אחד הנושאים הפוליטיים החמים עכשיו הוא ועדת חקירה ממלכתית. הטיעון המרכזי הוא שוועדה פוליטית תטייח את חקר האמת וכך תמסמס את ההזדמנות הקריטית וההכרחית שלנו ללמוד מה היו הכישלונות כדי שלא יחזרו על עצמם בעתיד.

אז יצאתי לבדוק האם הסטארט-אפ הפלאי הזה של ועדת חקירה ממלכתית אכן עובד כל כך ביעילות. 

אומר מראש: אני בעד ועדת חקירה ממלכתית, ולו מהטעם הפשוט: עד עכשיו, כל עוד היה מדובר ביריביהם, אלו הטוענים עכשיו להקמת ועדת חקירה "לאומית" – דרשו ועדה ממלכתית.

כך שיצירת מודל חדש – גם אם הוא עומד בדרישות החוק – היא בעצם יצירת תקדים להנחות סלבס. וזה מסוכן.
עד כאן מדוע אני תומך בוועדה ממלכתית.

אומר מראש: אני בעד ועדת חקירה ממלכתית, ולו מהטעם הפשוט: עד עכשיו, כל עוד היה מדובר ביריביהם, אלו הטוענים עכשיו להקמת ועדת חקירה "לאומית" – דרשו ועדה ממלכתית

האם אני תומך משום שאני סבור כי ועדה ממלכתית הינה קריטית ללימוד הכשלים האמיתיים, תיקונם וממילא קריטית לביטחון המדינה? לא ממש, ואני מסתמך על מה שקרה כשכזאת אכן הוקמה, לאחר מלחמת יום הכיפורים, הלא היא ועדת אגרנט.

להלן הנתונים:

1. הוועדה המליצה להעביר את ראש אמ"ן מתפקידו.
2. על אלוף פיקוד הדרום הטילה הוועדה את האחריות לכך שלאחר קבלת ההתרעה על המלחמה בבוקר יום הכיפורים, הוא לא פרס כהלכה את הכוחות שעמדו לרשותו בחזית.
3. הוועדה הטילה על כתפי הרמטכ"ל את האחריות לכשלים המבצעיים והמודיעיניים שאירעו עד לפריצת המלחמה, ואשר גרמו לתוצאותיה הקשות.
4. הוועדה לא מצאה דופי בהתנהגותו של שר הביטחון (עליו אמרה: "כל עוד הוא מקבל את דעת יועציו אין הוא נושא באחריות אישית"), ושיבחה את התנהגותה של ראש הממשלה.
5. רוב עמודי הדו"חות נקבעו כחסויים למשך 30 שנה עד לשנת 1995, אך בעקבות עתירה לבג"ץ הותרו לפרסום כל הדו"חות, למעט כ־48 עמודים שנותרו חסויים.
6. ב־7 באוקטובר (כמה סמלי) 2008, 35 שנה לאחר המלחמה, שחררה הצנזורה לפרסום כמה מהעדויות שנותרו חסויות.
7. רק בחלוף 40 שנה מפרוץ המלחמה, שחררה הצנזורה גם חלקים נכבדים מעדותה של ראש הממשלה.
8. לגבי ההמלצות הקונקרטיות של הוועדה, כדי שמתקפת פתע שכזו לא תישנה שוב? ובכן: ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל הביא בחשבון את המלצות הוועדה (אף שהוא מתח ביקורת על המלצותיה האישיות בספרו "פנקס שירות"). הוא מינה את רחבעם זאבי ליועץ לענייני מודיעין ולאחריו את יהושפט הרכבי. ראשי הממשלה אחריו, ובכללם הוא עצמו בקדנציה השנייה שלו, לא מינו עוד יועצים לענייני מודיעין.
9. ההמלצה להעביר את עיקר המחקר המדיני מאמ"ן למשרד החוץ לא יצאה לפועל, אם כי מחלקת החקר הפכה ל"מרכז למחקר ולתכנון מדיני" – שגם השפעתו נותרה מוגבלת.
10. ביקורת נמתחה על המלצתה של הוועדה, שניתנה כלקח מהכישלון המודיעיני טרם המלחמה, לפיה אין לסמוך על ניתוח הכוונות של האויב, אלא על צה"ל להיערך על סמך הערכת יכולותיו של האויב. שלושים שנה מאוחר יותר כתב על כך גיורא איילנד, ראש המועצה לביטחון לאומי: "הן האיסור להביא בחשבון כוונות והן ההתמקדות בסיכול האיומים – שני מסרים מרכזיים של ועדת אגרנט – שיבשו ועיכבו לאורך שנים תהליכים של בנייה והיערכות בצה"ל".

אז מה היה לנו כאן: ועדה שהטילה את מלוא האחריות על הדרג הצבאי וניקתה לחלוטין את הדרג המדיני, דו"חות שהוסתרו מעיני הציבור, המלצות שלא יושמו בידי הממשלות הבאות, ואלו שכן יושמו – ספגו ביקורת חריפה על ידי חלק מהמומחים. 

האם אני תומך משום שאני סבור כי ועדה ממלכתית הינה קריטית ללימוד הכשלים האמיתיים, תיקונם וממילא קריטית לביטחון המדינה? לא ממש, ואני מסתמך על מה שקרה כשוועדה כזאת אכן הוקמה

אז אם המשיח התורן שלכם הוא ועדת חקירה ממלכתית שתציל אותנו מאסון נוסף בעוד 50 שנה כי הממשלות הבאות תיישמנה את מסקנותיה ואם אתם חושבים שהיא תשקף לציבור מה בדיוק היה שם – ההיסטוריה לפחות מוכיחה לנו שלא.

מנדי שפירו הוא יוצר ומפיק טלוויזיה (עכשיו קרוב, מחובר/ת ועוד), בן 27 ואב לילד. בוגר ישיבות ומכון הסמכה לרבנות. דתל"ש. כותב בנושאי יהדות ודתות, היסטוריה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, תרבות, אקטואליה ופוליטיקה.