במסגרת האסטרטגיה הכללית של בג"ץ בתקופה הנוכחית, להלך בין הטיפות, החלטת השופטים לחייב את הממשלה לעדכן בתוך חודשיים באשר למתווה להקמת ועדת חקירה לחקר אירועי 7 באוקטובר והמלחמה בעזה היא צעד בכיוון הנכון. ההחלטה מסמנת שינוי כיוון מצד השופטים, לאחר שבדיון שקיימו בשבוע שעבר הם הדהדו סנטימנט דומיננטי אחר, שעיקרו הותרת הסוגיה כולה ל"משפט הבוחר" ולממשלה הבאה שתקום לאחר הבחירות.

ההחלטה ניתנה ביום שני, ימים אחדים לאחר הדיון הסוער שהתקיים ביום חמישי האחרון בפני הרכב מורחב של שבעה שופטים, בשלוש עתירות הדורשות מבית המשפט להורות לממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית.

המשא הזה כבד מאוד על כתפי השופטים, ולא רק בשל ההשלכות הפוליטיות והציבוריות, שעיקרן מתקפה חריפה מצד הממשלה ותומכיה על בית המשפט; גם מבחינה משפטית מדובר בהחלטה קשה, נוכח תקדימיותה: מעולם לא הורה בית משפט, בשום מדינה בעולם לממשלה מכהנת להקים ועדת חקירה.

אף שההחלטה אינה מלמדת שפסק הדין הסופי יהיה בהכרח כרצונם של העותרים ובהתאם לעמדתה של היועמ"שית, התומכת בהוראה אופרטיבית להקים ועדת חקירה ממלכתית, היא משנה את הצפי לכיוון זה

אפשר שהשופטים שמעו את התגובות הציבוריות לרוח הדברים שהשמיעו בדיון ונמלכו בדעתם, ואפשר שרוב השופטים, שלא התבטאו בנושא זה באולם, לא היו שותפים לרעיון שלפיו על בית המשפט לחמוק ממילוי תפקידו השיפוטי.

מכל מקום, אף שההחלטה הנוכחית אינה מלמדת שפסק הדין הסופי יהיה בהכרח כרצונם של העותרים ובהתאם לעמדתה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, התומכת בהוראה אופרטיבית להקים ועדת חקירה ממלכתית, היא משנה את הצפי לכיוון זה.

בג"ץ דן בעתירות להקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר טבח 7 באוקטובר, 23 באפריל 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בהתאם להחלטה, עומדים לרשות הממשלה חודשיים ימים למסור "הודעת עדכון באשר למתווה שגובש לחקר האירועים". הנוסח הזה מכיל בתוכו אפשרות שבמהלך החודשיים הקרובים תשלים הקואליציה את חקיקת חוק ועדת החקירה שהממשלה יזמה במטרה לאפשר הקמתה של ועדה פוליטית־פריטטית, שכמובן לא תוביל לחקר אמיתי של אירועי 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיה, אך תאפשר לממשלה לומר – הינה, הקמנו ועדה.

ככל שהקואליציה תצליח להשלים את חקיקת החוק האמור, ואכן תוקם ועדה בהתאם לחקיקה החדשה, יתפצל הדיון המשפטי לשני מסלולים: מצד אחד, יש להניח שיוגשו עתירות חדשות נגד חוקתיות החוק החדש, בדרישה לבטלו, ובית המשפט ייכנס למסלול ארוך ואיטי של עתירות חוקתיות, שהטיפול בהן נאמד בשנים, ולא בחודשים.

מצד שני, ככל שמייד לאחר חקיקת החוק תוקם ועדה פוליטית שכזו, יוגשו עתירות נגד המהלך הזה של הממשלה, בדרישה כי מתוך ארגז הכלים המורחב עדיין היה על הממשלה לבחור בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, ולא בוועדה הפוליטית החדשה. כך או כך, העתירות הנוכחיות ימלאו את תפקידן ההיסטורי וייגנזו עם שינוי כה דרמטי בתשתית שעמדה בבסיסן.

ומה יקרה במקרה שהכנסת לא תשלים את החקיקה? במצב כזה, בית המשפט יצטרך לקבל החלטה לאן פניו מועדות

כל זה, בהנחה שאכן המהלך החקיקתי יושלם. ומה יקרה במקרה שהכנסת לא תשלים את החקיקה? במצב כזה, בית המשפט יצטרך לקבל החלטה לאן פניו מועדות בעתירות הנוכחיות.

בתחילת יולי תהיה הכנסת בעיצומו של מושב הקיץ, שאמור להסתיים בסוף אותו החודש – בדיוק שלושה חודשים לפני מועד הבחירות נכון לעכשיו. הממשלה תבקש במקרה כזה מן הסתם עוד זמן, כדי לנסות להעביר את הצעת החוק של ח"כ אריאל קלנר לפני שעבודת הכנסת תוקפא, לקראת הבחירות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו וח"כ אריאל קלנר במליאת הכנסת, מרץ 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

השופטים יצטרכו במקרה כזה להחליט: מצד אחד, העיתוי יהיה קרוב למועד הבחירות אף יותר מעכשיו, מה שיקשה עליהם לקבל החלטה המורה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית; מצד שני, הזמן החולף ממועד התרחשות האירועים והמלחמה ימשיך להתארך עוד – וקטור הדוחף לכיוון הכרעה וקבלת החלטה.

הקושי המשפטי אינו נעוץ רק בתקדימיות של הפעולה השיפוטית המבוקשת. השופט אלכס שטיין ניסח במהלך הדיון את שני קצות הדילמה בהכרעת השופטים: מצד אחד, כפי שנכתב בהחלטה שלשום, "אין חולק כי את אירועי השבעה באוקטובר יש לחקור – ובאופן יסודי ומעמיק".

לדבריו, העובדה ששנתיים וחצי לאחר האסון טרם הוקמה ועדת חקירה מעוררת "קושי משפטי ניכר". חוק ועדות חקירה זמין להפעלה, אך הממשלה נמנעת מלהקים ועדת חקירה ממלכתית בהתאם לו, והימנעות זו מקרבת את הרגע שבו "רשאית" יהפוך בנסיבות הנוכחיות ל"חייבת".

שתי הכרעות שיפוטית כבר התקבלו וקיבלו ביטוי בהחלטה. האחת היא ההחלטה בדבר סמכותו של בג"ץ להתערב בהחלטה בדבר הקמת הוועדה

מצד שני, אם העתירות יתקבלו ויינתן צו מוחלט, לא ברור כיצד הוא ייראה בדיוק מבחינה אופרטיבית. מה תהיה ההוראה השיפוטית? האם זו תהיה הנחיה לממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית, תוך שהשופטים יותירו לממשלה לקבוע את היקף המנדט של הוועדה?

או שמא בית המשפט ינסח בעצמו את מנדט הוועדה ואת הנושאים שהיא תחקור? לבית המשפט אין מומחיות בנושאים של צבא, ביטחון, יחסי חוץ וכל עניין ספציפי הנדרש לשם ניסוח כתב המינוי של הוועדה. לא בכדי כתבו השופטים בהחלטתם שלשום כי קיים "קושי במתן סעדים שיפוטיים בענייננו".

המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט נעם סולברג, בדיון בעתירות להקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר אסון השבעה באוקטובר, 23 באפריל 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

לצד זאת, שתי הכרעות שיפוטית כבר התקבלו וקיבלו ביטוי בהחלטה. האחת היא ההחלטה בדבר סמכותו של בג"ץ להתערב בהחלטה בדבר הקמת הוועדה. השופטים כבר הביעו את עמדתם זו, המנוגדת לעמדת הממשלה, במהלך הדיון, אך כעת היא מוצאת את ביטויה הפורמלי במסגרת החלטה שיפוטית.

"על פי פסיקה ארוכת שנים, נתונה לבית משפט זה הסמכות לדון בעתירות שעניינן הקמתה או אי־הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית; זאת, כפוף לכך ששיקול הדעת הנתון בידי הממשלה בעניין זה הינו רחב ביותר". הנוסחה היא אפוא שהסמכות קיימת, אך מתחם ההתערבות הוא מצומצם ונדיר.

הזהירות הניכרת של בג"ץ במסגרת טיפולו בנושאים נפיצים מבחינה ציבורית – גלויה לעין. יש הקשרים שבהם הזהירות הזו מצדיקה ביקורת על השופטים. במקרה הנוכחי, הצעד הזהיר שנקטו הוא צעד ראוי

ההכרעה השיפוטית השנייה היא בכך שהשופטים החליטו שלא להביע כל עמדה ביחס להצעת החוק המצויה כעת בשלבי חקיקה בכנסת: הן מתוך רצון שלא להשפיע על תוכן ההסדר החקיקתי או על הסיכוי להשלמת הליך החקיקה; והן בהתאם למדיניות השיפוטית הוותיקה, שלפיה אין ביקורת שיפוטית על הצעת חוק, שכן תמיד קיים סיכוי שהחוק לא ייחקק ולא יהיה צורך בהתערבות שיפוטית.

הזהירות הניכרת של בג"ץ במסגרת טיפולו בנושאים נפיצים מבחינה ציבורית – גלויה לעין. יש הקשרים שבהם הזהירות הזו מצדיקה ביקורת על השופטים. במקרה הנוכחי, באקלים הציבורי והפוליטי הרעיל והנפיץ, הצעד הזהיר שנקטו, על שינוי הכיוון המקופל בו, הוא צעד ראוי.