הבחירות שהתקיימו בצרפת, מקום מגוריי, בחירות בהן לקחתי חלק – אף מפלגה לא ניצחה, ואף גוש לא זכה אפילו לרוב פרלמנטרי.

בניגוד לישראל, איטליה, יוון ומדינות רבות באירופה – בהן אי היציבות השלטונית היא שכיחה – בצרפת בוצע מעבר משלטון פרלמנטרי לשלטון נשיאותי, הנקרא ''הרפובליקה החמישית''. את שיטת המשטר הזו יזם וייסד שארל דה גול ב-4 באוקטובר 1958, והיא הבטיחה את יציבות השלטון ואפשרה למדינה ולמוסדותיה ניהול תקין, ושמירה על אופייה הייחודי באירופה.

המעבר משלטון פרלמנטרי לשיטת המשטר הנשיאותית שיזם וייסד דה גול ב-1958, הבטיחה את יציבות השלטון בצרפת ואפשרה למדינה ולמוסדותיה ניהול תקין, ושמירה על אופייה הייחודי באירופה

מאז, מספר המפלגות הצטמצם, והחלוקה בפרלמנט התמקדה לרוב סביב שני גושים: ימין ושמאל. הצרפתים נהגו להעניק למפלגת הנשיא הנבחר רוב מוחלט בבית הנבחרים. מציאות שאפשרה לו הנהגה קוהרנטית, התואמת את המצע אתו הוא נבחר.

אומנם, מאז הקמת ''הרפובליקה החמישית'', קרה שהרוב בפרלמנט עבר תוך כדי כהונת הנשיא לאופוזיציה. אך גם אז, רוב מוחלט התאפשר תוך שיתוף פעולה בין הנשיא לראש הממשלה, כשהם פועלים על פי החוקה המבטיחה יציבות וניהול תקין, גם אם העמדות שונות.

הפעם, אף גוש לא זכה לרוב מוחלט ואפילו לא מתקרב אליו. נוצרו שלושה גושים ברורים:

1. "האיחוד הלאומי", מפלגת ימין קיצוני, בהנהגת מארין לה פן, מפלגה אותה יסד אביה ז'אן מארי לה פן – פשיסט, לאומני, ואנטישמי.
2. "החזית העממית החדשה", הכוללת את השמאל הרפובליקאי שהיה לא פעם בשלטון, את הירוקים, את הקומוניסטים, ומפלגת שמאל קיצונית בראשות ז'אן לוק מלנשון, אותה ייסד וביסס על הקול המוסלמי, האנרכיסטי, המהפכני.
3. וגוש תומך עמנואל מקרון, "ביחד", המגדיר עצמו כ''מרכז''.

נוצר מצב של כאוס. שלושה גושים מנוגדים וחסרי כל אפשרות לשיתוף פעולה קואליציוני. הקיצוניים מנודים. המרכז רחוק וחסר לגיטימציה שלטונית. המציאות הפוליטית נקלעה למבוי סתום. הצרפתים, כמנהגם, ייצאו לרחובות. המחאות יתרבו ויביעו את רוח השעה. היהודים – בהם השתמש הימין הקיצוני כאילו הוא מגנם, ואילו השמאל הקיצוני, האנטישמי במוצהר, יצא נגדם באמתלת תמיכה בפלסטינים והתנגדות למדיניות ישראל – ישלמו בבידוד ופחד.

נוצר מצב של כאוס. שלושה גושים מנוגדים וחסרי כל אפשרות לשיתוף פעולה קואליציוני. הקיצוניים מנודים. המרכז רחוק וחסר לגיטימציה שלטונית. המציאות הפוליטית נקלעה למבוי סתום

המפסיד העיקרי בבחירות אלו הוא עמנואל מקרון, נשיא המדינה, שכבר לאחר בחירתו לקדנציה שנייה, נחל הפסד ואיבד את הרוב הפרלמנטרי, מה שמנע ממנו הנהגה תקינה.

מקרון הפריז בסמכותו ופיזר את פרלמנט מייד לאחר כישלון מוחץ של מפלגתו בבחירות לפרלמנט אירופה, מול ניצחון חסר תקדים של הימין הקיצוני. הוא עשה זאת במפתיע, וללא התייעצות עם ראש ממשלתו ובכירי מפלגתו, כשחקן פוקר המהמר על כל הקופה כשאין בידו ולו קומבינציה מנצחת מינימלית. הוא אמנם איבד את השלטון והפך לנמר של נייר, אך הוא גרר אתו את צרפת, המעצמה החמישית בעולם, אל סף התהום.

בדיעבד, דוקטרינת מקרון, שהביאה אותו לשלטון לפני שבע שנים, זאת של מפלגת מרכז, כביכול, עם הסלוגן: "Et en même temps" ("ובאותו זמן") – לקתה בחוסר מדיניות ברורה, בהיעדר אידאולוגיה מוצהרת, בחוסר כנות, בעסקנות ערמומית שהבוחר מאס בה, ובפוליטיקה ישנה.

אם להשוות למצב בארץ, מקרון מזכיר את "המחנה הממלכתי" בראשותו של בני גנץ, המגדיר את עצמו מפלגת ''מרכז''. הוא אינו מתחייב באף נושא באופן ברור ואינו מציג כל חזון. מצעו נראה מהול ב"גם וגם". נחזיר את החטופים וגם לא נסיים את המלחמה עד לחיסול חמאס", לא נשב עם בנימין נתניהו אבל ניכנס מתחת לאלונקה בהנהגתו אם נדרש, נדבר עם הנהגת הרשות הפלסטינית, אבל לא ניתן יד להקמת מדינה פלסטינית.

באשר ליאיר לפיד ומפלגתו "יש עתיד", הם יטיבו לעשות אם יציעו מצע ברור, ללא פזילה גם לבוחר מ''ימין'' וגם לבוחר מ''שמאל''. אם ברצונו להביא למהפך יציב והכרחי לשיקום החברה הישראלית, טוב יעשה לפיד אם יפעל לאיחוד עם "הדמוקרטים" החדשים ליצירת גוש מרכז-שמאל ברור וקוהרנטי. הוא כבר הוכיח יכולת בתחום זה.

אם להשוות למצב בארץ, מקרון מזכיר את "המחנה הממלכתי" בראשותו של בני גנץ, המגדיר את עצמו מפלגת ''מרכז''. הוא אינו מתחייב באף נושא באופן ברור ואינו מציג כל חזון. מצעו נראה מהול ב"גם וגם"

כמו בצרפת לקראת הבחירות האחרונות – הסקרים טעו בענק. תחילה הם צפו ניצחון מוחץ של הימין הקיצוני, שגמר שלישי ורחוק בעשרות אחוזים מהתחזיות. כך גם, לגבי גנץ ומפלגתו. הסקרים צופים לו גדולות, אך מבטאים תמונת מצב של חניון זמני, עד ליום הדין. הם טועים. הקהל אינו עדר, הוא לא מושפע יותר מהסקרים, מהמדיה ומהבטחות סרק של העסקנים ישנים.

המדינה ניצבת בפני עידן חדש. רק השלכות ''השבת שחורה'' יקבעו את עתידה של המדינה. הממשלות ומי ועמדו בראשן בשנים שקדמו ל-7 באוקטובר, חייבים להתפנות ולאפשר לדור הצעיר, זה שנלחם נגד המהפכה המשטרית, זה שנלחם בעזה ובשאר החזיתות, זה שבא לעזרה לנפגעי הפוגרום שפקד אותנו במדינתנו העצמאית – להכתיב את סדר היום החדש.

דר׳ מיכאל פריאנטה הוא מו׳׳ל, סופר ופובליציסט שחי בפריז. כותב ומפרסם פרוזה ומאמרי דעות בעברית ובצרפתית. בין ספריו האחרונים: ׳׳פרנסוס האחר׳׳, רומן העוסק בבעיות זהות, ׳׳בצל החומות׳׳, זכרונות ילדות המלח של מקנס, מרוקו, ׳׳מבן גוריון ועד נתניהו׳׳, ספר פוליטי חברתי. הוא חבר אגודת העיתונאים של תל-אביב ומפרסם מאמרי דעה ב-הארץ, מעריב, Ynet Times of Israel ,Libération ,Le Mond.