לעיתים קרובות שומעים מנציגי ותומכי הימין הדתי שהממשלה הקודמת, "השמאל", ו"המחאה" רוצים "מדינה של כל אזרחיה" ולא "מדינה יהודית". בדרך כלל אני מבטל אמירות כאלה כעוד תעמולה שקרית שהצדדים מפיצים. ואולם מדי פעם קורה משהו שגורם לי להרהר שאולי יש משהו בטענה זאת.

השבוע שמעתי את גילי כהן ורונן מנליס (ב"כאן" רשת ב') מדסקסים את ל"ג בעומר ואת מנהג הדלקת המדורות. כהן תיארה כמה בתור ילדה היא שנאה את המנהג כי מסריח ובלגן. הם סיכמו שבעצם צריך לבטל את המנהג ואת המועד כי הילדים חוזרים באמצע הלילה ונורא קשה להורים למחרת. רונן מנליס ציין שאצלו ביישוב כבר אין מדורה וכי יש "פעילות חלופית" – סרט או ריקודי עם. יש להניח שכהן ומנליס לא מייצגים את עצמם בלבד אלא גם ציבור ניכר של ישראלים החושבים כמוהם.

השבוע, שמעתי שיחה (ב"כאן" רשת ב') על ל"ג בעומר ומנהג הדלקת המדורות. הם סיכמו שצריך לבטל את המנהג ואת המועד כי הילדים חוזרים באמצע הלילה ונורא קשה להורים למחרת

קצת הופתעתי מהקלילות בה כהן ומנליס (וכנראה ישראלים אחרים החושבים כמוהם) מבטלים מנהג מושרש ורווח בישראל שיש בו רבדים דתיים (הילולא דרבי שמעון בר יוחאי), לאומיים (זכר ללוחמי בר-כוכבא) וכיפיים ( כולם גם עושים על האש במדורה) בגלל סיבות טריוויאליות. הרי אפשר גם לבטל את יום כיפור וסדר ליל פסח כי "לא נוח" ובלגן וקשה להשתלט על הילדים, ולקיים "פעילות חלופית" של סרט וריקודי עם.

יוסי ביילין אמר פעם, שכל זמן שבישראל מדליקים מדורות בל"ג בעומר – הוא לא דואג לזהות היהודית של המדינה. הוא צודק, ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבלילה של ה8 למאי (י"ח אייר) בכל הארץ מדליקים מדורות. הרי לא מבטלים הדלקת מדורות בטיולים, מחנות קיץ ופעילות של תנועות נוער, והילדים  צריכים ללמוד מתישהו כללי בטיחות באש.

הצורך האנושי בזהות  אומר שהזהות שלי כרוכה בריחות, טעמים, מאכלים, בדיחות וסיפורים ייחודים שלא נמצאים בשום משפחה, שכונה, עם ומדינה אחרת. לכן הגרמנים שומרים על הוייהנאכטסמרקט  -(Wiehnachtmarkt שוק חג המולד) באדיקות, גם אם החברה הגרמנית היא בעצם פוסט-נוצרית.

החברים הדתיים שלי  לוחשים לי שבעצם ה"שמאלנים" בכאן רשת ב' הם נגד ל"ג בעומר כי הם נגד הקשר לבר-כוכבא, שהם תופסים אותו כסמל של לאומנות בלתי אחראית (היינו, המתנחלים), או בגלל הממשלה, החרדים וחוק הגיוס שמביאים אותם להתנגד לכל דבר יהודי. הלוואי שזה היה נכון ושהייתה כאן איזשהו טענה עקרונית או מהותית שהיה אפשר לדון בה ולהתווכח עליה (סביב המדורה?) במקום פטפטת בלי דעת ועומק תרבותי.

קצת הופתעתי מהקלילות בה מבטלים מנהג מושרש ורווח בישראל, שיש בו רבדים דתיים (הילולא דרבי שמעון בר יוחאי), לאומיים (זכר ללוחמי בר-כוכבא) וכיפיים בגלל סיבות טריוויאליות

לאמץ את הגישה של כהן ומנליס הוא לאמץ את ה"מדינה של כל אזרחיה" בצורה הגרועה ביותר – חברה סתמית בלי צבע, טעם וריח, ורדוד מבחינה תרבותית ואף מחשבתית. אני מקווה שאינני צודק בייחוס שלי לכהן ומנליס את העמדה הזאת. לא הייתי רוצה להודות שהשר בצלאל סמוטריץ וח"כ אבי מעוז צודקים בנקודה הזאת ושאכן הישראלים הלא הדתיים באמת רוצים לחיות במדינה בלי זהות, אופי ועומק.

ד"ר שלמה פישר הוא עמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי ועמית במכון שחרית. תחומי המחקר שלו הם בצומת שבין דת, פוליטיקה ומעמד וכן בקשר שבין דת, דמוקרטיה ואזרחות בחינוך. לימד סוציולוגיה בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטאות נוספות, פרסם מחקרים רבים אודות הציונות הדתית ותנועת ש"ס ועבד כ-30 שנה בשדה החינוך. הוא בין המייסדים והמנהלים של יסודות – המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה, המתמקד בחינוך לדמוקרטיה בחינוך הממלכתי-דתי. (צילום: מכון שחרית)