פסק דינו של בג"ץ מאתמול (ראשון), שדחה ברוב קולות את שבע העתירות נגד מינויו של דוד זיני לתפקיד ראש שב"כ, היה כולו תקיעת אצבע בעינו של נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית מצידם של המשנה לנשיא נעם סולברג והשופט דוד מינץ. יותר משהוא מלמד על הרוח הדומיננטית המנשבת כיום בבית המשפט העליון, הוא חשף את עומק הקרע בין שופטיו.

סולברג ומינץ ספגו מידיו של הנשיא עמית בחודשים האחרונים לא מעט. בפסק הדין בעניין הדחת ראש שב"כ הקודם, רונן בר, החליטו עמית והשופטת דפנה ברק־ארז לכתוב פסק דין מפורט שקיבל את העתירות, אף שבר כבר הודיע על פרישתו מתפקידו. סולברג כתב דעת מיעוט, שבה טען כי העתירות התייתרו וכי לא היה כל מקום לכתיבת פסק דין נרחב. עמית וברק־ארז לא ספרו אותו.

גם בפסק הדין בעניין דרך מינוי נציב שירות המדינה נותר סולברג במיעוט: עמית וברק־ארז קיבלו את העתירה והורו לממשלה לקיים הליך תחרותי, בניגוד לעמדתו. עתירת הממשלה לדיון נוסף הגיעה לשולחנו של מינץ, והוא, כמעט ללא היסוס, הורה להעבירה להרכב מורחב – צעד שנראה כבר אז כמסר מחציף פנים לעברו של עמית.

אתמול הגיעה שעת הנקמה המתוקה.

פסק הדין בעניין מינוי זיני משקף פעם נוספת את הקרע הפנימי בעליון, ואף הולך צעד נוסף: הוא מאותת לממשלה ולכנסת, המשקיפות על הנעשה בערכאת השיפוט הבכירה, שניתן לעשות לשופטים הפרד ומשול

סולברג ומינץ לא הסתפקו בדחיית העתירות; הם גם לא הסתפקו בהטלת הוצאות גבוהות מאוד על שבע קבוצות העותרים, שחלק מהן יועבר לכיסו של זיני עצמו. הם טרחו להתנצח בפסק הדין עם עמדתו של עמית, שסבר כי ועדת גרוניס שגתה כשהסתמכה על ההסכמות שהושגו בין הממשלה לבין היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב־מיארה, במסגרת הבג"ץ הקודם בעניין מינוי זיני, ולכן לא בדקה לעומק את סוגיית ניגוד העניינים שבה שרוי ראש הממשלה בנימין נתניהו.

בית המשפט העליון כבר ידע לא מעט פסקי דין, שבהם שופטיו התנצחו אלה עם אלה מעל דפי פסק הדין. בניגוד למקובל בבית המשפט העליון בארה"ב, הוויכוחים בין השופטים בישראל נעשו תמיד בנימוס, בתרבותיות ותוך הפגנת גישה עניינית. נראה שהעידן הזה הולך ומסתיים.

בנימין נתניהו ודוד זיני, 23 באוקטובר 2025 (צילום: חיים צח/לע"מ)

פסק הדין בעניין מינוי זיני משקף פעם נוספת את הקרע הפנימי בעניין, ואף הולך צעד נוסף: הוא מאותת לממשלה ולכנסת, המשקיפות על הנעשה בערכאת השיפוט הבכירה, שניתן לעשות לשופטים הפרד ומשול. שיש ביניהם כאלה שעדיין מעוניינים לקרוץ לממשלה, ושבויים בתקוות שווא שהדבר ישכך את המתקפות הפוליטיות על בית המשפט.

מה בדיוק החליט בג"ץ בפעם הקודמת

בפסק הדין בעניין הדחת רונן בר, קבע בית המשפט כי נתניהו מצוי בניגוד עניינים נוכח החקירות נגד מקורביו בפרשות "בילד" ו"קטאר־גייט". בעקבות זאת הורתה היועצת המשפטית לממשלה לנתניהו להימנע מלהתערב במינוי ראש שב"כ הבא – אך הוא התעלם מהנחיותיה והצהיר שזיני הוא המועמד שלו.

בהמשך, במסגרת עתירה של תומכי הממשלה נגד היועצת, הגיעו הצדדים – הממשלה מצד אחד, והיועצת מצד שני – בניצוחם של השופטים, לשורת הסכמות, שאפשרו לנתניהו לקדם את מועמדו לתפקיד ראש שב"כ, בהנחה שבתוך פרק זמן של חודשיים יסתיימו החקירות ויוסר ניגוד העניינים.

ועדת גרוניס הסתמכה על החלטת בית המשפט כדי לפטור את עצמה מלבחון את שאלת טוהר המידות של נתניהו בהציעו את זיני, באופן ספציפי, לתפקיד ראש שב"כ

למרבה התדהמה, המחלוקת המרכזית בפסק הדין החדש בין סולברג ומינץ בדעת הרוב, לבין עמית בדעת המיעוט, מתמקדת בשאלה האם ההסכמות שגובשו בעתירה הקודמת קיבלו תוקף של פסק דין, או רק צוינו בהחלטה השיפוטית.

למה זה חשוב? מאחר שלטענתו של עמית, ההסכמות שגובשו בעתירה הקודמת לא היוו החלטה שיפוטית, אלא הסדירו את האופן שבו ראש הממשלה יוכל לממש את סמכותו החוקית להציע מועמד לראש שב"כ, בנסיבות המורכבות שבהן הוא מצוי בניגוד עניינים, ואף שמיהר לנקוב בשם של מועמד בניגוד להנחיות היועצת ולפסק הדין בעניין בר.

נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית והמשנה לנשיא בית המשפט העליון נעם סולברג בדיון על העתירות נגד פיטוריו של ראש שב"כ רונן בר, 8 באפריל 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אם ההסכמות לא קיבלו תוקף של פסק דין, אלא רק צוינו בהחלטה – אזי ועדת גרוניס, שאמונה על בחינת טוהר המידות של המינוי והליך המינוי, לא הייתה מוגבלת על ידי החלטת בית המשפט, אלא הייתה צריכה לממש את סמכותה במלואה ובאופן רחב.

אולם, לא כך פעלה ועדת גרוניס: בפועל, היא הסתמכה על החלטת בית המשפט כדי לפטור את עצמה מלבחון את שאלת טוהר המידות של נתניהו בהציעו את זיני, באופן ספציפי, לתפקיד.

"הוועדה הפכה באופן שגוי את ההסכמות, שנועדו להותיר את סוגיית המינוי העתידי לבחינתה העצמאית, למקור המצמצם את סמכותה שלה עצמה", כתב עמית. להבדיל מסולברג ומינץ, שישבו בהרכב שנתן את פסק הדין החדש אך לא בהרכב הקודם, עמית היה בהרכב שניצח על ההסכמות ועל ניסוחן, ולכן עדותו באשר לכוונת בית המשפט בגיבושן עדיפה על זו של חבריו.

זו איננה סוגייה פרוצדורלית. תוצאת פסק הדין היא שראש ממשלה המצוי בניגוד עניינים הצליח למנות ראש שב"כ שבשמו נקב עוד בטרם גובש הסדר שיאפשר את מעורבותו בהליך המינוי

לעומת זאת, עמדתם של סולברג ומינץ בעניין זה נגועה בעצימת עיניים מקרית או מכוונת. לא ייתכן שהחלטת ועדת גרוניס בעניין זיני קיבלה את ברכתו של בית המשפט, שכן אף אם ההחלטה בעתירה הקודמת נתנה תוקף של פסק דין להסכמות שבין הממשלה ליועצת, זו ניתנה עוד בטרם ועדת גרוניס התכנסה והחליטה להימנע להשתמש במלוא סמכויותיה לבחון את המינוי. בג"ץ לא יכול היה "לתת את ברכתו" מראש להחלטה העתידית של הוועדה.

זו איננה סוגייה פרוצדורלית. תוצאת פסק הדין היא שראש ממשלה המצוי בניגוד עניינים הצליח למנות ראש שב"כ שבשמו נקב עוד בטרם גובש הסדר שיאפשר את מעורבותו בהליך המינוי, ולנטרל באמצעות שרשרת עתירות לבג"ץ את הבחינה המלאה שהייתה אמורה ועדת גרוניס לערוך למינוי זה על כל היבטיו.

השופטים דפנה ברק־ארז, יצחק עמית ונעם סולברג בבית המשפט העליון, 8 באפריל 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

וכל זאת, בעוד ששב"כ ממשיך להיות מעורב בחקירות רגישות ביותר, שטרם הסתיימו, על אודות חדירה של מדינה עוינת לקודש הקודשים של לשכת ראש הממשלה בעת מלחמה.

בפני קבוצות העותרים פתוחה כעת הדרך להגיש בקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב. סביר להניח שזו תונח על שולחנה של השופטת דפנה ברק־ארז.

הקרע הפנימי נותן את אותותיו, הרמה המשפטית נפגעת כתוצאה מכך. מוטב לנשיא העליון להכריז על הפסד בפרשת זיני, ולהתקדם

פורמלית, קיימת עילה להעביר את הדיון להרכב מורחב, שכן מתעוררת כאן שאלה משפטית יסודית, שיצרה את המחלוקת בין שופטי הרוב והמיעוט. עילה משפטית להמשיך ולברר את תקינות מינויו של זיני קיימת – אך ספק אם בית המשפט יפיק תועלת מעוד סבב כזה.

הקרע הפנימי נותן את אותותיו, הרמה המשפטית נפגעת כתוצאה מכך. מוטב לנשיא העליון להכריז על הפסד בפרשת זיני, ולהתקדם.