"תחקיר התחקירים" על 7 באוקטובר שפורסם השבוע על ידי הוועדה בראשות אלוף במילואים סמי תורג'מן תפס כותרות בעקבות שתי אמירות שנשמעו סביבו: הראשונה של תורג'מן עצמו, שאמר כי לא ייתכן שאירוע בסדר גודל כזה יעבור ללא מסקנות אישיות; והשנייה של הרמטכ"ל אייל זמיר, שקרא להקמת ועדת חקירה – מבלי לומר את המילה "ממלכתית".
אלא שצלילה אל הדוח עצמו מגלה תובנות חדשות של הוועדה לגבי השאלה איך זה קרה לנו: מה גרם לעיוורון המערכתי של מערכת הביטחון, שהתעוררה למציאות שבה אוגדה של צה"ל מוכרעת בתוך שעות, ומדינת ישראל מאבדת למשך כמה ימים חבל ארץ.
לא בכדי המליצה ועדת תורג'מן לרמטכ"ל לתחקר בנפרד את דרך הטיפול בתוכנית חמאס לפשיטה על הנגב המערבי, המוכרת בשם הקוד "חומות יריחו". בעיני הוועדה, כאן טמון הסימפטום שהוביל לקונספציה שבה הייתה שבויה ישראל לאורך שש שנים.
הידיעה הראשונית על "חומות יריחו" התקבלה ב־2018 וקוטלגה כתוכנית עתידית, לא כאיום ממשי. ב־2019, כאשר צה"ל משנה את הגדרת חמאס מארגון טרור ל"צבא טרור", עדיין אין שום שינוי בפיתוח מענה מתאים
למעשה, ועדת תורג'מן מצביעה על תחילת הכשל המודיעיני שלוש שנים מוקדם יותר מהטענות הרשמיות באגף המודיעין. בתחקיר אמ"ן שהוצג ביולי האחרון הצביעו המתחקרים על מבצע "שומר חומות" ב־2021 כנקודה שבה החל להיפתח הפער המודיעיני.
בישראל התרשמו בסוף המבצע כי חמאס נפגע קשה ביכולותיו הצבאיות, בעיקר עקב מה שבצה"ל תיארו כפגיעה משמעותית ב"מטרו" – מערכת המנהרות שחצתה את הרצועה. התפיסה במערכת הביטחון הייתה שהארגון מורתע, אינו מעוניין בעימות ומתמקד בשיקום, בעיקר באמצעות המימון הקטארי.
![הרמטכ"ל רב־אלוף אייל זמיר ואלוף (מיל') סמי תורג'מן הציגו את דוח בדיקת תחקירי הטבח, 9 בנובמבר 2025 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/11/photo_5801016708586736583_y-1024x640.jpg "הרמטכ"ל רב־אלוף אייל זמיר ואלוף (מיל') סמי תורג'מן הציגו את דוח בדיקת תחקירי הטבח, 9 בנובמבר 2025 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)")
אלא שמבחינת חמאס, המצב היה הפוך: מערכת המנהרות כלל לא נפגעה קשות, והיכולות הצבאיות נותרו גבוהות. תחקיר אמ"ן טוען כי על בסיס הפער הזה החליטו יחיא סנוואר ומוחמד דף לצאת למבצע הונאה ולהמשיך לשפר ולחדד את תוכנית הפלישה לישראל. במבחן התוצאה – זה הצליח.
תורג'מן טוען כי הפער למעשה נפתח כבר עם ההתייחסות הראשונה, ב־2018, לתוכנית "חומות יריחו". "זו ידיעה מטלטלת", הגדיר אותה במהלך העבודה על התחקיר – ידיעה שלטענתו, אילו הייתה מטופלת בחומרה הנדרשת, הייתה מקרינה על כל ההתייחסות הישראלית לחמאס.
החיבור המתבקש, לטענת תורג'מן, בין "חומות יריחו" לבין ההכרזה על איום צבאי ממשי מצד חמאס – היה יוצר מציאות אחרת לחלוטין. במקרה כזה תוכנית האיסוף המודיעינית הייתה משתנה מן היסוד
תיאור התפתחות הקונספציה שמציג התחקיר ליניארי: הידיעה הראשונית על "חומות יריחו" התקבלה ב־2018 וקוטלגה כתוכנית עתידית, לא כאיום ממשי. ב־2019, כאשר צה"ל משנה את הגדרת חמאס מארגון טרור ל"צבא טרור", עדיין אין שום שינוי בפיתוח מענה מתאים.
החיבור המתבקש, לטענת תורג'מן, בין "חומות יריחו" לבין ההכרזה על איום צבאי ממשי מצד חמאס – היה יוצר מציאות אחרת לחלוטין. במקרה כזה תוכנית האיסוף המודיעינית הייתה משתנה מן היסוד, המענה המבצעי היה נבנה בהתאם לחומרת האיום, ובשורה התחתונה – התפיסה כלפי חמאס הייתה דומה יותר לזו שניתנה לחזית הצפונית.
תורג'מן לא מסתפק באמירה כללית לגבי הקונספציה. הוא מביא גם דוגמאות: הגידול המתמיד בהכשרת כוחות הפשיטה המיוחדים, הנוחבה; האימונים הייעודיים שלהם עם כוחות הנדסה לפריצת המכשול; ולבסוף תרגילים משולבים של נוחבה, הנדסה וארטילריה. בהמשך הגיע גם השילוב עם רחפנים שיועדו לשתק את מערכת המצלמות לאורך הגדר – תרחיש שלצערנו התממש במלואו.
כל המידע הזה היה בידי צה"ל, אך בשל ההנחה שחמאס מורתע – אף אחד לא חיבר אותו ל"חומות יריחו" כבר ב־2018 ואחר כך ב־2022. "פעמיים הפילו את המקל", הוא כינה זאת בדיונים סגורים. לא בכדי תורג'מן מתמקד בנגדת מ־8200 שהתריעה לאורך שנתיים, וביתר שאת לקראת 7 באוקטובר על הבשלות המבצעית של התוכנית.
זה מזכיר מאוד את מלחמת יום כיפור – אבל לדעת תורג'מן חמור יותר. אז הייתה פרשנות מוטעית לעובדות בנקודת זמן מוגבלת; ואילו ב"חומות יריחו" היה עיוורון מתמשך
בפורומים סגורים נמתחה ביקורת קשה על פיקוד הדרום, שכינה את האזהרות האלה "וואסח" – מלשון רצון לעשות רושם. על ההתרעה האחרונה של הנגדת, שהועברה בספטמבר 2023 – חודש לפני המתקפה – ענו באוגדת עזה: "נדון בזה אחרי החגים".
כאמור, הוועדה ממליצה לערוך תחקיר נפרד ונוקב לגבי "חומות יריחו". לא רק כדי להבין היכן צה"ל טעה, אלא בעיקר כדי להבין איך הוא לא יטעה שוב בפענוח סימנים מקדימים.
![פעילות כוחות צה"ל בעיר עזה, ספטמבר 2025 (צילום: דובר צה](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/09/5962936674994473284-1024x640.jpg "פעילות כוחות צה"ל בעיר עזה, ספטמבר 2025 (צילום: דובר צה")
זה מזכיר מאוד את מלחמת יום כיפור – אבל לדעת תורג'מן חמור הרבה יותר. אז הייתה פרשנות מוטעית לעובדות בנקודת זמן מוגבלת, האם מדובר במלחמה או בתרגיל של מצרים וסוריה; ואילו ב"חומות יריחו" היה עיוורון מתמשך.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנולדעתי הלא-מלומדת, המחדל המודיעיני הוא לא האישיו כאן. מודיעין זה נושא חמקמק. אתה לעולם לא יודע הכל, ותמיד ייתכן שפספסת משהו. גם חוסר המוכנות בכוחות ובציוד זה נושא שחשוב שייחקר, אבל זה לא ממש האישיו כאן. הבעיה האמיתית, לדעתי, היא מחסור בתכנית חירום צבאית – כולל אימונים חוזרים – למקרה של התקפה כוללת. תמיד צריך להניח שיפתיעו אותך. ואז מה אתה עושה?
נגלוש רגע למחוזות הפנטזיה, ונניח שחצי שעה לפני ההתקפה הייתה מגיעה ידיעת זהב למאו"ג עזה. בעוד חצי שעה מסתערים עליך אלפי נוחבות. חצי שעה בלבד. אין זמן להביא את החיילים שיצאו הביתה. אין זמן לגיוס מילואים. אין זמן להזניק תותחנים מצאלים או טנקים מרמת הגולן. אתה נלחם רק עם מה שיש לך. כל החיילים מועפים מהמיטות בבעיטה. כל הטנקים עולים לעמדות. כל כיתות הכוננות מקבלות הקפצה דחופה. כל הסיורים בנקודות שולטות. כל החפ"קים בשטח. כולם מחכים עם אצבע על ההדק. ואז חמאס פולש. כמה מאות לוחמים מול אלפי טרוריסטים, שמאחוריהם עוד המוני תתי-אנוש אנסים ורוצחים. האם זה היה מספיק כדי לעצור את המתקפה?
אני חושב שהתשובה חיובית. לנוחבות לא היה סיכוי מולנו. החיילים שלנו הרבה יותר טובים בכל פרמטר. הציוד יותר טוב, האימון הרבה יותר טוב, רוח הלחימה טובה יותר. הם היו מעכבים את האויב כמה שעות, ואז חיל האויר היה מגיע. הטנקים היו מגיעים. היו מורידים כוחות לדרום, וגם כמובן מגייסים מילואים במקביל. ולכן הבעיה האמיתית היא שלא הייתה תכנית כזו. לא היו אימונים ברורים למקרה כזה. לא הייתה יכולת להכריז: "אנחנו במלחמה!". כאשר מייד באותה רגע נדרך מנגנון משומן היטב, שגורם לכל הטנקים לעלות לעמדות, לכל החיילים לעוף מהמיטות, לכיתות הכוננות האזרחיות לקבל מסר חירום, ולהודעה דחופה לגיוס מילואים.
תפקידו האמיתי של חייל הוא להיות מוכן למלחמה. מפקד שאין לו תכנית חירום למקרה של מלחמה פתאומית, הוא מועל בתפקידו. לדעתי זה הדבר החשוב שצריך לחקור באותו יום ארור.