עונת החגים זה תמיד זמן טוב להפגין ריבונות וללכת לפרוע קצת בערבים. אבל השנה נראה שהייתה עליית מדרגה. "סגר אזרחי" על שכם, השתוללות וגרימת נזק בחווארה, שריפת לול תרנגולות בקסרה, ועוד ועוד.

עונת החגים זה תמיד זמן טוב להפגין ריבונות וללכת לפרוע קצת בערבים. אבל השנה נראה שהייתה עליית מדרגה. "סגר אזרחי" על שכם, השתוללות וגרימת נזק בחווארה, שריפת לול תרנגולות בקסרה, ועוד ועוד

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אבל כשמסתכלים בסרטונים מהאירועים האלה, מה שאני רואה הוא בעצם די פתטי. קחו בתור דוגמה את אחד מהסרטונים מחווארה. משהו כמו שישה נערים-מתנחלים עם אבנים מאיימים על כשלושה בעלי חנות ערבים לא כל כך צעירים, שאחד מהם חמוש – תחזיקו חזק – במטאטא. הערבים לא מוותרים והמתנחלים נאלצים לסגת. לא ריבונות, לא הרתעה, ואפילו האלימות, לפחות במקרה הזה, בעצם די מינורית.

Watch: Israeli settlers, backed by the army, attack Palestinians in Hawara #westbank pic.twitter.com/2Rj9I5a8Bk

— Oren Ziv (@OrenZiv_) October 13, 2022

זה לא שאין מקרים אלימים על אמת. כמובן שיש. אבל אפילו בתקופה מתוחה כמו עכשיו, שלא לדבר על היום-יום, רוב מה שהמתנחלים עושים הוא יותר הטרדה מטרור. הם בעיקר מלהיטים את הרוחות ומשפיעים על התודעה, אבל הם לא באמת עושים הרבה באופן מעשי.

הבעיה היא שמה שהמתנחלים עצמם עושים הוא לא העיקר. למתנחלים יש מכפיל כוח משמעותי, שהופך את ההטרדות שלהם לפגיעה ממשית ומתמשכת בניהול החיים, ברכוש, ובנפש. מכפיל הכוח הזה הוא הצבא. מה שאמור להיות צבא ההגנה לישראל, והפך בעשרות שנות כיבוש לצבא ההגנה למתנחלים, גם כשהמתנחלים פועלים נגדו וגם כשכל הפעילות הזו לא תורמת ואפילו מזיקה לביטחון של המדינה.

הבעיה היא שמה שהמתנחלים עצמם עושים הוא לא העיקר. למתנחלים יש מכפיל כוח משמעותי, שהופך את ההטרדות שלהם לפגיעה ממשית ומתמשכת בניהול החיים, ברכוש, ובנפש. מכפיל הכוח הזה הוא הצבא

פעולות הצבא שנועדו "להגן" על המתנחלים הן מה שגורם להידרדרות המצב ועלול להביא אותנו לאינתיפאדה שלישית. בחווארה למשל, החיילים היו שם כל הזמן, אבל הם לא חשבו אפילו לעצור או לעכב את המתנחלים. הם רק ניסו "להפריד". במקביל הם דחקו בפלסטינים שיסתגרו בחנויות שלהם ולא יעזו לצאת, השליכו רימוני גז מדמיע וירו באוויר. לאף אחד לא היה ספק באיזה צד הם נמצאים.

אותה דינמיקה בקנה מידה משתנה קורית כל הזמן בכל מקום ברחבי הגדה, לא רק בימי מתיחות בחווארה. הדוגמאות הנידחות יותר, למשל, נוגעת לשטחי מרעה בדרום הר חברון ובבקעה. זה מתחיל בכך שנער עם עדר כבשים פולש לשטח מרעה שהפלסטינים זרעו בו חיטה בשביל הכבשים שלהם. הפלסטינים מזעיקים את כוחות הצבא שיפנו את הפולש, כי אם ינסו לעשות את זה בעצמם דמם בראשם.

החיילים מגיעים, מנסים להפריד, ובסוף מוציאים צו שטח צבאי סגור ל-24 שעות כדי למנוע חיכוך. אז הפלסטינים צריכים לנטוש את המרעה עד למחרת, ואז שוב קורה אותו הדבר. התוצאה הסופית היא שהפלסטינים בעצם לא יכולים לרעות את העדרים שלהם באדמה שלהם, שזה מה שהמתנחלים רצו מלכתחילה.

התוצאה של הפיכת הצבא לקבלן הביצוע של מדיניות המתנחלים מתבטאת ביתר שאת בפגיעות בנפש. מתוך כ-150 הרוגים פלסטינים מתחילת השנה, שכמעט כולם נהרגו בפעולות צבאיות ומשטרתיות, בקירוב חצי לא היו מעורבים בטרור או חשודים בטרור.

שיאה של הפיכת הצבא לקבלן הביצוע של מדיניות המתנחלים – בפגיעות בנפש. מתוך כ-150 הרוגים פלסטינים מתחילת השנה, כמעט כולם בפעולות צבאיות ומשטרתיות, כמחצית לא היו מעורבים או חשודים בטרור

אחת הדוגמאות הבולטות היא שייח סולימאן הד'אלין מדרום הר חברון, בן כ-67 במותו, שהיה מוכר באזור כמשתתף קבוע בהפגנות ופעולות מחאה לא אלימות נגד הכיבוש. הוא נדרס למוות כשהתנגד לפעולה משטרתית להחרמת כלי רכב בלתי חוקיים.

https://twitter.com/adinitay/status/1483008744120279040

וגם בין אלה שכן היו מעורבים בפעילות אלימה היו רבים שלא באמת סיכנו את החיילים, למשל הנערים והילדים שנורו ממרחק אחרי שזרקו אבנים. לפי נוהלי הפתיחה באש של צה"ל מותר להרוג זורקי אבנים גם אחרי שהפסיקו לזרוק, בלי לנסות לתפוס אותם ובלי משפט.

כשפלסטיני נהרג, אגב, זה לא סוף הסיפור. השב"כ מיד נכנס לפעולה, ומבטל את כל האישורים השונים של כל בני משפחתו. לפעמים של כל הכפר. המדובר באישורי עבודה בישראל, שלפעמים הם העוגן הכלכלי העיקרי של המשפחה, וגם אישורים לטיפולים רפואיים, לביקורי משפחות, וליציאה לחו"ל. הרציונל הוא שעכשיו הם גם מסוכנים, כי יתכן שירצו לנקום. התוצאה, כמובן, היא למנוע מהם את האפשרות לחזור לחיים רגילים ולחזק את הרצון לנקום.

כשפלסטיני נהרג השב"כ מיד מבטל את כל האישורים השונים של כל בני משפחתו. לפעמים של כל הכפר. הרציונל: עכשיו הם גם מסוכנים, כי אולי ירצו לנקום. התוצאה היא מניעת החזרה לחיים וחיזוק הרצון לנקום

תוסיפו לזה את נושא הריסת הבתים. בשנים האחרונות בכל שנה הורסים כ-200 מבנים בשטחי C בגדה המערבית. בעבר הלא רחוק, בשנים 2011-2016, הרסו כ-400 מבנים בשנה.

ההריסות האלה, בניגוד למה שהרבה חושבים, הן לא הריסות של בתי מחבלים. אלה הריסות של מבנים שנבנו "בצורה לא חוקית", כלומר בלי רישיון בנייה. אבל מצד שני, לא נותנים רישיונות בנייה, גם כשמוגשות בקשות.

חיילים ומתנחלים תוקפים יחד באדמות בורין. בתיעוד של תחקירן יש דין רואים חייל מושיט רימון גז למתנחל ומראה לו לאן להשליך אותו. בטוחה שהנהלים יחודדו @Yesh_Din pic.twitter.com/8qgY9UwHZJ

— Ziv Stahl????️ (@ziv_stahl) October 21, 2022

בעשור האחרון, בכל שנה מוגשות מעל 400 בקשות לאישור בנייה, אבל מאושרות פחות מ-10, וזה בכל שטחי C. אז הפלסטינים בונים בלי אישור, והמינהל האזרחי (שהוא הגוף הצבאי שאמון על הטיפול בנושאים אזרחיים בשטחים) הורס.

בשורה התחתונה, מה שהצבא עושה בשטחים הוא לא פעילות ביטחונית אלא טיפוח יום-יומי של שנאה. במקום לנסות להפריד בין מי שמנסים לנהל חיים תקינים לבין מי שפועלים באלימות נגד ישראל וישראלים, הצבא נוקט בפעילות מסיבית נגד כולם, לפעמים ביוזמה של המתנחלים ולפעמים ביוזמה עצמית שלו.

הפעילות הזו מתדלקת את ההתנגדות האלימה, ומחלישה את אותם אלה שהיו מעדיפים להיות לא מעורבים או לנקוט בהתנגדות לא אלימה. במישור הפוליטי, אנחנו פוגעים במשילות של הרשות הפלסטינית ומביאים לחיזוק התמיכה העממית בחמאס ובג'יהאד האסלאמי.

זה לא חכם, בלשון המעטה, ומנוגד באופן מובהק לאינטרסים של המדינה ורוב האזרחים. גם כי זה פוגע בביטחון באופן ישיר, וגם כי זה בא על חשבון דברים אחרים שהצבא אמור לעשות בזמן שגרה, כמו למשל אימונים ותחזוקת ימ"חים.

אז למה זה כך? כי יש מיעוט של ימין משיחי שעבורו הכיבוש הוא חזות הכל, והם עובדים על זה בהתמדה כבר עשרות שנים. והצבא משתף פעולה, חלקית בגלל הכוח הפוליטי של המתנחלים וחלקית כי אם לא משתפים איתם פעולה הם עושים בלגנים.

מה שהצבא עושה בשטחים הוא לא פעילות ביטחונית אלא טיפוח יום-יומי של שנאה. במקום לנסות להפריד בין המנסים לנהל חיים תקינים לבין הפועלים באלימות נגד ישראלים, הצבא נוקט בפעילות מסיבית נגד כולם

חלק מהרמטכ"לים הקודמים, כמו בוגי יעלון וגדי איזנקוט, עוד לפעמים ניסו להפעיל קו עצמאי חלקית, אבל אצל בני גנץ ואביב כוכבי ההתמסרות מוחלטת. הצבא שם כדי לגבות את המתנחלים ולפעול בשליחותם. והם אלה שמינו את הרמטכ"ל החדש, הרצי הלוי. בקצב האירועים פה לא ייקח הרבה זמן עד שנראה עד כמה גם הוא שייך למחנה המתמסר. או אולי לא?

דרור פייטלסון הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים, מספרים, ופסלוני צבים. שואף להקשות על מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.