ביום שני שעבר, המשטר קיים בכנסת טקס הוקרה להורים שקיבלו בברכה את האובדן, הפציעה והחטיפה של ילדיהם, למען המשך השלטון של האחראים לאסונם.
הטקס שודר בערוץ הכנסת, השתתפו בו ונשאו דברים יו"ר הבית ושרים בכירים. ראש הממשלה בנימין נתניהו שלח ברכה מוקלטת.
מיותר לציין שהורים שהקשו על המפלגה בשעתה הקשה, עם הדאגה והגעגוע הלא נשגבים שלהם לילדיהם – לא הוזמנו, ואף ננזפו במעמד צד אחד ועל דרך האלימינציה, על שהשמיעו "קולות שקראו לתבוסה, לכניעה, החלישו את העם וחיזקו את חמאס", כדבריו של השר בצלאל סמטוריץ'.
הורים שהקשו על המפלגה בשעתה הקשה, עם דאגת וגעגועיהם הלא נשגבים לילדיהם – לא הוזמנו, ואף ננזפו על דרך האלימינציה, על שהשמיעו "קולות שקראו לתבוסה, לכניעה, החלישו את העם וחיזקו את חמאס"
למשפחות השכולות שלא הוזמנו הועבר מסר ברור. אם אבלן לא כולל מזמורי הלל ושבח לשלטון, הרי שמנחתם נדחית, משל היו ילדיהם המתים צמיד בסגנון רומני שהוענק ליום ההולדת ללא שרשרת תואמת.
האירוע, מהמכוערים והמתועבים שנראו במקומותינו, ונראו; יאבד עוד רגע בין יובלי הדם והביוב השוטפים את ארצנו, ובכל זאת כדאי להתעכב רגע על משמעותו.
על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על טקס הוקרה של השלטון להורים שעקדו את ילדיהם עבור המשך שלטונו?
האם מדובר בהרכנת ראש אסירת תודה על מחיר נורא ששילמו, או בניסיון להגדיר מחדש סדרי עולם, שבו אמא לביאה OUT, ועם כלביא ALL IN.
ובכן, ראשית, על פי החוק, עם או בלי קרבת דם, בין הורים לילדיהם מתקיימים אותם חוקים, חובות וזכויות שבין כל אדם לזולתו. קשר אינו רלוונטי לדין המעשה עצמו. הורות לא מקנה לאדם את הזכות להכות, לגזול נכסים או לשכוח ברכב את ילדיו. הורים שבחרו להתנגד לשחרור אנשים, אשר איתרע מזלם של אחדים מהם להיות ילדיהם, ודיברו בשמם – ניצלו לרעה את הסנטימנט הציבורי לקשר המשפחתי, תוך שיתוף פעולה עם המשטר, וגזלו מילדיהם את זכות הביטוי והבחירה בדרכם.
משפחות השכולות שלא הוזמנו הועבר מסר ברור. אם אבלן לא כולל מזמורי הלל ושבח לשלטון, הרי שמנחתם נדחית, משל היו ילדיהם המתים צמיד בסגנון רומני שהוענק ליום ההולדת ללא שרשרת תואמת
הממשלה שלנו, כידוע, מעניקה לעצמה את החופש להמציא ולנהוג לפי חוקים משלה. ברוח זו ביטל השלטון את חוקי המתמטיקה הישנים וקבע חדשים.
לפי חוקי המשוואה הביביסטית החדשה שהשיק המשטר, אין צורך להחסיר או להוסיף לשני צדי המשוואה את אותו הסכום כדי לשמור על איזון. הצד שקיבל יותר מהאחר – יפוצה בתוספת נוספת; ומן הצד שנלקח, יופחת עוד.
כלומר, אם נותנים למישהו דבר מה, למשל, פטור מגיוס, אזי בניגוד למתמטיקה הישנה, שבה הוא נדרש לשלם על התקבול, יפצה החשבון החדש את מקבל ההטבה בהטבה נוספת – תקציב עודף.
במקרים אחרים, אם נלקח ממך דבר מה – למשל, נתת למדינה מאות ימי מילואים שפגעו בעסקיך ובמשפחתך – אתה נדרש לתת למדינה טובין נוספים. עוד מיסים, צמצום בשירותים של תחבורה רפואה ותרבות וכולי.
לפי אותו הגיון משטרי, בו מחזקים את החזק ומחלישים את החלש, הממשל דרש ואף איים (על פי עדויות) על משפחות החטופים שישמרו על שקט, ובתמורה נתניהו לא ישחרר את החטופים. אולי ככה זה בחשבון גימטרי. בקרוב קורס חובה בפקולטה על שם ניסים ואטורי.
טקס ההוקרה להורי פורום "גבורה" ו"תקווה", לקח את חוקי המתמטיקה החדשה צעד נוסף קדימה, והשיק את היומרה לשנות חוקי טבע.
לפי חוקי המשוואה הביביסטית החדשה – אם נותנים למישהו דבר מה, למשל פטור מגיוס, אזי בניגוד למתמטיקה הישנה, בה הוא נדרש לשלם על התקבול, יפוצה מקבל ההטבה בהטבה נוספת – תקציב עודף
לא עוד אם המגוננת על צאצאיה מכל איום באשר הוא, כמו לביאות, דובות או חתולות; אלא היפוך תפקידים, בו ההורים מקריבים מרצון את צאצאיהם כדי לשמר את הפריווילגיות של המנהיג.
לשיתוף פעולה הורי עם האנומליה, ולעזות המצח של השלטון, שמרוקן עלינו מחסניות של סטיות מוסריות ובלתי סבירות מדי יום, יש הסברים מעולם הפסיכולוגיה הבסיסית.
המשטר אינו כוח עליון. הוא מורכב מאנשים פגועים מאוד ונטולי כלים תפקודיים סבירים.
הם שונאים כל מה שאנושי, כלומר את עצמם, את חולשותיהם ופחדיהם. האמת והמציאות מאיימות עליהם יותר מכל תינוק עזתי מזה רעב וקופא מקור.
אין להם כלים רגשיים להתמודד עם מצוקותיהם; אבל גם מי שלא למד שנה א' מבוא לפסיכולוגיה מבין את ההקשר. כשם שהומופוביה מעידה לרוב על קונפליקט של זהות מינית; התנהגות בריונית מצביעה דווקא על רגשי נחיתות; ובנים לאבות נרקיסיסטים ורעילים גדלים לעתים להיות רודנים נטולי חמלה לזולת, ככל שכוחם מאפשר להם.
המעשים מדברים ואנחנו שומעים. הבגידה הארצית, האמפירית, של בנימין נתניהו וחצרו היא כמיהה לנאמנות. העליונות היהודית היא האימה מפני מוכשרים וצודקים מהם, ומזעם האל. עוד ועוד מאותו דבר.
זאת האמת שהמשטר מעוניין להכחיד, לא את חמאס; והם משננים את האמת החדשה כמו לחש תפילה, ועורכים לה טקסים.
לא עוד אם המגוננת על צאצאיה מכל איום באשר הוא, כמו לביאות, דובות או חתולות; אלא היפוך תפקידים, בו ההורים מקריבים מרצון את צאצאיהם כדי לשמר את הפריווילגיות של המנהיג
המחסור באהבה ראשונית, ללא תנאים, שולח את אנשי המשטר לחיפוש עיקש. הם דורשים אותה בסחיטה ובאיומים. פורצים לכל בית, מטבח, מיטה, ומתערבים ברגל גסה. הם אומרים לנו מה לאכול, מתי ועם מי לקיים יחסי מין, איך לאהוב את ילדינו. מסירות הורית מרגיזה אותם במיוחד. הם מנסים לבנות לעצמם עולם שיש בו את הדבר הזה, היחיד, הקריטי, שכל הכסף הכח והכבוד לא יכולים לתת להם.
ובחלומו, נתניהו הוא אבי האומה, למרות שהפגין ניכור הורי כל הדרך. השקרן הגדול בתבל לא השכיל לזייף התנהגות הורית מנחמת כלפי אומה בשעתה הקשה ביותר. לא הסבר, לא סליחה. התכחשות מוחלטת לקורבנותיו. בלי נוכחות בהלוויות, בלי טלפונים.
אבל מבחינתו, אנחנו ילדים כפויי טובה. הוא משתוקק לזכות באהבתנו ללא תנאי; במסירותנו המוחלטת, רוצה כל כך להיות בבת עיננו. למעשה, אבי האומה בעצמו הוא ילד קטן וחסר אונים שרוצה, מה רוצה, זקוק, חייב קצת אהבה והכרת תודה.
הוא רוצה שנהיה הוריו. לו רק היינו מושיבים אותו בחיקנו ומבטיחים לו שהכול יהיה בסדר.
אבל אהבה הורית אי אפשר לקנות בכסף וכוח. כבוד מקבלים ולא לוקחים. אין לנפשו המופרעת של נתניהו כלים אחרים. רק טקסים. איפור. בריטון ואגרוף מתנפנף. זה מה שהוא יודע. להפוך רגש אנושי בסיסי לגחמה נלעגת ולהאיץ את קריעת התא המשפחתי לגזרים. למה רק הוא נתקע עם ילד פגום מעלי אקספרס. הוא רוצה לפרום את האמון והנחמה שאדם מוצא בדלת אמותיו. כדי שהורים יפקירו את ילדיהם, וילדים יסגירו את הוריהם למשטרה.
בחלומו, נתניהו אבי האומה, למרות שהפגין ניכור הורי. השקרן לא השכיל לזייף התנהגות הורית מנחמת, הסבר או סליחה כלפי אומה בשעתה הקשה ביותר. התכחשות מוחלטת לקורבנותיו. בלי נוכחות בהלוויות או טלפונים
החיים בגיא ההריגה של הגוף והנפש, הידוע בכינוי: מדינת ישראל לשעבר, הם חיים חשוכים תחת עננה שחורה של פחד. לעיתים חודרת אותה קרן אור עמומה של תיעוב ומשטמה. אולי אלו יראו לנו את הדרך החוצה.
כמו כן, קטארגייט.
צחקנו, נהנינו, אבל הדבר היחיד שצריך לדבר עליו, וכל הזמן, הוא שראש הממשלה פעל, לכאורה, בלשכה שתפקדה כסוכנת של מדינת אויב בעת מלחמה, הראיות גלויות ומוכרות, והוא עדיין בלשכה.
מעצבת, חושבת, מאיירת וכותבת. בעלת המותג B.Knit לטקסטיל ואפנת בית. מחברת הרומן – הגברת הראשונה. פרסמה סיפורים קצרים בפלטפורמות שונות, בין היתר באתר המוסך, עברית ובכתב העת פטל. איירה עבור מוסף שישי של מעריב. גרה בתל אביב
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו