שלשום, בהתבטאות שנראית לכאורה שגרתית, אמר דובר הוועדה לאנרגיה אטומית של איראן, בהרוז קאמאבלדי, כי סידורי הפיקוח בין הסוכנות לאנרגיה אטומית של האו"ם לאיראן "אינם מתאימים לתנאי מלחמה, ומאחר שהמתקנים הללו הותקפו, הם חייבים בחינה מחדש כדי שיותאמו לצרכי הביטחון הלאומי של איראן".

מה שמדאיג בדברים הללו אינו עצם ההתנגדות לפיקוח בינלאומי על מתקני הגרעין, אלא הקישור הישיר לאמנה לאי־הפצת נשק גרעיני – NPT. איראן עדיין חתומה על האמנה, המחייבת פיקוח בינלאומי הדוק, אך ממשיכה לרמוז כי היא שוקלת את פרישתה.

בדיון האחרון שנערך במועצת הנגידים של סבא"א באמצע החודש שעבר – הגוף שבו מתקבלות ההחלטות לגבי הפרות של האמנה – טען המזכ"ל רפאל גרוסי כי הוא מתרשם שאיראן תישאר מחויבת לאמנה, ולכן יש להמשיך בניסיונות לחדש את המשא ומתן.

הוויכוח הפנימי באיראן לגבי המשא והמתן עם המערב נמשך ביתר שאת, כאשר המחנה הרפורמיסטי מנסה לרכך את הקו הלעומתי שבו דבק המנהיג העליון מאז הוכרזה הפסקת האש עם ישראל

במילים אחרות, גרוסי ביקש לרכך את המהלך שהיה על הפרק מבחינת מועצת הנגידים: העברת הסוגיה האיראנית לדיון במועצת הביטחון של האו"ם, צעד שבסופו עשויים להתקבל צעדי ענישה.

סימה שיין, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי ולשעבר ראש מחלקת המחקר במוסד, פרסמה השבוע מאמר המתמקד בקביעה כי איראן ניצבת בפני צומת החלטה הרת גורל. הדילמה האיראנית, לפי שיין, היא האם להיענות לדרישת המערב לפיקוח מוגבר או להמשיך בנתיב העמימות והסירוב לכניסת פקחים – ובכך להסתכן בתגובה צבאית של ישראל או של ארה"ב, או אפילו שתיהן יחד.

נשיא איראן מסעוד פזשכיאן (שני מימין) מקשיב לראש ארגון האנרגיה האטומית של איראן, מוחמד אסלאמי, במהלך ביקור בתערוכה של הישגי הגרעין של איראן, בטהרן, 9 באפריל 2025 (צילום: Iranian Presidency Office via AP)

הוויכוח הפנימי באיראן לגבי המשא והמתן עם המערב נמשך ביתר שאת, כאשר המחנה הרפורמיסטי מנסה לרכך את הקו הלעומתי שבו דבק המנהיג העליון מאז הוכרזה הפסקת האש עם ישראל, לרבות איומים מצד בכירים במשטר להגיב צבאית.

האיומים הללו מתקשרים לדיווחים שפורסמו בישראל על המאמץ האיראני המואץ לייצור טילים בליסטיים. הטילים הללו מיוצרים בטכנולוגיה מיושנת המבוססת על דלק נוזלי, משום שישראל פגעה ברוב המערבלים הדרושים לייצור דלק מוצק.

איראן עדיין לא הצליחה להתגבר על הפגיעה בכמעט מחצית מהמשגרים הניידים שלה, אף שהיא מנסה לשקם את המערך הזה בקדחתנות

היעד של טהרן הוא לייצר יכולת מכה ראשונה של כ־1,000 טילים, שמטרתה לחדור את מערך ההגנה האווירית הישראלי, שהצליח עד כה להתמודד בהצלחה יחסית עם מתקפות הטילים מאיראן.

על מספר הטילים הבליסטיים שבארסנל האיראני קיים ויכוח במערב; יש הטוענים שהמספר קרוב יותר ל־1,000 ולא ל־2,000 כפי שפורסם. נוסף על כך, איראן עדיין לא הצליחה להתגבר על הפגיעה בכמעט מחצית מהמשגרים הניידים שלה, אף שהיא מנסה לשקם את המערך הזה בקדחתנות.

שיגור רקטה במהלך תרגיל צבאי באיראן, 21 באוגוסט 2025 (צילום: Iranian Army Media Office / AFP)

מי שמביטות על המצב הסטגנטי הזה בדאגה רבה הן מדינות המפרץ. ערב הסעודית הפכה לשחקן מרכזי בניסיונות להפחית את המתח האזורי. על פי דיווחים במפרץ הפרסי, במהלך הפגישה של מוחמד בן סלמאן עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בחודש שעבר בוושינגטון, ניסה יורש העצר הסעודי לקרב בין וושינגטון לאיראן, כששימש מעין מעביר מסר מנשיא איראן. אף אחד מהצדדים לא אישר את הדברים רשמית.

מייד לאחר הפרסום הכחישו גורמים במחנה השמרני את הדיווח, בטענה שאיראן איננה זקוקה לשליחים שיפעלו מטעמה. יש לציין כי בעניין זה ממשל טראמפ נותר נחרץ במיוחד, ודרישת שלושת הסעיפים של וושינגטון נותרה בעינה: אפס העשרת אורניום בשטחה של איראן, הגבלת תוכנית הטילים והפסקת התמיכה הצבאית בפעילות הטרור האזורית.

הכלכלה האיראנית ממשיכה לשקוע במהירות. שער הריאל הגיע השבוע לשפל חדש בשוק השחור – 1.26 מיליון ריאל לדולר – והמגמה הזו אינה צפויה להיעצר

שיין מכנה במאמר את המצב הזה "מבוי סתום ללא מוצא נראה לעין". האיראנים מצויים בדילמה שבין רע לרע, ועדיין נמנעים מקבלת החלטה. במקביל, הכלכלה האיראנית ממשיכה לשקוע במהירות. שער הריאל הגיע השבוע לשפל חדש בשוק השחור – 1.26 מיליון ריאל לדולר – והמגמה הזו אינה צפויה להיעצר.

למרות פעמוני האזהרה, המחנה השמרני מוסיף להכתיב את הקו המדיני ולדבוק בבדלנות, למורת רוחו של הנשיא מסעוד פזשכיאן. האחרון, שמנסה עד כה ללא הצלחה לנווט בין הלחץ הציבורי לבין ה"לאו" העקבי של המנהיג העליון, נראה לא פעם חסר אונים. ביומיים האחרונים בלבד נערכו בטהרן הפגנות המוניות של עובדי מגזר הנפט ועובדי מערכת הרווחה; בשתיהן נשמעה מחאה חריפה על השכר הנמוך.

נשיא איראן מסעוד פזשכיאן בשולי עצרת האו"ם במטה האומות המאוחדות בניו יורק, 24 בספטמבר 2024 (צילום: Ludovic MARIN / AFP)

גם בתקופת נשיאותו של חסן רוחאני, הנשיא הרפורמיסטי הקודם, הלחץ מן הרחוב עד יולי 2015 (המועד שבו נחתם הסכם הגרעין, שהזרים לאיראן כספים רבים) היה דומה, אך עם הבדל אחד: איראן הרגישה אז בטוחה יותר בזכות טבעות ההגנה שבנתה – חזבאללה, החות'ים והמיליציות השיעיות בעיראק ובסוריה. ערב השנה החדשה מוצאת עצמה איראן לבדה, עם כלכלה שוקעת וללא פרויקט גרעין פעיל.