קיריל מוביל עגלת סופר במעלה רחוב אלנבי בתל אביב ב־22:00 בלילה. הוא בדיוק מסיים סיבוב ארוך של כיתות רגליים בחיפוש אחר בקבוקי משקה. "כל יום אני מסתובב בערך תשע שעות ומגיע ל־10–15 סופרים. היום הרווחתי 200 שקל. רק בארבעה סופרים היו מכונות להחזרת משקאות", הוא אומר.
אם הוא מחזיר רק בקבוקי פלסטיק, שהפיקדון עליהם הוא 30 אגורות, הוא יכול לקבל עבור 50 בקבוקים 15 שקלים במרכול אחד. עבור בקבוקי בירה הפיקדון הוא 1.2 שקלים. כך שבכל יום ההכנסה שלו נעה בין 200 ל־250 שקלים. לדבריו, הוא התחיל בעיסוק הזה לפני קצת יותר משלושה חודשים אחרי שאיבד את עבודתו הקודמת וחזר לגור עם אימו ברמת גן.
הוא בן 37, נראה צעיר מכפי גילו ופתוח לשאלות – אך מעדיף שלא להצטלם. את בקבוקי הפלסטיק והפחיות קיריל אוסף רק מפחי רחוב פתוחים. "הפחים הירוקים מלאים בזבל דביק ובשביל זה צריך כפפות, אני מעדיף לא להתעסק עם זה", הוא מוסיף ונפרד ממני לשלום.
הוא בן 37 אך נראה צעיר יותר. "הפחים הירוקים מלאים בזבל דביק ובשביל זה צריך כפפות. אני מעדיף לא להתעסק עם זה", הוא מוסיף ונפרד ממני לשלום
בערים הגדולות אפשר למצוא עוד רבים כמו קיריל, שהפכו את איסוף הבקבוקים לפרנסה עיקרית או צדדית. הם נוברים בפחים או אוספים ברחוב וניגשים לסופר הקרוב כדי להזדכות על הפיקדון.
פעולות האיסוף מזוהות באופן מסורתי עם ארגוני הפשיעה, אך בקצה השני אפשר למצוא אוספים שהם מכורים לסמים, כאלה שאיבדו עבודה מסודרת או סתם אנשים שמשלימים הכנסה.
לצד החזרת הבקבוקים לחנויות, יש גם כאלה שאוספים וקונים משקאות מפאבים בעיר – ומוכרים אותם לאספנים גדולים יותר. כך, למשל, עושה בחור אריתראי מנווה שאנן. הוא עובד בהובלות ועל הדרך גם קונה בקבוקים מבתי עסק. את הסחורה הוא מעמיס על קטנוע חשמלי תלת־גלגלי ומאחסן בחצר של מקום העבודה שלו.
הוא מראה לי שקיות עם בקבוקים שקנה ממסעדות ופאבים תמורת מחיר "גלובלי" של 20 שקל לשקית. הוא מרוקן את תכולת השקית, מפריד את סוגי הבקבוקים וסופר אותם כדי למכור אותם הלאה ב־25 אגורות לבקבוק פלסטיק. האספן הסיטונאי ימכור את הבקבוקים תמורת 30 אגורות לבקבוק.
הוא קונה מעסקים שקיות במחיר "גלובלי" של 20 שקל לשקית. לאחר מכן הוא מפריד את סוגי הבקבוקים וסופר אותם כדי למכור אותם הלאה ב־25 אגורות לבקבוק פלסטיק
זורקים ולא מחזירים
איסוף בקבוקים הפך למשתלם יותר עבור חלק מהאוכלוסייה אחרי שהורחב חוק הפיקדון בתחילת דצמבר וכולל עתה גם בקבוקי משקה גדולים. כלומר, יש יותר סחורה לאסוף. בישראל משווקים כמיליארד בקבוקים קטנים וכ־750 מיליון גדולים. ההרחבה התאפשרה אחרי שבשני העשורים האחרונים היצרנים והמשווקים השקיעו משאבים אדירים בניסיון לבלום את המהלך.
במקביל להרחבת חוק הפיקדון, נעלמו מהמרחב הציבורי כלובי המחזור לפלסטיק שהיו מוצבים במרחב הציבורי. המחזוריות האלה אולי יצרו תחושה של מערכת מחזור, אך בפועל נאספו מהן רק חמישית מהבקבוקים הנמכרים בישראל.
כדי לעמוד ביעד איסוף של 55% מהבקבוקים הריקים, היצרנים והמשווקים למעשה אספו אותם ישירות מתחנות המעבר, אחרי שהתערבבו באשפה, מה שלא מאפשר למחזר אותם. שאר מכלי המשקאות הריקים התגלגלו לשטחים פתוחים.
במשרד להגנת הסביבה מציינים שרק לאחרונה הוקמו שני מפעלים שנמצאים עתה בהרצה, ובהם אמורים לייצר בקבוקים חדשים מהריקים. במלים אחרות, עד היום, רוב מכלי המשקה הפכו למוצרי פלסטיק אחרים, אם לא הוטמנו באדמה.
המחזוריות יצרו אשליה של מחזור, אך נאספו מהן רק 20% מהבקבוקים. כדי לעמוד ביעד של 55%, היצרנים אספו ישירות מתחנות המעבר והיתר התגלגלו לשטחים פתוחים
בכל מקרה, עידן המחזוריות נגמר ובימים אלה המשרד להגנת הסביבה מפרסם קמפיין בעברית ובערבית שמעודד את הצרכנים להחזיר בקבוקים לחנויות ולא לזרוק אותם לפח. הקמפיין מבורך, אך ספק אם יביא את רוב הציבור לסור לבתי העסק עם הבקבוקים הריקים בזמן הקרוב.
הסיבה לכך היא שברוב המרכולים אין כיום מכונות אוטומטיות לקליטת הבקבוקים. זה אומר שבדרך כלל צריך להגיע לסופר עד אחר הצוהריים בימי חול ולחכות שמנהל המשמרת, סדרן או קופאי יתפנה כדי לקבל את הסחורה ולספור אותה. חוץ מזה, גם כשיש מכונות – הן עלולות להיסתם או להיות מוצבות במחסן מיוחד מחוץ לסופר.
יש יותר אנשים שמוכנים להחזיר בקבוקי בירה ולקבל עבורם 1.2 שקלים מאלה שמוכנים להחזיר בקבוקי פלסטיק עבור 30 אגורות לבקבוק. נוסף על כך, עדיין יש דיווחים על מרכולים שמערימים קשיים על המבקשים להחזיר בקבוקים.
התוצאה היא שרק מי שעתותיו בידו או שממש זקוק ל־15 שקלים – יהיה מוכן לשאת את הסרבול והטרטור הזה בכל מחיר. ניב סולטן אולי מחזירה, אך רבים אחרים ממשיכים לזרוק וכאמור, יש מי שאוסף אחריהם.
ארגונים ירוקים והמשרד להגנת הסביבה היו מעדיפים שפשוט נקנה פחות בקבוקי משקה או שלא נקנה בכלל.
כל זמן שנמשיך לצרוך אותם ומישהו אחר יאסוף, תמשיך להתקיים כלכלת צללים שמעבירה הכנסות מהציבור לעשירונים הנמוכים שאוספים מהרחוב.
כשלעצמו זה לא דבר רע, אך הבעיה היא שככל שיישארו בקבוקי פלסטיק בפח, הרשויות המקומיות יצטרכו לשאת בעלות גבוהה יותר לפינוי הבקבוקים הריקים שתופסים נפח גדול.
"לא ארפה מהיצרנים"
סירוב החנויות לקבל בקבוקים ריקים הוא לא בהכרח באשמתן. כשבחנות אומרים שהמחסן מלא, זה אומר שמישהו אחר לא הגיע לאסוף את הסחורה. במילים אחרות, צוואר הבקבוק הוא גם בנכונות של יצרנים ויבואנים לאסוף את הסחורה מהחנויות.
לפי החוק, היצרנים מחויבים לאסוף 77% מהבקבוקים בתוך כמה שנים, ולמחזר 90% מהם, אחרת הם חשופים לקנסות. בתי עסק הגדולים מ־28 מ"ר חייבים לגבות פיקדון ולהחזיר אותו, כך שהם מהווים גורם ביניים בין הצרכנים ליצרנים.
"קיבלנו תלונות מבתי עסק על כך שמאז שהורחב חוק הפיקדון לבקבוקים גדולים, יצרנים ויבואנים לא אוספים מהם בתדירות מספקת", אומר אלעד עמיחי, סמנכ"ל שלטון מקומי במשרד להגנת הסביבה.
"החוק מגדיר בצורה עמומה 'תדירות סבירה' ולכן הוצאתי להם מכתב שבו התרעתי על החובה לאסוף ודרשתי לדעת מה מנגנוני האיסוף, מה התדירות ואיך הם מפרסמים את המידע הזה כדי שהמכולת תדע למי אפשר לפנות כדי לוודא שהבקבוקים ייאספו.
"החוק מגדיר בעמימות 'תדירות סבירה' ולכן דרשתי לדעת מה מנגנוני האיסוף, מה התדירות ואיך מפרסמים אותה כדי שמכולת תדע למי לפנות כדי שהבקבוקים ייאספו"
"חלק מהם עובדים דרך חברת אל"ה ותלויים בה לאיסוף, חלק נתנו תשובות לא מספקות. עד שלא אקבל תשובה ברורה מהגדולים לא ארפה מהם, עד כדי התחלה של אכיפה", הוסיף עמיחי.
בעיה נוספת היא שיצרני הבקבוקים התרגלו לאסוף חלק גדול מהם בתחנות המעבר, לאחר שהבקבוקים כבר התערבבו עם הפסולת האורגנית. זה אומר שהציבור שילם ביוקר על איסוף פח עם בקבוקים שלא היו אמורים להיות שם.
בתשובה לשאלה בנושא, סמנכ"ל המשרד להגנת הסביבה לא מתחייב לאסור על היצרנים לאסוף מתחנות המעבר: "בחוק לא כתוב מאיפה הם צריכים לאסוף. כן כתוב שאם עסק פונה ליצרן הוא חייב לאסוף ממנו. אנחנו יודעים שהם אוספים מתחנות המעבר וזה לא ערוץ איסוף רצוי. היינו רוצים שכל התושבים יחזירו בקבוקים לבתי עסק ושזה ייאסף משם".
אתם באמת מצפים שרוב הצרכנים יטריחו את עצמם להחזיר בקבוקים למרכולים?
"לתפיסתנו, קודם כל צריך לצמצם את הצריכה במקור, בהמשך לצמצום השימוש בכלים חד־פעמיים ושקיות ניילון. גם בנושא הבקבוקים, המסר הוא שלא חייבים לקנות, אפשר לשתות מים מהברז וכל הפלסטיק החד־פעמי הזה לא רצוי. יש לנו ציפייה למעורבות סביבתית של הציבור באותו אופן שמצפים שאנשים יחסכו במים.
"יש אדוקים שימחזרו הכול וכאלה שלא ימחזרו כלום. אנחנו רוצים שזה יהפוך לשגרה של הרוב, כמו שהתרגלו לסל רב פעמי ולא קונים שקית ולא לוקחים חד פעמי, זה אותו דבר.
"אבל אם כבר קנו בקבוק, אנחנו מעדיפים שיחזירו לבית העסק, ככה שהבקבוק לא יתערבב בזבל והיכולת למחזר אותו תהיה טובה יותר. ייצור של בקבוק מבקבוק זה המחזור המושלם, בעוד שאם מערבבים בזבל המוצר עובר שנמוך, מייצרים ממנו מוצרים אחרים ושרשרת הערך יורדת. בתי עסק שלא מחזירים בקבוקים מקבלים קנס במקום".
"לתפיסתנו, צריך לצמצם צריכה במקור, בהמשך לצמצום השימוש בכלים חד־פעמיים ושקיות ניילון. גם בנושא הבקבוקים, המסר הוא שלא חייבים לקנות"
![שלט של תאגיד המיחזור אל"ה ליד מכונה לאיסוף בקבוקים (צילום: רועי גוטליב / המשרד להגנת הסביבה)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/06/6-640x400.jpg "שלט של תאגיד המיחזור אל"ה ליד מכונה לאיסוף בקבוקים (צילום: רועי גוטליב / המשרד להגנת הסביבה)")
למה בעצם אין פיקדון גם על מכלים של נוזלים אחרים שהם לא משקאות?
"אנחנו מנסים לא להמציא את הגלגל והולכים בעקבות החקיקה האירופית. במשקאות הפיקדון הוא השיטה הרצויה והמטרה היא למנוע לכלוך ברשות הרבים. לפני חוק הפיקדון, שטחים פתוחים היו מלאים בקבוקים.
"ברגע שנותנים יש מי שיבוא וייקח וזה נותן תמריץ להחזיר. לעומת זאת, לא הייתי רוצה שהילדים שלי יסתובבו עם אקונומיקה, חומץ או חלב כדי להחזיר. לכן נהוג שרק למשקאות יש פיקדון והשאר בפחי אריזות כתומים".
עגבנייה פוגשת פלסטיק
אלא שמעבר לבקבוקי המשקה, הבעיה הגדולה של הפסולת בישראל היא שבהיעדר הפרדה של פסולת אורגנית – רוב האשפה תמשיך להיות מוטמנת באדמה ואין באמת יכולת למחזר אותה.
"הפסולת בישראל יותר 'רטובה'. כלומר, יש יותר פסולת אורגנית שמסתכמת ב־2.4 מיליון טונה בשנה, מה שמהווה 44% מסך כל הפסולת. באירופה השיעור עומד על 25% ובארה"ב 15%.
"אם לא נפריד את הפסולת האורגנית במקור, אין לנו מה לעשות עם מוצרי הפלסטיק, הנייר והקרטון אחרי שפגשו מיץ עגבניות בפח, זה סיפור גמור", אומר עמיעד לפידות, ראש תחום פסולת ומחזור באדם טבע ודין.
"הפסולת האורגנית מהווה 44% מסך כל הפוסלת. אם לא נפריד אותה במקור אין לנו מה לעשות עם מוצרי הפלסטיק, הנייר והקרטון אחרי שפגשו מיץ עגבניות בפח"
לפידות מברך על העלמת כלובי הפלסטיק והרחבת תחולת הפיקדון, שמייצרת מסה של חומר שהופרד במקור והופך את המחזור לכדאי. "הכלובים יצרו אשליה של מחזור: רוב הבקבוקים נאספו בתחנות המעבר והגיעו דרך הפחים הירוקים אחרי שהתערבבו בשאר האשפה.
"בפח הכתום היחס בין הנפח למשקל גבוה מאוד, אז משאיות האשפה לא רוצות לפנות אוויר ומחכות שהם יגלשו וזה נסתם מהר מאוד בעלות גבוהה. אם יכניסו לפח הזה דברים כבדים כמו נייר וטקסטיל, שיחס המשקל והנפח שלהם נמוך יותר, תיווצר יעילות כלכלית גבוהה יותר לפינוי שמי שנושאות בעלות שלו הן הרשויות המקומיות".
באדם טבע ודין קוראים ליישם את התוכנית של המשרד להגנת הסביבה, לחלק את הפסולת הביתית לשלושה: אורגני, מתמחזרים והטמנה. כפי שמסכם לפידות: "התוכנית הזו אמורה להיות מיושמת עד סוף העשור ועדיין לא קורה כלום, היא לא עברה לפסים מעשיים".
בתשובה לשאלה מתי ישראל תתחיל בהיערכות להפרדת פסולת אורגנית שתשמש לדישון חקלאי ותאפשר מחזור של שאר האשפה – אמר סמנכ"ל המשרד להגנת הסביבה: "היום השיטה היא שאין שיטה, זורקים בירוק את רוב הפסולת ולפח הכתום אריזות.
"באירופה ובעולם המתקדם מבינים שהאורגני, 'הפח החום', צריך להיות נפרד כדי למנוע פליטת גזי חממה ולטייב את המחזור שלו ושל החומרים האחרים.
"היום אין שיטה, זורקים בירוק את רוב הפסולת ולכתום אריזות. בעולם המתקדם מבינים שהאורגני, 'הפח החום', צריך להיות נפרד כדי להפחית גזי חממה ולטייב מחזור"
"יש כמה רשויות שכבר עושות את זה בארץ, אנחנו מחפשים ונאתר בשבועות הקרובים מקומות לפיילוט. נלך לסיפורי הצלחה ביישובים ובעיריות גדולות כדי להפריד חומר אורגני ונעשה את זה יחד איתם. הדבר הגדול הנוסף שנתחיל בו, זה לתמוך במתקנים של קומפוסטציה וטיפול בשאריות מזון במתקנים בינוניים במוסדות כמו חדרי אוכל של קיבוצים וארגונים גדולים.
"יש טכנולוגיות כאלה ובתקופה הקרובה נצא בהליך שיתמוך במתקנים כאלה כדי לפזר אותם ולהתחיל בהפרדה של חומר אורגני. היום, 80% מהפסולת הולך להטמנה והשאר למחזור. היעד שלנו הוא להפוך את זה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואני הייתי אספן פרטי שאספתי מתושבי השכונה באופן קבוע. יום אחד הודיעו לי מחברת אל"ה שהם מפסיקים להגיע ולאסוף ממני את הבקבוקים. ניתקעתי בחצר עם הר של בקבוקים ולא ידעתי מה לעשות. בנתיים הגיע פקח מהעירייה ורשם לי דוח הזמנה לבית מישפט על מיפגע סביבתי כביכול. כל הסבריי כי ניתקעתי בגלל סגירת התאגיד לא הועילו. חוסר רגישות מצד הרשות. מה מעדיפים? שהבקבוקים יתגוללו במרחב הציבורי ויזהמו את הסביבה?