"אני בוכה על כל בָּלָה (שק ענק) שעולה לי 600 שקל", אמר לי אחד משלושת האחים ממשפחת דראג'מה, בשעה שהתחלתי לגלות סימני ייאוש. הילאל, כמאל ומוחמד מחזיקים עדר פרות בעין אל־חילווה, השוכנת לאורך כביש אלון בצפון בקעת הירדן, מול ההתנחלות משכיות.

ביום שישי האחרון, ב־9:00 בבוקר, נסעתי איתם לשדות החקלאיים בקצה הצפוני של הבקעה, והתחלנו להעמיס קש מעשבים שהתייבשו בשולי מטע גפנים. קשה להפריד את הקש המזין מאדמת השדה ומגזעי הגפנים, שאותם הפרות לא יאכלו אך ייתכן שישמשו להסקה.

אנחנו דוקרים את שכבת הקרקע בקלשונים, ודוחפים בעוצמה כדי להרים כמה שיותר מהקש והגבבה, ולהשליך אותם לעגלה הנגררת. בכל פעם שנדמה שהעגלה כבר עמוסה עד להתפקע, אחד האחים טיפס עליה, דחס את הערימה בדריכות רגליים נמרצות, ופינה מקום לעוד.

הרועים מעין אל־חילווה צריכים להאכיל את הפרות, ובעל המטע הישראלי צריך לנקות את החלקה מן הקש. שני הצדדים מרוויחים. לשם שינוי, באותו יום לא הגיעו צעירים להתנכל לפלסטינים בזמן ההעמסה

יחד איתי הייתה גם רעות שאער, שבשגרת יומה מנהלת את יחידת השטחים באגודה לזכויות האזרח, וכאן הפכה גם לפועלת מן השורה ולפעילת "נוכחות מגינה" עבור פלסטינים הזקוקים לנוכחות של פעילים ישראלים שיגיעו איתם לשטח. מהר מאוד היא הפשילה שרוולים והתחילה להעמיס בעצמה, כך שלא הייתה לי ברירה אלא להצטרף.

"היא שווה מאה אלף בחורות", החמיא לה אחד האחים. החום הכבד לקראת הצוהריים לא הקל על המטלה הסיזיפית, שנראתה כאילו לא תסתיים לעולם.

רועים מעין אל־חילווה אוספים קש משדה בצפון בקעת הירדן. 24 באוקטובר 2025 (צילום: עומר שרביט)

"אולי חלאס?" ניסיתי שוב את מזלי. "כל יום הפרות אוכלות שלוש עגלות מלאות כאלה. שכל אחד יעמיס עוד קצת", ענה מוחמד והתעקש להמשיך. לקראת הצוהריים כבר היינו צלויים ומיוזעים, וסוף־סוף נסענו משם – לא לפני שעצרנו בחלקה אחרת כדי להעמיס עוד קצת קש שהיה שם, שנראה טוב מכדי לוותר עליו.

זה היה סיוט, אך התחלה חיובית לסוף השבוע – כזו המשקפת סוג של דו־קיום חריג בין מתנחלים לפלסטינים באזור הזה: הרועים מעין אל־חילווה צריכים להאכיל את הפרות, ובעל המטע הישראלי צריך לנקות את החלקה מן הקש. שני הצדדים מרוויחים. לשם שינוי, באותו יום לא הגיעו צעירים להתנכל לפלסטינים בזמן ההעמסה, כפי שמוחמד מעיד שקרה כאן לפני כמה ימים.

לפני כשבועיים וחצי יצאו רועים מעין אל־חילווה עם הפרות לשדות פלסטיניים שמדרום למחולה. שלושה מתנחלים רעולי פנים הגיעו מאזור שדמות מחולה, ריססו רועה בגז פלפל והיכו אותו

גז פלפל ומכות

ההתעקשות של הרועה לאסוף מכאן את הקש נובעת מכך שבאזור המגורים שלו ושל העדר בעין אל־חילווה הוא כבר אינו יכול לצאת למרעה. כשחזרנו לשם בצוהריים הוא הפציר בנו ללוות אותו ואת הפרות לשתות מן המעיין שנמצא מעבר לכביש אלון. הוא חושש לצאת לבדו, ויש לו סיבות טובות לכך – שרק מקצתן ניתן לציין כאן.

כך למשל, לפני כשבועיים וחצי, לראשונה מזה זמן, יצאו רועים מעין אל־חילווה עם הפרות לשדות פלסטיניים שמדרום למחולה. שלושה מתנחלים רעולי פנים הגיעו מאזור שדמות מחולה, ריססו את אחד הרועים בגז פלפל והיכו אותו – כנראה במקלות – ולאחר מכן גם גנבו את הטלפון שלו.

איסוף קש משדה בצפון בקעת הירדן. 24 באוקטובר 2025 (צילום: עומר שרביט)

חבריו פינו אותו, ואמבולנס של מד"א הגיע לטפל בו. אחת מחברות "פעילי.ות צפון הבקעה" רצתה לקחת אותו למרפאה בעין אל־בידא, אך חיילים מיחידת הניוד "עקרב" שהגיעו למקום החלו לתחקר את הפצוע. לבסוף הם הרשו לפעילה "לעשות איתו מה שהיא רוצה", אך הודיעו לרועים שאסור לרעות ליד "היישוב היהודי", והמפקדת סימנה את כל האזור שבין מחולה לשדמות מחולה.

הכבשים הוכו למוות

החיילים עצרו רועה נוסף, ובינתיים הגיעו המתנחלים לרועה אחר וגנבו לו את הטלפון. יומן האירועים של "פעילי.ות צפון הבקעה" מציג תקריות כאלה כדבר שבשגרה, עם שיתוף פעולה הדוק בין צעירים מהחוות לבין הרבש"צים של ההתנחלויות הוותיקות והצבא שמגבה אותם. הם מגיעים בטרקטורונים ובג'יפים במטרה להבריח את העדרים ולהגביל את תנועת הרועים.

לעיתים התוקפים מכים במקלות או זורקים אבנים גם על בעלי החיים מהעדרים ועל הכלבים שמלווים אותם. בסוף מרץ הם היכו למוות באלות שתי כבשים וברחו

הם נכנסים לקהילה כדי לפתוח ברזי מים, לחבל בפאנלים סולאריים או במצלמות האבטחה, או להשחית ציוד אחר. אחד התוקפים ששמו חוזר שוב ושוב הוא גלעד עמוסי מחוות טנא ירוק, שכבר הוצא נגדו צו הרחקה מקהילת פארסייה הסמוכה – אך לא משאר הקהילות.

לעיתים התוקפים מכים במקלות או זורקים אבנים גם על בעלי החיים מהעדרים ועל הכלבים שמלווים אותם. בסוף מרץ הם היכו למוות באלות שתי כבשים וברחו. באותה עת נורו למוות שתי כבשים וכלבים מקהילה אחרת. זהות התוקפים אינה ידועה, מלבד העובדה שהמתנחל המכונה "בנצי" נצפה בסמוך לאירוע. הוגשה תלונה למשטרה ויש תמונות של בעלי החיים שנרצחו, אך לא נציג אותן כאן.

עין אל־חילווה, בקעת הירדן. 24 באוקטובר 2025 (צילום: עומר שרביט)

בצד ההתקפות האלימות, המתנחלים מהחוות הסמוכות בונים גדר סביב עין אל־חילווה, כהמשך לתצפית שהקימו על הגבעה מעליה, עם שלט גדול המכוון את הנוסעים בכביש אל "מצפה הדגל" – כאילו אין כאן תושבים פלסטינים כלל. צעירי החוות מקיימים שם מסיבות עם מוזיקה רועשת ותאורה מסנוורת בחגים ומועדים. זהו גם מיקום נוח להשלכת אבנים מטה.

"הכול הלך"

את התקיפות הפיזיות משלים המנהל האזרחי באלימות בירוקרטית, המסתתרת מאחורי חוק שרירותי הנאכף רק כלפי פלסטינים. ב־21 באוגוסט הגיעו כוחות צבא ובולדוזרים לעין אל־חילווה והרסו דיר ואת אחד הבתים שבו מתגוררים אב ושלוש משפחות מהדור השני. הם הרסו את הלול ורמסו תרנגולות ואפרוחים שהיו בו, מבלי לאפשר לבעלי הבית אפילו כמה שעות להוציא את חפציהם.

בבוקר ההריסה בסוף אוגוסט הגיעו מבצעי הצו מוקדם, ולא עניין אותם שהושגה דחייה לביצוע ההריסה. לפני כן נהרסו בתיהם של שתי משפחות נוספות, אחת מהן של אישה עם נכות פיזית החיה לבדה

"הכול הלך", אומר לי אחד הבנים של האב בן ה־60, בזמן שאנחנו יושבים באוהל של משפחה אחרת שאצלה הם מתארחים. בני המשפחה מופיעים במיקום זה כבר בתצלומי אוויר משנות ה־80. בבוקר ההריסה בסוף אוגוסט הגיעו מבצעי הצו מוקדם, ולא עניין אותם שהושגה דחייה לביצוע ההריסה. לפני כן נהרסו בתיהם של שתי משפחות נוספות, אחת מהן של אישה עם נכות פיזית החיה לבדה.

בנוגע להריסת הבית למרות שהושגה דחייה והעלייה על הלול, ממתפ"ש נמסרה התגובה הבאה:

"בתאריך 20.08, ביצעה יחידת הפיקוח פעילות אכיפה כנגד מספר רכיבי בינוי לא חוקיים בעין אל-חילווה שבבקעת הירדן, שנבנו בתוך תחום צו איסור בניה צבאי, ואשר קיים טעם בטחוני לביצוע האכיפה במקום.

יודגש כי בניגוד לנטען לא מתנהל כל הליך משפטי בעניין הבינוי הבלתי חוקי ופעולות הפיקוח לא נעשתה תוך הפרה של צו שיפוטי. יחד עם זאת, לאחר בדיקת פרטי המקרה עלה כי האכיפה בוצעה לאחר שנמסר צו סופי להריסה נגד הבינוי, אך טרם תום הארכה שניצנה למחזיק ליישום הצו עצמאית. האירוע מתוחקר."

בית הרוס בעין אל־חילווה בבקעת הירדן. 24 באוקטובר 2025 (צילום: עומר שרביט)

לא יוצאים מהבית

"הבית שלי לא חוקי? 60 שנה אני פה. למה מגיע מתנחל ועושה פה בית?" אומר אב המשפחה, שבשנים האחרונות צפה כיצד החוות הלא חוקיות סוגרות עליו – אך כלפיהן אף אחד אינו מפעיל צווי הריסה.

"כבר חודש וחצי אנחנו לא יוצאים מהבית, רק פה קרוב. אם הם תופסים אותך מתחילים לשאול 'למה אתה פה ולמה אתה יוצא'. בעזרת השם יבוא שלום על כל העולם, לא צריך מדינה ולא צריך כלום, רק שהפרות תרעינה", אומר הבן. הפעילה הנוכחת מעידה שבעבר היו מלווים אותם "לטרקים של ימים שלמים".

לדברי הפעילה, לכאורה הם אמורים להיות מרוצים, שכן ביום חמישי האחרון פסק בית המשפט העליון כי המועצה האזורית בקעת הירדן פעלה בחוסר סמכות כאשר בסוף 2023 החרימה כ־80 פרות של משפחת דראג'מה בשתי פעימות, בטענה שבעלי החיים משוטטים ולבעליהם אין רישיון רעייה.

הם נדרשו לשלם 50 אלף שקלים עבור 19 הפרות שהוחרמו בפעימה הראשונה, וקיבלו אותן בחזרה. עבור שאר הפרות נדרשו לשלם 143 אלף שקלים, וסירבו – כך שהפרות עדיין מוחזקות בידי המועצה

הם נדרשו לשלם 50 אלף שקלים עבור 19 הפרות שהוחרמו בפעימה הראשונה, וקיבלו אותן בחזרה. עבור שאר הפרות נדרשו לשלם 143 אלף שקלים, וסירבו – כך שהפרות עדיין מוחזקות בידי המועצה. באותה עת הוחרמו מאות כבשים ממשפחה בקהילה אחרת, והן הוחזרו לה לאחר ששילמה 75 אלף שקלים.

"עכשיו צריך לבקש מהם להחזיר את הכסף. יש גם פיצוי על העגלים שלא נולדו ועל החלב של הפרות שנלקחו בכל הזמן הזה. כמה זמן זה ייקח?"

בית הרוס בעין אל־חילווה בצפון בקעת הירדן. 24 באוקטובר 2025 (צילום: עומר שרביט)

"לא רוצה להבטיח לך", עונה לו עו"ד רעות שאער בתשובה לשאלה על החזרת הכסף. היא יודעת שהדבר יצריך תביעה נוספת, ושעורכי הדין של המועצה יגררו את ההליך בבית המשפט במשך שנים. בינתיים, הקהילה הזו נמצאת בסיכון גבוה לעקירה וגירוש – כמו עשרות קהילות אחרות שהמשימה כבר הושלמה לגביהן, לאורך ציר אלון ובגב ההר.

צה"ל: "ערים לחובה להגן על תושבים"

עו"ד שאער פנתה לאלוף פיקוד מרכז אבי בלוט, לראש המנהל האזרחי הישאם אבראהים, למתאם פעולות הממשלה בשטחים רסאן עליאן ולמפקד מחוז ש"י במשטרה ניצב משה פינצ'י, בדרישה למנוע את גירוש התושבים המוגנים מעין אל־חילווה ולהפסיק את הגידור שהמתנחלים בונים סביבם כדי לכלוא אותם במתחם מגוריהם, כאשר גם כך כל כיווני התנועה והמרעה כבר נחסמו בפניהם.

בין הקהילות שגורשו רק באזור הזה מאז תחילת המלחמה ניתן למנות את פארסייה, ח'לת חאדר, נימר דראג'מה, אום ג'מאל, משפחות בעין אל־חילווה, סמרה וחמרה

היא תיארה בפירוט את מסכת ההתקפות הפיזיות שהולכות ומסלימות בתדירות ובעוצמה, בגיבוי, בהעלמת עין ובעמידה מנגד מצד הצבא והמשטרה, ובליווי תמיכה מאסיבית של המנהל האזרחי והמועצה האזורית.

היא דרשה מצה"ל להגן על הקהילה באמצעות צו לסגירת השטח סביב המגורים והרחקת התוקפים האלימים משטח הגדה המערבית והבקעה; מהמנהל האזרחי – לפנות את המאחזים האלימים הסובבים אותה; ומהמשטרה – לנקוט צעדי אכיפה ולמצות את הדין עם העבריינים.

מחסום בדרך לשטח חקלאי של פלסטינים בבקעת הירדן. 24 באוקטובר 2025 (צילום: עומר שרביט)

בין הקהילות שגורשו רק באזור הזה מאז תחילת המלחמה ניתן למנות את פארסייה, ח'לת חאדר, נימר דראג'מה, אום ג'מאל, משפחות בעין אל־חילווה, סמרה וחמרה. הסכנה ברורה ומיידית.

צה"ל השיב בסוף מרץ כי המפקד הצבאי דווקא "רואה בחומרה רבה" את הפגיעה בתושבים וברכוש, ו"ער לחובותיו" בדבר ההגנה על תושבי האזור, ופועל ל"מימוש החובה שלא לעמוד מנגד"; עוד ציין כי חובה זו "מוכרת לכלל הכוחות".

איכשהו, על אף האירועים הרבים – אלוף הפיקוד בלוט אינו נוקט ב"פעולות עיצוביות", כמו עקירת אלפי עצי זית או הטלת עוצר, כפי שעשה באוגוסט האחרון בכפר מוע'ייר

בהתייחסות מפורטת לשלל התקריות האלימות נגד התושבים, השיב הצבא כי אין תיעוד ביומן המבצעים, כי הכוחות שהוזנקו לאירועים "לא זיהו את המתיישבים", שלא נמצא חיכוך בין הצדדים, שלא ניתן להתחקות אחר זהות התוקפים – ועוד שורה של תירוצים, שבדרך נס הצליחו להחמיץ את כל הפשעים והפושעים כאחד.

איכשהו, על אף האירועים הרבים שמתרחשים כאן מדי שבוע – שרבים מהם מתועדים ומציגים בבירור את פניהם של התוקפים – אלוף הפיקוד בלוט אינו נוקט ב"פעולות עיצוביות", כמו עקירת אלפי עצי זית או הטלת עוצר, כפי שעשה באוגוסט האחרון בכפר מוע'ייר. גם המשטרה והשב"כ היו יכולים לאתר את הפורעים בקלות אילו רצו בכך. ואם הם זקוקים לעזרה, אפשר לספק להם את נקודות הציון של המאחזים באזור ולהתחיל משם.

שלט "למצפה הדגל" בכניסה לקהילת עין אל־חילווה. 24 באוקטובר 2025 (צילום: עומר שרביט)

בצבא השיבו עוד כי פינוי המאחזים הוא באחריות משרד הביטחון. אלא ששם יושב השר בצלאל סמוטריץ', שפועל להכשרת מאחזים ולא לפנותם. לבסוף הציע הצבא כי הנפגעים הפלסטינים יפנו למשטרה, אלא שהגשת תלונה מחייבת נסיעה לתחנה במחוז בנימין, מעבר במחסומים ובידוק, וגם זאת רק בשעות שבהן יש חוקר דובר ערבית. ממילא, התלונות רק נערמות במגירות מחוז ש"י.

פוחדים להתלונן

אוזלת היד והעלמת העין של הרשויות ניכרות גם בקהילה אחרת שבה ביקרנו ביום שישי האחרון. אנשי הקהילה סיפרו שוב את הסיפור המוכר על מתנחלים שמגיעים בטרקטורונים, פותחים ברזי מים, מטרידים אותם ומונעים מהם לרעות באדמות פרטיות. "בעבר זה היה רק מתנחלים, ועכשיו זה גם הצבא שאוסר עלינו לצאת – אז אנחנו רק יושבים בבית", אומר אבי המשפחה.

הם חוששים שהגשת תלונה תוביל להחרפת ההתקפות וההתנכלות נגדם, הן מצד המתנחלים והן מצד הצבא. הם מציעים שאולי התלונה תוגש דרך ראש כפר או עיר פלסטינית, ולא ישירות בשמם

הם יושבים מול עו"ד שאער ומסבירים את חששם מכך שהגשת תלונה תוביל להחרפת ההתקפות וההתנכלות נגדם, הן מצד המתנחלים והן מצד הצבא. הם מציעים שאולי התלונה תוגש דרך ראש כפר או עיר פלסטינית, ולא ישירות בשמם. נוסף על כל הצרות, מישהו הציב שער צהוב בכניסה לאדמות הפלחה שלהם, והם אינם יודעים אם – וכיצד – יוכלו לצאת לחרוש אותן בגשם הראשון.

בלתי אפשרי לתאם זאת מראש, שכן איתני הטבע לא יסנכרנו את היורה עם העיתוי שבו יינתן אישור מהצבא, אם בכלל. בסופו של דבר הוחלט שהחאג' המבוגר, הלבוש חליפה מסורתית, יגיש את התלונה. הוא יחתום בטביעת אצבע, בעוד הילדים יכתבו את שמו ואת מספר תעודת הזהות שלו על גבי המסמך.

חיילות ופעילי "נוכחות מגנה" בפארסייה בצפון בקעת הירדן. 24 באוקטובר 2025 (צילום: עומר שרביט)

אחת הקהילות הנמצאות בסכנה הגבוהה ביותר לגירוש שוכנת בצפון־מערב ליישוב חמרה ולמאחז הבת שלו, שם יושב אחד המתנחלים האלימים ומשולחי הרסן ביותר בגדה המערבית – משה שרביט. אפשר היה לחשוב כי הוצאת צו ההרחקה נגדו במרץ האחרון תועיל במשהו, אך בתוך זמן קצר מאוד הוא חזר לסורו. גם הסנקציות הבינלאומיות אינן מזיזות לו.

בספטמבר האחרון פקע הצו, ואין כיום מי שיגן על התושבים שאותם סימן בפאתי חירבת בית חסן כמועמדים לגירוש: זוג הורים ומשפחות שלושת ילדיהם.

הקהילה הזו מצויה בשבר כלכלי חריף לאחר שבליל פורענות קשה במיוחד בסוף אפריל הגיעו מתנחלים, ירו באוויר, שברו מכוניות, הרסו את הטרקטור, ניפצו לוחות סולאריים ומכלי מים, ניפצו חלונות בתים וגנבו את העדר

הקהילה הזו מצויה בשבר כלכלי חריף לאחר שבליל פורענות קשה במיוחד בסוף אפריל הגיעו מתנחלים, ירו באוויר, שברו מכוניות, הרסו את הטרקטור, ניפצו לוחות סולאריים ומכלי מים, ניפצו חלונות בתים וגנבו את העדר. זהות הפורעים אינה ידועה, אך ניתן לשער מאין הגיעו – וניתן גם לחקור.

הבעיה היא שהמשטרה אינה נכנסת לאזור הזה שמעבר למחסום חמרה, ולא עשתה דבר כדי לברר את התלונות. ואם לא די בכך – בקיץ גם הוצתה מיטה שעמדה בחצר, ולמוחרת נשרף גם הדיר, שכבר היה ריק מבעלי חיים.

מתנחלים מהחווה של משה שרביט באזור המגורים של השכנים הפלסטינים (צילום: פעילי.ות צפון הבקעה)

הינה תקציר של אירועים נוספים שבהם מעורב באופן ברור שרביט עצמו: הוא נכנס לבתי המגורים; הכניס את עדרו לתוך הבתים והורה לתושבים להסתלק; ישב בחצר והודיע כי עליהם לעזוב בתוך ימים או שבוע.

כמו כן, ב־9 בספטמבר הוא הגיע בטרקטורון ולקח טלפונים ניידים משני ילדים. באותו ערב הגיע שוב ואמר שלא לקח אותם – תוך שהוא צוחק. שוב ושוב שבר את מצלמות האבטחה, ובפעם האחרונה, לפני כשבוע וחצי, המצלמות המשיכו לצלם בזמן שלקח אותן. בימים שאחרי כן שב למקום ואף לקח את מפתח הבית.

החיילים לא הגנו על הקהילה הזו גם כאשר, ביום שישי שלפני שבועיים, חתכו התוקפים את כבלי החשמל שמגיעים מהפאנלים, שברו מצלמות אבטחה ושפכו סוכר לתוך הטרקטור כדי להשבית אותו

החיילות נקראו לדגל

"קיבלנו תלונה על בנייה בלתי חוקית", הודיעו שתי החיילות והחייל הסדיר שהגיעו לפארסייה אחר הצוהריים. הם הקפידו על חבישת מסכות, כמקובל. בכניסה לקהילה עמד ג'יפ ביטחון של אחד היישובים, שככל הנראה הזעיק את החיילים, והשקיף ממרחק בטוח. מולם עמדה קבוצת ישראלים שבאו לסיור התרשמות, לצד פעילים המלווים את הרועים במשמרות של 24/7.

"המבנה שם למעלה חוקי? חוות טנא ירוק פה ממול? וכל המאחזים סביב? את שואלת את עצמך מה הולך פה?" הטיח בה אחד הפעילים. אחרים הוסיפו שהיא משרתת את האפרטהייד; שתשאל את עצמה כמה הותר לפלסטינים לבנות וכמה ליהודים מאז הכיבוש; שהיא חוליה בשרשרת שמגנה על 'ניקיון האזור' באופן שלא משרת את המדינה ולא אותה; שהיא בורה ושיום אחד תתבייש במעשיה.

משה שרביט פולש למגורים של השכנים הפלסטינים, צפון־מערבית לחמרה. אוקטובר 2025 (צילום: פעילי.ות צפון הבקעה)

היא השיבה שהיא חושבת בעיקר על רוצחי הילדים בעוטף עזה, שהיא אינה בורה, שזה לא ראוי שהם יורדים לפסים כאלה, ושבכלל "זה לא כוחות" כשהם עומדים מולה כל כך הרבה אנשים – וכולם אף מבוגרים ממנה בהרבה. החיילת צדקה: זה אכן לא היה כוחות. וצדקה גם הפעילה שאמרה לה שאת מה שקורה כאן לא מלמדים בבתי הספר, ומסקרים רק בחלק קטן מכלי התקשורת..

איפה הצבא?

איכשהו, החיילות האלה – או מי שמשרת איתן בגדוד תבור שמחזיק כעת את הגזרה – לא הצליחו להגיע למרעה הקיץ של קהילת פארסייה בעין סכות בשבת שעברה.

שלושה–ארבעה נערים הגיעו ברכב, עלו על הטרקטור שבו נסע אחד הרועים, ותקפו אותו באבנים גדולות ובמכות יבשות. הוא החל לברוח מהם תוך כדי צילום, והם ניסו לקחת ממנו את הטלפון

שלושה–ארבעה נערים הגיעו ברכב, עלו על הטרקטור שבו נסע אחד הרועים, ותקפו אותו באבנים גדולות ובמכות יבשות. הוא החל לברוח מהם תוך כדי צילום, והם ניסו לקחת ממנו את הטלפון. אחד התוקפים מתועד ונראה בבירור בסרטון.

החיילים לא הגנו על הקהילה הזו גם כאשר, ביום שישי שלפני שבועיים, חתכו התוקפים את כבלי החשמל שמגיעים מהפאנלים, שברו מצלמות אבטחה ושפכו סוכר לתוך הטרקטור כדי להשבית אותו. גם החבלה במכל המים לא סוכלה. הרועה הדומיננטי כאן מסומן בידי המתנחלים; הוא מזהה את אלה שתקפו אותו ויודע מאיזה יישוב הגיעו. הוא הגיש תלונה במשטרה – אולי צו הרחקה יעזור.

תקיפה של רועה בעין סכות בבקעת הירדן. אוקטובר 2025

בעבר הם שברו לו את היד וניפצו את שמשת המכונית שלו, ועוד ועוד. הוא חושק שפתיים רוב הזמן ומסתפק באמירה ש"הם ממש מסוכנים". במקום להגן עליו מפני הטרור שמסכן אותו ואת כל הקהילה, ולפחות להרחיק את המתנחלים מהמאחזים האלימים שסביבו, הצבא שולח חיילות לשאול על יריעת ברזנט שאולי תשמש מחסה מהשמש לעדר שיחזור לקהילה ממרעה הקיץ.

כל הדרכים חסומות

בדרך הביתה אחר־הצוהריים ביום שישי נסענו חזרה למרכז. לאורך הכביש אפשר היה לראות שמישהו דאג להשחיר את הכיתוב בערבית על שלטי הדרכים. מגן דוד ודגלי ישראל הופיעו בכל מקום, לצד שלטים של חברות מסחריות המציעות שיווק של בתים פרטיים ועגלות קפה. פלסטינים וישראלים עוצרים יחד באחת התצפיות, שבה ספסל ומגן דוד ענק, ומתבוננים אל הבקעה ואל הרי גלעד.

לאורך הכביש אפשר היה לראות שמישהו דאג להשחיר את הכיתוב בערבית על שלטי הדרכים. מגן דוד ודגלי ישראל הופיעו בכל מקום, לצד שלטים של חברות מסחריות המציעות שיווק של בתים פרטיים ועגלות קפה

"האזור הזה דליל באנשים, והמתנחלים שמו עליו עין כי ידעו שהוא יהיה אסטרטגי אם אי פעם תהיה כוונה להקים מדינה פלסטינית – שלא יכולה להיות מדינה בלי גבולות חוץ, פרט לגבול עם ישראל", אומרת עו"ד שאער.

בחסות ההתקפות האלימות בשאר רחבי הגדה, במיוחד בעונת המסיק ובכלל, קשה להפנות את תשומת הלב לטרור שמופנה כלפי התושבים כאן – והופך למפחיד יותר ויותר. הם חסרי הגנה, חלקם פוחדים להתלונן, וכאמור, בצבא ובמערכת האכיפה לא נוקפים אצבע כדי לשנות את המציאות. נראה שכל הדרכים חסומות, והגירושים הבאים בדרך.

מגן דוד ודגל בכניסה לקהילת רועים פלסטינית בבקעת הירדן. 25 באוקטובר 2025 (צילום: עומר שרביט)

אולי משום שבשבוע האחרון התקבל פסק דין אוהד בנוגע להחרמת העדר בחוסר סמכות, ובעוד יום לפני כן המשיכה לנהל עתירה נגד ריבוי המחסומים החדשים בגדה – שאער משדרת סוג של נחישות ואופטימיות.

"אין ברירה אלא לשחק את המשחק של 'הלכנו, הגשנו תלונה במשטרה, היינו בסדר, עשינו הכול לפי הפרוצדורה. עכשיו – למה אתם לא עושים כלום?' ברור שהמשטרה יודעת לחקור כשהיא רוצה, ולבוא לדפוק לאנשים בדלת, להוציא מהם את המידע ולאסוף ראיות".

"נתעד כל שיחה למשטרה, נאבד יום כדי לנסוע לתחנה. אנחנו חיים על פרומיל של אחוז לסיכוי לעשות משהו. אולי נפסיד, אבל לפחות שייקחו אותנו צורחים ובועטים – ולא בשקט"

"אבל אחרי שרואים עוד ועוד דיונים בבתי המשפט שמעבירים את הכדור אלינו, ותשובות כמו 'איך המשטרה תחקור אם הנפגע לא מתלונן' וכל העמדת הפנים הזו – אז אנחנו עדיין משחקים את המשחק: נתעד כל שיחה למשטרה, נאבד יום כדי לנסוע לתחנה. אנחנו חיים על פרומיל של אחוז לסיכוי לעשות משהו. אולי נפסיד, אבל לפחות שייקחו אותנו צורחים ובועטים – ולא בשקט".

תגובות

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה"ל רואה בחומרה רבה פגיעה בתושבים וברכושם בגזרת יהודה ושומרון, בין אם היא נעשית על ידי ישראלים או פלסטינים.
הטענה כי צה"ל מזניח אוכלוסייה כזו או אחרת היא שגויה ומשוללת כל יסוד.

"צה"ל פועל לממש את חובתו להגן על תושבי האזור ועל הסדר הציבורי ובין היתר לטפל באירועים של הפרת החוק והסדר, זאת בהתאם לאמצעים ולמשאבים העומדים לרשותו ובהתאם להערכת המצב השוטפת.

"במקרים של סכסוך או חיכוך בין תושבים פלסטיניים ומתיישבים ישראלים בהם מתקבל דיווח בזמן אמת, כוחות צה"ל מגיבים באופן מיידי ומגיעים כדי לייצר סדר ולאכוף בהתאם לחוק. במידת הצורך צה"ל מגיב עם מענה מבצעי ראשוני, עד להמשך הטיפול על ידי משטרת ישראל."