כשנדמה שהכול מסביב מתפרק, כשהרשויות קורסות משחיתות, מהרעבה תקציבית או מריקון מתמשך מסמכות ויכולת, כששומרי הסף עומדים תחת מתקפה הרסנית שבקושי ניתן להרים ממנה את הראש, וכשהזירה הופכת אלימה ורוויה בפייק מתוזמר יותר מאי פעם – מתחדדת היום, יותר מתמיד, השאלה מה תפקידה של מהדורת החדשות בטלוויזיה. זו שפעם נהנתה מקהל שבוי למסכיה – קהל שהיום חופשי לרחף למחוזות נוחים יותר ותפורים למידותיו.

האם העיתונות כיום מובילה או מובלת? זו השאלה המרכזית שצריך לשאול. האם היא מקבלת את המציאות כגזירה משמיים ומנסה לשוט איתה לחוף מבטחים ולשרוד, באמצעות שחייה או לפחות מכות קצובות על המים כדי לא לשקוע, או שהיא עדיין סבורה שיש לה שליחות: למרוד במוסכמות, לפקפק בהודעות מלמעלה ולאתגר את המציאות.

שאלה כזו, מהסוג האקדמי המנג'ס בחוגי תקשורת, קשה יותר למענה כש"החדשות" הופכות לפסקול בלתי נגמר לאורך כל היממה, עם מאות פרצופי "לשעברים" שחולפים על פני הצופה ללא סינון, וכתבים שיושבים זמן רב כל כך ליד השולחן, עד שלא נותרת להם דקה פנויה לבדוק את מה שהם עומדים לשדר.

מתמיכה ביביסטית עבר ערוץ 14 לאידיאולוגיה ביביסטית, שיכולה בנקל לשרוד גם אחריו: כזו שמתעלמת במופגן מעובדות, מלבה שסעים ובזה לכל נורמה מוכרת מן העבר

נדמה כי ערוץ 14, למרבה האירוניה, הוא היחיד שהכריע בסוגיה. בניגוד למוסכמה שמדובר בערוץ של שופרות, 14 הפך לערוץ שמוביל מציאות משל עצמו – מרושעת, אלימה, מזויפת, משיחית, מנותקת מרגשות, עמוסה בשנאה יוקדת מחד ובשמחה מתודלקת מאידך.

מתמיכה ביביסטית עבר הערוץ לאידיאולוגיה ביביסטית, שיכולה בנקל לשרוד גם אחריו: כזו שמתעלמת במופגן מעובדות, מלבה שסעים ובזה לכל נורמה מוכרת מן העבר.

רינת סבן קודמה לדרגת סנ"צ | מתי טוכפלד, ראש הדסק הפוליטי ב-C14: "ניסיון של מערכת המשפט לפצל את המערכת ההיררכית של המשטרה לשתי מערכות נפרדות. היועמ"שית עכשיו שולטת בחלק מאוד משמעותי במשטרת ישראל דרך סבן ובלט"#ריקלין_ושות@Riklin10 @riklinandco @tuchfeld pic.twitter.com/5vM60NN1hg

— C14 (@C14_news) March 24, 2026

"מה האלטרנטיבה?"

אבל אם 14 הכריע – אצל המתחרים הדילמה קשה הרבה יותר. התוצאה היא בליל של עיתונות יעילה, עם איים של מצוינות ושפע של כניעה מייאשת לרוח הזמן.

אפשר לטעון שהבהלה לתחרות מקהה את הכלים העיתונאיים, אבל זו תהיה הנחה נוחה מדי. אין שום דבר לא תחרותי בעיתונות טובה שמאתגרת את המצב; היא פשוט קשה יותר, ותובעת יותר סיכונים, מחשבה ועבודה – פיזית ואינטלקטואלית.

השבוע, בזמן שעוד אספו את הפצועים והשברים ממתקפת הטילים על ערד, התקיים דיון באולפן של רפי רשף (המצוין) בין הפרשן המדיני ירון אברהם לבין דובר ראש הממשלה לשעבר אביב בושינסקי. להלן קטע ממנו.

והינה החלוקה הביזארית בפאנל, שכבר הפכה שגרתית אצלנו: דובר ראש הממשלה לשעבר עושה את העבודה לעיתונאים בערוץ. כאורח באולפן, הוא מכה בעובדות ובציטוטים

בושינסקי: "תראה איך האינרציה הזאת התפתחה. אמרו לנו מצב חירום 48 שעות. אחר כך עד ה־12 לחודש. עכשיו כל הזמן מאריכים את זה לאירוע אמורפי. אתה מסתכל על התקציב – התקציב שיערך את המלחמה הזאת בחסר. עובדה!

"ומה אתה שומע מהמנהיגים? בהתחלה אומר סמוטריץ' שבוע אחרי תחילת המלחמה שצריך להחזיר את העורף לשגרה […] אומר קיש: צריך להחזיר את הלימודים. אומרת מירי רגב ביום חמישי: 'כל ישראלי שירצה לטוס בפסח יוכל לטוס!' והינה היום מקשיחים את הטיסות. אמר ישראל כ"ץ: 'נכה את האירנים והם יחזרו עשרות שנים לאחור'. שמענו את זה פעם על חזבאללה…

ירון אברהם ואביב בושינסקי ב"חמש עם רפי רשף", 22 במרץ 2026 (צילום: חדשות 12, צילום מסך)

"נתניהו ביום חמישי אמר בעברית, 'המערכה תימשך ככל שיידרש' ובאנגלית אמר: 'זה יהיה קצר מהצפוי'. ואני שומע את אלקין אומר בפאתוס כזה, 'לא צריך לדבר על אסטרטגיית יציאה. אנחנו נהיה במערכה הזאת ככל שיידרש'. שמע, זה משפט קצת מקומם… לבוא ולהגיד את זה בקלות דעת כזאת".

אברהם: "אני מסכים שיש בעייתיות בכל מה שנוגע לעורף, אני שואל את עצמי שאלה אחרת ואני מבקש שגם אותה נשים על השולחן עם כל הדיבורים על אסטרטגית יציאה. מה האלטרנטיבה? מישהו הצליח לתת בשולחן הזה אלטרנטיבה איך הדבר הזה נגמר? אז אם מצליחים לדחות את האיום בעוד כמה שנים…"

אברהם נקטע (למזלו כנראה) על ידי בושינסקי, שהזכיר את הצורך באמון הציבור, ועל ידי חברת הפאנל אמי פלמור, שדיברה על הצורך של הממשלה "לעבוד כדי לרכוש את אמון הציבור", במלחמה שבה העורף לוקח תפקיד מרכזי.

אחרי שבערוץ של ירון אברהם פמפמו במשך שבועות את המסרים הסותרים והמבלבלים, שלא לומר שקריים, של הממשלה – הוא ממשיך להדהד את המנטרה על "דחיית האיום בעוד כמה שנים"

והינה החלוקה הביזארית בפאנל, שכבר הפכה שגרתית אצלנו: דובר ראש הממשלה לשעבר עושה את העבודה לעיתונאים בערוץ. כאורח באולפן, הוא מכה בעובדות ובציטוטים במדיניות ממשלה שמניחה שאפשר למכור לנו לוקשים ושקרים מבוקר עד ערב, ואנחנו אמורים להמשיך להיכנס ולצאת לנצח מהממ"דים והמקלטים תוך הנהון כנוע של כלבי דשבורד.

לעומתו, הפרשן הבכיר כבר די השלים עם המצב. "מה האלטרנטיבה?" הוא שואל בתמימות של ילד שרק עתה למד לעשות את צעדיו הראשונים.

ירון אברהם: "אני שואל את עצמי שאלה אחרת, ואני מבקש שגם אותה נשים על השולחן, עם כל הדיבורים על אסטרטגיית היציאה.
מה האלטרנטיבה?
מישהו הצליח פה בשולחן הזה לתת אלטרנטיבה? אני לא מצליח.
מישהו הצליח לתת אלטרנטיבה לאיך הדבר הזה נגמר? לא." pic.twitter.com/RhWui9fBUb

— Amir (@amiros74) March 22, 2026

ואחרי שבערוץ שלו פמפמו במשך שבועות את המסרים הסותרים והמבלבלים, שלא לומר שקריים, של הממשלה – את מטרות המלחמה המתחלפות ואת ההערכות השגויות על מצב המשגרים באיראן – הוא ממשיך להדהד את המנטרה על "דחיית האיום בעוד כמה שנים".

בסוף, בשורה התחתונה, אנחנו נכנסים

כבוד לרשף שהזמין לאולפן אורחים חדים וחכמים כמו בושינסקי ופלמור. אבל אם אלה האורחים – אולי אברהם הופך מיותר שם? שילך לעבוד למהדורה במקום לשאול "מה האלטרנטיבה?" שיביא קולות מדיניים מודאגים, או שיהדהד את חוסר האסטרטגיה המדינית שבה מנוהלת המלחמה, בזמן שצה"ל מכה באויב.

הרי את השאלה "מה האלטרנטיבה?" הוא עצמו אמור להציב למקורות שלו ולהציק להם עד שיתנו לו תשובה רצינית. עיתונאי בריטי ותיק אמר פעם שתפקיד העיתונאים הוא להתייחס לפוליטיקאים כמו שכלב מתייחס לעמוד חשמל ברחוב ולהשתין עליהם. זה היה תיאור בוטה להגדרה "כלב השמירה של הדמוקרטיה". על התפקיד הזה נדמה שאברהם וחבריו בדרך לוותר.

מהתפיסה הזו שממאנת לבחור בין "מוביל או מובל", נולדה השבוע אחת הפתיחות ההזויות בתולדות מהדורת "חדשות 12", כשהפרשן הצבאי הבכיר ניר דבורי ממחיז את הדיווח שלו למעין שיר מנחם של נעם חורב

כי הרי מה זה חשוב אם דוחים את האיום האיראני בשמונה חודשים, כמה שנים או עשרות שנים? בואו לא נתעכב על השקרים והסתירות בהודעות החצופות של השלטון.

בואו גם לא נערער את האוטומטיות הכנועה של ציבור שמספרים לו, באותו האולפן של "חדשות 12", בהתחלה ש"האויב הופתע", אחר כך ש"שני הצדדים היו ערוכים למערכה", אחר כך שזה "יימשך עד שבועיים", אחר כך "עד אחרי פסח בשלושה שלבים" ועכשיו "ככל שיידרש".

מידע חשוב מאוד בפתח המהדורה, השורה התחתונה. pic.twitter.com/FTUdeXR3SN

— ???????? ???????????????????????????????? (@iloveisraell) March 21, 2026

כך, מהתפיסה הזו שממאנת לבחור בין "מוביל או מובל", נולדה השבוע אחת הפתיחות ההזויות בתולדות מהדורת "חדשות 12", כשהפרשן הצבאי הבכיר ניר דבורי ממחיז את הדיווח שלו למעין שיר מנחם של נעם חורב:

"בַּסּוֹף,
בַּשּׁוּרָה הַתַּחְתּוֹנָה,
אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לַשָּׁבוּעַ הָרְבִיעִי.
זֶה יִהְיֶה שָׁבוּעַ מֶרְכָּזִי
שֶׁיּוֹבִיל אוֹתָנוּ,
אוּלַי
בְּסוֹפוֹ
אֶל תְּחִלַּת הַהִתְלַבְּטוּת:
כֵּיצַד לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַדֶּרֶךְ".

דבורי ספג את כל מטחי האש ברשתות החברתיות ובעיתונות הכתובה, בעיקר בשל הניסוח המגוחך. אך ההשלמה עם המציאות ההזויה נוכחת בשידורים רבים של פרשנים בערוצים שונים.

לא פעם היא מאפילה, באמצעות מילים גבוהות וקולבים נחותים ("מקורות בכירים אומרים לי הערב"), על אותם עיתונאים "אפורים" יותר, שעושים עבודה נאמנה המבוססת על מידע – ז'אנר עתיק שהולך ודועך מול הפירוטכניקה המילולית הזאת.

דבורי ספג את כל מטחי האש ברשתות החברתיות ובעיתונות הכתובה, בעיקר בשל הניסוח המגוחך. אך ההשלמה עם המציאות ההזויה נוכחת בשידורים רבים של פרשנים בערוצים שונים

רבים תולים את תקוותם בשינויי הבעלות בערוץ 13. הציפייה במהדורת החדשות שם לא צריכה להיות שינויים פרסונליים או הכתבות מלמעלה, חלילה, אלא חופש פעולה לאתגר את המציאות ומחולליה בלי חשש מחרמות, חיסולים או האשמות מופרכות ב"חוסר איזון".

ביבי טען שהמלחמה מגינה על ערכים. ומה עם הערכים בבית?
קחו רגע ותקשיבו לדברים החשובים של אודי סגל: pic.twitter.com/ZYyTVDXNzY

— yayafink (יאיא פינק) (@yayafink) March 24, 2026

למשל, כפי שאודי סגל עשה השבוע במונולוג שלו:

"ראש הממשלה הסתבך בגדול השבוע בציטוט מסורבל על ישו וג'ינגיס חאן שהמסר שלו שצדק ומוסר לא מספיקים בלי עוצמה צבאית ומדינית. כלומר המלחמה מגינה על ערכים.

"אז בזמן שנתניהו מתנשא על אומות העולם והאזור תראו מה קרה אצלנו רק בשבוע האחרון: בלילה הזה שוב פרעות אלימות בשטחים, שלשום עוד יממה של טרור יהודי שלוח רסן, פורעים יהודים עשו פוגרום בכפרים פלסטיניים, מתנחלים חמושים חלקם במדים ירו למוות בחמישה פלסטינים בשטחים בעשרת הימים האחרונים. פלסטיני נוסף מת מדום לב לאחר ששאף גז מדמיע שירה הצבא שלנו.

"צה"ל טרם חקר לעומק את החיסול של משפחת עודה מירי מסתערבים בעיירה טמון. תוצאה אכזרית שחוצה קו מוסרי בוטה […] אף מילה של מוסר וצער מהממשלה, להיפך. כמה ימים קודם לכן ביישוב עופרה קיבלו בבלונים ובדגלים את בצלאל זיני החשוד בהברחת סיגריות לעזתים ולחמאס […]

"שר הביטחון הוסיף לבלבול הערכי כשהזמין את לוחמי כוח 100 לצילום קבוצתי והתנצל בפניהם […] מי שמאבד את יתרונו המוסרי יאבד בסופו של דבר גם את התמיכה החיצונית וגם את החוסן הפנימי".