1
בחודש מאי 2019 התנהל עוד סבב בין ישראל לחמאס ולג'יהאד האסלאמי. במהלך חילופי האש, במבצע שזכה לשם "גן סגור", נהרגו ארבעה אזרחים ישראלים. אחד מהם, משה פדר ז"ל, נהרג מפגיעת טיל נ"ט כשנסע במכוניתו בכביש שבין שדרות לקיבוץ ארז.
החמאס, מרוצה מההצלחה, הפיץ סרטון שבו מתועדת הפגיעה ברכב של פדר. אבל הוא לא הסתפק בזה: ברגע מסוים בסרטון, מפציעה ברקע רכבת נוסעת.
המסר הברור היה – הפעם זו הייתה מכונית פרטית, בפעם הבאה נוכל לפגוע ברכבת שנוסעת על המסילה שבין שדרות לאשקלון ועוברת בסמוך לגדר הרצועה.
המסר הברור היה – הפעם זו הייתה מכונית פרטית, בפעם הבאה נוכל לפגוע ברכבת שנוסעת על המסילה שבין שדרות לאשקלון ועוברת בסמוך לגדר הרצועה
הסרטון עורר בהלה בישראל, רק שהוא היה מזויף: הפגיעה הקטלנית במכונית הייתה אמיתית, הרכבת נשתלה שם באופן מלאכותי. אמנם רכבת ישראל נוסעת על הקו הזה בימי שיגרה, אבל במהלך סבבים היא מושבתת ושום רכבת לא הייתה שם באותו יום.
הסרטון המזויף של חמאס ממאי 2019
חמש שנים אחרי, תרחיש האימה של פגיעת נ"ט ברכבת עם מאות נוסעים אחראי לכך שקו הרכבת שמחבר את שדרות והעוטף למרכז הארץ דומם כבר כמעט עשרה חודשים.
תושבי שדרות והסביבה שמבקשים להגיע לגוש דן בלי רכב פרטי צריכים להדרים לבאר שבע ומשם לקחת חזרה רכבת למרכז, מסע מייאש שמכפיל את זמן הנסיעה.
תושבי שדרות והסביבה שמבקשים להגיע לגוש דן בלי רכב פרטי צריכים להדרים לבאר שבע ומשם לקחת חזרה רכבת למרכז, מסע מייאש שמכפיל את זמן הנסיעה
אפשרות סבירה יותר: לקחת שאטל לתחנת הרכבת באשקלון ומשם צפונה, רק שהשילוב בין השאטלים והאוטובוסים לרכבת, מעידים רבים מהתושבים, רחוק מלהיות יעיל ומתואם, כמקובל בתחבורה הציבורית בישראל.
אבל זה לא רק הסרבול והניתוק התחבורתי שנכפה על תושבי העוטף. המסילה השוממת היא משל לחוסר התכלית והעובדה שלמקבלי ההחלטות אין מושג לאן הולכים: איך ייראה האזור ביום שאחרי ומתי, אם בכלל, יגיע היום הזה. וכל עוד אין תשובה ברורה לשאלות האלה, גם אין רכבת.
בפועל, המסילה סגורה בהוראת אלוף פיקוד דרום. אמנם חלפו חודשים רבים מאז שנורה הנ"ט האחרון מהרצועה, אבל בצה"ל לא מוכנים לקחת את הסיכון.
פעם דובר על כך שהקטע המסוכן מסתכם בקטע מוגבה שבו הרכבת עוברת על גשר; בישיבות שנערכו בחודשים האחרונים התברר שמערכת הביטחון רואה בכל המסילה מיד מרדכי ומערבה – עניין של יותר מ-4 קילומטרים – קטע שמחויב במיגון.
הצבא גם העלה את הסטנדרט של המיגון – יותר גובה, יותר עובי ועם אמצעים טכנולוגיים – והעלות שלו מוערכת בכ-800 מיליון שקל. ועכשיו לכו תמצאו מי שישלם את זה.
הצבא גם העלה את הסטנדרט של המיגון – יותר גובה, יותר עובי ועם אמצעים טכנולוגיים – והעלות שלו מוערכת בכ-800 מיליון שקל. ועכשיו לכו תמצאו מי שישלם את זה
השיח על המימון מתנהל בפינג פונג הישראלי המוכר: בישיבה שנערכה בוועדת הכלכלה של הכנסת ב-3 באפריל, נציג משרד התחבורה טען שצה"ל קיבל תקציב של עשרות מיליוני שקל להתנעת הפרויקט, ואילו נציג אגף מבצעים של צה"ל טען שלצבא אין שום תקצוב לנושא.
כולם מפנים למשרד האוצר – אבל כששר האוצר בצלאל סמוטריץ' נכנס לתמונה, מתברר שהבעיה הרבה יותר עמוקה מהשאלה מאיזה כיס יצא הכסף.
לפני כחודש, אחרי עוד דרישה של שרת התחבורה מירי רגב לממן את הפרויקט, סמוטריץ' פנה לראש הממשלה בנימין נתניהו והודיע שמיגון הרכבת בשדרות משמעותו הפסד במלחמה.
ואכן, אם יושג הניצחון המוחלט – שאנחנו, כידוע, נמצאים כפסע ממנו – ושום סכנה לא תאיים על ישראל מכיוון עזה, למה צריך להשקיע כמעט מיליארד שקל במיגון רכבת?
סמוטריץ' וחבריו להשקפה מעדיפים שהרכבת תמשיך להיות מושבתת כל עוד לא חיסלנו את החמאסניק האחרון. מתי זה יקרה? איך זה יקרה? בלוח הזמנים של רכבת ישראל לא מופיע תאריך כזה.
סמוטריץ' וחבריו להשקפה מעדיפים שהרכבת תמשיך להיות מושבתת כל עוד לא חיסלנו את החמאסניק האחרון. מתי זה יקרה? איך זה יקרה? בלוח הזמנים של רכבת ישראל לא מופיע תאריך כזה.
מצד שני, גם צה"ל במבוכה: אם מחר נחתמת עסקה ויוצאים מהרצועה, האם יש בכלל צורך בהקמת חומת מגן אימתנית כזו? ואם כן, מה זה אומר על מצב הביטחון בעוטף אחרי עשרה חודשי מלחמה וכתישה?
בשורה התחתונה, אומר גורם בתחום התחבורה, התחושה היא שהרכבת לא נוסעת לשום מקום, וגם לא תיסע בטווח הנראה לעין. לממשלת ישראל אין אסטרטגיה, אין מושג מה עומד לקרות, אין יעד ריאלי שאליו חותרים. אז גם לא ממגנים וגם לא מפעילים את הרכבת.
ואם זה לא מספיק כדי ללבות את הפסימיות של תושבי שדרות והשכנים, אזי גורם בתחום מבהיר ש"גם אם יתחילו לבנות את המיגון מחר, העבודות יקחו לפחות שנתיים". ובכן, כבר די ברור מה לא יהיה בעוטף ביום שאחרי וגם לא בשנה שאחרי: רכבת.
2
נכון ליום חמישי, נרשמו מתחילת השנה בישראל 694 מאובחנים בקדחת הנילוס. 42 מהם נפטרו. ממוצע החולים בחודשים ינואר-יוני עמד בעשור האחרון על 6.3 בשנה. העלייה השנה במספר המאובחנים היא בערך פי-100, וזה משליך על מספר הנפטרים.
במרכז טאוב ביקשו להבין מה עומד מאחורי הקפיצה האדירה הזו והאם יש לה קשר לתנאים האקלימיים.
החוקרת מאיה שדה סקרה את הספרות המחקרית שהצטברה בעולם והעלתה שההדבקה בנגיף תיתכן בטווח טמפרטורות נרחב – בין 17 ל-35 מעלות צלזיוס, אבל קצב ההדבקה המרבי מתרחש כשהטמפרטורות גבוהות מ-30 מעלות, שזה המצב בישראל בערך בכל יום בחודשיים האחרונים.
ההדבקה בנגיף תיתכן בטווח טמפרטורות נרחב – בין 17 ל-35 מעלות צלזיוס, אבל קצב ההדבקה המרבי מתרחש כשהטמפרטורות גבוהות מ-30 מעלות, שזה המצב בישראל בערך בכל יום בחודשיים האחרונים
פרוייקט של כתב העת הרפואי Lancet מצא שבעולם יש עלייה ממוצעת של 4.4% במספר הנדבקים בנגיף בשנים 2013-2022 ביחס לשנים 1951-1960 – מה שאפשר לפרש כהתאמה בין ההתחממות הממוצעת לעלייה בתחלואה.
אלא שכדי לסבך את התמונה, מתברר שבעוד ברוב אזורי העולם ניכרת מגמת עלייה בתחלואה בקדחת הנילוס על ציר הזמן, במזרח התיכון – וישראל בתוכו – נרשמה דווקא מגמה של ירידה. אז מה קורה כאן השנה, לעזאזל?
הסבר הגיוני הוא היעדרה של הלחות מהמודלים השונים, בכלל זה של Lancet. המתאמים חושבו ביחס לטמפרטורות ולא מול שינוי בכמויות המשקעים ורמת הלחות באוויר.
למעשה, ככל שיש יותר בצורות וגלי חום, הסיכוי ללקות בקדחת הנילוס יורד – מהסיבה הפשוטה שהיתושות זקוקות לתנאי לחות ולמקווי מים עומדים כדי להתרבות. בתנאי שרב ויובש – האופייניים מאוד לרוב מדינות המזרח התיכון – הרבה יותר קשה להן להתרבות ולעקוץ. אז כמו שוותיקי תל אביב נוהגים לומר, זה לא החום – זו הלחות.
ככל שיש יותר בצורות וגלי חום, הסיכוי ללקות בקדחת הנילוס יורד – מהסיבה הפשוטה שהיתושות זקוקות לתנאי לחות ולמקווי מים עומדים כדי להתרבות
המשמעות היא שישראל מהווה חריג ביחס לפינה בעולם שבה היא נטועה, בעיקר השנה – שבה ירדו כאן בחורף גשמים משמעותיים, שבחלקים מהמדינה נמשכו אל תוך האביב.
הקיץ, מצידו, הסתער מוקדם במיוחד, וכך נקלענו למארב שכולל טמפרטורות גבוהות, לחות בלתי נסבלת והרבה מים עומדים. גן עדן ליתושים, סכנה לאנשים.
"ייתכן שבהקשר של קדחת מערב הנילוס לא נכון לסווג את ישראל כחלק ממדינות מזרח אגן הים התיכון בשל ריבוי המשקעים היחסי והלחות", מסכמת החוקרת שדה את המסמך. נדמה שזה לא התחום היחיד בשנה האחרונה שבו אנחנו זוכים לקבל את הרע מכל העולמות.
3
באורח מאוד לא אופייני, משרד ראש הממשלה נקט השבוע בצעד אמיץ. מנכ"ל המשרד (היוצא) יוסי שלי הפיץ נוהל שמחייב פרויקטי תשתיות גדולים לפרסם לוחות זמנים.
כל גוף שמבצע פרויקט תשתית מחויב מעתה ואילך לפרסם באתר האינטרנט שלו את תאריך היעד לסיום הפרויקט כולו וכן התחייבות ללוחות זמנים לפי מקטעים. המידע הזה יהיה חשוף לכל מי שמעוניין לעקוב אחרי הביצוע, או כמו שמלמד הניסיון – אחרי הפער שילך ויגדל בין התכנון לביצוע.
כל גוף שמבצע פרויקט תשתית מחויב מעתה ואילך לפרסם באתר האינטרנט שלו את תאריך היעד לסיום הפרויקט כולו וכן התחייבות ללוחות זמנים לפי מקטעים. המידע הזה יהיה חשוף לכל מי שמעוניין לעקוב אחרי הביצוע
לנדב את פרטי המידע האלה לציבור ולתקשורת זה כמו לזרוק חתיכות לחם לקבוצה של יונים רעבות. הישראלי העצבני ילך ברחוב שנראה כמו אתר חפירות, ישאל את עצמו מתי לעזאזל העבודות על הרכבת הקלה/מטרו/מחלף אמורות להסתיים, ייגש לאתר הרלוונטי ויגלה שזה היה אמור לקרות כבר לפני שלוש שנים.
הסלוגן על השלטים באתרי העבודות של הרכבת הקלה בתל אביב אומר "קשה עכשיו – הקלה אחר כך". מעתה המושג "אחר כך" יהיה הרבה יותר קונקרטי.
כשיתברר ש"אחר כך" הגיע והפרויקט אפילו לא מתקרב לסיום, קצרה הדרך לפוסט זועם וללגלוג על חוסר היעילות של המערכת.
לתקשורת זה שלל קל, לממשלה ולגורמים המבצעים זה כאב ראש, אבל ככה זה אמור לעבוד במדינה מתוקנת. מה שעדיין נותר בגדר תעלומה, זה ממתי משרד ראש הממשלה פועל לפי מה שמקובל במדינות מתוקנות.
4
רעיון העוועים לבנות בסיס משטרה גדול על חשבון מצפתל – גבעת התורמוסים הנהדרת שבין ארמון הנציב לג'בל מוכאבר – קורם עור וגידים ומקבל רוח גבית מאכזבת גם מראש עיריית ירושלים משה ליאון.
התושבים שנאבקים על פיסת הטבע העירונית הייחודית הזו וקרן "ירושלים ירוקה" בראשות סגנית ראש העיר לשעבר נעמי צור לא מתכוונים לוותר, והמאבק הזה עתיד להגיע לבג"ץ.
התושבים שנאבקים על פיסת הטבע העירונית הייחודית הזו וקרן "ירושלים ירוקה" בראשות סגנית ראש העירייה לשעבר נעמי צור לא מתכוונים לוותר, והמאבק עתיד להגיע לבג"ץ
כדי לממן את העתירה ואת המשך המאבק נפתח ב JGive קמפיין לגיוס המונים, ונכון לסוף השבוע נתרמו 143,730 שקל מתוך יעד של 280 אלף שקל.
קשה להאמין כמה אנרגיות וממון הציבור צריך להשקיע כדי לבלום את היוזמות המזיקות של הממשלה וזרועותיה. או כמו שאמר לי אחד הפעילים במאבק, "ברוח 'על חומותייך הפקדתי שומרים' – אנחנו השומרים ורק חבל שאנחנו צריכים להגן על העיר מפני הטעויות של הממשלה והעירייה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו