נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ממשיך לפזר מסך עשן כבד סביב תקיפה אפשרית באיראן. ביממה האחרונה העביר טראמפ מסרים סותרים: מצד אחד הודיע על העברת כוח ימי נוסף לאזור המזרח התיכון, נוסף לנושאת המטוסים שכבר נמצאת בזירה; ומהצד השני הכריז כי האיראנים מבקשים להתחיל במשא ומתן.
גם המשטר האיראני מפזר עשן. אתמול (רביעי) הכחיש שר החוץ עבאס עראקצ'י את הפרסומים שלפיהם הוא מנהל מגעים שקטים עם השליח סטיב ויטקוף, אך הוסיף כי יש מדינות ערביות "שמעבירות מסרים בין הצדדים". במובנים רבים מדובר במשחקי כבוד איראניים, בנוסח: "לא אנחנו משוועים למשא ומתן; יש מי שרוצה זאת יותר מאיתנו". בפרשנות האיראנית, יש כאן אפקט של הקרנת עוצמה.
אלא שגם העובדה שאיראן מעוניינת במשא ומתן אינה מבשרת בהכרח על פתרון אפשרי. לא בכדי בכל הצהרה איראנית חוזר המשפט שלפיו נדרש "משא ומתן הוגן, עם כבוד הדדי, שיתחשב באינטרסים האיראניים". תרגום הדברים הוא התעקשות איראנית על שימור מה שהיא מגדירה נכסים אסטרטגיים, לשם שמירת מעמדה האזורי ובעיקר רציפות המשטר.
העובדה שאיראן מעוניינת במשא ומתן אינה מבשרת בהכרח על פתרון אפשרי. לא בכדי בכל הצהרה איראנית חוזר המשפט שלפיו נדרש "משא ומתן הוגן, עם כבוד הדדי, שיתחשב באינטרסים האיראניים"
מבחינת ארה"ב, סביר להניח שתנאי הפתיחה למשא ומתן, לפני או אחרי תקיפה ובהנחה שהמשטר הנוכחי ישרוד אותה, יכללו שלושה סעיפים: איסור העשרת אורניום בשטחה של איראן; עצירת פרויקט ייצור הטילים הבליסטיים; ובלימת המעורבות האזורית של איראן במזרח התיכון.
באשר לסעיף הראשון, איראן הוכיחה בעבר גמישות, גם אם מבלי להצהיר על כך פומבית. כך היה ב־2003, במהלך מלחמת המפרץ השנייה, כאשר המשטר האיראני, בהנהגת עלי חמינאי, חשש מתקיפה אמריקאית ולכן הקפיא כמעט לחלוטין את הפרויקט.
במונחים איראניים, ניתן להקריב זמנית את הרגל הגרעינית כדי לצלוח את המשבר הנוכחי ובעיקר להרוויח זמן, אולי עד לכניסתו של נשיא חדש לבית הלבן. ממילא, איראן אינה יכולה כיום לגשת למתקני הגרעין שהופצצו, ובמקביל מתקשה מאוד לבנות מחדש את התשתית שנהרסה. עם זאת, הידע נשמר, ומבחינתה הנכס הזה לא נעלם.
את המעורבות האזורית רואה איראן כמרכיב הגנה מרכזי, מעין פריסת שכפ"ץ סביב המדינה. גם כאן היא יכולה לומר כן לריסון ההשפעה, אך בפועל להמשיך לטפח קשרים ולספק תמיכה בערוצים שקטים. פעילות כזו תמיד אפשר לכרוך באחווה שיעית, ובהמשך ליצוק לה תוכן אחר.
בפועל, היא הצליחה לעשות זאת גם בשנה האחרונה מול חזבאללה, כאשר הזרימה לו יותר ממיליון דולר במזומן, בדרכים שונות. גם כאן המטרה היא להרוויח זמן. זמן, מבחינת איראן, תמיד פועל לטובתה.
המקסימום שאיראן מוכנה לתת אינו פוגש את המינימום שארה"ב דורשת. לכך יש להוסיף הנחה נוספת: מבחינת וושינגטון, האיראנים יגיעו לשיחות בעמדת חולשה, ולכן סביר להניח שתנאי הפתיחה האמריקאיים יהיו קשיחים
תעשיית הטילים צפויה להיות סלע המחלוקת העיקרי, אולי עד כדי סוגיה בלתי פתירה. בעיניים איראניות, ייצור עצמאי של נשק הוא צורך קיומי. במשטר נותרו די בוגרי מלחמת איראן–עיראק, שבמהלכה נותרה איראן ללא נשק בשל אמברגו שהוטל עליה. מאז, תעשיית הנשק נתפסת כנכס לאומי שהאיראנים אינם מוכנים לוותר עליו.
סביר להניח כי האיראנים, למרות חולשתם הנוכחית, יציבו תנאים מוקדמים נוספים, כדרכם. ביממה האחרונה כבר הודיעו כי לא יסכימו, בשלב זה, להיפגש עם נציגי הסוכנות לאנרגיה אטומית של האו"ם, המבקשת לחדש את הפיקוח באתרי הגרעין.
המסקנה המתבקשת מן המצב הנוכחי אינה עצם חידוש המשא ומתן, אלא הבנת מהותו. המקסימום שאיראן מוכנה לתת אינו פוגש את המינימום שארה"ב דורשת. לכך יש להוסיף הנחה נוספת: מבחינת וושינגטון, האיראנים יגיעו לשיחות בעמדת חולשה, ולכן סביר להניח שתנאי הפתיחה האמריקאיים יהיו קשיחים יותר, והעמדה האמריקאית – נוקשה יותר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו