חוות דעתה של מחלקת החנינות במשרד המשפטים על בקשת החנינה של בנימין נתניהו, היא מסמך קטלני עבור ראש הממשלה.

סגנון הכתיבה בחוות הדעת מנומס ואפולוגטי, וניכר שהיא נכתבה מתוך רצון להלך בין הטיפות, אך הקביעות המהותיות בה אמורות לסתום את הגולל על בקשתו חסרת התקדים של נתניהו, כי נשיא המדינה יצחק הרצוג יורה על הפסקת משפטו הפלילי וביטול האישומים נגדו.

מדובר בשתי קביעות, האחת בטענת סף בדבר עצם סמכותו של הנשיא לדון בבקשתו של נתניהו; והשנייה היא לגופה של הבקשה – בהנחה שייקבע שלנשיא יש סמכות כזו – ועניינה בשאלה מה צריכה להיות החלטתו של הנשיא בבקשת החנינה.

בשאלת סמכות הנשיא קובעת מחלקת החנינות כך: "על יסוד התשתית העובדתית והמשפטית ומערכת הנסיבות המונחת בפנינו – לא נוכל לקבוע כי סמכות החנינה הקבועה בחוק יסוד הנשיא, חלה במקרה דנן".

בשאלת סמכות הנשיא קובעת מחלקת החנינות כך: "על יסוד התשתית העובדתית והמשפטית ומערכת הנסיבות המונחת בפנינו – לא נוכל לקבוע כי סמכות החנינה הקבועה בחוק יסוד הנשיא, חלה במקרה דנן"

זהו ניסוח עדין יתר על המידה. מוטב היה לכתוב את הדברים כפי שהם, בצורה החלטית: לנשיא אין סמכות לתת חנינה לנתניהו על יסוד בקשתו, מאחר שבקשתו איננה לחנינה אלא להפסקת משפט פלילי וביטול אישומים התלויים נגדו.

הנשיא יצחק הרצוג וראש הממשלה בנימין נתניהו, 17 ביוני 2025 (צילום: אבי אוחיון / לע"מ)

הסיבה לכך שכלל לא מדובר בבקשת חנינה, ולכן הנשיא אינו מוסמך להעניקה במקרה הזה, מורכבת מהשילוב של מכלול הנסיבות חסרות התקדים:

• העובדה שמדובר בבקשת חנינה המוגשת לא לאחר הרשעה וסיום ההליכים הפליליים, אלא בעיצומו של משפט;
• העובדה שנתניהו אינו מוכן להודות בעבירות וליטול עליהן אחריות;
• והעובדה שראש הממשלה אינו מוכן לסיים את כהונתו כתוצאה ממתן חנינה ולרדת מהבימה הציבורית, אלא מבקש להשתמש בחנינה כאמצעי להמשיך ולפעול בזירה הפוליטית, משוחרר מאימת הדין.

העובדה שראש הממשלה אינו מוכן לסיים את כהונתו כתוצאה ממתן חנינה ולרדת מהבימה הציבורית, אלא מבקש להשתמש בחנינה כאמצעי להמשיך ולפעול בזירה הפוליטית, משוחרר מאימת הדין

צבר הנסיבות הללו מוציא את בקשתו של נתניהו ממסגרת סמכותו של הנשיא. סעיף 11(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה, קובע כי "לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשים על ידי הפחתתם או המרתם". המונח "עבריינים" מקושר, במצב רגיל, למי שהורשעו בדינם על ידי בית משפט, בתום הליך פלילי.

בבג"ץ קו 300 אמנם נקבע כי הנשיא רשאי, בנסיבות ייחודיות וקיצוניות, לחון גם את מי שטרם הורשעו בדינם. אם מקבלים את דעתו של נשיא בית המשפט העליון באותה עת, מאיר שמגר, בפסק הדין, הרי שאין חובה לפרש את המילה "עבריינים" שבחוק היסוד ככוללת בהכרח רק את מי שהורשעו בדין. גם אחרים יכולים להיחשב "עבריינים" שאותם רשאי הנשיא לחון.

אירוע חילוץ החטופים מקו 300 ליד אשקלון, 12 באפריל 1984 (צילום: יוסי אלוני/IPPA, אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית)

אך מיהם אותם אחרים? בבג"ץ קו 300 ניתנה לכך תשובה ברורה: מי שלא הורשעו בביצוע עבירות, אך הודו בביצוען. נוכח הודאתם של אנשי שב"כ בביצוע עבירות, ניתן היה לראות בהם "עבריינים", וכתוצאה מכך להגיע למסקנה שלנשיא יש סמכות לחון אותם.

זהו הפער המהותי, הקיצוני, בין פרשת קו 300 לבין עניינו של נתניהו: "אין חנינה ללא מעשים הדורשים חנינה", נכתב בחוות הדעת של מחלקת החנינות. המשמעות:

"בעצם העמידה על חפות מלאה, הבקשה דוחקת את עצמה אל מחוץ למרחב ההכרעה של מוסד החנינה, ואינה מספקת לנשיא המדינה 'אובייקט' (מעשה) שניתן לחון את המבקש ביחס אליו".

הרציונל המוליך את חוות הדעת למסקנתה בדבר היעדר סמכותו של נשיא המדינה להידרש לבקשה, הוא זה: אם לטענת מבקש החנינה, נתניהו, הוא לא עבר כלל עבירות פליליות, ואם בית משפט לא הרשיע אותו (עדיין) בביצוע עבירה פלילית כלשהי, הרי שלא ניתן לכנות אותו "עבריין", ואין בנמצא תשתית עובדתית מוסכמת שלפיה המבקש עבר עבירות פליליות שמהן ניתן לחון אותו. סמכות הנשיא לחון עבריינים, בהתאם לחוק יסוד הנשיא, אינה רלוונטית במקרה הזה.

אם לטענת נתניהו הוא לא עבר כלל עבירות פליליות, ואם בית משפט לא הרשיע אותו (עדיין) בביצוע עבירה פלילית כלשהי, הרי שלא ניתן לכנות אותו "עבריין", ואין בנמצא תשתית עובדתית מוסכמת שלפיה ניתן לחון אותו

זוהי קביעה מהדהדת, אף שהיא כתובה בחוות הדעת בלשון מנומסת ואפולוגטית. היא אמורה לסתום את הגולל מעל בקשתו של נתניהו, ולהביא את נשיא המדינה לקביעה כי הבקשה הזו, במתכונתה, כלל אינה מצויה בסמכותו.

ארגזי התביעה במשפטו הפליטי של בנימין נתניהו בבית המשפט המחוזי בתל אביב, 10 בדצמבר 2024 (צילום: ראובן קסטרו/פול)

המסקנה השנייה של חוות הדעת, המבוססת על הנחה שלנשיא המדינה יש בכל זאת סמכות לדון בבקשה, וזו חוצה את "מבחן הסף", החלטית ונחרצת לא פחות: "לא נוכל להמליץ לנשיא המדינה לנקוט בצעד חריג ומרחיק לכת של הפעלת סמכות החנינה על דרך הפסקת ההליך המשפטי המתנהל נגד מר נתניהו".

גם כאן, הניסוח היה צריך להיות ברור יותר: מחלקת החנינות ממליצה לנשיא לדחות את בקשת החנינה, לא רק על הסף אלא גם לגופה.

הנימוק: גם אם לנשיא יש סמכות לחון את נתניהו, הרי שכידוע "סמכות לחוד ושיקול דעת לחוד". עצם קיומה של סמכות אינו מלמד שהנשיא צריך לעשות בה שימוש במקרה הזה.

נתניהו וסנגורו, עו"ד עמית חדד, עמלו קשות על מנת להקביל את פרשת נתניהו לפרשת קו 300, אך במחלקת החנינות ניתחו את ההשוואה לפרטיה והגיעו למסקנה שבין הפרשות הללו, השונה גדול בהרבה מהדומה

נתניהו וסנגורו, עו"ד עמית חדד, עמלו קשות על מנת להקביל את פרשת נתניהו לפרשת קו 300, אך במחלקת החנינות ניתחו את ההשוואה לפרטיה והגיעו למסקנה שבין הפרשות הללו, השונה גדול בהרבה מהדומה:

• בפרשת קו 300 היה צורך ביטחוני חיוני להעניק חנינות, על מנת להימנע מחשיפת סודות ביטחוניים – בפרשת נתניהו אין צורך ביטחוני דומה;

עו"ד עמית חדד, סנגורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מגיע לבית המשפט המחוזי בתל אביב לתחילת החקירה הנגדית של נתניהו במשפט האלפים, 3 ביוני 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

• בפרשת קו 300 מבקשי החנינות הודו בביצוע עבירות פליליות – פרשת נתניהו היא "המקרה הקוטבי", שבה "נקודת המוצא עליה מבוססת הבקשה הינה שמר נתניהו כופר באשמתו";
• בפרשת קו 300 קבע היועץ המשפטי דאז יוסף חריש, כי ללא חנינה אין מנוס מניהול ההליך הפלילי – בפרשת נתניהו קיים "סעד חלופי" אפשרי בדמות החלטה של היועצת המשפטית לממשלה לעכב את ההליכים הפליליים, עיכוב שמשמעותו גניזה;

בפרשת קו 300 קבע היועץ המשפטי דאז יוסף חריש, כי ללא חנינה אין מנוס מניהול ההליך הפלילי – בפרשת נתניהו קיים "סעד חלופי" אפשרי בדמות החלטה של היועצת המשפטית לממשלה לעכב את ההליכים הפליליים

• בפרשת קו 300 החנינה ניתנה בטרם הוגשו כתבי אישום והחל להתקיים משפט פלילי – בפרשת נתניהו המשפט כבר מתנהל, ולפיכך "לעצירת המשפט טרם הכרעה שיפוטית נלווית פגיעה חריפה בעקרון הפרדת הרשויות ובסדרי המשטר הדמוקרטי";
• בפרשת קו 300 ניתנו חנינות לכל המעורבים – בפרשת נתניהו מתן חנינה לנתניהו לא יביא להפסקת המשפט שכן משפטם של הנאשמים האחרים ימשיך להתנהל, ובכך תיגרם פגיעה חריפה בעקרון השוויון בפני החוק, ופגיעה בעקרון אחידות הענישה;
• בפרשת קו 300 ניתנו חנינות מתוך מטרה "לסיים את מחול השדים" סביב הפרשה – בעוד שבפרשת נתניהו "לא ניתן לקבוע כי הפסקת המשפט תוביל בהכרח לאיחוי הקרע בעם. קיים חשש שהפסקת המשפט דווקא תגביר את המתחים בחברה על רקע תחושות הפגיעה בעקרון השוויון, פגיעה בהפרדת הרשויות, והיעדר הכרעה ברורה בשאלת האשם".

ראש הממשלה שמעון פרס והיועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש ב-27 ביולי 1986 (צילום: יעקב סער/לע"מ)

אין פלא ששר המורשת עמיחי אליהו – ששר המשפטים יריב לוין העביר אליו את הסמכות המיניסטריאלית לטפל בבקשת החנינה של נתניהו – היה עסוק בימים האחרונים בניסיון לטשטש את המסקנות החד-משמעיות העולות מתוך חוות הדעת של מחלקת החנינות, לערבב בין עיקר לטפל, ולייצר מציאות תקשורתית הסובבת סביב שאלה שולית בעיקרה, והיא האם היועצת המשפטית גלי בהרב-מיארה עיכבה את פרסומה.

השר אליהו, שהודיע כי הוא עמל על כתיבת חוות דעת משלו, מבין היטב את משמעות חוות דעתה של מחלקת החנינות עבור נתניהו. לכן הוא עסוק בהקטנתה, בניסיון למזער את משקלה במסגרת שיקוליו של הנשיא הרצוג

השר אליהו, שהודיע כי הוא עמל על כתיבת חוות דעת משלו, מבין היטב את משמעות חוות דעתה של מחלקת החנינות עבור נתניהו. לכן הוא עסוק בהקטנתה, בניסיון למזער את משקלה במסגרת שיקוליו של הנשיא הרצוג.

"מחוות הדעת עולה כשל תפיסתי עמוק", הוא כתב אתמול (חמישי) ברשת X, "הפקידות המשפטית מנסה לבחון אירוע היסטורי, לאומי וחוקתי חסר תקדים, מבעד למשקפיים הצרים והטכניים של ההליך הפלילי השגרתי".

בכל זאת, על היועצת המשפטית לממשלה להבהיר מדוע סירבו – היא וצוות הפרקליטות המטפל בתיקי האלפים – לשתף פעולה עם מחלקת החנינות במסגרת גיבוש חוות הדעת.

בחוות הדעת מציינת מחלקת החנינות כי פנתה הן לפרקליטות והן ליועצת, וכי לא התקבלה תשובה ברורה או לוח זמנים כלשהו למסירת התייחסותם, ובנסיבות אלה, "מצאנו כי ראוי יהיה שלא להשהות עוד את הטיפול בבקשה והעברת חוות דעתנו, החיונית לנשיא המדינה לשם קבלת החלטתו".

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, 16 באוקטובר 2025 (צילום: Alex Kolomoisky/POOL)

הבהרה מצד היועצת מתבקשת, אפוא, בנסיבות העניין.

אפשר שהדבר נובע מהעובדה שנוהל עבודתה של מחלקת החנינות מותאם לבקשות חנינה שבהן ההליך הפלילי הסתיים זה מכבר (ואז אין קושי בקבלת מידע מהפרקליטות), בשונה מהמקרה הנוכחי;

ואפשר שהדבר נובע מכך שלדעת היועצת המשפטית לממשלה, מקומה של עמדתה איננו כאחד הרכיבים בחוות דעת מחלקת החנינות, אלא בחוות דעת נפרדת שתוגש מטעמה ותונח על שולחן הנשיא.

בתגובה לפניית זמן ישראל נמסר ממשרד המשפטים: "לא נתייחס בשלב זה לנושא".