כשבמאי קולנוע עטור תהילה כארי פולמן, זוכה גלובוס הזהב ומועמד לאוסקר ("וואלס עם באשיר", "פרשת השבוע"), מגיע לביים מחזה גנוז של חנוך לוין בקאמרי – "מתאבל ללא קץ", אכן הפוטנציאל האמנותי והשיווקי בשמיים.
הכול נמצא שם – הבימוי כמובן, תפיסה חזותית ורב ממדית של חלל הבמה, בעיצוב קוביסטי מחסיר פעימה של שותפו האמנותי של פולמן – דוד פולונסקי, וידאו אקספרסיוניסטי המוקרן על הבק, מוזיקה סוריאליסטית מצמררת (אפרת בן צור ועומר הרשמן) וקאסט הקאמרי המצוין, היעיל, המשוכלל.
אז מה בעצם חסר? מחזה. הכול מצוין, לבד מהמחזה. יסלח לי לוין מלמעלה, אם כי אין לי ספק כי הוא יסכים איתי, 'מתאבל' הוא מעין דראפט מקאברי, מורבידי וחיוור למחזה המיתי הבאמת גדול של לוין – "הילד חולם". שם להבדיל, המסגרת האתית של הקיום כמעט נשברת אך לא, ושבריריותה זו קורעת את הלב.
'מתאבל' נעדר אותן האיכויות המטפיזיות וסובל מבעיות דרמטורגיות כרוניות. להוציא כמה פנינים פילוסופיות יידישקאיות אה- לה- לוין ("זו הנקודה- לא בסבל, אלא בסתמיות!"), המחזה הזה גם נמוך מבחינה פואטית.
זה קצת התעללות לאחר המוות, להעלות חומר אפילפטי ונקרופילי מרוכז מהסקיצות של משורר הבמה הגדול ביותר שלנו. אינפלציה, אובר דוז מהפיקסציה הלווינית האנאלית.
מדובר באפוס סוריאליסטי על ממלכה רחוקה, מעין יצורים שלופליקים חייזריים כאלה המתרוצצים בחצרו של מלך בודד ואכזר, הנוהג להעלות לקורבן אדם את בניהם הנבחרים של נתיניו, אבות קשיי-יום המשיאים את קורבנם למולך, במחזוריות אקזיסטנציאליסטית מייאשת.
אינוונטר האבל במחזה כולל את כאבי הפנטום של המלך, ציניות הרופאים המתנשאים על אף חוסר האונים שלהם, עמודי האינפוזיה מקומיקס וצמד מקוננים קשישים (שמוליק סגל ויוסי קאנץ נהדרים).
עוד נהדרים – כולם, יואב לוי, כפסיכולוג הנכה, קר הרוח והנהנתן, שפולמן בוחר לדרדר עם כיסא הגלגלים שלו במדרגות הארמון, אורי רביץ כעושה הנסים המסתורי, ובמיוחד התגלית שוהם שיינר בתפקיד קטן גדול של אב ב'. עם כל העוצמה של מוריס כהן בתפקיד המלך הסהרורי, הרצינות הטרגית שלו מטה עוד יותר את מפל הריכוזים לכיוון האבסורד ומכאן גם הריחוק הרגשי של הצופים.
"מתאבל ללא קץ", תיאטרון הקאמרי
ד"ר לפילוסופיה, כתב ויוצר
חודשיים עברו והכאב על אובדן חיי הנרצחים ונפילת הלוחמים לא שוכך, הערגה להחזרת כל החטופים לא מרפה, והזעם על אטימות הלב ושמחת ההרג של קיצוני חמאס לא דועך.
עם זאת, חשוב מאוד לא להתעלם מן העובדה שההתקפה הרצחנית של חמאס על התושבים של עוטף עזה הייתה מזימה לרצוח לא רק את הגוף אלא גם את הנפש. מטרת העל של מלחמת הדת הקנאית של חמאס לא כל כך שונה מזו של החוגים הכי קיצוניים בין היהודים – הם רוצים תיאוקרטיה הומוגנית מהירדן ועד הים. אולי לכן התמקדו דווקא בישובים המלאים באנשים שקידמו שלום ודו-קיום. אם ניתן לחמאס להתנקש בחמלה שלנו, הם כבר ניצחו.
ג'ק גילרון הוא פרופ' אמריטוס ממכון לחקר המים ע"ש צוקרברג באונ' בן-גוריון, תושב באר שבע זה 31 שנה. הוא עוסק בחקר התפלה וטיפול במים ופעיל בנושאי אקלים וסביבה.
ד"ר עפר גרוזברד, פסיכולוג קליני וחוקר בתחום הפסיכולוגיה הבין־תרבותית, עבד בחטיבת המחקר באמ"ן תקופה קצרה, מאוגוסט 2021 ועד ינואר 2022. בעקבות ניסיונו באמ"ן הוא פרסם ב-26 בנובמבר 2023 מאמר בהארץ בכותרת "הייתי פסיכולוג באמ"ן. ללא שינוי, הם ימשיכו לטעות".
במאמר מנסה גרוזברד להבין ולהסביר את הפרדוקס, לפיו חטיבת המחקר באמ"ן, הבנויה על קבוצה איכותית של אנשים שמוינו בקפידה ועובדים יחד לאורך שנים, כושלת בניבוי אירועים ביטחוניים רבים כמו מלחמת יום כיפור, הסכמי אוסלו, שתי אינתיפאדות והטבח בעוטף עזה ב-7 באוקטובר.
אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
המאמר של הפסיכולוג עשוי להיות עם הטיות פסיכולוגיות קלות, בהינתן שהיה זמן קצר באמ"ן ומומחיותו לא במודיעין או צבא או פסיכולוגיה של ארגונים גדולים או…,
וחשוב לציין שהוא בא מבית של האצ"ל…
אבל בעיקר עוסק בנתונים ידועים, שקשה מאוד לשנות ויחד עם זאת טופלו תמיד בצורות שונות:
יש באמ"ן אנשים מאוד מגוונים (כדי להדגיש, באופן סטרואוטיפי, היו בכירים מאוד שהיו בעברם טבחים ולוחמים ואקדמאים ואנשי מעשה, נשים ולהט"ב, ימין ושמאל מהקצוות, מכל העדות ומכל רחבי ישראל).
אבל חשוב מזה:
1) הקונספציה באה מלמעלה,
עם הרבה לחץ לקבל רק אותה.
תשלום הפרוטקשן וחיבוק החמאס היו משהו שאסור לערער עליו, אחרת בועטים בך מלמעלה ברמת ראש הממשלה והקבינט ומשרד הביטחון. מישהו אשם בזה.
2) בלבלו את המערכת בהפיכה.
האשימו קצינים מעולים בפנסיה תקציבית והשכלה מדעית. גרמו לכוח אדם איכותי לעזוב.
3) קידשו קברי צדיקים ויצאו לנופש כשהוזהרו ממלחמה אזורית, וגם עכשיו ממשיכים להסיט תקציבים למשתמטים והאחזויות מבודדות.
והכי חשוב-
4) מישהו מבסס תרבות שקר, קידום מקורבים,
הרחקת אנשים ביקורתיים של יושרה וטוהר מידות.
יש מי שלא נבחרה שנכנסת לקירייה ובוחשת
עם קצינים מסוג מאוד מסויים.
הנרטיב של המאמר המקורי וגם של המאמר הזה
משרת את הנרטיב של מכונת השליט המאשים אחרים.
תכתבו מאמר על ההצלחות המדהימות של אמן בשנים האחרונות, כולל המלחמה עכשיו, כולל פסח הקודם.
אולי חלק גדול יותר מהבעיה היה אצל קצינים מסויימים בדרום? או ברוח השליטים שלא רצו להיכנס בחמאס וחיזבאללה מאז כאבי 2006 בלבנון?
אולי כל עם ישראל נהיה נהנתן ורוצה נורמליות? אולי חמאס פשוט עשה הטעיה אסטרטגית ממש מוצלחת, והכשל המרכזי הוא הסתת הכוחות מהדרום וזה שלא היתה כוננות עם שחר והפעלת כוחות מהירה ויעילה באותו יום? אז למה יצא לכם מאמר על אמן? כי מישהו מכוון את השיח?
רקאומר
סמוטריץ' מסרב להפנים שלא רק מלחמות הורגות – גם סוכר
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם