10 שנים למלחמת האזרחים בסוריה: מי ניצח?

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, ונשיא איראן חסן רוחאני (צילום: Alexei Druzhinin, Sputnik, Kremlin Pool Photo via AP)
Alexei Druzhinin, Sputnik, Kremlin Pool Photo via AP
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, ונשיא איראן חסן רוחאני

השבוע ציינו הסורים, ב-15/3, עשר שנים לפרוץ המחאה נגד משטר אסד. מחאה שהידרדרה למלחמת האזרחים העקובה ביותר מדם במאה ה-21 ובה היו מעורבות רוב מדינות האזור והמעצמות הגדולות.

האם המאבק היה צודק? בהחלט כן. האם הוא היה חכם או כדאי מבחינת העם הסורי? בדיעבד ברור שלא. סוריה של 2021 אינה דומה לסוריה שלפני 2011. התשתיות הרוסות, מאות אלפי הרוגים ופצועים ומיליוני פליטים. בסופו של דבר, המשטר לא נפל ואופיו האכזרי לא השתנה והעם הסורי עני הרבה יותר.

האם המאבק נגד משטר אסד היה צודק? בהחלט. האם כדאי? בדיעבד ברור שלא. התשתיות הרוסות, מאות אלפי הרוגים ופצועים ומיליוני פליטים. המשטר לא נפל, אופיו האכזרי לא השתנה והעם הסורי עני יותר

מדוע נכשלה המהפכה? מי המנצחים והמפסידים? מהי משמעותה הביטחונית של המלחמה מבחינתה של ישראל?

הידרדרות לפני הקריסה

הידבקות הזוג הנשיאותי הסורי, הנשיא בשאר אל-אסד ואשתו אסמה, בווירוס הקורונה, היא בהחלט סמל למצבה של סוריה. הנשיא נדבק ככל הנראה בפגישתו עם משלחת איראנית, בעיתוי המעניין של עשור למלחמת האזרחים במדינה.

לפני עשר שנים, כאשר רשתות התקשורת שידרו את המחאות של הצעירים בסוריה, קשה היה שלא להזדהות עם מצוקתם. המחאה הייתה על העוני, האבטלה הגבוהה, השחיתות השלטונית, על חוקי החירום ועל הפערים החברתיים העצומים.

המחאה לא פרצה רק בהשראתו של גל המחאות של "האביב הערבי" בתוניסיה, לוב, מצרים ועוד מדינות ערביות. היא באה אחרי דיקטטורה של משפחת אסד שנמשכה 41 שנה, מתוכן 11 שנות שלטונו רצוף הכישלונות של יורש הנשיא בשאר אל-אסד, בנו של חאפז אל-אסד.

המחאה לא פרצה רק בהשראת גל מחאות "האביב הערבי" בתוניסיה, לוב, מצרים ואחרות. אלא אחרי דיקטטורה של משפחת אסד שנמשכה 41 שנה, מתוכן 11 שנות שלטון רצוף כישלונות של יורש הנשיא בשאר אל-אסד, בנו של חאפז אל-אסד

העשור שקדם להתפרצות המחאה היה עשור של הנסיגה המשפילה של הצבא הסורי מלבנון (2005), של הפרטת הכלכלה לבעלי עסקים מושחתים ומקורבים לממשל, של אפלייה מכוונת לטובתה של העדה העלווית השלטת (רק 11% מהאוכלוסייה), של הזנחת המעמדות הנמוכים (רובם סונים) וביטול הסובסידיות על מוצרי יסוד. זה היה גם העשור של נטישת אלפי כפרים בעקבות התרוששות החקלאים והיווצרות פרברי עוני בערים הגדולות. שנתיים לפני המחאה נוספה למצוקה הכלכלית גם בצורת קשה. סיוע ממשלתי או פתרונות השקיה לא נראו באופק.

אלימות מההתחלה

בראיון האומלל שהעניק לעיתון אמריקאי  (Wall Street Journal, 31.1.2011) ערב התפרצות המחאה, הסביר הנשיא בשאר אל-אסד מדוע בסוריה לא צפוי להיות "אביב ערבי" כמו בשאר מדינות האזור. לדבריו, העם הסורי מרוצה מהמשטר שקשוב לצרכיו ועומד כמצודה איתנה מול ארה"ב וישראל.

עם התפרצות גל המחאות באזורים העניים של סוריה, הגיב המשטר באלימות קשה ובירי על המפגינים, כבר מההתחלה. ככל שהתרבו ההלוויות של ההרוגים כן נפוצו ההפגנות, כאילו כיבה המשטר את השריפות עם בנזין.

הנשיא פעל ע"פ אותם הקודים שהכיר מאביו, אמצעי הדיכוי מתקופת מרד האחים המוסלמים בסוריה ב-1982. אסד האב השמיד חלקים מהעיר חמאת, שם התמקד המרד האסלאמי, וחיסל את האופוזיציה כליל במחיר של עשרות אלפי הרוגים.

המשוואה הזו לא עבדה ב-2011 בעידן האינטרנט, רשת אל-ג'זירה והרשתות החברתיות. אסד האב היה איש צבא, טייס כריזמטי, שלא היסס לפלוש ללבנון ולהשתלט על חלקים ממנה (1976). בנו בשאר הפגין חולשה כשנסוג מלבנון והיה חסר ניסיון צבאי ונטול כריזמה.

בני בריתו של המשטר הסורי, רוסיה ואיראן, היו דוגמאות למשטרים רודניים המדכאים בכוח את האזרחים ובהם המשטר שורד שנים ארוכות. הן (ואולי גם סין) היו המופת שעמד לנגד עיניו של אסד. הנשיא הפעיל נגד המורדים את ה"שביחה", בריוני המשטר, לפי הדגם של ה"באסיג'" האיראני, המיליציה האזרחית שנשלחה נגד המפגינים באיראן במהומות במדינה שלוש שנים קודם.

עם התפרצות גל המחאות באזורים העניים של סוריה, הגיב המשטר באלימות קשה ובירי על המפגינים, כבר מההתחלה. ככל שהתרבו ההלוויות של ההרוגים כן נפוצו ההפגנות, כאילו כיבה המשטר את השריפות עם בנזין

בחודשי המחאה הראשונים הכריז בשאר אל-אסד על רפורמות ליברליות, כדי לרצות את האוכלוסייה, אך לא זכה לאמון האזרחים והמחאה רק התרחבה. בצעד מפתיע החליט אסד לשחרר בקיץ 2011 עשרות פעילים אסלאמיים, מה שנראה לכאורה כטעות איומה וטיפשית, הואיל ורובם הפכו ללוחמים ומנהיגים בשורות האופוזיציה האסלאמית החמושה.

האסלאמיזציה של המרד – הסיבה לכישלונו

העולם הזדעזע מרמת האלימות שהפעיל אסד נגד המורדים, הפצצות אוויריות על בניינים, ארטילריה וירי על אזרחים על מנת להרוג. חיילים רבים ערקו כבר בהתחלה, בעיקר חיילים ומפקדים זוטרים שהשתייכו לרוב הסוני המקופח במדינה. ביחידות העילית שרתו בעיקר בני העדה השלטת – העלווים, ומיעוטים (נוצרים, דרוזים ואסמעאילים) הנאמנים למשטר.

סוריה הושעתה מהליגה הערבית והמערב גינה את המשטר על פשעים, ובעיקר על השימוש שעשה בנשק כימי. בתחילת המרד נוצרה אשליה כי מהלך העניינים נע בכיוון חיובי: העריקים הקימו את "צבא סוריה החופשי" החילוני בחסותה של טורקיה ובסיוען של מדינות ערביות סוניות (סעודיה, האמירויות, ירדן ועוד). בטורקיה התארגנה מעין ממשלה חלופית עם הנהגה של לאומנים אינטלקטואלים ליברליים, שקיבלה לגיטימיות בינלאומית (כגון האקדמאי הסורי בורהאן גליון השוהה בצרפת).

אסד היה בעיני העולם התגלמות הרוע, ואילו האופוזיציה נראתה כנציגתו הנאמנה של הרוב הסוני המקופח והעני. אין להוציא מכלל אפשרות כי יועצים רוסים ואיראנים מתוחכמים הם שייעצו לנשיא אסד לשחרר טרוריסטים ג'יהאדיסטים מהכלא. האפקט של צעד זה לא אחר לבוא.

ב-2012, בשנה השנייה של המרד, נסוג הצבא הסורי מרוב שטחה של המדינה ומיקד את כוחותיו בהגנה על אזור החוף (לטקיה, בניאס, ג'בלה וטרטוס), מעוזם של העלווים ועל רצועת הערים המרכזיות (חלב, חמאת, חומס ודמשק).

באותה שנה החלו לצוץ ארגונים אסלאמיים סלפים ג'האדיסטים כפטריות אחר הגשם. ב-2013 הפכה ג'בהת א-נוסרה (שלוחת אל-קאעדה בסוריה) לארגון המוביל והחזק בסוריה ולצדו פעל גם הארגון הענק של "אחראר א-שאם" הסלפי.

ב-2014 פלש מגבול עיראק ארגון "המדינה האסלאמית" – דאעש, וכבש את צפון-מזרחה של סוריה. ארגוני הג'יהאד שרתו את מטרתו של המשטר מכיוון שפגעו בעיקר באופוזיציה החילונית והמתונה. ארגונים אלה חיסלו את מאחזי "הצבא החופשי" והשתלטו על רוב שטחיו בסוריה. הפיכת האופוזיציה למשטר ליותר ויותר קנאית ואסלאמיסטית אפשרה למשטר אסד לשרוד. האיום הג'יהאדיסטי הסוני איחד את מחנהו של אסד שחש מאוים (בעיקר בני מיעוטים שחששו מפגיעה).

ארגוני הג'יהאד שרתו את מטרת המשטר כי פגעו בעיקר באופוזיציה החילונית והמתונה, חיסלו את מאחזי "הצבא החופשי" והשתלטו על רוב שטחיו בסוריה. הפיכת האופוזיציה ליותר ויותר קנאית ואסלאמיסטית אפשרה למשטר אסד לשרוד

האיום הג'יהאדיסטי רק האיץ את התערבותן של איראן והמיליציות השיעיות והגביר את הסיוע הרוסי. מבחינה תעמולתית נהנה המשטר מההקצנה בקרב המורדים, שהרי מן ההתחלה טען אסד כי אין מדובר במחאה חברתית נגד משטרו כי אם במרד אסלאמיסטי ובקונספירציה בינלאומית להפלת משטרו.

הנשיא בשאר אל-אסד כבר לא היה בעיני העולם הרוע המוחלט. האלטרנטיבה לאסד נראתה כחלום בלהות – הפיכתה של סוריה למוקד לג'יהאד עולמי. נשיא ארה"ב אף ביטל ב-2013 את החלטתו להעניש את אסד על ההתקפה הכימית נגד המורדים, מחשש כי התקפה על צבא אסד עלולה להביא בסופו של דבר לניצחון האופוזיציה הג'יהאדיסטית.

ארה"ב לא רצתה לחזור על הטעות שעשתה באפגניסטן בשנות ה-80, סיוע לג'יהאדיסטים נגד הכוחות הסובייטים. הנשיא פוטין הציע במקום האופציה הצבאית לערוב להשמדתו של הנשק הכימי של המשטר הסורי. להחלטה זו השלכות הרות גורל על מדינות האזור, כולל ישראל.

ה"חברים" של אסד מצילים את עורו

התערבותה של איראן והמיליציות השיעיות (חזבאללה מלבנון, ולוחמי מיליציות מעיראק ומאפגניסטן) הצילו את משטרו של אסד ואפשרו את הישרדותו עד 2015. הלוחמים השיעים מילאו את החלל הגדול שהותירו אלפי החיילים הרגליים בצבא הסורי (רובם סונים), שערקו בשנות המרד הראשונות.

אך כידוע אין מתנות חינם. איראן השתלטה בהדרגה, כלכלית וטקטית, על שטחים נרחבים בסוריה, כגון על חברות, על עסקים ועל נדל"ן. לדוגמה, בבירה דמשק הפכה שכונת סיידה זינב (אתר קדוש לשיעים) למפקדה צבאית של "משמרות המהפכה" האיראניים וחזבאללה. מטרתה של איראן היא להפוך את סוריה לאזור השפעה שלה ולפתוח חזית חדשה מול ישראל.

אסד שקע בחובות אדירים לאיראן וספק אם יוכל אי פעם להחזיר אותם. הפילוג במחנה המורדים בין הארגונים השונים שיחק לידי המשטר הסורי. אולם לקראת סוף 2014 הצליחו קבוצות מורדים להתאחד, חילוניים ואסלאמיסטים כאחד, במסגרות שנקראו "ג'יש אל-פתח" (צבא הניצחון). קואליציות אלה הצליחו לגבור על צבא אסד ולכבוש את כל מחוז אדליב הצפון-מערבי ואת קונטרה בדרום. הצבא הסורי איבד את השליטה על מעברי הגבול והם נפרצו לחלוטין למעבר נשק ומתנדבים למחנה המורדים.

בקיץ 2015 התערב הצבא הרוסי ישירות על מנת למנוע את קריסתו של המשטר. הרוסים חוללו מהפך במהלך הלחימה וצבא אסד בסיוע אווירי רוסי ותגבורת קרקעית מסיבית איראנית עבר מהגנה להתקפה.

בקיץ 2015 התערב הצבא הרוסי ישירות על מנת למנוע את קריסתו של המשטר. הרוסים חוללו מהפך במהלך הלחימה וצבא אסד בסיוע אווירי רוסי ותגבורת קרקעית מסיבית איראנית עבר מהגנה להתקפה

המורדים הקיצוניים חוסלו וחלקם הוגלו צפונה לאדליב. המתונים נכנעו, פורקו מנשקם או צורפו כמיליציות בתשלום לצבא המשטר.

תמונת המצב

השתלטותה של הקואליציה של אסד על מעוזם של המורדים בעיר חלב (העיר השנייה בחשיבותה אחרי הבירה דמשק) ב-2016 בישרה את התחלת סופו של המרד. עד ל-2017 השתלט צבא אסד על רובה של סוריה (כ-70%), כולל הגבול עם ישראל, ירדן ועיראק.

למעשה, המשיכה מלחמת האזרחים להתקיים רק בצפון-מערבה של המדינה במחוז אדליב בצפון, שם עדיין לא הוכרעו המורדים הנתמכים ע"י טורקיה. דאעש חוסל בצפון-מזרח בעיקר באמצעות הלוחמים הכורדים ובסיוע אווירי אמריקאי מסיבי. דרומית לנהר הפרת חוסלו פעילי דאעש ע"י הקואליציה של אסד בחיפוי אווירי רוסי.

תקופת הקורונה בסוריה, החל ממרץ 2020 התאפיינה בהפסקת אש, אולם בימים האחרונים מתחדש הירי באדליב. הכורדים הם המרוויחים הבולטים של מלחמת האזרחים. מראשיתה של המלחמה נקטו בעמדה נייטרלית, מה שעורר תרעומת רבה בקרב המורדים.

תוך כדי לחימה באופוזיציה בצפון סוריה ואח"כ נגד דאעש, הקימו הכורדים אוטונומיה (הרוג'ובה). בסוף 2016 פלשה טורקיה לסוריה לאזור הכורדים ויצרה מעין רצועת ביטחון בתוך שטחה. המשטר הסורי הגיב לצעד זה בחריפות וטען כי קיים כיבוש טורקי בצפון סוריה וכיבוש ציוני בדרומה (רמת הגולן).

כמה מאות חיילים אמריקאים עדיין מוצבים בשטח הכורדים קרוב לגבול העיראקי ובבסיס נוסף במשולש הגבולות של סוריה-עיראק וירדן. רוסיה ניצלה את מלחמת האזרחים על מנת להקים בחוף הסורי מאחז אסטרטגי משמעותי במזרח התיכון לחילות האוויר (חמיימים) והים (טרטוס) של צבאה.

המשטר הסורי תלוי לחלוטין ברוסיה ואיראן והצבא הסורי שחוק לחלוטין ואינו מסוגל לשלוט במדינה לבדו. אמנם רוסיה מתאמצת לשקם את הצבא הסורי ע"י הקמת דיוויזיות חדשות וחיול המיליציות המקומיות, אולם עדיין התאוששותו של הצבא הסורי למצב ששרר לפני 2011 אינה נראית באופק.

במהלך המלחמה הושמד כאמור רוב נשקה הכימי של סוריה וצבא סוריה חדל מלהוות איום קיומי על ישראל. אולם במלחמה צבר חזבאללה הלבנוני בסוריה ניסיון רב בלחימה במורדים והוכיח את יכולותיו בלחימה בשטחים חקלאיים ועירוניים כאחד.

למרות ההתקפות החוזרות ונשנות של חיל האוויר הישראלי בסוריה, לא נראה כי בכוונתה של איראן לוותר על הפרויקט העיקרי שלה במדינה – פתיחתה של חזית מול ישראל בסוריה. איראן פועלת בסוריה בחופשיות כבשטחה שלה ושוקדת על הקמתו של מעבר יבשתי לציוד ולוחמים מאיראן לעיראק, וממנה לסוריה וללבנון.

למרות ההתקפות החוזרות ונשנות של חיל האוויר הישראלי בסוריה, לא נראה כי בכוונתה של איראן לוותר על הפרויקט העיקרי שלה במדינה – פתיחתה של חזית מול ישראל בסוריה. איראן פועלת בסוריה בחופשיות כבשטחה שלה

איזה מין ניצחון

הניצחון של אסד שנוי במחלוקת. ספק אם המשטר הסורי באמת שולט במדינה, או שהוא נתון לתכתיביהן של רוסיה ואיראן. אסד אמנם ניצח מבחינה צבאית, אך הפסיד במערכה הכלכלית-חברתית. אחרי מאות אלפי הרוגים ופצועים ומיליוני פליטים, בנוסף לאלפי עדויות שפורסמו על פשעים שביצע נגד העם הסורי, איבד אסד כל לגיטימיות לשלוט במדינה בעיני הסורים ובעיני רוב מדינות העולם.

מעבר להישענותו על מנגנוני הביטחון האמונים על הגנתו סביב השעון מפני מעשי נקם, הוא גם תלוי לחלוטין בנוכחותן של איראן ורוסיה להמשך הישרדותו. שטחים נרחבים מהמדינה אינם נמצאים בפועל תחת שלטונו הישיר של המשטר, אלא נתונים לחסדיהן של מיליציות מורדים שנכנעו לרוסים ונאמנותן למשטר בספק. שטחים נרחבים בצפון-מזרח מצויים תחת שליטתם של הכורדים, אחרים תחת שליטתן של מיליציות שיעיות זרות.

כלכלתה של סוריה הרוסה וייקח שנים ארוכות לשקמה. ערך המטבע הסורי יורד בהתמדה, רוב הסורים עניים ומובטלים ואין מושיע. אנשי עסקים מושחתים נלחמים על פרורי הנכסים שנותרו בידי המשטר, אפילו משפחות עלוויות בצמרת כגון אסד ומח'לוף נאבקות על שליטה בכספי המדינה. המערב מטיל עוד ועוד סנקציות על המשטר. מדינות הנפט העשירות, בראשן סעודיה האמירויות וקטאר, אינן מוכנות לסייע לשיקומה של סוריה, כל עוד שולט בה אסד וכל עוד איראן והמיליציות השיעיות נוכחות בשטחה.

הניצחון של אסד שנוי במחלוקת. ספק אם המשטר הסורי באמת שולט במדינה, או נתון לתכתיבי רוסיה ואיראן. אסד אמנם ניצח מבחינה צבאית, אך הפסיד במערכה הכלכלית-חברתית, עם מאות אלפי הרוגים ופצועים ומיליוני פליטים

עשר שנים אחרי מלחמת האזרחים, לא יהיה נכון לומר שסוריה חזרה לאותה נקודה בה החלה המחאה, אלא שהידרדרה למקום הרבה יותר גרוע, והפתרון למשבר אינו נראה באופק. לאמיתו של דבר, גם המשטר וגם המורדים הפסידו את המלחמה, המנצחים האמתיים הם רוסיה ואיראן.

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,904 מילים
כל הזמן // יום שישי, 9 באפריל 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

המשטרה: כסיף תקף שוטר; כסיף: מדובר בעבריינים שקרנים

לוין: התנהגות ברוטלית כזו לא ראויה כלפי אף אזרח לא כל שכן ח״כ ● סער: חרפה ● סמוטריץ׳: בלתי מתקבל על הדעת ● פייזר לישראל: אם לא תשלמו על החיסונים תועברו לסוף התור ● גנץ מזהיר את עבאס ובנט מהמו״מ עם נתניהו: ״תקבלו הבטחות ולא ייצא מזה כלום״ ● נתניהו ספד לנסיך פיליפ: ״משרת ציבור יוצא דופן״ ● רגב על השעיית אבישי בן חיים מחדשות 13: השמאל סותם פיות

עוד 47 עדכונים

להתבסס על חזון ולא על אסון

לפני ימים אחדים התבשרנו כי שירה איסקוב, שניצלה בזכות שכנתה מרצח על ידי בעלה דאז – תדליק משואה בטקס הדלקת המשואות המסורתי שיערך בערב יום העצמאות. שירה תדליק משואה יחד עם שכנתה, עדי גוזי, שהצילה אותה.

הקריאות נגד הבחירה אינן קלות ומייצרים טיעוני נגד על כך שמדובר במסע אישי נגדה שנגוע במיזוגיניה, איני סבור כך.

בישראל של 2021 זה לא קל לצאת נגד החלטה להעניק לקורבן טרור נגד נשים להדליק משואה. המקרה של איסקוב הוא מזעזע, מסמר שיער ובכל זאת אני לא משוכנע שמשואה לתפארת מדינת ישראל היא החיבור הנכון במקרה הזה, ממש כמו במקרים אחרים שקשורים לטקס הדלקת המשואות.

הסיפור פה אינו שירה איסקוב. שירה היא אולי הקש ששבר את גב הגמל וחידד את הצורך בדיון על טקס הדלקת המשואות, משמעויותיו ועל אופן בחירת משיאי המשואות.

הסיפור פה אינו שירה איסקוב. שירה היא אולי הקש ששבר את גב הגמל וחידד את הצורך בדיון על טקס הדלקת המשואות, משמעויותיו ועל אופן בחירת משיאי המשואות

קפיצה לשנת 1950: מטרת הטקס כשיוסד הייתה "להדגיש את אחדותו הלאומית של העם השב למדינתו העצמאית".

את הטקס מנהל מרכז ההסברה, שמפרסם מדי שנה קול קורא לציבור להציע מועמדים. אחד הקריטריונים הוא: "רגישות למכאובים לאומיים כגון השואה, שכול, טרור".

השואה, שכול, טרור. כבר אז, בהחלטה ההיא, הוקם בליבו של טקס שאמור להיות שמח, מעצים ובעל מסרים של עצמאות, אי של שכול, מוות והצגת דמויות שקרה להם הרע מכל. אי של שכול שלמעשה ממשיך את יום הזיכרון במובנים רבים.

לא הייתי נדרש לסוגיה הזו אילולא בשש השנים האחרונות בהן מנהלת את הטקס מירי רגב, המופקדת על מרכז ההסברה – משהו באיזון של השכול, המוות והקורבנות התערער. ובתהליך מואץ האי של השכול והאסונות הפך לבמה המרכזית.

אחרי רונה רמון ז"ל ששכלה את בעלה ובנה והשיאה משואה ב-2015, מרים פרץ, ששכלה שני בנים והשיאה משואה ב-2018, שלוש האמהות רחלי פרנקל, בת גלים שער ואיריס יפרח, שבניהן נחטפו ונרצחו לפני מבצע צוק איתן וזכו לכבוד ב-2019, בטקס שלם שהוקדש לתושבי עוטפי עזה שרקטות שולטות בעולמן (השנה ה-71 לעצמאות ישראל), ואחרי שבחרו השנה להעניק את השאת משואה לרב איתן שנרב, שבתו נרצחה בפיגוע, הגיע הזמן לשאול בקול: האם משואה נועדה לשמש כצ'ופר לאומי שנועד לפצות על גורל לא קל. האם מדובר בטקס הוקרה (בתרומה חשובה או במפעל חיים) או הכרה (בסבל)?

שירה איסקוב אינה אדם בלתי ראוי, חלילה. להיפך. היא גיבורה שנאבקה כדי לשרוד. אבל היא נקלעה לסיטואציה של כוחות חזקים ממנה: ממשלת ישראל אוהבת את הגיבורים שלה קורבנות.

טקס הדלקת המשואות שאמור לייצג את אחדותו הלאומית של העם השב למדינתו העצמאית לא יכול להתבסס רק על קורבנות. בשנת 2021 הגיע הזמן לעבור גם לשותפות גורל שמבוססת על חזון ולא רק על אסון. אבל עושה רושם שבחברה ישראלית, שמתפרקת בתהליך מואץ, יש מי שמושך בחוטי הכאב והאובדן כדי להעביר מסר של אחדות.

טקס הדלקת המשואות שאמור לייצג את אחדותו הלאומית של העם השב למדינתו העצמאית לא יכול להתבסס רק על קורבנות. בשנת 2021 הגיע הזמן לעבור גם לשותפות גורל שמבוססת על חזון ולא רק על אסון

זה נכון, אין ספק שייצוגים קורבניים גורמים לאהדה וקונצנזוס, אבל השאלה היא מה תפקידה של המדינה בכל העניין הזה. האם ישראל, שבוחרת להעניק את הדלקת המשואה לאיסקוב, מעניקה לה בכך כתף חמה או יוצאת למלחמה בטרור שמופנה כלפי נשים?

כמה כסף בכלל הושקע בשנים האחרונות במלחמה באלימות נגד נשים? כי להחליט על הדלקת משואה זה קל. להחליט על חזון, למשל כזה שיתחייב לכך שבשנת 80 לישראל לא יהיו יותר נשים שירצחו בביתן, כי המדינה תילחם בתופעה הזו, הוא דבר הרבה יותר קשה. אבל זה מה שמצופה מממשלת ישראל לעשות. לקחת אחריות למיגור התופעה במקום להאדיר את קורבנותיה.

במקום להעלות טקס שחוגג את הקמתה של מדינת ישראל אנחנו מקבלים מדי שנה ייצוגים שמזכירים לנו מי השולט, מי המיעוט ומי האליטות, ואילו איומים באים עלינו לכלותינו.

יש משהו גס בתפר בין הסמליות שאמורה להיות לטקס לבין התוכן שלו. שהרי טקס הדלקת המשואות הוא שער המעבר ליום העצמאות, וככזה הוא אמור לדבר עליה, על דמוקרטיה, על מדינה יהודית ודמוקרטית. אבל כשמציצים פנימה מגלים כי החל משנת 2015 רכיבי הטקס עשויים יותר ויותר מאירועים שאינם התמונה הגדולה.

קחו למשל את שלומי שבת שחלה בקורונה, הבריא וידליק משואה. שבת הוא דמות חשובה בעולם התרבות הישראלית אבל האם העובדה שהבריא מקורונה מצדיקה הדלקת משואה? מה בינה לבין עצמאות ישראל?

וכשמחברים את האלמנות, היתומים, נשים שנפגעות מטרור מבית, זמר מפורסם שהבריא מקורונה, מתגנבת ללב תהייה: האם זו דרכה של ממשלת ישראל? לשים פלסטר צבעוני במקום שבו אמור טיפול שורש ורפואה?

האם לא היה עדיף לזמן את איסקוב ולהכריז במעמדה על מלחמת חורמה באלימות נגד נשים? האם במקום שבו יעמוד שלומי שבת לא היה צריכה לעמוד וועדת חקירה ממלכתית לכשלי הקורונה? האם כשמקדישים טקס שלם לתושבי עזה שסובלים מרקטות הדבר לא מעביר מסר שלפיו: קחו את הבאסה עם קורטוב של דגל, כי ככה זה, טיפול שורש לכאן או לכאן לא יהיה לכם.

האם לא היה עדיף לזמן את איסקוב ולהכריז במעמדה על מלחמת חורמה באלימות נגד נשים? האם במקום שבו יעמוד שלומי שבת לא היה צריכה לעמוד וועדת חקירה ממלכתית לכשלי הקורונה?

הבחירה למקם את תשומת הלב במדליקי משואות שפקדו אותם אסונות מאפשרת למדינה להתחמק באופן שיטתי מהצבתו של חזון מדינה יהודית ודמוקרטית כערכים היסודיים שמתוכם גדלים לעצמאות.

רון קסלר הוא איש תוכן ודיגיטל, שימש כמבקר טלוויזה וכתב תרבות במעריב וכדובר הוועד למלחמה באיידס והשתתף בקמפיינים פוליטיים וחברתיים. קסלר ליווה את הפעילות התוכן והדיגיטל של נבחרי ציבור בכירים, ועובד כיום במגזר השלישי. התכנים המתפרסמים בזמן ישראל מבוססים על דעותיו בלבד ולא מייצגים דבר מלבד את עצמו. אתם מוזמנים לעקוב אחריו בטוויטר: https://twitter.com/kessleron_il?s=09.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 804 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

המהפכה של תל אביב

הגלובוס הירוק הולך לעיריית תל אביב שמבצעת מהפך תחבורתי חסר תקדים ● הגלובוס השחור מוענק לממשלה בגין עלייה דרמטית במספר המשלוחים החיים ● וטיפ לסוף השבוע: לפני שנגמר האביב והכל יצהיב, צאו אל הנדנדה שמשקיפה על עמק איילון

עוד 598 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
צֶ'רְצִ'יל 80

נאום יום השואה של ראש הממשלה לא היה נאום בחירות ציני. ב"יד ושם" נתניהו סיכם את נצחונו ההיסטורי הגדול במלחמת העולם השלישית כנגד הנגיף הנאצי. מעכשיו, לא רק לווינסטון צ'רצ'יל אלא גם לבנימין נתניהו יש "V Day" משלו. Vaccinations Day.

עוד 1,321 מילים ו-3 תגובות

למקרה שפיספסת

לא משבר, הזדמנות לפתרון

מערכת הבחירות הנוכחית התאפיינה בלגיטימציה שניתנה למפלגות הערביות, אך מנגד גם התחזק בזירה הציבורית מעמדן של מפלגות ימין רדיקליות ● שיעורי ההצבעה הנמוכים מלמדים על אובדן האמון בדמוקרטיה ● אסור לתת לאיומים במערכת בחירות נוספת להביא לכך שמי שלא זכו לרוב בבחירות ימשיכו לאחוז בהגה השלטון ● דעה

עוד 1,210 מילים

סבב בחירות חמישי? בשמחה

בארבע מערכות הבחירות האחרונות זכה גוש הימין (ובשמו העדכני, גוש רק-ביבי) בישראל ב-2.2, 2.05, 2.25 ו-1.8 (ללא ימינה ותקווה חדשה) מיליון קולות, לפי סדר כרונולוגי.

באותן מערכות בחירות ממש קיבל גוש השמאל-מרכז (ובשמו המתעדכן, גוש השינוי) 1.8, 2.33, 2.3 ו-1.65 מיליון קולות (ללא רע"מ). אלמלא ליברמן ואחוז החסימה שבלם את ימינה וזהות שבזבזו רבע מיליון קולות (כ-6 מנדטים) בסבב הראשון, היינו חיים כעת תחת ממשלת החלומות הימנית של נתניהו.

אלמלא חוסר בשלות והיעדר הנכונות ליזום מצד גנץ ושורה ארוכה של חברים במפלגתו (מהנדל עד אשכנזי) ובגוש (אורלי לוי אבקסיס, זוכרים?) היינו חיים בעידן ממשלת יהודים-ערבים שלא נראתה כאן מאז 1992.

יתרון של רבע מיליון קולות – בשני המקרים – "צונזר". וככלות כל זאת, בתום הסבב השלישי קיבלנו ממשלה פריטטית הזויה ומסוכסכת שאיימה לפרק את מה שעוד נותר מהסולידריות הישראלית.

יתרון של רבע מיליון קולות לימין או לשמאל במערכות הבחירות האחרונות – "צונזר". בתום הסבב השלישי קיבלנו ממשלה פריטטית הזויה ומסוכסכת שאיימה לפרק את מה שעוד נותר מהסולידריות הישראלית

בהנחה הסבירה שמדינת ישראל לא תתעורר לשחר של יום חדש עם "ממשלת שינוי" מזה או "ממשלת ימין מלא-מלא" מזה בשבועות הקרובים, סבב הבחירות הרביעי יניב כנראה סבב בחירות חמישי. צירוף המילים המדובר יהפוך מדבר-מה שאיש לא העלה בדעתו כשקראנו בעיתונים על אי היציבות בבלגיה, למשל, למציאות נושכת במיוחד. אבל הנתונים שלעיל מלמדים שמי שצריך לחשוש מסבב כזה הוא דווקא הימין הביביסטי.

ראשית, כי כוחו האלקטורלי של הימין מוצה עד תום וסובל מתקרה ברורה. מ-2.25 מיליון מצביעים בשיאו (סבב ג'), כש-300 אלף איש יוצאים להצביע עבור הליכוד כדי לאפשר לנתניהו הכרעה חד משמעית – הוא ירד ל-1.8 בבחירות האחרונות. זאת כאשר 0.47 מיליון מצביעים בוחרים בימין אידאלוגי לא-ביביסטי ולפחות מחציתם עושים זאת, כשהם נותנים את קולם למפלגה שמנהיגה הבהיר באופן בלתי משתמע לשני פנים שלא יחבור לנתניהו בשום מצב (תקווה חדשה).

כלומר, גם אם נניח שכל מצביעי בנט – ולא היא בפועל, אבל ניחא – ציפו וקיוו שיחבור לממשלה עם הליכוד, החרדים והציונות הדתית, הרי שהימין איבד במערכת הבחירות הזו כרבע מיליון חברים טריים ב"גוש השינוי".

שנית, כי המגזר הערבי, מתוך שאננות וחוסר אמונה ביכולתו להשפיע, שיחזר בסיבוב הנוכחי את הישגו הגרוע ביותר ב-4 סבבים: 380 אלף מצביעים, שהניבו 10 מנדטים בלבד (עלייה קלה בכמות המצביעים ביחס למרץ 2019, יש לציין).

כעת, כשהערבים מבינים שהפכו לחלק לגיטימי בממשלות עתידיות – ממשלות שמאל-מרכז יותר מאשר ממשלות ימין, אם להאמין לסמוטריץ' – אין סיבה שלא ישובו אל הקלפיות, כשלנגד עיניהם השפעה ממשית על דרכה של המדינה. אם אמנם יעשו כן ונראה חצי מיליון ויותר מצביעים במגזר, המשותפת עשויה להתעורר עם למעלה מ-10 מנדטים גם בלי רע"ם, שתעבור בתורה את אחוז החסימה גם לבד.

כעת, כשהערבים מבינים שהפכו לחלק לגיטימי בממשלות עתידיות – ממשלות שמאל-מרכז יותר מאשר ממשלות ימין, אם להאמין לסמוטריץ' – אין סיבה שלא ישובו אל הקלפיות, כשלנגד עיניהם השפעה ממשית על דרכה של המדינה

שלישית, כי הסיבוב הנוכחי התאפיין, בין היתר, בבלגן במרכז-שמאל, שלא יחזור על עצמו (יש לקוות). העבודה התעוררה ויכולה הייתה לקבל גם עשרה ויותר מנדטים, אם לא החשש שמא כחול לבן או מרצ לא תעבורנה את אחוז החסימה, החשש הניב תוצאות מוטות, שכנראה לא תחזורנה על עצמן.

ובתוך כך, "ימינה" ו"תקווה חדשה" לא תגענה למספר דומה של 13 מנדטים. ככל שתקווה חדשה יציבה עם קולות הליכודניקים נגמלי נתניהו – הרי ימינה פריכה לגמרי. בנט כבר הראה שהוא סובל מתקרה אלקטורלית בעת הנוכחית, אחרי שהביא 0,7,6 ושוב 7 מנדטים בכל מערכות הבחירות האחרונות, עם תוצאות שנעות בין 140 אלף ל-270 אלף קולות ביום פנטסטי.

וכמובן, הפעם לא נראה מפלגות כמו "הישראלים" או "תנופה" קמות, אבל כן נראה, אולי, דמויות כמו עפר שלח, סתיו שפיר, ציפי לבני או גדי אייזנקוט חוברות למערכה.

רביעית, החלוקה הפנימית בתוך הגושים מלמדת אותנו את שידענו עוד לפני שעם ישראל הלך לקלפיות לפני שבועיים: התפרקותה של הרשימה המאוחדת של כחול לבן, יש עתיד ותל"ם גרמה לכך שקולות רבים נטשו את המחנה כולו. את 1.1 מיליון הקולות שקיבלה הרשימה בסבב האחרון (1.2 מיליון בשיאה – בחירות ספטמבר 2019), החליפו 900 אלף הפעם.

אפשר לטעון במידה של צדק, שחלק מהקולות הללו הלכו לעבודה או מרצ. אולם בספטמבר שעבר ראינו את שלוש המפלגות מביאות יחד מעל 1.5 מיליון קולות, ואילו הפעם הן הסתפקו ב-1.35 מיליון, שהתפזרו על-פני ארבע רשימות. מה שמוכיח שוב, אגב, שמעל מאה אלף קולות של מצביעי לא-ביבי כאלה ואחרים, הלכו ימינה – ל"ימינה".

קשה לדמיין בשלב זה כיצד תיראה היערכות מחודשת של מה שמכונה "גוש השינוי" לקראת הבחירות הבאות. אולם המספרים מלמדים שהוא נהנה מפוטנציאל גידול משמעותי ועתודה אלקטורלית רחבה ומגוונת יותר מזו של נתניהו והימין.

קשה לדמיין כיצד תיראה היערכות מחודשת של מה שמכונה "גוש השינוי" לבחירות הבאות. אך המספרים מלמדים שהוא נהנה מפוטנציאל גידול משמעותי ועתודה אלקטורלית רחבה ומגוונת יותר מזו של נתניהו והימין

המספרים, בצירוף הניסיון הפוליטי הפרקטי שצברו השחקנים הרלוונטיים בזמן הזה ביישום יתרון מספרי לכדי יתרון פוליטי, יכולים להביא לתוצאה דרמטית, שתוליד ממשלת שינוי אמיתית, בלי בנט ובלי ספיחים עודפים אחרים של נתניהו.

אם נדע להתגבר על המכשולים ולממש את היתרון התיאורטי של המחנה, זה יהיה שווה גם עוד כמה חודשי ממשלת מעבר, עוד כותרות על משפט נתניהו ואפילו קמפיין בחירות חמישי.

עידו דמבין כותב ומרצה על חברה ופוליטיקה בישראל ומתמחה בפוליטיקה של ארה"ב. בעשור האחרון גר בתל אביב, פריז וניו יורק - ולאחרונה שב לישראל עם זוגתו. עורך דין, בעל תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני בזכויות אדם מאוניברסיטת קולומביה בניו-יורק. מאמין בכוחו של עט משונן לקדם שינוי, ונשען על הסופרים הגדולים של שנות ה-20 לקבלת השראה. מנהל המשרד הישראלי של itrek, המחבר את דור ההנהגה הבא של מיטב המוסדות להשכלה גבוהה בארה"ב ואירופה עם ישראל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 790 מילים
עודכן לפני 22 דקות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

ארועי יום השואה הוכיחו: לנתניהו אין ממשלה

בחירות חמישיות הן הדבר שהכי מפחיד את חברי הכנסת של הליכוד - הם יצטרכו להתמודד בפריימריז ואולי ימצאו את עצמם בחוץ ● מתוך תקווה קלושה הם נאחזים ברמזים עלומים שמשגר נתניהו ● בישיבת הסיעה אמר כי הוא "מדבר עם שלושה גורמים" ושלח את חברי הליכוד למסע של ספקולציות ● בכיר בליכוד העריך כי לנתניהו יש ערוץ תקשורת עם גדעון סער - רק לא בטוח שזה יעזור לו ● פרשנות

עוד 446 מילים

המאבק על מיקום שדה התעופה השני של ישראל מעלה הילוך ● דוח של האגף לתכנון ופיתוח הכפר במשרד החקלאות קובע נחרצות: מיקום שדה התעופה בעמק יזרעאל יחסל את החקלאות דווקא בשטחים החקלאיים החשובים בארץ ● הפיתוח שם יפגע בביטחון המזון של המדינה ● גידולים כמו חיטה, אפונה ותירס ייאסרו כליל ● ומשקי הלולים והרפתות יספגו מכה קשה ● המאבק של הצפון והדרום נמשך

עוד 715 מילים

אתה חי רק פעמיים

הוא הרג שומר נאצי, ברח מהגטו בזהות בדויה, תפס טרמפ על רכבת של הצבא הגרמני והסתובב בברלין במדים של הנוער ההיטלראי ● לפני שמלחמת העולם השנייה הסתיימה, הוא עוד הספיק להילחם לצד הכוחות הפולנים ולהצטרף לצבא הבריטי ● ואחרי הכול, הוא הוטבל, נישא לקתולית ושמר שנים את יהדותו בסוד ● סיפורו יוצא הדופן של חיים הירשמן הפך כעת לספר שכתב בנו, ג'ון קאר

עוד 1,797 מילים

התופרת האחרונה של אושוויץ הלכה לעולמה

נשות הנאצים חיכו לשמלות הערב הנפלאות שלהן, ודרשו עוד ועוד ● התור היה ארוך, והגיע לפעמים לחצי שנת המתנה ● הן קיבלו תנאים משופרים במחנה המוות כדי שיוכלו להמשיך ולתפור, וכך שרדו את השואה ● חודשים ספורים לפני יום הולדתה ה-100, נפטרה מסיבוכי קורונה ברטה קוהוט, אחרונת השורדות ממעגל התפירה של אושוויץ

עוד 1,020 מילים

בנט: "אעשה הכל כדי לחלץ את ישראל מהכאוס"

סמוטריץ' פגש את נתניהו וממשיך לפסול את רע"ם ● היועמ"ש לנתניהו וגנץ: "למנות בדחיפות שר משפטים" ● עודה נגד ממשלה בראשות בנט ● הליכוד התלונן במשטרה נגד סדי בן שטרית ● ישראל לבית הדין בהאג: אין לכם סמכות לחקור ● ועדת פרס ישראל הודיעה שפרופ' גולדרייך ראוי לקבל פרס ישראל ביום העצמאות ● בג"ץ מאפשר לשר גלנט להדיר אותו מהפרס למשך חודש

עוד 51 עדכונים

"הנשיא רשאי להביא בחשבון את העובדה שכנגד מועמד הוגש כתב אישום", כתב השופט מלצר בהחלטת בג"ץ המפורסמת שאיפשרה לנתניהו להרכיב ממשלה ● "לפיכך ככל שיש ח"כ אחר, שאף לו יש סיכוי להרכיב ממשלה ואין לו בעיה דומה - הנשיא יכול להעדיף אותו" ● בג"ץ הגיש לריבלין גושפנקא לשקול את שיקוליו המוסריים ● אך ריבלין במקום זאת בחר במבע-פנים מיוסר ובהיעדר שיקול דעת ● פרשנות

עוד 1,133 מילים ו-2 תגובות

ב"יד ושם" הושק קמפיין בחירות 5 לכנסת ה-25

מירי רגב ניסתה לשכנע את בורלא להדליק משואה ● בלה פרוינד התפרסמה כמי שהצילה מחבל ● ופאדי הפרמדיק? הוא בכלל ממזרח ירושלים, שם התושבים נטולי זכות הצבעה ● שלוש הערות על נאומו של ראש הממשלה בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
עוד 602 מילים ו-3 תגובות

החוק הנורווגי נועד לאפשר לשרים וסגני שרים להתמקד בעבודתם מבלי לפגוע בתפקוד הכנסת כרשות מחוקקת ומפקחת ● העובדה שדרעי, ליצמן ומקלב התפטרו אתמול מהכנסת רגע אחרי שהושבעו, בעוד שהם בכלל מכהנים בממשלת מעבר, ממחישה במה באמת עסוקים הח"כים ביום השבעתם: סידורים פוליטיים עבור חברי מפלגתם ● בשנה בלי תקציב, זה יעלה למשלם המסים עוד כ-5 מיליון שקל ● פרשנות

עוד 648 מילים ו-2 תגובות

המדינה לתושבי תל עראד: תתפנו מהבתים, ומייד

היישוב הבדואי תל עראד נוסד ב-1952 ומתגוררים בו 2,500 איש, אבל המדינה מסרבת להכיר בו ● אין שם אפילו תשתיות בסיסיות, כמו מים וחשמל ● השבוע הוצאו לתושבים צווי פינוי, וברשות לפיתוח והתיישבות הבדואים אומרים כי הוצעו להם אותם הפתרונות שניתנו למפוני גוש קטיף: "הם יעברו בסך הכול 2 ק"מ ויפוצו" ● אבל הבדואים מוחים: "למה לפנות? למה לא לפתח יישוב שקיים כבר 80 שנה?"

עוד 902 מילים ו-1 תגובות

מזה שנה וחצי מחכה ליית' אבו זיאד בגדה המערבית שישראל תאפשר לו להגר ללונדון ולהתחיל שם חיים חדשים ● אבו זיאד מוכן לחתום על כל התחייבות שתוצב בפניו ובלבד שיניחו לעזוב ● אבל המדינה ממשיכה להתעקש שהוא מהווה "סכנה ביטחונית לשלום האזור", מבלי להציג ולו בדל ראיה ומבלי שנחקר אי פעם ● אתמול דחה שופט מחוזי את בקשתו, שוב מבלי לפרט במה הוא בכלל מואשם ● אמיר בן-דוד היה שם וניסה לרדת לעומק הסיפור המקומם הזה

עוד 2,530 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה