באמצע הכתכה יש טקסט דלהלן: כרב, איך אתה מסביר את ההיגיון האמוני וההלכתי בהשתמטות מגיוס ומעבודה? הרי היא סותרת את המסורת היהודית וההלכתית. עד כאן הטקסט
בקיצור, כאן נמצא כל הויכוח, יש פה הנחה שהרבנים החרדים והציבור החרדי לא יודעים את ההלכה והמסורת היהודית, והחילונים והמודרניים כן יודעים את ההלכה והמסורת, כל זמן שהדמוגוגיה הזה יהיה התפיסה של צד שרוצה לגייס, אין סיכוי להגיע לאף מקום בגיוס חרדים, שלא שחלק מהחרדים חושבים שעל פי תורה אסור להתגייס אלא כוללללם, רק, שחלק אומרים את זה וחלק לא, חלק אומרים בחריפות וחלק מדברים רגוע, אבל תבינו טוב, שיבואי אנשים שלא למדו ולא מקיימים את ההלכה ויגידו לאלו שמוסרים את נפשם ומוותרים על הכל לקיים התורה ולהגיד להם, אתם לא יודעים את ההלכה ואנחנו כן, זה דמוגוגיה זולה, גם אם תמצאו איזה מקום שכתוב שצריכים להתגייס למלחמת מצווה זה לא אומר כלום, שהתורה הוא לא רק סעיף אחד אלא מכלול של הרבה הלכות והיבטים, וגם לא כל אחד שלומד סעיף אחד נהיה פוסק בסעיף זה.
אני מקדים לתגובתי שאני חרדי, היום אני חי בארץ וגדלתי בניו יורק והחינוך שלי היתה במוסדות שעליהם מדובר בכתבה,
ולא אכתוב דיעות, רק אכתוב עובדות,
מיוצאי הכיתה שלי בניו יורק, 90% עובדים ומרוויחים יפה מאד, הם חיים על חשבונם ולא על חשבון המדינה, והם עוזרים לאלו שלא מרוויחים, לחיות החיים שלהם, ה85% עוסקים בכל מיני מקצועות והרבה מהם עוסקים במקצועות הצריכים לימודי חול, (אין ביניהם הרבה רופאים חוץ מזה יש שפע מהכל), העו"ד שלי בניו יורק הוא חרדי הרו"ח שלי בניו יורק הוא חרדי הרופאה שיניים של משפחות של האחים שלי בניו יורק היא חרדית, איש המחשבים והמכתנת הוא חרדי, היועץ הרפואי בניו יורק הוא חרדי החשמלאי והאינסטולטור הקבלן האדריכל המעצב פנים ומכבי אש (בקרית יואל מונרו ניו יורק) וכו' הם חרדים (המיילדת של אשתי בארץ היא חרדית), ואם תתפלאו מאיפה ההשכלה שלהם הרי לא למדו בבית הספר שלהם לימודי חול, התשובה הוא העובדה הבאה, הם לוקחים קורסים כשהם צריכים להתפרנס, (ואין שום סיבה לבן אדם לדעת מקצועות שאינם צריכים לפרנסתו, בן אדם נקרא מחונך וכיף להיות בסביבתו גם אם הוא לא יודע דרווניזם וכדומה) והם מצליחים ללמוד מהר מאד בגלל הראש המפותח שלהם וגם בגלל שהם נתגדלו לא להיות עצלנים ונהנתנים, וכשאני מסתובב באיזורים של החרדים בניו יורק, אני לא מתרשם שאני מסתובב בשכונת עוני בכלל, אדרבה הרבנים טוענים שצריכים לצמצם יותר ולרדת מרמת החיים הגבוה,
עכשיו, אני משער למה המדינה וכותב הכתבה חושבים שהם עניים, אולי זה בגלל, שאם משערים לפי נפש הם לא מרוויחים סך XX לכל נפש אבל המודד הזה לא נכון כלל, וזה ברור לכל מי שיש לו משפחה ברוכת ילדים,
החינוך החרדי נותנת כלים מצויינים – להתמודד עם החיים בעולם הזה וללמוד מקצוע במהירות כשצריך ולהיזהר בכבוד הבריות ולעשות חסד עם השני ולהתנהג במידות טובות, ואם תבדקו את הנתונים של אחוז הפשיעה וכדומה אצל החרדים תראו את לבד, (לא רואים כלל שאנשים גונבים מאחרים בגלל שאין להם ממה להתפרנס) והעיקר של החינוך הוא, לתת כלים לחיות החיים כמו שצריך, וכך הבינו כל העולם כולו עד לפני כמה שנים, ונכון, שלאלו שזה לא החינוך שהם רוצים, שיעזבו בשקט בבקשה ואין צורך להכפיש, הבעיה שאני מכיר הוא, שיש כאלו שלא רוצים לצאת בגלל הנועם שיש בלחיות בקהילה חרדית, אבל לא רוצים את ההגבלות של החרדים אז הם מנסים לחנך ולשנות את החרדים מבפנים, ואבקש עוד פעם, אם יש למישהו בעיה בחברה החרדית, אבל הוא רוצה טעם של יהודים יר"ש כמה שאפשר ביחד עם פתיחות, שיצטרף למדרן אורטדוקס ולעוד מיני קהילות כאלו ובשקט,
לא נכנסתי לכל הנושאים שעליהם מדובר בכתבה, כתבתי רק על עיקרי הדברים,
רק דבר אחד אוסיף, אני מצטט כאן מהכתבה "רבים מהמורים בבתי הספר לבנים נוהגים להכות את תלמידיהם, לסטור להם ולבעוט בהם, כעניין שבשגרה, והאווירה בבתי הספר האלה היא של אימה וטרור" סוף ציטוט, אני לא יודע במה מדובר, לא היה ככה כשאני למדתי בתלמוד תורה ולא הילדים שלי מרגישים ככה, ואם יש תלונה על מחנך יש מי שמטפל בזה, ואם הכנסת את הילדים שלך למקום בעייתי, אז תחליף מקום אף אחד לא מחזיק את אף אחד בגרון, ונכון שאין הפקרות בבתי ספר חרדיים ויש משטר וסדר למופת אבל האכיפה הוא באופן של דרכיה דרכי נועם עם שכל והבנה לצרכים האמיתיים של החניכים, כך הוא במקומות שאני שולח הילדים שלי, ודי בהערה זו.
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם