלובים, נצורים ומוכים יותר או פחות. תרבות אפרטהייד קוראים לזה.

חלק ניכר מזמנו של דרור אטקס במהלך שני העשורים האחרונים הוא בילה בגדה המערבית, בנסיון להבין ולתעד את מדיניות ההתנחלות וגזל האדמות שישראל מנהלת שם. בעבר עבד עבור מספר ארגוני שמאל ישראלים וכיום פועל מתוך פלטפורמה קטנה בשם 'כרם נבות' שעוסקת בעניינים אלו. הוא מתכוון לתעד כאן מדי פעם אנשים או תופעות בהם הוא נפגש במהלך עבודתו. https://www.keremnavot.org/hebrew

תסריט דמיוני או בעצם לא כל כך. המודיעין הישראלי מגלה שמטוס מטען איראני נוסף המריא לכיוון ביירות כשהוא עמוס בנשק עבור ארגון חזבאללה. הצעד הראשון שננקט הוא הוראה לטייס לשוב לאיראן. אם הטייס לא נענה יש שתי אפשרויות – להפיל את המטוס, שלכל הדעות הוא ברגע זה מטוס צבאי עוין, או לחילופין להפציץ את מסלול הנחיתה בנמל התעופה של ביירות. דילמות כאלה יצטרכו בקרוב לקבל תשובות מהירות, שכן טהרן החלה ברכבת אווירית כדי לצייד מחדש את מה שנותר מאירגון חזבאללה.

האם להפיל מטוס עם נשק לחזבאללה, או לחילופין להפציץ את מסלול הנחיתה בנמל התעופה של ביירות – דילמות כאלה יתעוררו בקרוב כי טהרן פתחה רכבת אווירית לציוד מחדש של מה שנותר מחזבאללה

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

שנת המלחמה הייתה שנה קשה מכל הבחינות. נדמה שאנחנו ביום אחד ארוך שלא נגמר. סיוט מתמשך. אבל נושא אחד זועק יותר מכל ומסמל את השבר הנוראי שהגענו אליו.

במהלך השנה האחרונה החברה הישראלית עברה שינוי, ונדמה שהקונצנזוס שהיה ונעלם לגבי חשיבות החזרת החטופים – מסמל זאת יותר מכל. יחד איתו נעלמו ערכים שהיוו בסיס לקיומנו כאן. הערבות ההדדית, פדיון שבויים, אחריות המדינה לאזרחיה. לקיחת אחריות אישית.

דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.