זה עניין לדיון בין הפרשנים הצבאיים, לכאורה, אבל למעשה זה לב העניין של מטרות המלחמה: הדיבור על "חיסול חמאס" ו"ניצחון מוחלט", הוא פשוט זריית חול בעיניים. חיסול חמאס זה לא סיכול ממוקד.

יום יום אנחנו קוראים ושומעים שצה"ל פירק גדודים, אבל "עדיין לא השיג ניצחון מוחלט" על חמאס. על מה הם מדברים?

צה"ל כבר ניצח ניצחון מוחלט בשומרון? שם יושבים 27 גדודים של צה"ל, שב"כ ומג"ב ומשטרה וחצי מיליון מתיישבים, חלקם חמושים. וחמאס עדיין בועט.

אנחנו שומעים שצה"ל "טרם השיג ניצחון מוחלט" על חמאס. צה"ל כבר ניצח ניצחון מוחלט בשומרון? שם יושבים 27 גדודי צה"ל, שב"כ, מג"ב, משטרה וחצי מיליון מתיישבים, חלקם חמושים – וחמאס עדיין בועט

צה"ל הרי נלחם בחמאס ביו"ש כבר 57 שנים. מסכל מאות פיגועים בשנה.
לפי פרסומים גלויים סוכלו מעל 500 פיגועים בשנת 2022. יותר מפיגוע ליום. תוסיפו לזה את הפיגועים שלא סוכלו. זלגו מהשומרון ללב תל אביב, בני ברק ורעננה.

רק לאחרונה נחשפו מאות מטענים בטול כרם, מעבדות נפץ ועוד. שלא לדבר על ג'נין. שם היו מבצעים חטיבתיים ונעצרו מאות אנשי חמאס מאז תחילת המלחמה בעזה.

אז מתי יסתיים "חיסול חמאס" בעזה לפי לוח הזמנים באולפנים? מדוע הם חושבים שיש מצב כזה בכלל? אולי ב-2074?

הגיע הזמן להציב מטרות ריאליות למלחמה ולא את סיסמת הבחירות הבאות של ממשלת המחדל. אבל קודם יש לשחרר את החטופים בעסקה.

הבעיה היא שגם בקבינט חושבים (חוץ מגדי איזנקוט) שאפשר "לחסל את חמאס" ולהגיע ל"ניצחון מוחלט". ואז, הווו אז, לשחרר את החטופים מ"האי הבודד" שבו הם מוחזקים.

המשמעות היא מלחמת נצח.

הבעיה היא שגם בקבינט חושבים (חוץ מגדי איזנקוט) שאפשר "לחסל את חמאס" ולהגיע ל"ניצחון מוחלט". ואז, הווו אז, לשחרר את החטופים מ"האי הבודד" שבו הם מוחזקים. המשמעות היא מלחמת נצח

מבחינה צבאית, אפשר לחסל כמות מסוימת של מחבלים, לפוצץ כמות מסוימת של מנהרות ולאסוף ולחשוף כמות מסוימת של אמל"ח. אבל מבין 2 מיליון פלסטינים שרובם הצביע ותמך בחמאס, אי אפשר "לחסל את חמאס".
כי אי אפשר לחסל את כל תושבי עזה.

אי אפשר לסרוק כל בית, רחוב וסמטה בעזה. וגם אם אלה ייסרקו, הרי הדרך לחפור שוב מנהרות ולהבריח שוב אמל"ח דרכן, קלה יותר מהדרך לחשוף ולפוצץ אותן.

בנימין נתניהו מבטיח שליטה ביטחונית בעזה. כלומר עשרות גדודים ייאלצו מעתה להמשיך את המלחמה הסיזיפית באמל"ח, במנהרות ובאנשי חמאס בעזה.
מדובר על מילואימניקים שחייהם פשוט יתרסקו לחלוטין. משפחותיהם והם עצמם ייהפכו לחיילים בצבא שכירי החרב של מטרות הממשלה הבלתי הגיוניות.
מי ישלם על כך? מי מתכנן את המהלכים המופקרים הללו?

תפיסת הביטחון של ישראל תמיד הקפידה להעביר את המלחמה לשטח האויב במהירות ולהכריע במהירות, כדי לא להיגרר למלחמות ארוכות שמשמעותן גיוס מילואים ארוך ונזק חברתי וכלכלי שמדינה קטנה לא יכולה לעמוד בו.

אלא שמול עובדות החיים והמציאות שהייתה ברורה לכל קברניטי המדינה מאז הקמתה, קמה כעת ממשלת סיסמאות, שמרכיביה קיצוניים שלא שירתו מעולם בצה"ל, אין להם מושג באסטרטגיה כוללת או מדיניות, והם אלה שסוחטים את ראש הממשלה הנאשם ממילא בפלילים וזמנו קצוב גם לאור המחדל של 7.10.

בנימין מבטיח שליטה ביטחונית בעזה. כלומר עשרות גדודים ייאלצו מעתה להמשיך את המלחמה הסיזיפית באמל"ח, במנהרות ובאנשי חמאס בעזה. מדובר על מילואימניקים שחייהם פשוט יתרסקו לחלוטין

אנשי הצבא בוודאי חותכים כעת ורידים מול חבורת מקבלי ההחלטות שמנהלת את האירועים בעזה. ההצגה של דיוני היום שאחרי היא רק קדימון לטירוף שבו ישראל מתחילה כעת להיתקל.

משפחות החטופים הבינו את העניין אחרי 100 ימים. הם, שספגו ושמרו על קור רוח במשך תקופה ארוכה – הבינו כעת שיקיריהם נמצאים בסדר עדיפות משני. שהמטרה העליונה היא בלתי ניתנת להשגה בלוח זמנים קצר, כזה שגם יאפשר ליקיריהם לחזור בחיים.

אז מדוע פרשנים מנוסים באולפנים לא מבינים את המציאות הברורה, הקשה הכואבת הזו? האם יתכן שדוברי הממשלה ומקורותיהם מדברים מגרונם של הפרשנים? במקום שיפוט עצמאי הגיוני חד וברור?

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.