להחלטתו של שופט בית המשפט המחוזי בלוד עמית מיכלס מאמש (שלישי) בעניין הארכת ההגבלות על יונתן אוריך, החשוד בפרשת "קטאר־גייט", יש גיבור לא צפוי: שופט השלום מנחם מזרחי.

מיכלס לא הסתפק בהפיכת החלטתו של מזרחי מיום חמישי האחרון לבטל את ההגבלות החלות על אוריך ולאפשר לו לחזור לעבוד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, אלא הוסיף ביקורת חריפה על כל היבט אפשרי בעבודתו של מזרחי.

אין זו הפעם הראשונה, גם לא השנייה, שבה החלטותיו של נשיא בית משפט השלום בראשון לציון הנוגעים למעצרים והגבלות על חשודים בפרשת "קטאר־גייט" מתהפכות בערכאות גבוהות יותר, ואף אצל השופט מכליס עצמו. עם זאת, בסבב הנוכחי נראה ששני הצדדים לעימות השיפוטי הזה הופכים יותר ויותר אגרסיביים.

החשש הוא שמה שמתגלה כאן, בתווך שבין השופטים מיכלס ומזרחי, משקף ליקוי עמוק יותר בטיפול השיפוטי שמקבל התיק בפרשת "קטאר־גייט" עד עתה

במצב נורמלי, שופטים מחויבים בחובת כיבוד הדדית, גם כאשר הם חלוקים בעמדותיהם וגם כאשר ערעורים על החלטות שיפוטיות מתקבלים במלואם. החשש הוא שמה שמתגלה כאן, בתווך שבין מיכלס למזרחי, משקף ליקוי עמוק יותר בטיפול השיפוטי שמקבל התיק הזה עד עתה.

לגופה של החלטה, הצדק כמובן עם בית המשפט המחוזי. לא הייתה כל הצדקה לקביעותיו של השופט מזרחי בדבר חסר ראייתי ביחס לסטטוס של אוריך כ"עובד ציבור", שיובילו להחלטה בדבר ביטול ההגבלות המוטלות עליו ליצור קשר עם נתניהו, לשוב לעבוד בלשכת ראש הממשלה ולצאת מגבולות ישראל.

הניתוח המשפטי שהנחה את בית משפט השלום היה שגוי, ודינו היה להתבטל, במחוזי או בעליון, אם היה צורך בכך.

שופט בית המשפט המחוזי מרכז־לוד עמית מיכלס (צילום: הרשות השופטת)

אך החלטתו של השופט מיכלס לא הסתפקה בכך, וכללה ביקורת ישירה לא רק על תוצרי עבודתו של השופט מזרחי, אלא עליו עצמו.

ראשית, מיכלס מזכיר כי ההליך אינו מצוי בשלב המשפט הפלילי, אלא בשלב החקירה. העיסוק השיפוטי בשלב הנוכחי בשאלות של מעצרים, צווים במסגרת החקירה והטלת הגבלות על חשודים, איננו המקום לבירור מעמיק של שאלות משפטיות. השאלה אם אוריך הוא "עובד ציבור" לצורך עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים, היא בעיקרה שאלה משפטית ולא ראייתית.

לבית משפט מחוזי יש כוח מנחה כלפי הערכאה שמתחתיה. מיכלס מזכיר שכבר כתב בהחלטתו מחודש מאי שהשלב הנוכחי איננו מתאים להכרעה בשאלות משפטיות, אך מזרחי בחר להתעלם מכך. כעת מחדד מיכלס כי על בית משפט השלום להימנע מלקיים בירור משפטי יסודי של הנושא לפני שטיעוני שני הצדדים נשמעו במלואם, ובפרט עמדתה של הפרקליטות.

לבית משפט מחוזי יש כוח מנחה כלפי הערכאה שמתחתיה. מיכלס מזכיר שכבר כתב בהחלטתו מחודש מאי שהשלב הנוכחי איננו מתאים להכרעה בשאלות משפטיות, אך מזרחי בחר להתעלם מכך

שנית, אף אם יש תוחלת לדיון ראייתי בשאלת מעמדו של אוריך כעובד ציבור, מיכלס מציין כי המשטרה דווקא אספה ראיות גם בהקשר זה, למשל בהקשר של מידת השפעתו של אוריך בנושאים מדיניים.

הדבר מלמד כי התבססות נשענת על המבחן המהותי ביחס לתפקודו של אוריך כעובד מדינה בפועל, בלי קשר לעובדה שלא קיבל שכר מקופת המדינה אלא מקופת מפלגת הליכוד (וכן, בעקיפין, גם מממשלת קטאר).

נשיא בית משפט השלום ראשון לציון מנחם מזרחי (צילום: הרשות השופטת)

שלישית, מיכלס מצביע על חולשת הניתוח שערך מזרחי ביחס למשקל עדותו של נתניהו עצמו בסוגיית היותו של אוריך עובד ציבור. המסקנה הנכונה היא שעדותו של נתניהו דווקא מחזקת את ראיות התביעה, אף שהוא מביע את עמדתו שאוריך אינו עובד מדינה, ולכן הוא רשאי להיקשר בקשר עסקי עם כל גורם שיחפוץ.

לדידו של מיכלס, העובדה המרכזית המזדקרת מעדותו של נתניהו היא שאוריך הסתיר ממנו את קשריו עם קטאר. "ישאל השואל – אם בפעולות לגיטימיות עסקינן – מדוע הוסתרו אלו מפניו?" שאלה במקומה.

החלטתו של השופט מזרחי הייתה שגויה מקצועית ומשפטית לכל אורכה, וטוב שהתהפכה בערעור. אך אין כל סיבה להטיל בו דופי אישי. לשופטים מותר לטעות, וזו הסיבה לקיומן של ערכאות ערעור

רביעית – וזוהי נקודת הביקורת החריפה ביותר של שופט המחוזי על שופט השלום – הוא מותח ביקורת על מנהגו של מזרחי לצטט בחופשיות מתוך חומרי החקירה המועברים לעיונו, אף שאלה אינם חומרים פומביים בשלב החקירה.

"באופן מכוון נמנעתי מלחשוף במסגרת החלטתי זו פרטים וציטוטים נוספים מתוך תיק החקירה", כתב מיכלס, "מעבר לאלו שאוזכרו באופן נרחב למדיי, שלא לומר חסר תקדים, בהחלטת בית משפט קמא, וזאת לאור החשש המובנה בהחלטות מסוג זה שמא פירוט היתר יפגע בחקירה שעודנה מתנהלת".

החשוד בפרשת "קטאר־גייט" יונתן אוריך בדיון בהארכת מעצרו, 19 באוגוסט 2025 (צילום: יונתן שאול/פלאש90)

ביקורת זו, על התנהלותו הלא שגרתית של השופט מזרחי בהקשר זה, מצטרפת לאפיזודה לא שגרתית שאירעה בדיון בבית משפט השלום בשבוע שעבר, כאשר נציג המשטרה סירב באופן חריג לבקשת השופט להותיר אצלו את חומר החקירה החסוי שהוגש לו בעת כתיבת החלטתו.

רק בהמשך, כאשר הבין כי סירוב שכזה יוביל לדחייה אוטומטית של הבקשה להארכת ההגבלות על אוריך, התרצה נציג המשטרה. ביקורתו של מיכלס בעניין זה מאירה באור חדש את עצם בקשתו של השופט מזרחי, ומעוררת תהייה בנוגע ליד הקלה שהוא נוקט בחשיפת חומרי חקירה.

נראה כי התגבשה אצל השופט מזרחי דעה קדומה ביחס לעצם ההצדקה לקיומה של החקירה. לפיכך, מוטב לשופט לשקול שמא מוטב שיפסול עצמו מהמשך טיפול בגלגוליה של פרשה זו

החלטתו של השופט מזרחי הייתה שגויה מקצועית ומשפטית לכל אורכה, וטוב שהתהפכה בערעור. אך אין כל סיבה להטיל בו דופי אישי. לשופטים מותר לטעות, וזו הסיבה לקיומן של ערכאות ערעור.

עם זאת, נוכח ריבוי המקרים בפרשת "קטאר־גייט" שבהם מזרחי מקבל החלטות שאינן עומדות במבחן הביקורת, נראה כי התגבשה אצלו דעה קדומה ביחס לעצם ההצדקה לקיומה של החקירה. לפיכך, ומבלי שיהיו בכך כתם מקצועי או נטילת אשמה, מוטב לשופט מזרחי לשקול שמא מוטב שיפסול עצמו מהמשך טיפול בגלגוליה של פרשה זו.