יצחק רבין וג'ון פיצג'רלד קנדי נרצחו בנובמבר בהפרש של 32 שנה. קנדי נרצח ב-1963 ורבין ב-1995. שניהם נרצחו בכיכר. קנדי בדילי פלאזה בדאלאס ורבין בכיכר מלכי ישראל בתל אביב. קנדי נורה בנסיעה בלימוזינה פתוחה. רבין נורה בהליכה ללימוזינה שלו.
שניהם היו חיילים. סגן קנדי שירת כמפקד סיירת הטורפדו PT-109 שמשחתת יפנית הטביעה אותה בזירת האוקיינוס השקט. רא"ל (מיל') רבין היה ראש המטה הכללי של צה"ל במלחמת ששת הימים.
יצחק רבין וג'ון פיצג'רלד קנדי נרצחו בנובמבר בהפרש של 32 שנה. שניהם נרצחו בכיכר. שניהם היו חיילים. קנדי נורה בנסיעה בלימוזינה. רבין נורה בהליכה ללימוזינה
קנדי נפצע בגבו כאשר חילץ בשחייה את פקודיו והביא אותם לחוף מבטחים, מעשה שעבורו הוענקה לו מדליה מחיל הים. רבין סחב אחריו סיפורים על האופן שבו פיקד על חטיבת "הראל" במלחמת השחרור ועל האופן שבו פיקד על מעבר השיירה האחרונה לירושלים.
קנדי היה כריזמטי, שרמנטי, דובר רהוט, נואם מרתק ורב חזון, פזיז, רודף נשים ושבה את לב האמריקאים. רבין היה עצור, מאופק, נרגן, חשדן פתולוגי, הרמטי, יורד לפרטים הקטנים. קנדי כתב ספר שהכיל את החזון שלו לעתידה של אמריקה. רבין כתב ספר שהיה (בין השאר) חיסול חשבונות פרטני וקטנוני עם יריביו הפוליטיים.
קנדי היה בנם של רוז וג'וזף קנדי, דמויות דומיננטיות בחייו. האב היה מיליונר, שביקש לממש את שאיפותיו הפוליטיות באמצעות בניו ולא נרתע מלהטיל את משקלו במערכות הבחירות וגם לקנות קולות שהיו חסרים לקנדי להביס את ניקסון בבחירות 1960.
למרות שחיה תחת ידו הכבדה של בעלה ונוטרלה מהחלטות גורליות, הייתה אחיזתה של האם רוז בבניה ובג'ק במיוחד, הדוקה ואימתנית לא פחות מהאב.
אביו של קנדי היה מיליונר, שביקש לממש את שאיפותיו הפוליטיות באמצעות בניו ולא נרתע מלהטיל את משקלו במערכות הבחירות וגם לקנות קולות. הוריו של רבין היו נחמיה רבין ורוזה כהן, או כפי שנהוג היה לומר, בעיקר רוזה
הוריו של רבין היו נחמיה רבין ורוזה כהן, או כפי שנהוג היה לומר, בעיקר רוזה. נחמיה היה שתקן מופלג, טיפוס רך באופיו, והבית התנהל על פי דרכה של 'רוזה האדומה', שפעילותה הציבורית-לאומית הייתה פחותה מפעילותה המשפחתית.
את יחסי הכוחות בבית רבין הגדיר רן אדליסט בירחון "מוניטין" כי ניתן היה לדמיין כיצד "מוזמנת רוזה כהן לבית כלתה לאה שלוסברג לשמש בייביסיטר וכיצד היא מוחטת סיגרים קש ללא פילטר אל מאפרה מוזהבת ומסתלקת מהבית, לא לפני שהיא נוטלת את נכדיה עימה ומשאירה במקום גפרור דולק".
קנדי נשא לאישה את ג'קי לבית בובייה, שהפכה לגברת ראשונה אהובה ביותר בגלל יופייה, טעמה המשובח והסגנון העילי שהביאה לבית הלבן, ואכלה בכלי חרסינה את המרורים שהכין בעלה הנואף הסדרתי.
לאה רבין הייתה מעורבת בחייו של בעלה ויצקה בו את השאפתנות שנולד בלעדיה.
תסרוקתה ומשקפי השמש השחורות של גברת רבין היו תעתיק מדויק של ג'קי קנדי, שהפכה לגברת ראשונה אהובה ביותר בגלל יופייה, טעמה המשובח והסגנון העילי
תסרוקתה ומשקפי השמש השחורות של גברת רבין היו תעתיק מדויק של ג'קי קנדי, בניסיון להעניק לישראל המשלומפרת במכנסי חאקי קצרים טווסות חברתית ומעמדית וניסיון להעמיד קמלוט ארצישראלי.
הלשונות הרעות סיפרו שראשות הממשלה של רבין לא הייתה סוף פסוק עבור לאה רבין וכי בעצם התכוונה לעשות אותו מלך אנגליה.
בימים שבהם שירת כשגריר ישראל בוושינגטון, התאהב רבין באורח החיים האמריקאי, למד את חוקי הפוטבול, הפך לאוהד של ה"רדסקינס" והלך למשחקים הביתיים שלהם בחברת תת-שר החוץ האמריקאי ג'וזף סיסקו.
האינטרנט וביוגרפיות שונות מסרבות להניב עדות על מפגש אישי בין רבין לקנדי, אבל בפעם היחידה בה נזכר קנדי ב"פנקס שירות" מאת רבין, עולה שמו בהקשר דרמטי: הלחץ שהפעילו קנדי וג'ונסון אחריו על בן גוריון בניסיון להכריח את ישראל להתפרק מנשקה הגרעיני.
בימים שבהם שירת כשגריר ישראל בוושינגטון התאהב רבין באורח החיים האמריקאי, למד את חוקי הפוטבול, הפך לאוהד של ה"רדסקינס" והלך למשחקים הביתיים שלהם בחברת תת-שר החוץ האמריקאי ג'וזף סיסקו
באמריקה למד רבין את התועלת התרפויטית המגולמת בכוס וויסקי או שתיים בסופו של יום עבודה, מנהג אנטי-ציוני לזמנו שרדף את רבין בגרסאות שונות עד מותו.
* * *
נווט אינטרנט מיומן ממני יאלץ להסביר מדוע החומרים הראשונים שבהם נתקלים כאשר מבקשים מגוגל JFK-ISRAEL הן עשרות תיאוריות-קשר המתארות בפרטים מסמרי שיער את מעורבותם של ישראל, בן גוריון והמוסד בהתנקשות בקנדי. העילה המרכזית היא ניסיונו של קנדי לפרק את ישראל מנשק גרעיני, אבל יש גם אחרות המעלות סומק בלחייו של חובב הקונספירציות החרוף ביותר.
אירוע אחד המתעד מפגש בשלט-רחוק בין משפחות קנדי ורבין אחרי מות השניים, אינו מוטל בספק: ריאיון עם אימו של יגאל עמיר בעיתון שניהל קנדי הבן, גרם לגברת רבין להשתלח בו ולחסל אתו חשבון בסגנונה הנמרץ
אירוע אחד המתעד מפגש בשלט-רחוק בין משפחות קנדי ורבין אחרי מות השניים, אינו מוטל בספק. עניינו גיליון מרץ 1997 של George, המגזין הפוליטי החביב שניהל קנדי הבן שנים מעטות עד מותו בהתרסקות המטוס שאותו הטיס ב-1999.
בגיליון התפרסם ראיון מקומם ומיותר עם גאולה עמיר, אמו של, שעל תוכנו הטפל והחלטת העורך האומללה שלו, הגן ג'וניור באמירה שמי אם לא הוא קשוב להגות קונספירטיבית. הריאיון גרם לגברת רבין להשתלח בקנדי הבן ולחסל אתו חשבון בסגנונה הנמרץ. כאן בערך, נפרדות דרכיהן של יצחק רבין וג'ק קנדי בכל הרמות האפשריות.
* * *
בסוף השבוע שעבר הפקיעה ג'יל אברמסון, העורכת הראשית של ה"ניו יורק טיימס", כ-2,500 מלים במדור הספרים בעיתונה, וכתבה שכל המלים שנשפכו עליו במשך 50 שנה לא הצליחו לפזר את הערפל המסתיר את אישיותו האמיתית של קנדי.
כ-40,000(!) ספרים נכתבו על קנדי. "אמריקה מהופנטת מיום השנה ה-50 לרצח אבל אין ספר ראוי אחד על קנדי", מצטטת אברמסון את רוברט קארו, ההיסטוריון שכתב ארבעה כרכים על הנשיא לינדון ג'ונסון.
כ-40,000(!) ספרים נכתבו על קנדי. "אמריקה מהופנטת מיום השנה ה-50 לרצח אבל אין ספר ראוי אחד", נכתב. כל המלים שנשפכו עליו במשך 50 שנה לא הצליחו לפזר את הערפל המסתיר את אישיותו האמיתית
הגישה הפולחנית מקיפה וחונקת את האיש מאחורי המיתוס, כותבת אברמסון, והיא אחת הסיבות לחסר בספרים טובים אודותיו. הלחץ המסחרי על המחברים גורם להם לחפש סנסציות חדשות במקום לעסוק בעיקר.
על המדף ההיסטורי ניצבים ספרים מצוינים על ג'פרסון, לינקולן, ווילסון, שני הרוזוולטים, ג'ונסון וניקסון, אבל קנדי ממתין עדיין לביוגרף האמיתי שלו.
התקשיתי למנות כמה ספרים ראויים ובכלל נכתבו על רבין מאז מותו. ספרתי כעשרה הנגזרים מרבין ופועלו ואף לא רומן אחד שרבין ניצב במרכזו. את המציאות העגומה הזאת צפיתי טרם שייבש חלב הנרות של הנוער, שהתכנסותו הבכיינית בכיכר עוררה תקווה מופרכת לגבי הכיוון שאליו תיפנה ישראל אחרי הרצח.
נכון שקנדי היה אהוד ואהוב בחייו הרבה יותר מרבין, אבל אין להקל ראש בכוחות הטמירים שהתחבאו בצללים ושנשיאותו של קנדי הייתה לצנינים בעיניהם מיומה הראשון. הגופים הגלויים והסמויים הללו שניסו לסכל את דרכו ואחר כך החליטו להיפטר ממנו, כללו את ה-FBI, ה-CIA, אילי נפט דרומיים, גולים קובניים, גורמים פוליטיים, הממסד הצבאי, מיליציות ימניות, המאפיה ואחרים.
התקשיתי למנות כמה ספרים ראויים ובכלל נכתבו על רבין מאז מותו. את המציאות העגומה הזאת צפיתי טרם שייבש חלב הנרות של הנוער הבכייני בכיכר
אדגר הובר האמין שבלי אחיו הבכור לא ירוץ רוברט קנדי לנשיאות; ה-CIA ראה בקנדי נשיא הססן ולא נחוש; בדרום תיעבו את האליטה הצפונית והמשיכו במלחמת אזרחים כמו שלא נגמרה מאה שנה קודם לכן; גישושיו הראשונים של קנדי ליצירת שוויון זכויות בין הגזעים איימה על דרך חיים ותיקה; הקובנים כעסו על בגידתו בהם בעת פלישת הנפל למפרץ החזירים והגנרלים לא אהבו את האופן שבו ניהל את משבר הטילים בקובה.
הכוחות הללו היו חזקים ואפקטיביים בהרבה מהפאטווה המכונה "דין רודף" שהוציאו כמה רבנים קיצוניים על רבין בשל נכונותו להגיע לפשרה אמיתית עם הפלסטינים.
הרבנים היו תפאורה להכרה שהכתה בימין הישראלי עם בחירת רבין וההבנה שהאיש הוא הדרך וכדי לעצור את הדרך יש להרוג את האיש. שמחת השמאל הייתה אנטגוניסטית ובלתי נסבלת עבור מי שהדמוקרטיה לא בערה בהם. מנהיגים כבנימין נתניהו הבינו היטב שגפרור שמציתים על מרפסת הופך לקליע הנורה מהמארב.
הסיבות לנחישותו של רבין בסיבוב השני שלו אינן חשובות. הפוליטיקאי האפור שנמלט מלשכת רה"מ בשנות ה-70', הבין שהספירה לאחור בשנות ה-90' היא יותר מתוחלת חייו אלא מייצגת את ההזדמנות האחרונה להקמת שתי מדינות שיחיו בשלום. הוא לא טעה והאופציה מתה אתו.
הפוליטיקאי האפור שנמלט מלשכת רה"מ בשנות ה-70' הבין שהספירה לאחור בשנות ה-90' מייצגת את ההזדמנות האחרונה להקמת שתי מדינות שיחיו בשלום. הוא לא טעה והאופציה מתה אתו
* * *
חף לחלוטין מהחזון שהדריך את קנדי ומסגנון חייו ההוליוודי, ניגש רבין לעשות את המלאכה בדרכו האפרורית. לקנדי היה את פרנק סינטרה. לרבין את חיים חפר. דרכו לא ניסתה לסחוף אתו את יריביו האידיאולוגיים אלא הוציאה אותם מחוץ לגדר.
תחושת הזמן של רבין הייתה אמיתית ודוחקת ואופיו היה נרגן מכדי לבנות את הקואליציה הנחוצה. איפה שקנדי הכריז "אל תשאל מה יכולה ארצך לעשות עבורך – שאל מה אתה יכול לעשות עבורה", הכריז רבין "אני אוביל ואני אנווט". פעמיים אני במשפט אחד.
הרושם הקשה שהותירו שלושת שנותיו הראשונות של קנדי בבית הלבן, רושם של חוסר מעש, הססנות ודריכה במקום, נחשב בעיני ביוגרפים חדשים לטקטיקה. קנדי לא עודד את אמריקה להסתופף סביב האג'נדה הדמוקרטית, הכניס את אמריקה לווייטנאם ולא הבהיר מה יעשה אם יבחר לקדנציה שניה.
כעת אופנתי לומר שהוא התכוון להוציא אותה מדרום-מזרח אסיה ב-1965 כפי שתיכנן לגדל ביצים לקראת העימות הבלתי נמנע על זכויות השחורים בדרום.
הרושם הקשה שהותירו שלושת שנותיו הראשונות של קנדי בבית הלבן, רושם של חוסר מעש, הססנות ודריכה במקום, נחשב בעיני ביוגרפים חדשים לטקטיקה
היה זה סגנו ג'ונסון, הבדיחה השגורה בבית הלבן, שהשיק פרויקטים ליברליים, גילה נחישות גדולה לממש את זכויות האזרח, זכות הבחירה והקמתה של ה"חברה הגדולה", להילחם בעוני ובבערות ולהרחיב את הזכויות הרפואיות באמצעות מדיקייר ומדיקייד.
ספר חדש המתאר את מאה ימיו האחרונים של קנדי בשלטון, מבקש לשכנע שכבר אז ניתן היה לראות את קנדי משלב הילוך ויוצא לדרך המובטחת, כולל חימום והידוק יחסיו עם רעייתו הדחויה אחרי מות פטריק, בנם התינוק.
כמו לקנדי, היו לרבין שלוש שנים בלבד בשלטון. בניגוד לקנדי, בחר רבין להיות ראש ממשלה של אקורד אחד. האקורד שהוביל להסכמי אוסלו ולטקס לחיצת הידיים עם ערפאת בבית הלבן, לחיצה שחרצה את גורלו.
בשנים האחרונות כמעט ולא נשאר סוכן ביחידת האבטחה של השירות החשאי האמריקאי שלא מסר בספר את גרסתו להשתלשלות העניינים שהובילה להתנקשות בדאלאס. הספרים הללו נעים מכסת"ח רטרואקטיבי למיה קולפה קולקטיבי של שירות שכשל כישלון נחרץ.
כמו לקנדי, היו לרבין שלוש שנים בלבד בשלטון. בניגוד לקנדי, בחר רבין להיות ראש ממשלה של אקורד אחד. האקורד שהוביל להסכמי אוסלו ולטקס לחיצת הידיים עם ערפאת בבית הלבן, לחיצה שחרצה את גורלו
מההסכמה המטומטמת להסיר את גג הלימוזינה דווקא בדאלאס העוינת, דרך המידע המוקדם שרחש בתדרים, כולל שמו המתויג של לי הארווי אוסוולד ועד הכשל הטוטלי להגן על חיי הנשיא באתר ההתנקשות.
הגילויים הללו בחסות ה-Freedom of Information Act המפשיר מסמכים בזמן סביר, אינו קיים במציאות הישראלית המסוככת על כשליה, ועדיין איננו יודעים את מה שבאמת ידעו בשב"כ בשנים שקדמו לרצח. חשאיות היא הקרקע שעליה צומחות תיאוריות קונספירטיביות שכל מטרתן להסיט את האשמה מאלה שאמורים לשאת בה אל חלל הסרק.
אמריקה נותרה ללא תשובות משום שאוסוולד הוצא להורג כשהוא נתון בידי המשטרה ומת טרם שהשיב על שאלות מתבקשות. כאשר המתנקש נהרג, אין שאלה מדוע עלה אחוז האמריקאים שאינם מאמינים שאוסוולד פעל לבד מ-51 אחוזים אחרי ההתנקשות ל-80 אחוזים ב-2013.
יגאל עמיר שנלכד חי – דיבר. אולי מסר את כל מה שידע ואולי לא. בעוד שאמריקה מעולם לא הסתגלה לרעיון שעכבר ביבים אפור כאוסוולד גדע את התקווה הלבנה הגדולה, ישראל לא התקשתה לעכל את הרעיון שיגאל עמיר הוא הרוצח. הוא ימשיך ויבקש שחרור מוקדם ומתישהו בעתיד לא מן הנמנע שיהיה מי שיחליט לשחרר אותו.
אמריקה נותרה ללא תשובות משום שאוסוולד הוצא להורג כשהוא נתון בידי המשטרה ומת טרם שהשיב על שאלות מתבקשות. יגאל עמיר שנלכד חי – דיבר. אולי מסר את כל מה שידע ואולי לא
ככל שמותו של קנדי היה דרמטי וקריטי לתוואי העתידי של אמריקה, הוא לא היה הרסני. ניתן להניח שקנדי היה זוכה בקדנציה שניה ומשלים אותה. יכול להיות שהיה מוציא את הצבא מווייטנאם. נשיאותו הייתה מובילה כנראה לנשיאות דמוקרטית נוספת שהייתה מונעת את בחירתו של ניקסון ב-1968 ואת כל שנגזר מנשיאותו. אבל משם הדרמה אינה גדולה.
רבין החי היה מנסה, ואולי מצליח, להגיע להסכם עם הפלסטינים. הוא היה כנראה הישראלי היחיד שהיה מסוגל לכך. אין דרך להפריז בחשיבותו ההיסטורית והקיומית של הסכם כזה. הוא היה חוסך כל כך הרבה חיים ומעלה את ישראל על נתיב של נורמליזציה שצריך דמיון פורה ביותר לתאר כיצד הייתה ישראל נראית היום.
* * *
בעוד שרצח קנדי ממוקם בהכרה האמריקאית בין פרל הארבור ל-9/11 או אולי אחריהם, רצח רבין אמור היה להיות ראשון בתודעה הישראלית. אבל ישראל מעדיפה להתגודד סביב מה שקרה לעומת מה שהיה עשוי לקרות אלמלא רבין נרצח.
קל יותר לציבור הישראלי להסכים על נסיבות הטרגדיה של 1973 ולהשתכשך בה מאשר להתמודד עם האפשרות שרבין וערפאת היו מגיעים לפתרון הסכסוך המעכיר את החיים בישראל מאז הקמתה.
קל יותר לציבור הישראלי להסכים על נסיבות הטרגדיה של 1973 ולהשתכשך בה מאשר להתמודד עם האפשרות שרבין וערפאת היו מגיעים לפתרון הסכסוך המעכיר את החיים בישראל מאז הקמתה
בגלל הסחף המסיבי ימינה של מי שרצח רבין נגע בהם לזמן קצר בלבד, נמסה ההתנקשות בכיכר כמו מחסום עורקי שצנתור פותח אותו ומשפר פלאים את איכות החיים. הסתלקותו של רבין הדיחה מההוויה הישראלית תקווה מלאכותית ואיתה כת מאמינים קטנה ועזרה לקדש את הכוח ואת נחת הזרוע.
העובדה שרצח רבין המיט על ישראל אסון לא פחות מאסון יום כיפור כולל בחיי אדם ושיבש לחלוטין את הגדרת הטוב והרע, היא ההופכת את הרצח לעניין מעיק כל כך שנמאס להתמודד אתו.
במובנים רבים מת רבין לבד. מוקף בגרעין קטן של חברים לדרך וחברים אישיים בני גילו. בגלל פער הגילים ואופיו הסגור וביישנותו, לא הצליח רבין להקיף עצמו בחגורת ביטחון הכרחית שבה חברים סופרים, מוזיקאים, אנשי רוח ואקדמיה וכל מי שיכולים היו להעניק לו רוח גבית.
קנדי היה מבוגר מרבין בחמש שנים אבל היה צעיר ממנו בשלושים כנשיא. גילו הקל עליו להיות אטרקטיבי לאנשים צעירים שמבוגרים שאינם מבינים אותם חשודים בעיניהם.
במובנים רבים מת רבין לבד. מוקף בגרעין קטן של חברים לדרך וחברים אישיים בני גילו. בגלל פער הגילים ואופיו הסגור וביישנותו, לא הצליח רבין להקיף עצמו בחגורת ביטחון הכרחית שתעניק לו רוח גבית
בשעה שעם רצח קנדי התמודדו בכתב סופרים מסדר הגודל של נורמן מיילר, דון דלילו, גור וידאל, טרומן קאפוטה, וויליאם סטיירון ואחרים, עמוס עוז, א.ב. יהושע, דוד גרוסמן ומאיר שלו, לא מצאו את רבין ראוי ליותר מדעות בעמודים האדיטוריאליים בעיתונות ונאומים מעטים בטקסי האזכרה הראשונים.
רצח קנדי זעזע את אמריקה עד בהונותיה והוא רובץ עליה עד היום, אך לא הסיט את האומה הגדולה הזאת ממסלולה ולא גרם לה נזק בלתי הפיך. רצח רבין היה רעש אדמה בדרגה גבוהה בסולם ריכטר.
השיח הציבורי ברצח היה ברמת האינטליגנציה המדוללת בהשראת ערוץ 2 ולא התגלגל לתהליך הכרחי של הפקת לקחים והוצאת מסקנות. 18 שנה אחרי רצח רבין לא הצליח השמאל לאגרף את ידו ולהיראות מאיים. אין לו רוב. אין לו חרון קדוש.
רצח קנדי זעזע את אמריקה עד בהונותיה והוא רובץ עליה עד היום. רצח רבין היה רעש אדמה בדרגה גבוהה ולא התגלגל לתהליך הכרחי של הפקת לקחים והוצאת מסקנות
באמריקה יצאו המונים לרחובות, הדיחו נשיא, הפסיקו מלחמה, הלכו מכות, השליכו אבנים, הוכו באלות ונורו למוות. השלאגר הרביני הגדול בישראל 2013 הוא מה שאמר לפני שלושים שנה כאשר כינה את המהגרים "נפולת של נמושות". זה קורה כאשר עם נרדם על ההגה ויורד לשוליים.
פורסם לראשונה ב"מעריב", 2013
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו