1

אילה, בת 15, קיבלה רשות מההורים לנסוע עם חברות לאילת בחופש הגדול. היא הזמינה באתר של אגד מקום לנסיעה באוטובוס מירושלים לאילת. כשעלתה לאוטובוס, הראתה לנהג את פרטי ההזמנה ומסרה לו את כרטיס הרב קו שלה. הוא הקליד את הפרטים, תיקף את הכרטיס ואילה ניגשה למקומה.

הנסיעה עברה בשלווה עד התחנה של מושב עין יהב בערבה. הפקח שעלה על האוטובוס בדק את הכרטיס של אילה וגילה שהוא תוקף רק לנסיעה עד התחנה הקודמת על כביש הערבה, לא עד אילת. אילה הציגה אישור הזמנה עד אילת, הסבירה שמי שהקליד את הפרטים ותיקף את הכרטיס היה הנהג – אבל לשווא.

הנהג אפילו אישר שהוא אחראי לטעות, אבל את הפקח זה לא עניין ואילה קיבלה דוח בסך 90 שקל. דרך קסומה להתחיל את החופשה.

הפקח שעלה כעבור מספר דקות הבין את הנסיבות וגם בדק ומצא שאכן יש ברשותה כרטיס חופשי־יומי, אבל זה לא הפריע לו להעניק לה קנס בסך 180 שקל

כשחזרה הביתה בסיום החופשה אילה ניסחה יחד עם הוריה ערעור למשרד התחבורה, אך הוא נדחה. היא גם כתבה מכתב אישי נרגש לשרת התחבורה מירי רגב ("התנהלות שכזו אינה מעודדת את הציבור להשתמש בשירותי התחבורה הציבורית. כצרכנית נאמנה של התחבורה הציבורית אני מרגישה שנפגע אמוני במערכת"), אך גם משם לא באה הישועה.

אם המקרה של אילה חריג למדי, הסיפור של כנרת הרבה יותר נפוץ: בסוף יולי היא ביקשה לעלות לרכבת הקלה בירושלים וניסתה לתקף את כרטיס החופשי־יומי שלה במכונה שמחוץ לרכבת. בשל תקלה כלשהי המכונה סימנה שגיאה, אבל כנרת ידעה שהיא כבר שילמה על הנסיעה ולכן עלתה על הרכבת.

אוטובוס בכניסה לירושלים. 1 באוגוסט 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

הפקח שעלה כעבור מספר דקות הבין את הנסיבות וגם בדק ומצא שאכן יש ברשותה כרטיס חופשי־יומי, אבל זה לא הפריע לו להעניק לה קנס בסך 180 שקל. כלומר, הנסיעה עלתה לה פעם אחת את המחיר הנקוב (בחופשי־יומי) ופעם שנייה בערך פי 30 ממנו, עונש על כך שעלתה לרכבת מבלי לבצע את הפעולה הטכנית של התיקוף (בגלל תקלה במכונה).

בכך כנרת מצטרפת לנוסעים משורה של קטגוריות שנקנסים בגין אי תיקוף אף שכבר שילמו עבור הנסיעה: גימלאים, שכלל לא צריכים לשלם, חיילים (כנ"ל), סטודנטים עם חופשי־שנתי, ו"סתם" נוסעים שרכשו מבעוד מועד חוזה גלובאלי.

התיקוף חשוב לצורך התחשבנות בין הגופים השונים, אבל אין דין נוסע שמנסה לעקוץ את המערכת ולנסוע בלי לשלם לנוסע שכבר שילם ולא תיקף בגלל תקלה טכנית או טעות אנוש

התיקוף חשוב לצורך התחשבנות בין הגופים השונים (במקרה של חיילים – משרד הביטחון ומשרד התחבורה), אבל אין דין נוסע שמנסה לעקוץ את המערכת ולנסוע בלי לשלם לנוסע שכבר שילם ולא תיקף בגלל תקלה טכנית או טעות אנוש.

ועדת פניות הציבור של הכנסת, בראשות ח"כ יצחק פינדרוס מיהדות התורה, הקדישה בתקופה האחרונה שורה של דיונים לאינפלציית הדוחות הלא הגיוניים ולהתנהגות הגסה והבריונית לא פעם של חלק מהפקחים. ב־"15 דקות" – ארגון צרכני התחבורה הציבורית, שנציגותיו משתתפות בדיונים הללו – סבורים שמדובר בתגובת יתר של המערכת לתופעת הסתננות הנוסעים הלא משלמים.

פקח ליד הרכבת הקלה בירושלים, 17 באפריל 2012 (צילום: אורי לנץ/פלאש90)

מאז שהתחבורה הציבורית בישראל עברה לעלייה חופשית מכל הדלתות, בין אם ברכבות הקלות או באוטובוסים, במשרד התחבורה ובחברות האוטובוסים טוענים שנתח הנוסעים הלא משלמים נסק והגיע לכ־20%. צריך לקחת בחשבון שמדובר בהערכה בלבד ולא במספר מוצק, ושלחברות התחבורה הציבורית יש אינטרס לנפח אותו.

כדי לצמצם את ממדי התופעה החברות קיבלו אור ירוק לבצע אכיפה יותר אגרסיבית, אבל כרגיל בישראל במקום לבצע אכיפה יעילה שמתמקדת בעבריינים האמיתיים, מבצעים אכיפה עיוורת, לא פעם ברוטלית, שבמקרים רבים פוגעת בנוסעים התמימים ומבריחה אותם מהתחבורה הציבורית שממילא לא ידועה באטרקטיביות שלה.

כספי הקנסות, שנאמדים בעשרות מיליוני שקלים בשנה, מגיעים לכיס של מפעילות התחבורה הציבורית והפקחים המתוגמלים, כך שאין להם תמריץ להפעיל את חוק ההיגיון

כספי הקנסות, שנאמדים בעשרות מיליוני שקלים בשנה, מגיעים לכיס של מפעילות התחבורה הציבורית והפקחים המתוגמלים, כך שאין להם תמריץ להפעיל את חוק ההיגיון ולנהוג כבית הילל במקרים שמצדיקים זאת.

סגן שר התחבורה ח"כ אורי מקלב מיהדות התורה קידם בשנים האחרונות חוק להגבלת גובה הקנס המוטל רק בגין אי תיקוף על נוסעים שכבר שילמו עבור הנסיעה. להשקפתו זה אמור להיות קנס סמלי, הרתעתי, ולא ייתכן שהסכום יעמוד על פי 20 או 30 מעלות הנסיעה.

אנשים נוסעים ברכבת הקלה בתל אביב, 6 בספטמבר 2023 (צילום: Miriam Alster/Flash90)

בתחילת הדרך הוא קיווה להגביל את הקנס ל־20 שקל, אבל ממשלות נפלו וקמו, קואליציות התחלפו, הלחצים מנגד גברו ובסופו של דבר מקלב הצליח להעביר את החוק – שנכנס לתוקף השבוע – כך שהקנס בגין אי תיקוף יוגבל ל־50 שקל. עדיין כואב, אבל פחות.

העובדה שמקלב ופינדרוס עומדים בחזית המאבק למען הנוסעים אינה מקרית: הציבור החרדי הוא משתמש כבד בתחבורה הציבורית ונציגיו בכנסת מודעים לכך ומנסים לייצג את הבייס שלהם ולשפר את השירות שהוא מקבל.

במקום לפזר הכפשות והכללות, מוטב שהאחראים על התחבורה הציבורית יתרכזו בשיפור היחס לנוסעים ובדיוק של האכיפה כך שהיא תופעל כלפי מי שבאמת מנסה לעקוץ את המערכת

גם העמותה החרדית "דרך כבוד", שפועלת למען "זכויות האזרח בתחבורה הציבורית", מעורבת בנושא ופועלת להגשת תובענה ייצוגית מול משרד התחבורה בגין אכיפת היתר.

סביב הדיונים בוועדת פניות הציבור נשמעו רמיזות כאילו הח"כים החרדים מבקשים להחליש את האכיפה כדי לאפשר לבוחרים שלהם לחמוק מתשלום, אבל החוק של מקלב יעשה צדק עם נוסעים מכל הקבוצות בחברה הישראלית.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרת התחבורה מירי רגב ברכבת הקלה בגוש דן, 17 באוגוסט 2023 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש 90)

במקום לפזר הכפשות והכללות, מוטב שהאחראים על התחבורה הציבורית יתרכזו בשיפור היחס לנוסעים ובדיוק של האכיפה כך שהיא תופעל כלפי מי שבאמת מנסה לעקוץ את המערכת ולא משנה מאיזה מגזר.

2

עירין החליטה להתקין על גג ביתה בטבעון פאנלים סולאריים. זה מחייב לפנות את הגג, והחפץ הכי גדול על הגג היה צלחת לוויין של "יס". השידורים של "יס", אגב, כבר מזמן נשענים על טכנולוגיות אחרות והצלחות אינן נחוצות יותר.

אחרי תיאום עם נציגי השירות הגיעו שני טכנאים שפירקו את הצלחת והורידו אותה מהגג – ואז שאלו להפתעתה איפה הפח או ריכוז הפסולת הקרוב

אפשר היה לצפות מחברת הלוויין לצאת למבצע איסוף ארצי של צלחות מגגות – מדובר במפגע אסתטי ובתפיסה של המון מקום מיותר – אבל ב"יס" מקטינים ראש וממתינים שהלקוחות ייפנו אליהם כשהצלחת מפריעה. אז עירין פנתה.

אחרי תיאום עם נציגי השירות הגיעו שני טכנאים שפירקו את הצלחת והורידו אותה מהגג. לתומה עירין הייתה משוכנעת שהם ייקחו את הצלחת ויעבירו אותה למתקן מיחזור, אבל הטכנאים שאלו אותה איפה הפח או ריכוז הפסולת הקרוב. כששאלה אם הם לא מתכוונים לקחת את הצלחת למיחזור, ענה אחד מהם שאפילו אין לו מקום ברכב בשביל הצלחת.

צלחת לוויין של חברת "יס" (צילום: שריה דיאמנט/פלאש90.)

בתגובה לפניית מערכת "יהיה בסדר" בגלי צה"ל השיבה "יס": "כאשר מוסרת צלחת לוויין מבית לקוח לפי בקשתו, טכנאי החברה אוספים אותה למרכז הלוגיסטי של החברה ומשם היא מועברת לגריטה על ידי תאגיד מחזור מורשה מטעם המשרד להגנת הסביבה. המקרה המדובר אינו משקף את הנהלים שחודדו בעקבות הפנייה ואנו מתנצלים על הטעות".

התגובה הזו הייתה נוסכת אופטימיות אלמלא עירין לא הייתה הלקוחה הראשונה שמדווחת על צלחת לוויין המושלכת לאשפה ולא זוכה להגיע לגריטה ולמיחזור. גם במקרים קודמים החברה הגיבה ברוח דומה, מה שמתחיל לעורר ספק באשר לפער בין הנהלים הלא מחודדים ליישומם בשטח.

לעירין, אגב, היה רעיון יצירתי שאולי כדאי ל"יס" לאמץ: במקום למחזר, להפוך את הצלחות לאדניות ענק ולחלק אותן לעיריות. גם יותר סביבתי וגם יחסי ציבור פרחוניים

לעירין, אגב, היה רעיון יצירתי שאולי כדאי ל"יס" לאמץ: במקום למחזר, להפוך את הצלחות לאדניות ענק ולחלק אותן לעיריות. גם יותר סביבתי וגם יחסי ציבור פרחוניים על הדרך.

צלחת לוויין ישנה של "יס" זרוקה ברחוב

3

עיריית חולון ביקשה לאמוד את השפעות הצל על איכות החיים בעיר והזמינה עבודה מפרופסור עודד פוצ'טר מאוניברסיטת תל אביב. התוצאות, בלשון המעטה, מאלפות. או שמא מעלפות.

קיים פער של יותר מ־20 מעלות צלזיוס בין מקטעי מדרכה חשופים לשמש לאלה שזכו לקבל צל של עץ. מוגש כשירות למי שעדיין לא הפנימו שעצים הם תשתית עירונית חיונית

למשל, רחוב חנקין הסמוך למרכז העיר: פער של יותר מ־20 מעלות צלזיוס בין מקטעי מדרכה חשופים לשמש לאלה שזכו לקבל צל של עץ. מוגש כשירות למי שעדיין לא הפנימו שעצים הם תשתית עירונית חיונית.

השפעות הצל על איכות החיים בחולון, מתוך העבודה של פרופסור עודד פוצ'טר מאוניברסיטת תל אביב

4

בצוהרי יום שלישי השבוע, סתם יום של חול בחופש הגדול, שיגרה קרן קיימת לישראל את ההודעה הבאה: "בשל עומס מבקרים, ציבור המטיילים מתבקש לא להגיע לנחל השופט". את המסר ליוותה תמונה של החניון הצמוד לנחל כשהוא עמוס להתפקע.

נחל השופט עובר בטבורו של עמק השלום, אותו עמק שעיריית יקנעם ומדינת ישראל חשבו שזה רעיון גאוני לכסות בבטון ובאספלט ולבנות עליו אלפי יחידות דיור. התוכנית הזו נהדפה, אבל גם היום משרד הבינוי והשיכון מקדם את תוכנית רמת השניים לבניית מאות יחידות דיור על מורדות העמק.

מיליון הישראלים המבקרים בשנה בעמק השלום – אלפים מהם בצוהריים לוהטים של אוגוסט – מצביעים ברגליים: הם זקוקים נואשות לפיסת אדמה ירוקה, נחל זורם, קורטוב של טבע

מיליון הישראלים המבקרים בשנה בעמק השלום – אלפים מהם בצוהריים לוהטים של אוגוסט – מצביעים ברגליים: הם זקוקים נואשות לפיסת אדמה ירוקה, נחל זורם, קורטוב של טבע.

הביקוש לטבע כל כך גדול שהוא עולה על גדותיו. במקום להגדיל את ההיצע, יש מי שרוצה לצמצם אותו. אולי אם המתכננים והפקידים היו יוצאים מדי פעם מהמשרד ומגיעים לשטחים שעליהם הם משרטטים שיכונים ומחלפים, פני המדינה היו נראים אחרת.

מפלים בנחל השופט, מרץ 2024 (צילום: אביב לביא)