1

כנראה לא הרגשתם, אבל ביום חמישי שעבר, ה-24 ביולי, נכנסנו כולנו לאוברדרפט. והכוונה לכולנו במובן הכי רחב – האנושות כולה. זה היה היום שבו, לפי החישוב השנתי שעורך צוות המומחים של קבוצת המחקר הסביבתית Global Footprint Network, תושבי הכדור סיימו לכלות את משאבי הטבע שהתחדשו השנה – קרקעות פוריות, שדות מרעה, דגה, יערות – והתחילו לכרסם את הקרן. ובדיוק כמו בבנק, זה אומר שהחסכונות שלנו הולכים ומתכווצים.

ביום חמישי שעבר, ה-24 ביולי, סיימנו לכלות את משאבי הטבע שהתחדשו השנה – קרקעות פוריות, שדות מרעה, דגה, יערות – והתחלנו לכרסם את הקרן. ובדיוק כמו בבנק, זה אומר שהחסכונות שלנו הולכים ומתכווצים

החדשות הטובות הן שגם השנה נשמרת מגמת היציבות בתאריך החריגה השנתי (overshoot day). ה-24 ביולי הוא אמנם שיא חדש, כלומר התאריך המוקדם ביותר מאז התחילו המדידות ב-1971, אבל מדובר בפער של יום אחד בלבד לעומת אשתקד. למעשה, בשלוש השנים האחרונות (2022-2024) התאריך היה קבוע – 25.7, וב-2021 ב-29.7.

נראה שהיציבות היחסית הזו מלמדת על קרב הענקים שמתחולל בין שתי מגמות גלובאליות: העמקת תרבות הצריכה והגידול באוכלוסיית הכדור מצד אחד, ומנגד המאמצים שעושות מדינות רבות לצמצם פליטות ולשרוף פחות אנרגיה מזהמת. בשנים הבאות נדע איזו מגמה גברה.

יום החריגה העולמי לפי שנה בין 1971 ל-2025 (צילום: Global Footprint Network)

מה שבטוח, אין עילה לפתוח שמפניות: במצב אופטימלי, האנושות אמורה להשתמש אך ורק במשאבי הטבע המתחדשים – במונחים כלכליים זה כמו לחיות מהריבית של תכנית חיסכון. במציאות, האנושות מסיימת לכלות את המשאבים המתחדשים עוד במהלך השנה.

כשזה קורה בסוף חודש יולי, כמו השנה ובשנים האחרונות, המשמעות היא שהאנושות זקוקה ל-1.8 כדורי ארץ כדי לספק את צרכיה ומאווייה. ולפי שעה עדיין לא נמצא כדור נוסף שיודע לספק לנו את השירותים שנחוצים לחיי שפע.

 במצב אופטימלי, האנושות אמורה להשתמש אך ורק במשאבי הטבע המתחדשים, אך כשהם נגמרים בסוף חודש יולי, כמו השנה ובשנים האחרונות, המשמעות היא שהאנושות זקוקה ל-1.8 כדורי ארץ כדי לספק את צרכיה

ואיפה ישראל בתמונה? במקום לא מחמיא. אם כל תושבי הכדור היו צורכים משאבים ומכלים את הסביבה בקצב שבו הישראלים עושים זאת, תאריך החריגה העולמי היה מגיע כבר ב-29 באפריל. לפני שנתיים תאריך החריגה הישראלי היה 4 במאי, כלומר אנחנו מתקדמים לאחור.

המשמעות: אם כל תושבי הכדור היו מנהלים אורח חיים כשל הישראלים, האנושות הייתה זקוקה לשלושה כדורי ארץ כדי להתקיים.

ימי החריגה האקולוגית לפי מדינות בשנת 2025 (צילום: Global Footprint Network)

מבין 10 המדינות שמכלות את משאבי הכדור בקצב המהיר ביותר, חמש הן מפרציות שמפיקות את עושרן מנפט: קטאר, בחריין, איחוד האמירויות, עומאן וכווית. גם ארצות הברית בעשירייה הפותחת, יום החריגה שלה חל ב-13 במרץ. אם כל אזרחי הכדור היו מנהלים אורח חיים בזבזני כמו האמריקאים, האנושות הייתה זקוקה לכמעט 6 כדורי ארץ כדי להתקיים.

זוללת המשאבים הגדולה בעולם היא קטאר, שיום החריגה שלה חל כבר ב-6 בפברואר. ב-37 יום קטאר מכלה משאבים של שנה שלמה. כשיש לך כל כך הרבה נפט, אוברדרפט כנראה נראה קצת פחות מאיים.

זוללת המשאבים הגדולה בעולם היא קטאר, שיום החריגה שלה חל כבר ב-6 בפברואר. ב-37 יום קטאר מכלה משאבים של שנה שלמה. כשיש לך כל כך הרבה נפט, אוברדרפט כנראה נראה קצת פחות מאיים

השוואה בין ימי החריגה של המדינות השונות מלמדת על הקשר ההדוק שבין סביבה לחברה וכלכלה: מדינות המערב העשירות אחראיות לרוב זלילת המשאבים של הכדור. המדינות הנחשלות והעניות באפריקה ואמריקה הלטינית מנצלות את משאבי הכדור הרבה פחות, ויש מדינות שאפילו אין להן תאריך חריגה.

זה הפרדוקס: חייו של האדם הסביר במדינות כמו דנמרק (שיום החריגה שלה חל כבר ב-19 במרץ) ובלגיה (27 במרץ) טובים לאין שיעור מחברו בעיראק (22 בספטמבר) וגאנה (25 באוקטובר), אבל אורח החיים במדינות המבוססות מחסל את משאבי הטבע בקצב מהיר הרבה יותר מכפי שהם מסוגלים להתחדש.

כל עוד השיטה הכלכלית לא תדע לנתק בין ניצול משאבים לבין חיי רווחה נוחים, קשה לראות איך ייפסק החורבן שהאנושות ממיטה על הכדור, ובכך גם על עצמה.

קו הרקיע של דוחה, קטאר, 19 בנובמבר 2022 (צילום: AP Photo/Martin Meissner)

2

שחקן חדש ומפתיע הצטרף השבוע לוויכוח על עתיד בז"ן והתעשייה במפרץ חיפה: היו"ר החדש של ועדת הכספים והחשוד באונס, ח"כ חנוך מילביצקי. הוא בקושי הספיק לעבור בבית אחרי החקירה בלהב 433 וכבר נחת במתחם בז"ן והעלה סרטון בדף הפייסבוק שלו, שבו הוא מודיע חגיגית שיפעל להקים ועדת חקירה פרלמנטרית, לא פחות, שתבחן את ההחלטה להוציא את התעשייה מהמפרץ.

הסיפור האמיתי של בז"ן. pic.twitter.com/gTGOANXJlb

— חנוך מילביצקי – Hanoch Milwidsky (@hanochmilwidsky) July 28, 2025

יחסית לאדם שלא זכור שגילה עד היום עניין או מעורבות בנושאי סביבה ותעשייה, מילביצקי היה די נחרץ והפגין ביטחון מול המצלמה. זה לא מנע ממנו לומר חצאי אמיתות במקרה הטוב ושטויות במקרה הרע. בעיקר הוא ניסה ליצור זיהוי בין תוכנית פינוי התעשייה לממשלת לפיד-בנט, הממשלה המשוקצת ההיא שיש למחות כל זכר לדרכה.

ההחלטה המקורית על פינוי התעשייה מהמפרץ אמנם התקבלה במרץ 22' על ידי הממשלה הקודמת, אבל אם מילביצקי היה טורח לעשות גוגל היה מגלה שמאז התוכנית אומצה בחום על ידי הממשלה הנוכחית שאף עשתה מהלכים משמעותיים לקידומה.

ההחלטה המקורית על פינוי התעשייה מהמפרץ אמנם התקבלה על ידי ממשלת השינוי, אבל אם מילביצקי היה טורח לעשות גוגל היה מגלה שמאז התוכנית אומצה בחום וקודמה משמעותית על ידי הממשלה הנוכחית

פרופ' אבי שימחון, ראש המועצה הלאומית לכלכלה ומקורבו של נתניהו, הקים במשרד רה"מ ועדת היגוי ומנהלת לפיתוח מפרץ חיפה. ביוני 2023 פרסם משרד רה"מ בכבודו ובעצמו תוכנית אסטרטגית לפיתוח המפרץ, ואף התגאה בכך שבמסגרת התוכנית יוקדמו מועד פינוי התעשייה והפסקת פעילות בז"ן לעומת התוכנית המקורית – ל-2029.

מפרץ חיפה ומגדל הקירור של בז"ן, 31 ביולי 2022 (צילום: שיר תורם/פלאש90)

מעבר לתוכן הדברים, עצם הופעתו של מילביצקי בבז"ן בעיצומה של סערת החקירה גרמה להרבה גבות להתרומם. מילא הוא – ברור למה ח"כ שמככב בידיעות מעולם הפלילים מבקש ליצור רושם של 'עסקים כרגיל' ולייצר כותרות בנושא אחר לחלוטין; אבל איך החיבור לחשוד באונס דווקא בעיתוי כזה משרת את האינטרס התדמיתי של בז"ן?

התעשייה ממילא מתקשה לקבל אהדה בתקשורת ובדעת הקהל. האם רוח גבית ממילביצקי זה מה שישפר את מצבה? קשה להאמין שיש בעולם יועץ תקשורת שהיה חותם על מרשם כזה.

מעבר לתוכן הדברים, עצם הופעתו של מילביצקי בבז"ן בעיצומה של סערת החקירה בחשד לאונס גרמה להרבה גבות להתרומם. קשה להאמין שיש בעולם יועץ תקשורת שהיה חותם על מרשם כזה

מתברר שבבז"ן היו מעדיפים כנראה להעלים את האירוע. הדבר האחרון שהם זקוקים לו עכשיו זה תגובות כמו זו של ח"כ יוראי להב-הרצנו מיש עתיד, ראש השדולה הירוקה בכנסת, שהטיח במילביצקי "בחייאת, אתה ח"כ, לא לוביסט של תעשיית הנפט".

הביקור של מילביצקי, שהוזמן על ידי ועד העובדים, נקבע לפני זמן. לאור הסערה והחקירה הייתה ציפייה שהוא יתבטל, אבל מילביצקי הפתיע והתעקש להגיע. זה כנראה לא מקרי שבסרטון שהעלה לא נראה לצידו איש מבכירי בז"ן. הסרטון שותף בדף הפייסבוק של ועד העובדים של 'כרמל אולפינים', אחד המפעלים בקבוצת בז"ן, אבל לא שותף בדף הרשמי של הקבוצה. כשבתי הזיקוק יחפשו פרזנטור, הם ימצאו מישהו עם רזומה קצת פחות בעייתי.

ח"כ חנוך מילביצקי (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

3

לפני יותר מ-20 שנה, אחרי שהמאבק נגד כביש חוצה ישראל הסתיים בתבוסת הירוקים ובהשקתו החגיגית של כביש 6, קיימתי שיחה מאלפת עם אחד מבכירי הכביש. שאלתי מה הוא חושב על הטענה לפיה כבישים רק מחמירים את הפקקים, מייצרים התמכרות למכוניות, ובתוך כמה שנים גם כביש 6, חולץ הפקקים הלאומי, ייסתם.

"אתה חושב שאנחנו לא יודעים את זה?", הוא הפתיע, "ברור לנו שבעוד 20 שנה כביש 6 יהיה סתום ונצטרך כביש עוקף". שאלתי איפה יסללו אותו. "אנא עארף", הוא השיב, "אולי נעשה עוקף שכם".

כשנשאל על הטענה שכבישים רק מחמירים את הפקקים ובתוך כמה שנים גם כביש 6 ייסתם, אחד הבכירים הפתיע: "אתה חושב שאנחנו לא יודעים את זה? ברור לנו שבעוד 20 שנה כביש 6 יהיה סתום ונצטרך כביש עוקף"

נזכרתי בשיחה ההיא כשצפיתי ביום שלישי במהדורת חדשות 12. אייטם קצר הוקדש לסוגיית הפקקים בכביש 6 – כן, הגענו לרגע הזה שהיה ברור מלכתחילה שנגיע אליו – ולתוכנית היצירתית של שרת התחבורה שתפתור לכאורה את הבעיה: להוסיף לכביש קומות. במקום שהתנועה תעמוד במפלס אחד, היא תזרום בכמה מפלסים.

ספוילר: ספק גדול אם זה יקרה, בוודאי בתוך 5 שנים כפי שנטען באייטם. זה שלמירי רגב יש רעיון שהפך לכותרת עדיין לא אומר שהוא יתגשם במציאות. לפי הכותרות שמייצרת שרת התחבורה, כבר היינו אמורים לעקוף את הפקקים באמצעות שאטלים ימיים שמפליגים בין נתניה לתל אביב. הרי בעוד חמש שנים איש לא יזכור לשאול את רגב מה קרה לתוכנית המבריקה, וממילא היא כבר לא תהיה שרת התחבורה.

הדמיה של ה"קומות" בכביש 6 (צילום: אתר חוצה ישראל)

אבל גם אם נניח לרגע שתוכנית הקומה השנייה תקרום עור וגידים, מן הראוי לשאול את אותה שאלה שעלתה אי אז ב-2002: ומה אחר כך? שהרי שום דבר עקרוני לא השתנה: כבישים עדיין מעודדים רכישת רכבים פרטיים ושימוש בהם ומחמירים את הבעיה שהם נועדו לפתור. אם בעוד חמש שנים תהיה לכביש 6 קומה שנייה, בעוד 20 שנה גם היא תהפוך לפקק אחד גדול.

כבישים עדיין מעודדים רכישת רכבים פרטיים ושימוש בהם ומחמירים את הבעיה שהם נועדו לפתור. אם בעוד חמש שנים תהיה לכביש 6 קומה שנייה, בעוד 20 שנה גם היא תהפוך לפקק אחד גדול

לפי משרד התחבורה, העלות המוערכת של הפרויקט עומדת על 5 מיליארד שקלים. לעלות של פרויקטים כאלה בישראל יש נטייה לתפוח בעשרות אם לא מאות אחוזים במעלה הדרך.

את המיליארדים הרבים האלה מוטב להשקיע בשירותי הסעת המונים – אוטובוסים, רכבות קלות וכבדות, נתיבי אופניים. זו הדרך היחידה להימנע מעוד אייטם על פקקים בכביש חוצה ישראל במהדורת החדשות של 2045.

הדמיה של ה"קומות" בכביש 6 (צילום: אתר חוצה ישראל)

4

במסגרת פסטיבל 'אנימיקס' שיתקיים השבוע בסינמטק תל אביב יוקרנו כמה סרטונים שעוסקים ביחס של האדם לטבע. הצימוק (האורגני) שבעוגה: 'מכסה' (Quota), שאורכו כ-2 וחצי דקות, שזכה בפרס האוסקר לסרט הקצר הבינלאומי הטוב ביותר ב-2024.

בתפריט: אפליקציה מציקה שנכפית על בני האדם ומודדת את כמות הזיהום של כל פעולה שהם עושים. כשמסתיימת מכסת הזיהום שמוקצבת לכל אחד קורים, ובכן, דברים לא נעימים אבל די מצחיקים.

היוצרים מסטודיו האנימציה Job, Joris & Marieke לא טסו ללוס אנג'לס לקבל את הפרס ולפסטיבלים אליהם הם מוזמנים כדי לחסוך זיהום מטיסות. אולי הם חוששים שיקרה להם מה שקורה לדמויות המאויירות בסרטון שיצרו.