סקר מרץ 2026 של הציבור היהודי-ישראלי שנערך על ידינו במסגרת קבוצת המחקר תמרור-פוליטוגרפיה, מראה שבנוגע לעתיד השטחים והסכסוך הישראלי פלסטיני, הציבור ממשיך במגמת תמיכה בפתרונות המשאירים את השטחים בשליטת ישראל (פתרונות לא-היפרדותיים) והתרחקות מפתרונות של פשרה טריטוריאלית (פתרונות היפרדותיים).

הסקר מראה כי 34% מהציבור היהודי תומכים בסיפוח חד־צדדי, 21% מעדיפים את שימור הסטטוס קוו, 26% תומכים בהיפרדות מרחבית תוך המשך שליטה ביטחונית, ורק 19% תומכים בהסכם קבע על בסיס שתי מדינות.

המשמעות ברורה: רוב של 55% תומך בפתרונות שאינם היפרדותיים. מדובר בשינוי דרמטי לעומת שנת 2018, נקודת המדידה הראשונה שלנו, אז עמד שיעור התמיכה בפתרונות היפרדותיים על מעל 70%. במקביל, התמיכה בסיפוח הוכפלה מ־17% ל־34%, נתון המעיד על שחיקה עמוקה באמונה בהסדר מדיני.

רוב של 55% תומך בפתרונות לא היפרדותיים. זהו שינוי דרמטי לעומת 2018, אז עמד שיעור התמיכה בפתרונות היפרדותיים על מעל 70%. במקביל, התמיכה בסיפוח הוכפלה, נתון המעיד על שחיקה עמוקה באמונה בהסדר מדיני

לצד מגמה זו, הציבור הישראלי מביע פתיחות מפתיעה לגבי שיתוף פעולה אזורי עם מדינות ערב המתונות. 58% תומכים בהצטרפות לברית עם מדינות ערב המתונות, ו־57% סבורים כי מהלך כזה יחזק את ביטחון ישראל.

עם זאת, התמיכה אינה מקושרת בציבור היהודי-ישראלי לצורך להתקדם בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, למרות שזאת דרישה מפורשת של מדינות בברית כמו ערב הסעודית: רק 31% מאמינים כי שיתוף פעולה אזורי יסייע לקדם הסדר עם הפלסטינים, ורק 20% תומכים בפתרון שתי המדינות במסגרת קואליציה אזורית. בכך מתגלה גבול לנכונות הישראלית לשנות את מארג היחסים עם המדינות השכנות: הציבור מוכן לשיתוף פעולה אזורי, אך מסרב לתרגם אותו לוויתורים מדיניים.

במישור הערכי, הסקר מצביע על תמיכה רחבה בעקרונות הדמוקרטיה. 74% מהציבור תומכים בממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי, גם כאשר מדיניותה אינה לרוחם, ו־79% תומכים בהפרדת רשויות.

אך כאשר הדמוקרטיה מתנגשת עם זהותה היהודית של המדינה, מתגלה מתח עמוק: למעלה מ־40% מעדיפים את אופייה היהודי של המדינה על פני אופייה הדמוקרטי. זוהי עדות לכך שהדמוקרטיה הישראלית נהנית מתמיכה עקרונית רחבה, אך בקרב חלקים רחבים בציבור התמיכה בדמוקרטיה מצויה בקונפליקט עם הרצון לשמור על הזהות היהודית של המדינה.

התמיכה בשיתוף פעולה אזורי עם מדינות ערב המתונות אינה מקושרת בציבור היהודי-ישראלי לצורך להתקדם בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, למרות שזאת דרישה מפורשת של מדינות בברית כמו ערב הסעודית

הסקר מצביע גם על תחושת איום מתמשכת. הציבור הישראלי תופס את האיום הפיזי (החמרה במצב הביטחוני עקב נסיגה מהשטחים) כחמור יותר מן האיום הסימבולי (אובדן הזהות היהודית והדמוקרטית כתוצאה מהמשך השליטה במיליוני פלסטינים בשטחים).

אולם, כשם שהציבור אינו מוכן לשלם את המחיר הביטחוני העלול לנבוע מנסיגה מהשטחים, הוא גם לא מוכן לשלם את המחיר הזהותי הכרוך בהישארות בשטחים. 89% אינם מוכנים לשלם מחיר ביטחוני כתוצאה מנסיגה מהשטחים, ו־85% אינם מוכנים לשלם מחיר לזהותה של המדינה כתוצאה מהמשך השליטה בהם.

כאשר אנו מאלצים את הציבור לבחור בין השניים מתקבלת חלוקה כמעט זהה בין שתי האופציות הממחישה את הדילמה הגדולה של ישראל – אי אפשר להישאר בשטחים אבל גם אי אפשר לסגת מהם. בסך הכול שיעור הסבורים כי ישראל ניצבת בפני איום קיומי ירד מ־72% בספטמבר 2024 ל־62% במרץ 2026. יתכן שכתוצאה מהמלחמה עם איראן.

השפעת אירועי ה־7 באוקטובר והמלחמות האזוריות ניכרת היטב. 56% תומכים בשליטה צבאית ישראלית ברצועת עזה, ומחצית מהציבור אפילו תומך בחידוש ההתיישבות בעזה (גוש קטיף). רק 21% רואים בחידוש התהליך המדיני מטרה של סיום המלחמה, ו־68% מתנגדים לכך. מדובר בעדות נוספת לשחיקת האמון בפתרונות מדיניים.

השפעת אירועי ה־7/10 והמלחמות האזוריות ניכרת היטב. 56% תומכים בשליטה צבאית ישראלית ברצועה, ומחצית מהציבור אף תומך בחידוש ההתיישבות בעזה. רק 21% רואים בחידוש התהליך המדיני מטרה

גם ביחס לערביי ישראל ניכרת הקשחה בעמדות. 53% מהציבור היהודי סבורים כי אזרחים ערבים תמכו בפעולות חמאס ב־7 באוקטובר, ו־65% חוששים מהשתתפותם באלימות. בסקרים שאנו עורכים על ערביי ישראל אנו מוצאים שמיעוט זניח בלבד תומך בטרור ואלימות נגד יהודים.

נתונים אלה מצביעים על פערים תהומיים בין תפיסת העמדות של ערבים אזרחי ישראל לבין המציאות. התוצאה היא החרפה ביחסים בין יהודים לערבים בתוך ישראל, ואתגר חברתי פנימי בעל השלכות ביטחוניות ומדיניות.

בזירה הבינלאומית ניכרת תפיסה חיובית ביחס לארצות הברית: 77% סבורים כי הממשל האמריקאי תומך במדיניות ישראל. לצד זאת, 81% מאמינים כי המלחמה עם איראן תחזק את היחסים עם וושינגטון ו־70% סבורים כי תתרום להרחבת הסכמי אברהם. אולם רק כרבע מאמינים כי המלחמה תסייע לקדם תהליך מדיני עם הפלסטינים.

גם בהקשר האמריקאי קיים פער משמעותי בין התפיסה הישראלית את טיב היחסים, לבין המציאות המשתקפת בסקרים על הציבור האמריקאי (שגם אותם אנחנו ערכנו) המעידים על קריסה במעמדה של ישראל בארה"ב.

התמונה הכוללת ברורה. החברה הישראלית נעה ימינה מבחינה מדינית וביטחונית, אך נותרת מחויבת לעקרונות דמוקרטיים. היא פתוחה לשיתופי פעולה אזוריים, אך סקפטית לגבי פתרון הסכסוך. היא חשה מאוימת, אך נחושה לשמור על ביטחונה ועל זהותה.

גם בהקשר האמריקאי קיים פער משמעותי בין התפיסה הישראלית את טיב היחסים, לבין המציאות המשתקפת בסקרים על הציבור האמריקאי, המעידים על קריסה במעמדה של ישראל בארה"ב

זהו פרדוקס ישראלי קלאסי: ציבור המבקש ביטחון, זהות ולגיטימציה בינלאומית – אך מתקשה ליישב ביניהם. בשנת 2026, יותר מתמיד, העתיד המדיני של ישראל מוכרע לא רק בשדות הקרב, אלא בתודעת אזרחיה.

סיון הירש-הפלר היא פרופסור חבר בבית ספר לאודר לממשל דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן ומנהל שותף בקבוצת המחקר תמרור-פוליטוגרפיה.

פרופ’ גלעד הירשברגר הוא פסיכולוג חברתי ופוליטי, חבר סגל בבית ספר ברוך איבצ’ר לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן, ומנהל שותף בקבוצת המחקר תמרור-פוליטוגרפיה.