ממשלת ישראל לא מציגה שום חזון אסטרטגי ושום תוכניות מדיניות ליום שאחרי המלחמה. היא מנהלת את המלחמה ברמה הטקטית של פעולות, תגובות וניצול הזדמנויות. הבעיה היא שבסופו של התהליך הזה אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב הרבה יותר גרוע מהמצב שבו היינו, בלי יכולת להחזיר את הגלגל לאחור.

כשחמאס תקפו לפני שנה הם קיוו להצית מלחמה אזורית. אבל אף אחד לא הצטרף אליהם. ערביי ישראל לגמרי לא בעניין. גם מדינות ערב לא. בגדה יש תמיכה, אבל לא פעילות משמעותית. רק חזבאללה תקף את ישראל, אבל גם זה תוך שמירה על גבולות. איראן הבהירה שהיא לא מעוניינת במלחמה כעת: אפילו כשתקפה את ישראל, זה נעשה בזהירות ותוך תיאום.

כשחמאס תקפו הם קיוו להצית מלחמה אזורית, אך לא הצטרפו אליהם. ערביי ישראל לא בעניין. גם מדינות ערב לא. בגדה יש תמיכה, אך לא פעילות משמעותית. רק חזבאללה תקף, תוך שמירה על גבולות

כל זה יכול עוד להשתנות כמובן. ומי שדוחפת למלחמה גדולה היא ממשלת ישראל. החודש האחרון הוקדש להסלמה מול חזבאללה. מתקפת הביפרים, התקפות על מאגרי נשק, ובעיקר חיסול רוב הנהגת הארגון כולל חסן נסראללה. השאלה הגדולה היא לאן יתפתח רצף התגובות ותגובות הנגד מול האיראנים.

רמזים למה שעלול לקרות ניתן למצוא במה שקרה בעבר. נסראללה עצמו נבחר למנכ"ל חזבאללה אחרי שישראל חיסלה את המנכ"ל הקודם, שיח' עבאס מוסאווי, ב-1992. והנקמה על החיסול לא הופנתה ישירות נגד ישראל, אלא נגד הקהילה היהודית והשגרירות בארגנטינה. כיוון שכרגע חזבאללה לא במצב לפעולה גדולה נגד ישראל, יש סכנה גבוהה ששוב מי שיסבלו הן קהילות יהודיות ברחבי העולם.

לגבי איראן עצמה, מתחילת המלחמה היא מעדיפה להימנע מעימות נרחב. אבל יש לה מסלול פעולה אפשרי אחר: פריצה לפצצה גרעינית. בישראל רואים בגרעין איראני קודם כל איום ישיר על קיומה של המדינה. אבל מנקודת המבט של איראן יש לו עוד תפקיד: כתעודת ביטוח בפני תקיפות ישראליות. למשל, סביר שישראל הייתה מהססת הרבה יותר בהתקפות שלה על חזבאללה אם הארגון היה מגובה ביכולת גרעינית איראנית.

בעבר דובר על חזבאללה עצמו כתעודת ביטוח של איראן למקרה שתוכנית הגרעין שלה תותקף. המחשבה הייתה שאיראן תשתמש בטילים שנצברו בידי חזבאללה כדי לנקום בישראל על תקיפה כזו. כעת נראה שהיוצרות התהפכו: אחרי שחזבאללה נפגע קשות, איראן תרגיש צורך בגרעין כדי להגן עליו וגם להגן ישירות על עצמה.

מתחילת המלחמה איראן מעדיפה להימנע מעימות נרחב, אך יש לה מסלול פעולה אפשרי אחר: פריצה לפצצה גרעינית. בישראל רואים בכך איום ישיר על קיום המדינה. מנקודת המבט האיראנית זה גם תעודת ביטוח

פיתוח תוכנית הגרעין של איראן התחיל באופן מעשי בסוף 2007, עם התחלת העשרת האורניום באופן תעשייתי. זה הופסק באופן מעשי עם חתימת הסכם הביניים ב-2013, וההישגים שאיראן השיגה נמחקו במסגרת הסכם הגרעין של 2015.

איראן דיללה מחדש כמעט את כל האורניום המועשר שצברה, ופירקה שני שלישים מהצנטריפוגות שלה. התהליך כולו היה תחת ביקורת של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, וגם במוסד הגיעו למסקנה שאיראן מקיימת את ההתחייבויות שלה.

חלקים שונים בהסכם נועדו להמשיך בין 10 ל-25 שנים, ובפרט הוסכם שאיראן לא תעשיר אורניום למשך 15 שנים – עד 2030. בתמורה הוסרו הסנקציות על איראן, וכלכלתה התחילה להשתקם.

אבל ב-2018 הנשיא דונלד טראמפ, בין היתר בעידודו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, פרש מהסכם הגרעין והחזיר את הסנקציות. שנה אחר כך איראן הכריזה שבשל כך היא כבר לא מחויבת להסכם, וחזרה להעשיר אורניום.

ב-2021 התחילה להעשיר גם לרמות גבוהות, כולל העשרה ל-60%, מה שנחשב לשלב האחרון לפני אורניום מועשר ברמה המספיקה לפצצה (העשרה ל-90%). לפי הדוח האחרון של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית כיום יש לאיראן כבר כ-165 ק"ג אורניום כזה, מספיק כדי להרכיב כמה פצצות גרעיניות (לאחר שלב ההעשרה הנוסף). בכך הפכה איראן באופן מעשי למדינת סף גרעינית.

ב-2018 הנשיא טראמפ, בין היתר בעידוד נתניהו, פרש מהסכם הגרעין והחזיר את הסנקציות. שנה אחר כך איראן הכריזה שבשל כך היא כבר לא מחויבת להסכם, וחזרה להעשיר אורניום

במילים אחרות, הסכם שנועד למנוע העשרת אורניום למשך 15 שנים בוטל אחרי פחות מ-4 שנים. מי שרצו לכאורה להאריך את האיסור על העשרת אורניום באיראן, נתניהו וטראמפ, השיגו את התוצאה ההפוכה: האצה ניכרת בהעשרת אורניום באיראן.

גרף: מלאי האורניום המועשר של איראן

בשנתיים האחרונות איראן הערימה עוד ועוד קשיים על פעולות הבקרה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. ההרשאה של חלק מפקחי הסוכנות בוטלה, והתחזוקה של הציוד שלהם נפגעה.

יתכן שההתנהלות הזו היא מסווה לכך שהיא כבר בדרך לפצצה. וגם אם לא, בהחלט סביר שההתפתחויות האחרונות ידחפו אותה לכיוון הזה – ואם תהיה תקיפה ישראלית משמעותית באיראן, המוטיבציה שלה לפתח פצצה גרעינית רק תגדל עוד. זה לא היה חייב להיות כך: הסכם הגרעין הראה שיש אופציה אחרת, ולפי הסימנים שבידינו איראן מצידה אכן העדיפה אותה.

הסכם שנועד למנוע העשרת אורניום ל-15 שנים בוטל אחרי פחות מ-4 שנים. מי שרצו לכאורה להאריך את האיסור על העשרת אורניום באיראן, נתניהו וטראמפ, השיגו את התוצאה ההפוכה: האצה ניכרת בהעשרתו

נתניהו כבר תרם באופן משמעותי להפיכתה של איראן למדינת סף גרעינית, בכך שפעל לביטול הסכם הגרעין. הפעולות הנוכחיות של ישראל בראשותו עלולות להשלים את המהלך ולגרום לכך שאיראן תהפוך למדינה גרעינית של ממש. גם זה יהיה חלק ממורשת נתניהו.

דרור פייטלסון הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים, מספרים, ופסלוני צבים. שואף להקשות על מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.