באוקטובר 2020 הודיעה חברת קצא"א (קו צינור אירופה אסיה) כי חתמה על מזכר הבנות עם חברת MED-RED בבעלות תאגיד נפט מאבו-דאבי, חברה מגיברלטר וחברה ישראלית על פרויקט שינוע נפט מאיחוד האמירויות לישראל, ואספקתו ללקוחות שונים באגן הים התיכון.

יותר מ-200 מדענים מישראל ומהעולם חתמו על מכתב שנשלח לרה"מ נתניהו ולמשרדי האוצר והגנת הסביבה בו הם קוראים לממשלה לעצור את התוכניות, מחשש לדליפת נפט שתפגע קשות בשוניות האלמוגים של ים סוף, תהרוס את תעשיות התיירות של ישראל, ירדן ומצרים ותפגע במפעלי התפלת המים בחופי הים התיכון, שמספקים חלק גדול ממי השתייה של ישראל.

זיהום הזפת הגדול שהיה בחופי הארץ בפברואר 2021 הוא תמרור אזהרה, המחייב אותנו לבטל או להשעות את הסכם הנפט בין קצא"א לאמירויות.

כדי להבין את היקפה העצום של "עסקת הביש", כפי שכונתה בתחקיר "זמן אמת", יש להציץ בנתונים. לפי קצא"א, צינור אילת אשקלון יכול להעביר 60 מיליון טון נפט לשנה, שוה ערך לכ-440 מיליון חביות נפט לשנה מאילת לאשקלון, ו-30 מיליון טון נפט לשנה בכיוון הפוך.

לפי פרסומים שונים בעיתונות, שקשה לאמתם בגלל החיסיון הגורף שניתן לקצא"א מסיבות לא ברורות, מדובר על עשרות מיכליות בשנה, שיעבירו נפט לאילת המסגרת ההסכם.

בנט או ביבי- בסוף מה שחשוב באמת זה למה הילדות שלי חזרו מהים בשבת עם רגליים שחורות מזפת.
''עסקת הביש''- הסרט שלי שישודר מחר בכאן 11 – הוא התחקיר הראשון שאני עושה מאז ההורדה המכוערת של #המפצח מחדשות 13. עוד יגיע היום שבו אדבר על מה שקרה (וקורה) שם- בינתיים אשמח שתצפו ותשתפו pic.twitter.com/eNDOtrgKEt

— Avi Amit (@AviAmit26) May 31, 2021

בהנחה שבעסקה יעבירו 100 מיליון חביות נפט לשנה, מדובר בשווי של 50–60 מיליארד דולר בשנה. כדי להעביר כמות זו של נפט יהייה צורך בכ-50 מיכליות נפט ענקיות VLCC, מיכלית בכל שבוע, שכל אחת תעביר כ-2 מיליון חביות נפט (כ-270,000 טון).

בהנחה שבעסקה יעבירו 100 מיליון חביות נפט לשנה, מדובר בשווי של 50–60 מיליארד דולר בשנה. כדי להעביר כמות נפט כזו יידרשו כ-50 מיכליות נפט ענקיות, שכל אחת תעביר כ-2 מיליון חביות נפט (כ-270,000 טון)

לפי רויטרס, קצא"א תקבל 70-80 מיליון דולר לשנה עבור שירותיה במהלך השנים הבאות.

הסיכונים לאילת, אשקלון ולנגב

בשנים הקודמות, לפני חתימת ההסכם עם האמירויות, הגיע לאילת מספר קטן של מיכליות, כ-3 עד 5 מיכליות בשנה, ובהתאם, כמות הנפט שזרמה בצינור היתה קטנה. ההסכם עם האמירויות יביא לך שבכל שנה יגיעו לאילת עשרות מיכליות, כמות הנפט שתזרום בצינור תגדל בצורה משמעותית, וכך גם יגדל הסיכוי לדליפת נפט מהמיכליות במפרץ אילת, באשקלון, ולאורך הצינור. התשתיות של קצא"א ישנות, בנות יותר מ-50 שנה, והסיכוי לתקלה, לדליפה רצינית של נפט מהמכליות או דליפה רצינית מהצינור, הוא וודאי. זו רק שאלה של זמן עד שדליפת נפט תתרחש.

התוצאות של דליפת נפט רצינית ממיכלית נפט במפרץ אילת תהיינה קטסטרופליות. הציוד בתחנה למניעת זיהום באילת ישן. מפרץ אילת יזדהם ויהיה קשה מאוד לנקות את הזיהום ולתקן את תוצאותיו. דליפה כזו תגמור את התיירות לאילת, תשבית את מתקני ההתפלה, ותהרוס את אילת כעיר תיירות וכעיר שרוצים לגור בה.

לא פחות חמורה היא הסכנה לדליפת נפט באזור אשקלון, שעלולה לגרום לנזק כבד למתקני ההתפלה של ישראל. רוב מי השתיה לשימוש ביתי ותעשייתי בישראל מקורם במפעלי ההתפלה. חמישה מתקנים גדולים נמצאים לחופי הים התיכון, ואם תהיה דליפת נפט רצינית באשקלון יהייה צורך להשבית חלק מהם.

הסיכון העיקרי הוא דליפת נפט ממיכליות הנפט באילת ובאשקלון, וזיהום מפרץ אילת וחופי ישראל בים התיכון, או דליפת נפט מהצינור. זיהומים כאלו היו בעבר. לדוגמה:
• בשנות ה-70 של המאה הקודמת, כאשר מיכליות נפט הגיעו מאיראן, היו דליפות נפט שהרסו את שונית האלמוגים באילת. חופי הרחצה בחוף המערבי של אילת סמוך לנמל הנפט סבלו מזפת ומריח נפט.
• ב- 2014, היתה דליפת נפט מצינור הנפט בשמורת ערבת עברונה, ליד הישוב באר אורה. הנפט הגולמי זרם לשמורת עברונה וגרם לזיהום חמור בשמורה, שתוצאותיו ניכרים עד היום. האירוע הוערך על ידי המשרד להגנת הסביבה כאחד האסונות הסביבתיים החמורים שאירעו בישראל, ותוצאותיו ניכרים עד היום.
• באוגוסט 2016 היתה דליפה רצינית של נפט בעקבה. פיצוץ צינור נפט בנמל עקבה גרם לשפיכת מאות טונות נפט לים והיה חשש לזיהום גם בחופי אילת.
• בשנתיים האחרונות היו 8 תקלות ואירועי חומרים מסוכנים במתקני קצא"א, מהן שתיים בים ושש במתקני האיחסון של קצא"א.
• ב-30 לאוקטובר 2020 הודיע המשרד להגנת הסביבה כי התרחשה דליפת נפט גולמי מפריצה במקשר הימי בצינור של חברת קו צינור אירופה אסיה (קצא"א) בים באשקלון, במרחק של שלושה קילומטרים מהחוף. בהתייעצות עם המשרד להגנת הסביבה, הנחה משרד הבריאות להשבית את מתקן ההתפלה באשקלון כאמצעי זהירות, והוא ישוב לפעול בהתאם התפתחות בשטח.

בתוכנית "עסקת הביש", הוצגו בדיקות המורות שחלקים בצינור עברו במשך השנים קורוזיה חמורה ועובי דופן הצינור ירד בעשרות אחוזים. כתוצאה מכך, הסכנה לפריצת הצינור בעת הזרמת הנפט גדלה משמעותית.

בתוכנית "עסקת הביש", הוצגו בדיקות המורות שחלקים בצינור עברו במשך השנים קורוזיה חמורה ועובי דופן הצינור ירד בעשרות אחוזים. כתוצאה מכך, הסכנה לפריצת הצינור בעת הזרמת הנפט גדלה משמעותית

במקרה של דליפת נפט מתקלה או מפריצה בצינור הנזקים יהיו גבוהים, לא ברור כלל אם יש לקצא"א ביטוח המכסה אירועים כאלו.

אבטחת המיכליות

נקודה נוספת שיש לדון בה ביתר הרחבה היא נושא אבטחת המיכליות. איראן מנסה באופן אקטיבי לחבל במיכליות סעודיות בתקופה האחרונה. אם מדובר במיכלית שעושה דרכה לאילת, אז המוטיבציה האיראנית לחבל בה תהיה גדולה יותר, והיא תוכל להצדיק את זה כלפי העולם הערבי בכך שמדובר בנפט מושחת שהולך לכיס של היישות הציונית. זה אומר שלא רק שיש כאן סכנה גדולה יותר לזיהום, אלא שזה עלול לדחוף את חיל הים הישראלי לקחת חלק פעיל באבטחת מיכליות הרחק ממדינת ישראל, אפילו עד למיצרי באב אל מנדב. לא ברור שישראל רוצה להיגרר למצב כזה (תודה לד'ר עילי רטיג).

בנושא זה צריך להקשיב לדבריו של פרופ' תת-אלוף במיל' שאול חורב, לשעבר סגן מפקד חיל הים, מנהל המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה, בראיון בתוכנית "עסקת הביש":

"אנחנו יודעים שאזור המפרץ הפרסי ובמיוחד מיצרי הורמוז הם אזור שבו מתנהלת לחימה במידה כזאת או אחרת, ותנועת השייט אינה בטוחה… חיל הים קשה לו לפעול באזור הזה, וגם אם הוא יפעל, זה אזור שהוא בשליטה איראנית, ולכן מישהו שמחליט את ההחלטה הזאת, צריך לבוא ולהגיד האם אני נותן לזה כיסוי בטחוני? איזה כיסוי בטחוני? וזה לא נלקח בחשבון מפני שראינו אותה אוניה שנפגעה, "הליוס ריי", איש לא היה יכול לעזור לה. ואם על פי מה שהתפרסם, גם אנחנו פגענו באוניות באזור הים האדום, איראניות, יש הכשר גם לפגוע בנו".

נקודה נוספת היא אבטחת המיכליות. איראן מנסה באופן אקטיבי לחבל במיכליות סעודיות בתקופה האחרונה. אם מדובר במיכלית שעושה דרכה לאילת, אז המוטיבציה האיראנית לחבל בה תהיה גדולה יותר

התגובה של קצא"א

התגובה של מנכ"ל קצא"א כפי שהובאה בסוף תוכנית התחקיר היא מלאכת מחשבת של זריית חול בעיניים, חצאי אמת אם לא גרוע מזה. מספר נקודות לציון מדברי איציק לוי מנכ"ל קצא"א, והתגובה הרשמית של (עורכי הדין ויח"צני) קצא"א לתחקיר.

לפי איציק לוי:

"מבחינתנו ההסכם – אין לו שום שוני בעצם הפעילות. באילת ההיקפים של האוניות יגדלו קצת".

אלא שזה רחוק מאוד מ"קצת". הפעילות תגדל בסדר גודל, פי 10 בערך ואולי יותר. במקום מספר מיכליות נפט בודדות שבאו לאילת בשנה לפני ההסכם המסחרי עם האמירויות, מדובר על כ-50 מיכליות ענק ואולי יותר, שיבואו לאילת בכל שנה. בממוצע מיכלית בכל שבוע, בעקבות ההסכם.

מעניין שלוי מציין רק את אילת. אצלו אשקלון יוק, איננה. אלא שגם באשקלון ההיקפים של האוניות יגדלו באופן משמעותי. והסיכונים לחופי ישראל בים התיכון למפעלי ההתפלה הגדולים של ישראל יגדלו בצורה משמעותית.

"תיבנה תוכנית חרום מפעלית חדשה עד סוף השנה – בהתאם לסקר הסיכונים. החל מהשנה הבאה , מ-2022 אנחנו נהייה ערוכים באופן מלא".

אם אין "שום שוני בעצם הפעילות", מדוע צריך סקר סיכונים חדש ומדוע צריך לבנות תוכנית חרום מפעלית חדשה?

גרוע מזה, מדוע לא מפסיקים מיידית את הגעת מיכליות הנפט לאילת עד שהחברה תהייה ערוכה באופן מלא לסיכונים החדשים? אין אפשרות להפעיל שיקול דעת לפני קבלת סקר הסיכונים החדש? מה יקרה אם תהייה דליפה עד אז?

בתגובה של קצא"א:

"הטענה כי על שרי הממשלה לאשר עסקאות הינה מופרכת".

זו טענת קש. אף אחד לא טוען שעל שרי הממשלה לאשר עסקאות. הטענה היא שהעסקה של קצא"א עם האמירויות לא הובאה ולא אושרה על ידי המשרד הממשלתי הרלוונטי. הטענה כי על משרדי הממשלה הרלוונטיים לאשר עסקאות אינה מופרכת. דוגמה לאישור או דחייה של עסקאות ע"י הממשלה (משרד הבטחון) הוא חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני התשס"ו-2007. החוק מחייב כל אדם המבקש לעסוק בשיווק או ביצוא בטחוני לרבות תיווך, ייעוץ או מתן שירות, להירשם במרשם מיוחד, ולקבל רישיון ספציפי לכל עסקת יצוא בטחוני.

בתגובה של קצא"א:

"החברה פועלת…..תחת הנחיות גורמי המדינה. בייחוד המשרד להגנת הסביבה".

אלא שהמשרד להגנת הסביבה, כפי שנראה בתוכנית, לא מכיר את פרטי ההסכם, ולא ברור איך הוא יכול לתת הנחיות רלוונטיות במצב זה.

לפי קצא"א: "החברה פועלת…..תחת הנחיות גורמי המדינה. בייחוד המשרד להגנת הסביבה". אלא שמשרד זה, כפי שנראה בתוכנית, לא מכיר את פרטי ההסכם ולא ברור איך הוא יכול לתת הנחיות רלוונטיות במצב זה

בתגובה של קצא"א:

"מדינת ישראל צפויה להרוויח מההסכם, שיחזק את הכלכלה וירחיב את התעסוקה בקרב התושבים".

זו טענה גנרית שמשתמשות בה כל החברות המזהמות ביותר כמו כי"ל בבקשתה לאישור כריה בשדה בריר, ועכשיו רא"מ בבקשה לאשר הקמת מפעל לשריפת פצלי שמן ופסולת פלסטיק בישראל.

התגובה של קצא"א:

"באשר לטענות בדבר החיסיון, הטענה מופרכת. החברה מיום הקמתה לא נהנתה מחיסיון בכל הנוגע לענייני איכות הסביבה, תכנון ובניה ועוד. החברה פועלת על פי חוק ומשלמת לעירית אילת ארנונה, ומיסים כדין. צו החיסיון הוטל לצרכי המדינה ולא לצרכי החברה".

לתגובה זו שתי הערות:
אז יש צו חסיון (גם לפי קצא"א) והטענה אינה מופרכת בעוד שהתגובה של קצא"א היא חצי אמת. קצא"א אולי לא נהנתה מחיסיון בכל הנוגע לענייני איכות הסביבה, תכנון ובניה ועוד, אבל היא בהחלט נהנית מחסיון גורף על רוב תחומי פעילותה.

אפילוג

הכדאיות הכלכלית של העיסקה אינה ברורה. ואכן בחודשיים האחרונים, מאז ה-2 לאפריל, לא נצפו מיכליות נפט באילת.
עם זאת ההסכם חשף את הסיכונים העצומים הכרוכים בייבוא נפט לאילת ולאשקלון, ובייצוא נפט מאילת ומאשקלון. ההסכם חשף גם את הבעייתיות הקשה סביב חברת קצא"א, ואת אי-המוכנות של המשרד להגנת הסביבה לאירועי דליפת נפט מהותיים.

הכדאיות הכלכלית של העיסקה אינה ברורה. ואכן בחודשיים האחרונים, מאז ה-2 לאפריל, לא נצפו מיכליות נפט באילת. עם זאת, ההסכם חשף את הסיכונים העצומים הכרוכים בה

מה צריך לעשות?

• לא לאשר את הסכם העברת נפט מאוקטובר 2020. שנחתם בין קצא"א וחברות אחרות.
• לחילופין, להפסיק מיידית את הגעת מיכליות הנפט לאילת, ולהתנות את המשך הפעילות לפי הסכם העברת נפט בקבלת כל האישורים הרגולטוריים, בהשלמת כל הסקרים הסביבתיים הנדרשים, ובהשלמת ההיערכות המלאה של קצא'א למצבי חירום, לסיכונים החדשים.
• להפוך את קצא"א לחברה ממשלתית רגילה, ובכלל זה יבוטל החסיון שיש לקצא"א. החברה תבוקר ע"י מבקר המדינה, והחברה תפרסם דוחות כספיים בכל רבעון בדומה לחברת נתגז הממשלתית.
• תוגדר מחדש מטרה מצומצמת לקצא"א, לעסוק בהפעלה, ובתחזוקה של מערכת הולכת הנפט ותזקיקי נפט במדינת ישראל לצורכי ביקושים מקומיים בישראל בלבד. בדומה לחברה הממשלתית נתיבי גז.
• לקדם את חקיקת חוק "תכנית לאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן (תלמ"ת)", לצורך היערכות ומוכנות לשפך ימי, ובכלל זה תקצוב מתאים להקמת תחנות חוף, מערכות התראה, ספינות, ציוד, תקני כ"א למפקחים ועוד, עבור היחידה להגנה על הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.