אין שום מפרש לבן באופק

 (צילום: נעמה כספי)
נעמה כספי

אמצע החופש, מעלעלת בין כל הפוסטים העולצים של כולם, אוקיינוסים נפרשים, שמים מתוחים, שמש קורנת, חיוכים מלוא שיניים, כפכפי הוויאנס, מפרצים נוצצים, צוללים קדימה, איים קסומים, קוקוסים מקפצים, תמונות משפחתיות מלאות אופטימיות בטעם פרילי תות, כולם בחו"ל.

כרגיל באותו תאריך. כולם בחו"ל. כל חו"ל בא בחשבון. זה בכלל לא משנה איזה חו"ל. העיקר חו"ל. ואני עדיין פה, בעוטף עזה, עומדת משקיפה מהמגדל על ארצי מולדתי, חמדת אבות, ורואה שחורות באופק. שום מפרש לבן באופק, וענני אבק עכורים מסתירים את העתיד לבוא. הכל מאוד נפיץ, נפשית ופיזית

אוגוסט היוקד, קיץ חם, לוהט. כל יום סיפור חדש, זוועה חדשה נערמת, הולכי רגל נדרסים, אנשים מתקוטטים, מקללים, מאבדים כל רסן ומוסר, תאונות דרכים כמו פטריות אחרי הגשם, כל יום דרמה איומה ונוראית. אין רגע דל – אין את אותו רגע שבו עוצרים, עומדים דקה דומיה, עוצרים הכל. ונותרים קפואים, אילמים. המומים. כלום, שומדבר.

ממשיכים לנוע. לנוע. החיוכים ממשיכים, בהלת הקניות המופרעת, הכל פאן במקסימום (אומרים לי 'יאללה נעמה, עזבי באמשלך, די עם המרמרמת, תגידי תודה שאין פצמרים, קאסמים, מבצע) כי כמה שיותר שמח, חזק, בוטה, נוצץ. מוגז. רענן. פרש, מקפיץ. תוסס, ככה הכי טוב לנו.

העיקר להתעלם ולשרוד. לשרוד את החופש הכי ארוך בשנה, בארץ הכי בלתי אפשרית עלי אדמות. חודשיים של טמפרטורה כבשן. מה עובר באותו הזמן על הילדים שלנו? כמה זמן הם בחוץ? כמה זמן הם בתנועה, משחקים תופסת בין הבית לבין השדות? מה הם שומעים, למה הם נחשפים?

זאת לא הילדות שלי. כשהייתי ילדה, החופש היה זכור לי כמשהו מרגיע. ילדה ביישנית, בקיבוץ, אי שם בשנות השמונים, למרגלות הגלבוע שהסתיר מה שצריך להסתיר, תמיד יחפה, על אספלט רותח.

מחפשת צל בשדרה של עצי מכנף נאה, במקביל נזהרת לא לדרוך על פרחי הסיגלון על הדשא, תמיד הדבורים רחשו בתוכם, ועקצו, עקיצות בכפות הרגליים, לא היה פנסטיל ג'ל. הסתדרנו.

ערוץ אחד בלבד, טלוויזיה שחור ולבן, אחה"צ של כמה שעות בחדר ההורים במזגן. ילדות מינימליסטית, קרטיב בטעם משמש, תחביבים פשוטים, צמידים מחוטי רקמה, חמש אבנים, טאקי. מרתונים עד הלילה בקבוצת הילדים. מחבואים.

ההורים היו ברקע. לרוב בכלל לא נוכחים. הסתדרנו. מצאנו עיסוקים. לא פחדנו. וגם כשפחדנו, לא ידענו שפחדנו. ח'ת שתיים שלוש דג מלוח. לא היה צריך הרבה. עולם עשיר בדמיון. גם בגיל מבוגר יותר.

והחופש המשיך, כל ילדי הקיבוץ נוסעים ביחד ליום בתלאביב, סרט בדיזנגוף, מנת קצפת בקפולסקי, אגרול ברוטב מתוק. כזה אין בקיבוץ. הלם מטורף. עולם תזזיתי, מרוב הלם נתקעתי בפנס רחוב, ואיש דתי שכנראה בהיתי בו צעק עלי 'ילדה סתכלי לאן הולכת'.

אותה ילדה כבר פחות בהלם. מנסה לנתב את עצמה ברחובות העיר, לברור במה להביט. על מה להתעכב. למה להקשיב. מסננת. ומאוד מאוד נזהרת ומפחדת.

נעמה כספי היא אמא, גרה בעוטף עזה, צלמת ומהגגת הגיגים, בעיקר על מה שמפריע. ובין לבין גם על הנאות, אבל מזעריות. כשהבינה שהמצלמה היא כלי טיפולי להרגעת הנפש הסוערת - החלה לשאת אותה כמו תיק גב שסוחבים בו את המסמכים החשובים, כמו תעודת הזהות שלה. היא נפש חופשיה, טוטאלית, שבודקת קצוות, וחייבת לצאת מהפריים כדי להיות שלמה עם התוצאה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 406 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 13 ביולי 2025
מה שחשוב ומעניין עכשיו
היום ה־646 למלחמה ● 50 חטופים עדיין בעזה

בכיר חמאס: "השיחות להפסקת אש נכנסו לשעות קריטיות"

מטה החטופים נגד נתניהו: "מטרפד הסכם ופועל בזדון נגד רצון העם עבור הישרדות פוליטית" ● שופט העליון סולברג דחה את הבקשות להקפאת פיטורי היועמ"שית "בשלב זה" ● היועמ"שית לנציב שב"ס: שוקלים להעמידך לדין על עבירות טוהר המידות ● צה"ל: הרג 6 הילדים סמוך לנקודת מים – "תקלה טכנית" בניסיון חיסול ● מתה מפצעיה לאה מוסקרה שנפצעה מטיל איראני ברחובות

עוד 28 עדכונים

שיח לוחמים

שיח סוער פרץ לאחרונה בעקבות סרטון של לוחמים, העונים בעוצמה ובדבקות אחר מפקדם בקריאות שנתפסו בידי חלק כקריאות אמוניות מחזקות, ובידי אחרים כהצהרות דתיות כופות ומתגרות. החיילים נראו נלהבים. מלאי רוח.

ניסיתי להבין מה יצר את הפער הזה – בין מי שמתרגש מהחיזוק הרוחני, לבין מי שהרגיש שנכפתה עליהם שפה דתית.

עו"ד סא"ל במיל' אורי אגוז, לשעבר בפרקליטות הצבאית, שופטת בעבירות טרור. חברת פורום דבורה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 641 מילים

טראמפ מעניש מדינות שמעמידות לדין את בעלי בריתו

בשבוע שעבר התרחש אירוע שאולי חמק מעיני רבים בישראל: נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע על כוונתו להעלות את המכס על ייבוא מברזיל ל־50% ● להצהרות כאלה מהנשיא האמריקאי הציבור כבר התרגל, אך העילה למהלך צריכה להדאיג במיוחד את ישראל ● פרשנות

עוד 470 מילים ו-1 תגובות

קריאה לשינוי אופי המאבק למען החטופים

שנתיים וחצי חלפו מאז שהעם בישראל החל במחאה – תחילה נגד ההפיכה השלטונית ובהמשך למען החזרת החטופים. ההפגנות המתמשכות והמתרבות, בהן משתתפים רבבות אזרחים זועמים, מכל קשת החברה – לא מצליחות להביא לשינוי. על אופי המאבק להשתנות באופן רדיקלי.

*  *  *

ההפגנות במתכונתן עד כה לא הועילו. די למצגים, די לזהירות ולפחד מבנימין נתניהו ומעושי דברו; די לשחיקת כוחות בני משפחות החטופים – אלו שיקיריהם עדיין במנהרות עזה ואלו שמותם נגרם כתוצאה מהתמשכות המלחמה, ללא יעדים ברורים ואסטרטגיים אשר יובילו לעתיד טוב ומבטיח.

דר׳ מיכאל פריאנטה הוא מו׳׳ל, סופר ופובליציסט שחי בפריז. כותב ומפרסם פרוזה ומאמרי דעות בעברית ובצרפתית. בין ספריו האחרונים: ׳׳פרנסוס האחר׳׳, רומן העוסק בבעיות זהות, ׳׳בצל החומות׳׳, זכרונות ילדות המלח של מקנס, מרוקו, ׳׳מבן גוריון ועד נתניהו׳׳, ספר פוליטי חברתי. הוא חבר אגודת העיתונאים של תל-אביב ומפרסם מאמרי דעה ב-הארץ, מעריב, Ynet Times of Israel ,Libération ,Le Mond.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 720 מילים

למקרה שפיספסת

מספר דורשי העבודה בהייטק הוכפל

דווקא בשנת שיא באקזיטים, מספר דורשי העבודה בהייטק עלה פי 2.2 לעומת 2019 וב־21% מאז תחילת המלחמה ● העלייה בולטת במיוחד באזור המרכז ובקרב עובדים מנוסים ובשכר גבוה – ליבת הענף ● הירידה בתעסוקה מלוּוה גם בצניחה בהשקעות וגידול ברילוקיישנים ● מנכ"ל רשות החדשנות אופטימי: "זה חלק מהסייקל. המשקיעים ממשיכים להתעניין בישראל"

עוד 1,070 מילים

כשבית המשפט העליון הופך למגרש כדורגל - סימן שהמדינה מתפרקת

המראות שנראו לאחרונה בבית המשפט העליון בדיון בבג"ץ בעתירה לגבי מינוי דוד זיני לראש השב"כ, הזכירו מקום קרוב מאוד גיאוגרפית לבית המשפט העליון, אבל רחוק ממנו שנות אור מבחינה רעיונית ומהותית.

המראות של מחוקקות שמשתקות את הדיונים בבית המשפט העליון בצעקות והתנהגות שלא מביישת מחזות נפוצים במגרשי הכדורגל, מעוררות חלחלה וחרדה. זה מעיד על כך שגם מערכת המשפט בתהליך קריסה מואץ בפני הממשלה, שלוחיה ומכונת הרעל שלה.

יחיאל גלבוע הוא ד\"ר לפילוסופיה של המדע ומהנדס פעיל בתעשיה שנים רבות. מודאג מאוד מתהליכי ההקצנה, הפילוג, הפערים הכלכליים ההולכים ומתרחבים, ומשחיקת הדמוקרטיה בשנים האחרונות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
אוקי. ומה צריך לעשות דוקטור? את מה שאתה כותב במלומדות רבה יודע כל מי שעיניים בראשו ושכל בקודקודו. דברי קינה על הכיוון שהמדינה הולכת בו וכבר נמצאת בו נכתבו כבר לרוב, אבל דבר מעשה אחד לא ... המשך קריאה

אוקי. ומה צריך לעשות דוקטור? את מה שאתה כותב במלומדות רבה יודע כל מי שעיניים בראשו ושכל בקודקודו. דברי קינה על הכיוון שהמדינה הולכת בו וכבר נמצאת בו נכתבו כבר לרוב, אבל דבר מעשה אחד לא הוצע. לא על ידי דוקטורים, לא פרופסורים, לא אישי ציבור, לא מנהיגים ומנהיגים מהעבר, לא גנרלים ולא מנכ"לים. מספיק לכתוב, מספיק לבכות. מה עושים עכשיו לכל הרוחות. מה.

עוד 829 מילים ו-1 תגובות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

נתניהו ממשיך לפזר הבטחות בלי כיסוי

מאז הסרטון שבו הבטיח נתניהו ש"אולי היום, אולי מחר" תבוא בשורה, ועד הפגישה עם טראמפ בבית הלבן – ראש הממשלה שב ויצר את הרושם שמשהו ממשי עומד להתרחש בנושא החטופים ● בציבור הולכת ומתבססת ההבנה שנתניהו רותם את סוגיית החטופים לצרכים פוליטיים – גם על חשבון עיסוק ישיר ואמיתי בשחרורם ● פרשנות

עוד 824 מילים

איראן תחת לחץ בכל החזיתות

טהרן נמנעת משיקום מתקני הגרעין שהותקפו ונזהרת מהתגרות נוספת – אך גם מאותתת פתיחות להמשך השיחות עם ארה"ב ● בינתיים, רוסיה מתרחקת ממנה, ישראל מוכנה לשוב ולתקוף אותה - והמערב שוקל הפעלת סנקציות משתקות ● ללא פיקוח בינלאומי ועם סנקציות חריפות שהולכות וקרבות, המשטר האיראני נדחק לפינה ביטחונית, מדינית ואסטרטגית כאחת ● פרשנות

עוד 646 מילים
היום ה־645 למלחמה ● 50 חטופים עדיין בעזה

אלי שרעבי: ״חייבים לסיים את הלחימה, הניצחון האמיתי יהיה כשכולם יחזרו הביתה"

המו"מ קרוב לקריסה, בלשכת נתניהו האשימו את חמאס; מטה החטופים: "החמצת המומנטום הנוכחי תהיה כישלון חמור" ● צה"ל: "לא מוכרים נפגעים מירי צה״ל בסמוך למתחם החלוקה ברפיח" ● לשכת נתניהו על תחקיר ה"ניו יורק טיימס": "נתניהו לא דאג לשרידותו הפוליטית" ● איש מילואים נעצר בחשד למעורבות ברצח הפלסטינים בסינג'יל, המשטרה: "ירה באוויר במהלך התקרית"

עוד 16 עדכונים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

בקיץ הזה תלבשי מזגן

העיירות והחופים של הריביירה האדריאטית נהדרים, אבל התקווה למפלט צונן מהקיץ הישראלי התבדתה ● הטיל האיראני שרף עד היסוד את החווה האקולוגית; הציבור יכול להצילה ● פרשת דניאלה גלבוע והשירותים בבית הקפה מעוררת שאלה: למה בערי ישראל כמעט אין שירותים ציבוריים? ● והתחביב המוזר של יאורית הנילוס מכיכר הבימה

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
וואוו! עוד נושא שחושבת עליו שנים ! לא רק שצריך כמו בחו"ל גם כאן שירותים ציבוריים, צריך גם שהם יתוחזקו כמו בחו"ל ולא יהפכו למרכז ריח רע ולכלוך, אחרת לא הועלנו...באירופה , עובדי הניקיון ש... המשך קריאה

וואוו! עוד נושא שחושבת עליו שנים ! לא רק שצריך כמו בחו"ל גם כאן שירותים ציבוריים, צריך גם שהם יתוחזקו כמו בחו"ל ולא יהפכו למרכז ריח רע ולכלוך, אחרת לא הועלנו…באירופה , עובדי הניקיון של השירותים לובשים חליפות נקיות , כולן/ם אסתטיים ונקיים , כן, גובים תשלום סמלי אך זה שווה , השירותים תמיד נקיים ומבושמים , גם אלו שלא מקפידים להשאיר אחריהם נקי לצערינו… מרגישים לא נוח ללכלך. בכלל בארץ היכן שיש שירותים ציבוריים כמו בקניונים בתל אביב וכנראה בעוד ערים, זה ברור שכדאי לךלהתאפק.. תמיד הסרטון חוגג ! לחשוב שתיירים באים לעיר הקודש ירושלים לשירותים בתחנה המרכזית , טראומה !!! זה חלק מהפנים של המדינה ונורא מביש! כתבה חשובה הלוואי שזה יעזור.

עוד 1,255 מילים ו-2 תגובות

לאלף את הפסנתר בטקסס

בזמן שישראל נלחמה עם איראן והצטנפה במקלטים, הפסנתרן ויטלי סטריקוב ייצג אותה בכבוד באולימפיאדה של תחרויות הפסנתר בטקסס וקטף את מדליית הכסף ● את החינוך המוזיקלי קיבל ברוסיה, אך את האסטרטגיה לניצחון, שכללה בחירות מוזיקליות מלאות תעוזה, עיצב דווקא בישראל ● השופטים התרשמו, הקהל והמבקרים השתגעו, אבל סטריקוב, שמקווה להזניק קריירה בינלאומית, בעיקר נהנה: "האנרגיה דוחפת קדימה"

עוד 2,856 מילים

הגיע הזמן להפנים שחמאס לא הולך לשום מקום

המו"מ בין ישראל לחמאס מצביע בעיקר על דבר אחד: לחץ צבאי אינו עושה את העבודה ● התגובה האיראנית לתבוסה הצבאית חושפת את נקודות התורפה שלה, אך גם את נחישותה ● ארדואן מהמר על הפיוס ההיסטורי עם הכורדים כדי לנצח בבחירות הבאות ● והשבוע ב-1972: חיסולו של ע'סאן כנפאני בביירות ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,379 מילים ו-1 תגובות

בוא לשתות איתנו

הארכיון של רוןזמן ישראל נובר בארכיון של רון מיברג ומפרסם מחדש מבחר מכתבותיו, שקריאה בהן היום מספקת פרספקטיבה איך הגענו עד הלום ● והשבוע: בחזרה לסיפורם של האחים שקד שהאמינו שישראל מוכנה לחנות יין איכותית ופתחו ב-1993 את "דרך היין", שמאז הפכה לאימפריה

עוד 3,085 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
פְּרַס נוֹבֵּל 265

בנימין נתניהו המליץ השבוע על דונלד טראמפ לפרס נובל לשלום. מה קרה למכתב ההמלצה בהמשך? מחזה אבסורד במערכה אחת

עוד 699 מילים

המהלך להדחת ח"כ איימן עודה הוא לא רק חרפה – הוא סכנה לדמוקרטיה

היוזמה להדיח את יו”ר חד”ש מהכנסת מבוססת על אמירה אחת לא קיצונית, תהליך עקום ומניעים פוליטיים ציניים ● אם תעבור בכנסת ברוב של 90 ח"כים ביום שני הקרוב, היא צפויה להיפסל מייד בבג”ץ – אך עצם קיומה מסמן שיא חדש בדה־לגיטימציה של נבחרי ציבור ערבים ופירוק שיטתי של מנגנוני ההגנה על זכויות מיעוטים בישראל ● פרשנות

עוד 916 מילים ו-1 תגובות

למרות אינספור ניסיונות חקיקה, פסיקות בג”ץ ומלחמה שממשיכה לטלטל את המדינה, גיוס חרדים נותר יעד בלתי מושג ● הוא נבלם על ידי התנגדות עמוקה שמושרשת בזהות הקהילתית, בפחד מסטיגמה ובאינטרסים פוליטיים וכלכליים ● גם לנוכח לחצים ציבוריים ומשבר פוליטי, עמדת הרבנים לא משתנה, והפער בין צה”ל לעולם החרדי נותר בלתי ניתן לגישור - אולי לנצח ● פרשנות

עוד 1,345 מילים ו-6 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה