סדרת הטלוויזיה "צ'רנוביל" הזכירה לעולם את האסון הגרעיני שהתאפשר בעקבות שילוב קטלני של הזנחה, בורות וחוסר יכולת: ב-26 באפריל 1986, המתח החשמלי באחד מארבעת הכורים הגרעיניים בצ'רנוביל זינק בצורה קטסטרופלית במהלך ניסוי בטיחות שנוהל באופן כושל. הפיצוץ והאש שנוצרו כתוצאה מכך שלחו גרורות של איזוטופים רדיואקטיביים לכל האזור, משום שתחנת הכוח לא כללה תאי בלימה.

הזיהום התפשט לחלקים גדולים של ברית המועצות ואירופה. ההערכות לגבי מספר ההרוגים בטווח הרחוק נעות בין 4,000 ליותר מ-93 אלף. האזור האסור מסביב לכור – 2,600 קמ"ר – נותר אחד האזורים המזוהמים ביותר בעולם.

האסון בצ'רנוביל קיבל דירוג "7" בסקאלה של האירועים הרדיואקטיביים, מה שמצביע על תקרית משמעותית עם השלכות נרחבות. האירוע השני אי-פעם שקיבל "7", היה האסון בכור בפוקושימה, יפן, ב-2011, שנבע מרעידת אדמה.

ההשפעות של הפיצוץ בצ'רנוביל עדיין מורגשות גם היום, בתוך האזור האסור והרבה מעבר לו, כאשר ההשלכות עדיין מתגלות אצל אנשים, חיות בר וצמחים.

בין הסובלים מהן, מאות אלפי אנשים שהיו אחראים על חיסול הסכנה. 1,500 מהם מתגוררים בישראל, ונזנחו באופן מצער על ידי הממשלה.

האם אסון שכזה עשוי להתרחש בכור הגרעיני של ישראל, הקריה למחקר גרעיני של שם שמעון פרס מחוץ לדימונה? במקרה של מתקפת טילים על המתקן (עליו איימו בעבר איראן, חיזבאללה, הג'יהאד האסלאמי, חמאס וסוריה), האם חלקים נרחבים של המדינה יזדהמו בחומר רדיואקטיבי? או מה יקרה בעת רעידת אדמה לאורך השבר הסורי-אפריקאי, שעלולה להתרחש באזור בשנים הקרובות?

למרבה המזל, אומרים המומחים, התשובה הפשוטה היא לא.

דימונה וצ'רנוביל הם כורים בהיקף שונה מאוד ודגמים שונים, והם משמשים לפונקציות שונות בהרבה. כתוצאה מכך, פוטנציאל הנזק בדרום ישראל הוא בסדרי גודל הרבה יותר קטנים גם בתרחיש הגרוע ביותר, אומרים המומחים.

הדבר נכון גם למכון המחקר הגרעיני שורק, ליד יבנה, שם הכור קטן אף יותר.

עם זאת, ישנם חששות של בטיחות הקשורים לדימונה – בעיקר העובדה כי הכור מזדקן – והדבר לא נידון בפומבי, בעיקר בשל האופי הסודי של המתקן, שעל פי דיווחים בתקשורת הזרה מייצר חומר בקיע לנשקים גרעיניים. בתקשורת הזרה.

על פי ממשלות זרות והתקשורת הזרה, ישראל היא המעצמה הגרעינית היחידה באזור, אך עד כה היא סירבה לאשר או להכחיש כי יש לה נשק גרעיני, והיא טוענת באופן רשמי כי המתקן בדימונה מתמקד במחקר ובאספקת באנרגיה.

RARE PHOTOS OF ISRAEL'S NUCLEAR PLANT (צילום: פלאש 90, National Security Archive)

דימונה אינה צ'רנוביל

תחנת הכוח הגרעינית של שם ולדימיר איליץ' לנין מחוץ לצ'רנוביל סיפקה 10% מצריכת החשמל של אוקראינה. ארבעת הכורים שלה הפיקו 12,800 מגה-וואט של תפוקה תרמית ו-4,000 מגה-וואט של חשמל. כתוצאה מפרץ האנרגיה החזק, הפיצוץ המשני של הכור ב-1986 הוערך ברמה דומה ל-10 טון של TNT.

דימונה לא מתקרבת לרמה כזו של ייצור אנרגיה. התפוקה התרמית המדויקת של הכור שם אינה ידועה, אך מוערכת בטווח שבין 26 ל-15 מגה-וואט- או פי 492 ופי 86 פחות מהכור של צ'רנוביל – על פי ארגון Arms Control Association (הכור בשורק, מתנה מארה"ב, מפיק רק 5 מגה-וואט של תפוקה תרמית.)

ההבדל המשמעותי בגודל מוביל להבדל גדול בפוטנציאל הנזק.

הכור בדימונה, שלא כמו צ'רנוביל, נבנה עם מבנה בלימה שמטרתו למנוע בריחת חומר רדיואקטיבי במקרה של התכה או אסון אחר. מבנה עשוי מתכת-ובטון הידוע בשם סרקופג נבנה סביב צ'רנוביל רק לאחר המקרה.

בנוסף, הכור בדימונה עמד תחת איום כמעט מזמן הקמתו, מה שהוביל את ממשלת ישראל לשים את ההגנה על המדינה בראש סדר העדיפויות (ולפיכך את הביטחון של מי שחי בסמוך למתקן).

במלחמת ששת הימים, סוללות נ"מ ישראליות יירטו מטוס קרב ישראלי שסטה בטעות מהמסלול שלו קרוב מידי לדימונה, לאחר שחווה תקלה בטיסה מעל ירדן.

הכור, שנבנה מתחת לפני האדמה לתוספת הגנה, נשמר על ידי מספר גבוה של יחידות הגנה אווירית, שנשארות ברמת התרעה מרבית בתקופות של מתח מוגבר.

ב-2007, על רקע חשש שיא מתגובה סורית לאחר שישראל השמידה את הכור הגרעיני של המדינה, מפקד סוללת טילי ההגנה האווירית מסוג פטריוט אמר בראיון לטלוויזיה כי כל כלי טייס "הסוטה ולו במעט מהמסלול שלו, מפעיל התרעה ומסתכן בירי של טיל יירוט".

בכור בדימונה מותקנים גם אמצעים להגנה מפני רעידות אדמה, כך אמר אלי אברמוב, אז סגן מנהל הכור, לנציגים אמריקאים ב-2007, על פי וויקיליקס.

"מתקני הגרעין משודרגים ומחוזקים באופן שוטף, בהתאם לקווים המנחים של הסוכנות לאנרגיה אטומית, כדי לעמוד בכל התקפה"

ב-2018, בדברים פומביים נדירים, יו"ר הועדה לאנרגיה אטומית, זאב שניר, אמר כי המדינה מחזקת את הכור בדימונה לאור האיומים מצד איראן והחיזבאללה.

"אנחנו לא יכולים להתעלם מהאיומים החוזרים והמפורשים מצד איראן ושלוחותיה על תקיפת האתרים הגרעיניים של ישראל", אמר. "האיומים השערורייתיים האלו דורשים מישראל לנקוט בצעדים ולהמשיך להגן על מתקניה הגרעיניים. מתקנים אלו משודרגים ומחוזקים באופן שוטף, בהתאם לקווים המנחים של הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית, כדי לעמוד בכל התקפה".

אך לא פחות חשוב מהגודל הקטן של הכור בדימונה ואמצעי ההגנה הפעילים והפסיביים מסביבו, היא העובדה כי מדובר במכון מחקר, ולא תחנת כוח.

כורים גרעיניים המייצרים חשמל, אמורים באופן מובנה להיות יעילים מבחינת עלויות. כל שיבוש בתפוקה שלהם גורר מחיר אסטרונומי, הן מבחינה כספית והן מבחינת ההשפעה על האוכלוסיות הסובבות הנסמכות על החשמל שלה, מה שהופך להיות גורם בהחלטה האם לסגור או לא לסגור את הכור.

המצב אינו דומה בדימונה, שם כל הפעילות יכולה להיעצר מידית עם הופעת כל סימן לבעיה, ללא חשש מכך שמהלך כזה יגרום להחשכה של חלקים גדולים מישראל, על פי מומחה שביקש להישאר בעילום שם.

כורים מודרניים ניתנים להשבתה בקלות על ידי הצפה של הכור בבורון, יסוד המסוגל לספוג את הנויטרונים המשתחררים בביקוע הגרעיני.

צעד שכזה אינו מסיר את כל הסכנה באופן מיידי, אבל תוך מספר דקות הוא יכול לעצור את התגובות בכור ולאפשר לו להתחיל להתקרר.

המומחה השווה זאת להסרת סיר עם מים רותחים מהכיריים: המים בפנים עדיים חמים, אבל הם כבר לא רותחים ויכולים להתחיל לחזור לטמפרטורות החדר. לדבריו, "מפעיל מיומן יכול לסגור את הכור עם הופעת הסימן הראשון לבעיה".

פעולה כזו יכולה להתבצע עם התרעה ראשונה על טיל שמגיע מסוריה, איראן או לבנון, סימן ראשוני לפעילות סיסמית לפני רעידת אדמה או תקלה טכנית בכור.

השבתת החירום בצ'רנוביל לא בוצעה מיד, וכאשר היא בוצעה בשלב מאוחר מידי, התברר כי תהליך ההשבתה כולל פגם קטסטרופלי, שהיה גורם מרכזי לאסון. הכור נכנס ללולאת פידבק חיובי, ויצר יותר חשמל במקום פחות חשמל, לפני שהתפוצץ.

עוד בעיה מרכזית בעקבות תאונה גרעינית או מתקפה היא אבדן אספקת החשמל לכור עצמו, מה שמונע מהמפעילים את השליטה בתגובות שבתוכו.

מצב כזה הוביל לאסון בפוקושימה ב-2011 ביפן כאשר צונאמי השבית את הגנרטורים שהזינו חשמל למשאבות שהעבירו נוזל קירור לכור. התפתחות זו הובילה להתכה ופיצוצים. שני אנשים נהרגו באסון הראשוני, ושישה נוספים נחשפו לכמויות גבוהות של קרינה. הניקוי צפוי לערוך בין 30 ל-40 שנים.

לאחר המקרה בפוקושימה, כורים גרעיניים החלו להחזיק בגיבויים לגיבויים – סוללות גדולות בנוסף לגנרטורים הפועלים על דלק- כדי להבטיח שתמיד תהיה להם אספקת חשמל במקרה של תאונה. המומחה אמר כי הוא לא יכול להגיד באופן ודאי אילו שיטות ינוצלו לסגירת דימונה או אילו גיבויים מותקנים במקום כדי לספק חשמל, אך אמר כי סביר להניח שמדובר בגיבוי של גנרטורים וסוללות.

הכור הגרעיני בשורק, 2011 (צילום: Yaakov Naumi/Flash90)

איך תראה מתקפה על דימונה?

ב-2008, הארגון למניעת הפצת נשק בארצות הברית (ACA) דימה מתקפת טילים על הכור בדימונה תחת ההנחיות של שיטת HPAC (יכולת חיזוי והערכת סכנות) של משרד ההגנה האמריקאי, שמעריכה את ההשפעות של אסון גרעיני.

מאחר שפרטים רבים באשר לנעשה שם חסויים, מחקר זה הכיר בכך שמדובר בהערכה גסה בלבד של פוטנציאל הנזק הנגרם ממתקפת טילים על המתקן.

בנוסף לתפוקה התרמית שאינה ידועה, בנט רמברג מה-ACA לא הצליח לחשב את "התרומות הפוטנציאליות המשמעותיות שעשויות לבוא מדלק המבוזבז באתר ופסולת בדירוג גבוה כתוצאה מהעיבוד מחדש או הפלוטוניום המופרד" (המתקן בדימונה פועל במקביל גם כמרכז אחסון לכל הפסולת הגרעינית של המדינה).

להערכתו, מתקפת טילים על הכור (כזו שתחדור את ההגנות האוויריות ואת הכיפה המגנה על האתר), "תפזר מים כבדים סביב ליבת הכור, ותיצור פיצוצים ואש הכוללים מרכיבי דלק גרעיני, תפלוט חומר רדיואקטיבי לענן שיעוף עם הרוח הרחק מדימונה".

המתקן הגרעיני בשורק (צילום: Yaakov Naumi/Flash90)

באופן מנוגד להנחה ההגיונית, המחקר של ה-ACA גילה כי ככל שהמתקפה על הכור תהיה עוצמתית יותר, כך היא תהיה בטוחה יותר. מתקפה שכזו "כל-כך תפרק ותפזר את ליבת הכור, כך שהיעדר אש מרוכזת יפחית את השחרור של חומר רדיואקטיבי", כתב רמברג.

החישובים על פי ה-HPAC קבעו כי הזמן הקטלני ביותר של השנה למתקפה על הכור עשוי להיות במהלך חודש פברואר, כאשר הרוחות העונתיות עשויות לדחוף את המולקולות הרדיואקטיביות שמשתחררות בפיצוץ לכיוון הגדה המערבית, המאוכלסת בצפיפות גבוהה יחסית. התפתחות זו עשויה להוביל למאות ואלפי מקרים של סרטן בקרב תושבי האזור, בתלות ברמת התפוקה התרמית של הכור.

על פי המחקר של רמברג, מתקפה בקיץ עשויה לשלוח את אותם עננים רדיואקטיביים הרחק מישראל לכיוון "דרום ירדן המאוכלס בדלילות".

"מתקפת טילים על הכור תפזר מים כבדים סביב ליבת הכור, ותיצור פיצוצים ואש הכוללים מרכיבי דלק גרעיני, תפלוט חומר רדיואקטיבי לענן שיעוף עם הרוח הרחק מדימונה"

עם זאת, משום שהמדינות והארגונים הצפויים לבצע מתקפה שכזו לא רוצים ככל הנראה לפגוע בירדנים או בתושבים הפלסטינים של הגדה, המאמר של ה-ACA מזהה את סוף הסתיו כזמן הצפוי ביותר למתקפה, לא בחורף ולא בקיץ.

מתקפה בנובמבר משמעה שרוחות הסתיו יישאו את "הענן הרדיואקטיבי בכיוון צפון מזרח לעיר דימונה (אוכלוסייה של 30 אלף תושבים) ואז לבאר שבע, לפני שהוא יתפזר בכיוון מישור החוף המאוכלס בצפיפות בקרוב ל-4 מיליון תושבים", כתב רמברג ב-2008. גודל האוכלוסיות לא השתנה דרמטית מאז כתיבת המחקר.

האסון בפוקושימה (צילום: Toru Hanai/Pool Photo via AP, File)

המחקר של ה-ACA גילה כי הבעיות המידיות הגדולות ביותר לאחר מתקפה על האתר יגיעו בצורה של שתי מולקולות רדיואקטיביות: יוד-131 וצסיום-137.

יוד-131 הוא איזוטופ רדיואקטיבי בעל מחזור חיים קצר יחסית אבל רמת סיכון גבוהה במיוחד, המיוצר בביקוע הגרעיני על ידי פלוטוניום ואורניום. המולקולה יכולה לחדור לבלוטות התריס של הגוף, ולגרום לסרטן עם התפרקותו במשך השנים, מה שהופך אותו לקטלני יותר עבור ילדים, כך מראים המחקרים.

המולקולה מתפרקת במהירות, מה שהופכת אותה לבעיה מידית אבל לא ארוכת-טווח, וההשפעה שלה מופחתת משמעותית על ידי מתן מנות גדולות של תרכובת יוד לא-רדיואקטיבית למי שבא איתה במגע, מה שמדלל את הריכוז בבלוטה ומפחית לפיכך את מספר המולקולות המייננות.

טבליות המכילות תרכובות שכאלו, הידיעות בתור יוד לוגול, כבר חולקו לתושבי דימונה והערים בקרבת המכון בשורק.

צסיום-137 מציב אתגר שונה. מולקולה זו נותרת בסביבה לזמן ארוך בהרבה לפני שהיא מתפרקת לחלוטין. זו אחת המולקולות הרדיואקטיביות המרכזיות שגורמות ל"אזור האסור" של צ'רנוביל להיות מזוהם יותר מ-30 שנים לאחר האסון.

באסון גרעיני בדימונה, ניקוי מולקולה זו – שיכולה להתערבב בקלות עם מי תהום ונספגת בקלות בגוף האדם, בעלי חיים וצמחים – תציג אתגר משמעותי, הדורש משאבים רבים. מולקולה רדיואקטיבית זו נמצאת עדיין בחיות ימיות סביב יפן, כשמונה שנים לאחר ההתכה בכור הגרעיני של פוקושימה. האיום על בני אדם מופחת בעקבות המרחק של הכור מאזורים מאוכלסים. בעקבות הגודל הקטן יחסית של דימונה, הזיהום צפויה להיות מוגבל לאזור הקרוב סביב הכור.

פיקוד העורף של צה"ל מפעיל יחידה שעוברת הכשרה ספציפית למתן תגובה מהירה לאסונות אטומיים, ביולוגיים וכימיים.

ביקור ראש הממשלה שמעון פרס בדימונה, 1984. בצילום, עם ראש העיר אלי הלל (צילום: חנניה הרמן לע"מ)

מתקפות טילים הן לא האיום היחידי

בנוסף לאיומים החיצוניים מצד ארגוני טרור ומדינות אויב, כמו גם רעידות אדמה ואסונות טבע אחרים, אחד מהחששות הפחות מדוברים סביב הכור הוא גילו המתקדם וכוונת ישראל להמשיך להפעילו ללא קשר לעובדה זו, אומר המומחה.

הכור בדימונה, שניתן לישראל על ידי צרפת ונכנס לפעילות בתחילת שנות ה-60, הוא אחד הכורים הוותיקים ביותר בעולם שעדיין פעילים. הכור, שנבנה במקור לעבודה של 40 שנה, נדחק להישאר בפעילות למשך זמן כפול מכך, לפי המומחה.

לא מדובר בחסכנות או חוסר מוכנות מצד ישראל לרכוש כור חדש, אלא חוסר יכולת חוקית או חוסר מוכנות מצד מדינות לייצור כורים שכאלו למכירה למדינה היהודית, כל עוד בירושלים מסרבים לחתום על האמנה לאי הפצת נשק גרעיני.

כתוצאה מחוסר היכולת להחליף את הכור,  לישראל יש מוטיבציה לשמור עליו פעיל ככל הניתן, כך אומר המומחה לאטום איתו דיברנו, תוך החלפת ושדרוג כל חלק שהיא יכולה, וניטור של הרכיבים שהיא כבר לא יכולה להחליף, בחיפוש אחר סימנים של בעיה המצריכה עצירה של הכור, בעיקר מיכל האלומיניום.

המומחה השווה את המצב של ישראל עם הכור בדימונה למישהו עם רכב שהוא מרגיש שהוא צריך להחליף אבל לא יכול להרשות לעצמו את המהלך. "במצב כזה תעשה כל מאמץ לשמור עליו כשהוא תקין ופעיל", הוא אומר.

תאריך התפוגה של ארבעה עשורים עבור הכור בדימונה, בוסס על מגבלות הטכנולוגיה של אותה תקופה. בחצי המאה שעברה מאז, הופיעו שיטות נוספות לניטור בריאות הכור הגרעיני, שמיושמות כדי להבטיח את המשך הפעלתו.

באפריל 2016, מדענים מאוניברסיטת תל אביב גילו 1,527 פגמים בליבת האלומיניום שמצופה בבטון, באמצעות שימוש בטכניקת אולטרא-סאונד חדשנית שנוסתה לראשונה ב-2007 ושוב ב-2015. המדענים ציינו כי אף אחד מהפגמים לא גדל במהלך תקופת זמן של 8 שנים. פגמים אלו סומנו והם ממשיכים להיות מנוטרים מתוך מטרה לבדוק האם הם גדלים.

צילום לווין של הקריה בדימונה (צילום: ממשלת ארצות הברית)

שר התיירות אמיר לוין, שהגיב בשם הממשלה לדוח ב-2016, אמר אז כי "אין תקופת מקסימום לעבודה של הכור. הפעילות המתמשכת של המתקן כפופה לעמידה בקריטריונים קפדניים של בטיחות תעסוקתית".

"בדיקת האולטרא-סאונד שבוצעה בכור… הייתה חלק מהליכי תחזוקה קפדניים. בדיקה זו לא הורתה על בעיה כלשהי בכור אשר דורשת הספקת פעילות", הוסיף.

מומחים ישראלים לגרעין – לרבות חלק מהמדענים שהקימו את הכור בדימונה – כמו גם פוליטיקאים, קוראים במשך שנים לסגירת הכור המזדקן בעקבות הסיכונים שהוא מציב

למרות ההרגעה מצד הממשלה, מספר מומחים ישראלים לגרעין – לרבות חלק מהמדענים שהקימו את הכור בדימונה – כמו גם פוליטיקאים, קוראים במשך שנים לסגירת הכור המזדקן בעקבות הסיכונים שהוא מציב.

עוזי אבן, פרופסור לכימיה באוניברסיטת תל אביב, שהיה מעורב בהקמת הכור, נמצא בחזית של הטענות אלו, כאשר הוא טוען כי הכור כבר הפסיק להיות יעיל.

"אם תשאל אותי האם יש סיבה להמשיך להפעיל כור בן 53, התשובה היא בהחלט לא", הוא אמר בראיון לרדיו ב-2016, לאחר דיווחים על 1,527 הפגמים בכור בדימונה. המומחה לאטום לא קורא לסגירה מידית של הכור, אבל אמר כי עליו להיסגר בכל בעיה הקטנה ביותר בחלקים שאינם ניתנים להחלפה.

"יש היבטים שצריך לעקוב אחריהם באופן פעיל – ואם יש בעיה, יש לסגור אותו. אם יש נזק בחלקים שלא ניתנים להחלפה, יש לסגור את הכור", לדבריו.

תרגיל צה"לי שדימה מתקפה בנשק לא קונבנציונלי, 2011 (צילום: Yuval Haker/Israel Defense Forces)

אחת מהבעיות המרכזיות באשר לבטיחות בדימונה היא היעדר הפיקוח עצמאי. משום שישראל לא חתמה על האמנה לאי הפצת נשק גרעיני, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לא בוחנת את האתר, וגם לא בוחנים אמריקאים, שפיקחו על הכור בימיו הראשונים עד שהחליטו כי הבדיקות שלהם חסרות תועלת משום שהיבטים רבים של האתר הוסתרו מהם. במקום זאת, הכור מפוקח על ידי הועדה לאנרגיה אטומית של ישראל – אותו גוף האחראי לניהול הכור.

משום שישראל לא חתמה על האמנה לאי הפצת נשק גרעיני, הכור הגרעיני בדימונה מפוקח על ידי הועדה לאנרגיה אטומית של ישראל – אותו גוף האחראי לניהול הכור

האופי המסווג ביותר של העבודה מגביל גם את כמות הדיון הציבורי בנוגע לקריה למחקר גרעיני. המאמצים לאפשר למשרד מבקר המדינה, המבצע חקירות עצמאיות של היבטים מגוונים של הממשלה והצבא, לפרסם את ממצאיו על הכור בדימונה, נחסמו במשך השנים על ידי משרד ראש הממשלה על בסיס איום על בטחון המדינה אם יפורסמו באופן פומבי.

יריב לוין (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)

ואכן, בית המשפט הורה לאפשר את הדפסת דוח מבקר המדינה משנת 2016, שעסק אך ורק בפעולות של החברה האזרחית, רותם תעשיות בע"מ, אשר משווקת את הממצאים המסחריים של הכור בדימונה – ללא פרטים על התפקוד והבטיחות של הכור הגרעיני.

הסודיות הזו והיעדר הפיקוח העצמאי מובילים לכך שהישראלים (ובמידה פחותה הירדנים) יכולים רק לקוות שהממשלה עושה הכל כדי למנוע אסון גרעיני – אם כי אחד שיהיה קטן בהרבה מצ'רנוביל.