כצפוי, קטאר וחמאס ממשיכים להתל בעולם

השבוע המשיך חמאס להתגרות בישראל ולבחון את גבולותיה: חוליות מחבלים ירו על חיילים ברפיח והרגו את אפי פלדבאום ז"ל, בעוד שמחבלים אחרים החזירו לישראל את מה שנותר מגופה של חטוף שכבר הוחזר ארצה ונקבר. חמאס, שמושך זמן ומתעלל במשפחות של חטופים, מתנהל כמצופה ממנו – ארגון טרור אכזרי שלא בוחל באמצעים. אין כאן הפתעות.

גם בסוגיית הפירוז מנהיגיו ממשיכים לתת תשובות מתחמקות ומציעים "לפתור את הסוגיה של נשק ההתנגדות ברמה הכלל פלסטינית". קטאר מצידה ממשיכה להתחזות למתווך הוגן, וטוענת שהיא "לוחצת על חמאס" שיניח את נשקו. מוחמד נזאל, אחד מראשי החמאס בחו"ל, הכחיש את הטענה הזו.

אין חדש תחת השמש: חמאס מתנהג כמו חמאס, וקטאר ממשיכה בריקוד הפוליטי שלה, מנסה לרצות את נשיא ארה"ב ובמקביל לשמר את הקליינט הפלסטיני שלה – חמאס.

צה"ל הפציץ השבוע מטרות רבות בעזה בתגובה להפרות של חמאס. אין ספק שזה לא יזיז את חמאס ממקומו ולא יכריח אותו לוותר על נשקו ולמלא את חלקו בהסכם

צה"ל הפציץ השבוע מטרות רבות בעזה בתגובה להפרות של חמאס. אין ספק שזה לא יזיז את חמאס ממקומו ולא יכריח אותו לוותר על נשקו ולמלא את חלקו בהסכם של דונלד טראמפ.

המחנה של האסלאם הפוליטי – קטאר, טורקיה וחמאס – מרגיש כרגע שידו על העליונה: אין בעזה שלטון חדש, אין כוח רב־לאומי חדש, ולא ברור מתי יהיה כזה. חמאס מרשה לעצמו את ההתנהגות הזאת כי גם מנהיגיו קוראים את החדשות ומבינים שלאמריקאים אין בשלב הזה תוכנית סדורה, ושאלו נשענים על הבטחות של הקטארים והטורקים ועל פנטזיות שלא ברור אם יתממשו.

אוגדה 99 בפעילות בצפון רצועת עזה, אוקטובר 2025 (צילום: דובר צה"ל)

במקום לנווט את הספינה הישראלית לחוף מבטחים – ליזום, להציע ולהשתמש בכל הכלים הדיפלומטיים כדי לסמן לאמריקאים שהמצב הנוכחי מסוכן מאוד, בעיקר משום שיש סיכוי שהוא יתקבע וישראל תכנס למלחמת התשה נצחית – ממשלת ישראל הייתה עסוקה השבוע בכל דבר אחר: ניסיון לקדם את חוק הפטור מגיוס לחרדים, מתקפות על היועצת המשפטית לממשלה, מאבקי כוח על סיורי תלמידים בירושלים וניסיון לשחרר מבתי הכלא מחבלים יהודים.

המצב בשטחים הפלסטיניים ממשיך להיות נפיץ, הן בעזה והן בגדה המערבית, שם פלגים של נערי הגבעות שורפים, פוגעים ופוצעים את הפלסטינים ואת פעילי השלום שמסייעים להם, בניסיון לגרש את התושבים או להצית אינתיפאדה – מה שיבוא קודם.

במקום לנווט את הספינה הישראלית לחוף מבטחים – ליזום, להציע ולהשתמש בכל הכלים הדיפלומטיים כדי לסמן לאמריקאים שהמצב הנוכחי מסוכן מאוד, ממשלת ישראל הייתה עסוקה השבוע בכל דבר אחר

הצבא הלבנוני החל בפירוז חזבאללה, אך ההכרעה רחוקה

כמעט שנה חלפה מאז הפסקת האש בלבנון, שנכנסה לתוקף לאחר שצה"ל חיסל את צמרת חזבאללה ופגע באלפי פעילים של הארגון במהלך "מבצע הביפרים".

סוכנות הידיעות "רויטרס" דיווחה השבוע על התקדמות צנועה בסוגיית פירוז החימוש של חזבאללה: הצבא הלבנוני פועל בעיקר מדרום לנהר הליטני, ועל פי הדיווחים הוא מפוצץ כעת כל כך הרבה מחסני נשק – עד שהוא נזקק לחידוש מלאי התחמושת שלו.

יחד עם זאת, הצבא עדיין נמנע מלפעול באזורים המרכזיים יותר, שבהם מרוכז רוב הנשק של חזבאללה, מחשש להתנגשות חזיתית עם הארגון השיעי.

תומכי חזבאללה מניפים את דגלי הארגון במהלך ציון יום השנה הראשון לחיסול חסן נסראללה, חוף ביירות, 25 בספטמבר 2025. (צילום: Anwar AMRO / AFP)

על פי "רויטרס", הצבא הלבנוני מפרק מנשקו את חזבאללה באופן פעיל בדרום לבנון, בניסיון לעמוד בלוח הזמנים שנקבע בהסכם הפסקת האש עם ישראל משנת 2024. לפי ההסכם, תהליך הפירוז אמור להסתיים עד סוף 2025 – יעד שלפי שעה נראה בלתי אפשרי. נכון לעכשיו, הכוחות הלבנוניים אוטמים את מחסני הנשק שאותרו, וממתינים לאספקת חומרי נפץ ותחמושת מארה"ב.

וושינגטון תומכת מאוד בתהליך ומפעילה לחץ על ביירות כדי לזרזו. לאחרונה אישרה ארה"ב סיוע צבאי לצבא לבנון בהיקף של 192 מיליון דולר, אך נכון לעכשיו מציינים שליחים אמריקאים כי הפירוז מתנהל בעיקר בדרום המדינה.

חזבאללה, לפי הדיווחים, אינו מתנגד לפעולות הצבא בדרום, אך מתעקש שתהליך דומה באזורים אחרים – שבהם נמצא הארסנל המרכזי שלו – יתקיים רק במסגרת הסכמות פוליטיות. לפי שעה, אין סיכוי ממשי להשגתן

חזבאללה, כך לפי הדיווחים, אינו מתנגד לפעולות הצבא בדרום, אך מתעקש שתהליך דומה באזורים אחרים – שבהם נמצא הארסנל המרכזי שלו – יתקיים רק במסגרת הסכמות פוליטיות. לפי שעה, אין סיכוי ממשי להשגתן. הצבא הלבנוני נמנע מלפעול באזורים אלה, מחשש להתנגשות אלימה ולחידוש מלחמת האזרחים – תרחיש שנותר סביר למדי.

ערב הסעודית מעמיקה את השפעתה בסוריה

נשיא סוריה, אחמד א־שרע, ביקר השבוע בריאד, שם השתתף בוועידת המשקיעים הסעודית – אירוע נוצץ ובעל חשיבות עולמית, שמושך מדי שנה עשרות מנהיגים מרחבי העולם ומאות משקיעים, קרנות ואנשי עסקים בכירים.

הביקור לווה בשתי התפתחויות משמעותיות, המעידות כי ערב הסעודית ממקמת את עצמה באופן מעשי כשער הפיננסי וההשקעות המרכזי לפתיחתה הכלכלית מחדש של סוריה.

נשיא סוריה אחמד א־שרע מתקבל בברכה על ידי יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, בעוד דונלד טראמפ ג'וניור (מימין) מביט מהצד, ועידת המשקיעים הסעודית בריאד, 29 באוקטובר 2025 (צילום: SAUDI PRESS AGENCY SPA / AFP)

התקשורת הכלכלית בסוריה ובערב הסעודית דיווחה לפני מספר ימים כי הבנק הסורי "Bank Bemo Saudi Fransi" חידש את קשריו הבנקאיים עם מוסדות פיננסיים סעודיים, לאחר כמעט 15 שנות הקפאה. מדובר בבנק פרטי, שהיה הראשון מסוגו בסוריה כשנפתח לפני כ־21 שנים.

בגיבוי משרד ההשקעות הסעודי, השלים הבנק לאחרונה את ההעברה הרשמית הראשונה מסוריה לערב הסעודית. אף שמדובר בהעברה קטנה, זוהי פריצת דרך משמעותית עבור סוריה, שנותרה במשך שנים מנותקת כמעט לחלוטין מהמערכת הפיננסית הבינלאומית. צעד זה עשוי לאפשר למקבילה הסעודית של הבנק להחליף בהדרגה את המסלולים הבלתי פורמליים, ולהפוך לערוץ רשמי לזרימת סחר והשקעות.

השילוב בין ביקורו של א־שרע בריאד והשתתפותו בוועידת המשקיעים, לבין ההשקה של מנגנונים פיננסיים חדשים, מצביע על כך שערב הסעודית מתעתדת לתפוס מקום מרכזי בתהליך שיקום סוריה

במהלך הוועידה אמר א־שרע כי מאז הפלתו של אסד, סוריה משכה כ־26 מיליארד דולר בהשקעות – חלק ניכר מהן סעודיות. עלות השיקום של סוריה מוערכת כיום בכ־217 מיליארד דולר.

במקביל, ריאד הכריזה על הקמת קרנות השקעה ייעודיות, שמטרתן לתעל הון אזורי ובינלאומי להשקעות בסוריה במסגרת תוכנית חדשה להגנה על השקעות. השילוב בין ביקורו של א־שרע בריאד והשתתפותו בוועידת המשקיעים, לבין ההשקה של מנגנונים פיננסיים חדשים, מצביע על כך שערב הסעודית מתעתדת לתפוס מקום מרכזי בתהליך שיקום סוריה – ועל הדרך, להרחיקה ככל האפשר מהברית הקטארית־טורקית.

נשיא סוריה אחמד א־שרע נואם בוועידת המשקיעים הסעודית בריאד, 29 באוקטובר 2025 (צילום: Rania SANJAR / AFP)

השבוע בתולדות מזה"ת: הסכם השלום בין ישראל לירדן

ב־26 באוקטובר 1994 חתמו ירדן וישראל על הסכם שלום היסטורי בוואדי ערבה, בנוכחות נשיא ארה"ב ביל קלינטון. ההסכם, שנחתם על ידי ראש ממשלת ישראל יצחק רבין והמלך חוסיין, סיים 46 שנות מצב מלחמה רשמי בין שתי המדינות.

הדרך להסכם החלה שנים קודם לכן: מגעים דיפלומטיים חשאיים התנהלו בין ישראל לירדן עוד משנות ה־40, ובמיוחד לאחר מלחמת ששת הימים. עם זאת, ירדן סירבה לנרמל את יחסיה עם ירושלים עד שישראל חתמה על הסכמי אוסלו עם הפלסטינים בספטמבר 1993 – זאת מתוך רצון להימנע מהאשמות בבגידה בעניין הפלסטיני.

ירדן סירבה לנרמל את יחסיה עם ירושלים עד שישראל חתמה על הסכמי אוסלו עם הפלסטינים בספטמבר 1993 – זאת מתוך רצון להימנע מהאשמות בבגידה בעניין הפלסטיני

לאחר אוסלו, החליט המלך חוסיין לנצל את חלון ההזדמנויות שנפתח ולחתום על הסכם שלום עם ישראל. ההסכם כלל הסדרת סוגיות גבול ומים, וכן שיתופי פעולה כלכליים וביטחוניים.

על אף הציפיות הגבוהות, השלום הירדני–ישראלי התברר כ"שלום קר" – רחוק מהחזון החם של חוסיין ורבין. הציבור הירדני לא אימץ את ההסכם בהתלהבות, ויחסי העמים נותרו מתוחים, במיוחד בעקבות אירועים אלימים, הסלמות בסכסוך הישראלי–פלסטיני ומתח חוזר סביב מסגד אל־אקצא.

משבר יחסים חמור נרשם ב־1997 לאחר ניסיון ההתנקשות הכושל של המוסד בחאלד משעל בעמאן, ואחריו באו משברים דיפלומטיים נוספים ואף פיגועי טרור באזור גשר אלנבי.

31 שנים לאחר החתימה, השלום בין ישראל לירדן אולי רחוק מהחזון של חוסיין ורבין, אך גם אם הוא קר – הוא נותר יציב, ומוכיח כי לעיתים שלום קר עדיף על מלחמה חמה.