"הים השמח" ו"הים העצוב" - רנסנס אסטרטגי

מזרח אגן הים התיכון וים סוף (צילום: נאסא, ויקיפדיה)
נאסא, ויקיפדיה
מזרח אגן הים התיכון וים סוף

ים סוף – הים האדום – הוא אחד הנתיבים החשובים בעולם. עוברים בו מוצרי סחר ואנרגיה והוא מהווה זירת תחרות על אינטרסים גלובליים ואסטרטגיים של מדינות שונות. אלו השוכנות לחופו, כמו גם מדינות מחוצה לו, המבקשות לחזק את מעמדן האסטרטגי. פתיחתה של תעלת סואץ חיזקה עוד יותר את חשיבותו.

למרות זאת, ים סוף נותר "ים עצוב", כשם ספרו המרתק של פרופ' חגי ארליך.  ארליך מסביר כי ביחס לאחיו הגדול, הים התיכון, נותר ים סוף ב"עצבונו", שכן הים התיכון נתן השראה לאינטלקטואלים ואנשי תרבות כאחד – "הים הגדול ורחב הידיים", בעוד שים סוף נותר במידה מסוימת בשוליים.

פרופ' חגי ארליך מסביר כי ביחס לאחיו הגדול, הים התיכון, נותר ים סוף ב"עצבונו". הים התיכון נתן השראה לאינטלקטואלים ואנשי תרבות כאחד – "הים הגדול ורחב הידיים", בעוד שים סוף נותר במידת מה בשוליים

ההתפתחויות המדיניות והאנרגטיות במקווי הים הללו בשנים האחרונות שינו את מצב הדברים. אגן מזרח הים-התיכון קיבע בעשור האחרון את מעמדו כתת-אזור מובחן בזירה הבינלאומית. העניין בפוטנציאל האנרגטי, שחלקו כבר ממומש, שיתופי הפעולה המדיניים האזוריים שנוצרו מצד אחד; והיריבויות והמתח בין חלק מהשחקנים האזוריים מצד שני – ממחישים את השינוי האסטרטגי בחלק זה של העולם, למעשה ממש בחצר הקדמית של מדינת ישראל. בחינתה של זירה זו מגלה, כפי שכתבתי רבות, שישראל השכילה ליזום ולהשתלב בתהליכים האזוריים באופן מרשים למדי.

שינוי דומה, אמנם לא זהה, מתרחש בשנים האחרונות גם בזירת הים האדום. חשיבותו כנתיב מעבר ימי אסטרטגי מוכרת ומובנת כאמור ולאורך שנים. אולם, גילויי האנרגיה בים האדום, הגם שאלו עדיין בתחילת הדרך, והפעילות הגוברת של שחקנים אזוריים ובינלאומיים כאחד – מחייבים הפניית תשומת לב ובחינה מודגשת. הן מבחינת השחקנים הנוגעים בדבר, ועל אחת כמה וכמה עבור ישראל. מבחינתה של זו האחרונה, שאלת חופש השייט והמאבק האיראני-ישראלי שהועתק בשנים האחרונות גם לזירה הימית הרחבה יותר – זו של שני הימים: ים סוף והים התיכון – מזמינים חשיבה רחבה ויצירתית יותר.

השאלה המיידית שצצה בהקשר זה: האם ניתן וצריך להתייחס לשתי הזירות בכפיפה אחת? התשובה המתבקשת: לאו דווקא. אולם הבה נבחן אם קיימים תהליכים, מגמות ושחקנים משותפים, שמחייבים בכל זאת מבט רחב ומעמיק יותר.

מבחינת ישראל, שאלת חופש השייט והמאבק האיראני-ישראלי שהועתק בשנים האחרונות גם לזירה הימית הרחבה יותר – זו של שני הימים: ים סוף והים התיכון – מזמינים חשיבה רחבה ויצירתית יותר

במה דברים אמורים?

1

גילויי האנרגיה: שדות הגז שהתגלו בשנים האחרונות במזרח הימ"ת – בישראל, מצרים וקפריסין – והפוטנציאל לגילויים נוספים, כולל למשל במים הכלכליים של לבנון – הפנו כאמור את תשומת הלב הבינלאומית לתת-אזור זה.

כך גם בגזרת הים האדום, אם כי זה מצוי כאמור בשלבים ראשוניים יותר. ההסכם לתיחום הגבול הימי בין מצרים וסעודיה ב-2016 הביא להתעניינות גוברת מצד חברות בינלאומיות באזור זה. כך, בדצמבר 2019, שלש חברות בינלאומיות – Chevron, Shell, Mubadala – זכו ברישיון מצרי לגילוי גז ונפט.

ככלל, מצרים מגלה פעילות אינטנסיבית ומרשימה בזירה זו. באותה שנה, הוכח גם פוטנציאל נפט מול חופי סומליה. יש להניח שהפעילות רק תתגבר בשנים הקרובות, אף אם לא ברור לחלוטין עומקו של הפוטנציאל האנרגטי בגזרה זו.

2

התגבשותן של מסגרות אזוריות: בשני האזורים התגבשו מסגרות ארגוניות, קונקרטיות יותר לצרכים של השנים האחרונות, שממחישות את הרלוונטיות והחשיבות שהשחקנים האזוריים מקנים להן.

במזרח הימ"ת מדובר בפורום הגז האזורי (EMGF) שהוקם בינואר 2019, וכולל שמונה חברות – מצרים, ישראל, ירדן, יוון, קפריסין, הרש"פ, איטליה וצרפת. האיחוד האירופי וארה"ב משמשות כמשקיפות.

בים האדום התגבשה גם-כן מסגרת חדשה – בינואר 2020 – המועצה של המדינות הערביות והאפריקאיות השוכנות לחופי הים האדום ומפרץ עדן. במסגרת זו נכללות המדינות הבאות: סעודיה, מצרים, ירדן, סודן, אריתריאה, ג'יבוטי, סומליה ותימן (המלחמה העקובה מדם במדינה כמו גם מעורבותם של שחקנים אזוריים במדינה, בדגש על איראן, מהווה מוקד דאגה עמוק המשליך על האזור כולו).

3

מעורבותן של המעצמות בשני האזורים: לנוכח החשיבות הגוברת, כמתואר לעיל, שחקנים מעצמתיים כארה"ב, רוסיה וסין מגלות מעורבות גוברת. זו באה לידי ביטוי במאמץ להשיג נוכחות צבאית לחופי הימים הללו (רוסיה בנמל טרטוס בסוריה, סין בג'יבוטי), כמו גם בפעלתנות מדינית וכלכלית, שנועדה להבטיח את האינטרסים שלהן באזורים שחשיבותם האסטרטגית גוברת בשנים האחרונות.

על רקע זה, בין השאר, יש לראות את מעורבותן של סעודיה ואיחוד האמירויות בתימן (הגם שהאמירתים הפחיתו במידה ניכרת מאד את מעורבותן), ואת הדאגה מפני השתלטות של החות'ים, הנתמכים על-ידי איראן, על אזורים שמקנים שליטה על השיט בים סוף.

לנוכח חשיבותם הגוברת של שני האזורים, שחקנים מעצמתיים כארה"ב, רוסיה וסין מגלות בהם מעורבות גוברת, המתבטאת במאמץ להשיג נוכחות צבאית לחופי הימים הלל ובפעלתנות מדינית וכלכלית

מה זה אומר לגבי ישראל?

  • לישראל אינטרסים חיוניים, ראשונים במעלה, בשני האזורים. באגן מזרח הימ"ת ישראל השתלבה בשנים האחרונות במסגרות אזוריות, אם משולשות בדמות מערך היחסים עם יוון וקפריסין (בשבוע שעבר התקיימה בירושלים הפסגה השמינית במספר בין שלשת המנהיגים), או רחבות יותר כפורום הגז האזורי. יתר על כן, מערכת היחסים והאינטרסים המשותפים עם מדינות כמצרים וירדן (עימה התחממה מערכת היחסים עם כינונה של הממשלה החדשה בישראל), מיקמו את ישראל במקום מרכזי ביותר בפעילות האזורית במזרח הימ"ת.
  • הסכמי אברהם, במסגרתם התהדקו עד מאד מערכות היחסים עם איחוד האמירויות ובחריין, וסעודיה ברקע, הציבו את ישראל בעמדת השפעה מרתקת, הנושקת לשני האזורים גם יחד (כמו גם במפרץ). מערכת היחסים עם סודן עודנה מהוססת, לנוכח ההתפתחויות הפנימיות במדינה, אולם הפוטנציאל ברור וחיובי.
  • זאת ועוד, מדינות כיוון וקפריסין שיפרו עד מאד את מערכת היחסים שלהן עם מדינות המפרץ, בראשן סעודיה ואיחוד האמירויות. כצעד משלים התקיימו מפגשים מרובעים, שכללו את ישראל, המדינות ההלניות ואיחוד האמירויות במעין מסר ברור למפגשי האינטרסים ביניהן.
  • בשורה התחתונה, המפה האזורית שתיארנו לעיל משפרת עד מאד את מרחב התמרון המדיני של ישראל. במזרח הימ"ת ישראל מימשה, במידה לא מבוטלת, את חלון ההזדמנויות שנפתח בפניה, הגם שעוד נותרו אתגרים רבים להשגה בהקשר זה. הקירבה הפיזית, והעובדה שהייתה הראשונה, כמובן לצד מצרים, בניצול פוטנציאל האנרגיה במימי הים התיכון, פתחו בפניה אפשרויות ישירות ופרו-אקטיביות יותר.
  • מצב הדברים שונה בגזרת הים האדום. המעורבות הישראלית איננה מובנת מאליה, והיא אף לצנינים מבחינת חלק מן השחקנים האזוריים. השתלבות ישראלית במסגרות האזוריות בזירה זו מורכבת ומסובכת לאין ערוך. אולם, לצידה ניצבות מערכות היחסים ההדוקות עם מדינות כמצרים ואיחוד האמירויות, מפגשי האינטרסים עם סעודיה, ויחסי הברית עם יוון, שכאמור מהדקת עד מאד את שיתוף הפעולה עם מדינות המפרץ. האינטרסים הישירים והעקיפים של ישראל בים האדום מחייבים תמרון מול בעלות בריתה, בניסיון לשמור עליהם. מרחב התמרון הישראלי בימים אלה רחב ונוח מבעבר, אך מחייב גיבוש מטרות ברורות, עם סדר עדיפויות ראוי ומציאותי. בשלב זה, ניתן לחשוב על שני אשכולות עיקריים: בלימת השפעתה של איראן מחד גיסא, וקידום תוכניות לשיתוף פעולה בתחומים "רכים" כמו איכות סביבה, מאידך גיסא.

המפה האזורית במזרח אגן הים התיכון משפרת מאד את מרחב התמרון המדיני של ישראל. בגזרת הים האדום, השתלבות ישראלית במסגרות האזוריות מורכבת ומסובכת לאין ערוך

ובחזרה למישור הפיוטי-פואטי: הנסיבות המדיניות-אסטרטגיות של השנים האחרונות חיברו, במידה מסוימת לפחות, בין "הים השמח" ו"הים העצוב", ומאפשרות לישראל מרחב תמרון מרתק בין מקווי המים החשובים הללו. לא נפקד גם מקומו של המישור האינטלקטואלי-תרבותי, המרתק לא פחות, שמצדיק צלילה למעמקי הגלים ההיסטוריים והתרבותיים משני צדדיה של תעלת סואץ.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,078 מילים
כל הזמן // שבת, 28 במאי 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

כיפות ברזל נפרסו ברחבי הארץ; המשטרה אישרה לבן גביר לעלות להר הבית

דיווח: ישראל דחתה את בקשות מצרים וקטר לשינוי מתווה צעדת הדגלים ● רוסיה מוכנה לאפשר לאוקראינה לחדש את משלוחי התבואה – בתמורה להסרת הסנקציות ● קארה: "אם הממשלה תסיים את דרכה, אפעל להקמת ממשלה בכנסת הנוכחית" ● דיווח פלסטיני: 8 רקטות שוגרו מעזה לעבר הים במסגרת ניסוי ● הורוביץ: "אם יש ח"כ שקשה לו עם הקואליציה – שיחזיר את המנדט"

עוד 14 עדכונים

סינדרום ירושלים

בחדשות דיווחו שגוייסו 3 יחידות מילואים למבצע, בנוסף על 3000 שוטרים ועוד כמה אלפים שיתפזרו בעיר לקראת יום ראשון הקרוב. ריח מלחמה באוויר, אבל אפשר לצאת מהמקלטים, לא פרצה מלחמה, זה רק סינדרום ירושלים.

בחדשות דווח שגוייסו 3 יחידות מילואים, בנוסף על 3000 שוטרים ועוד כמה אלפים שיתפזרו בעיר לקראת יום ראשון הקרוב. ריח מלחמה באוויר, אבל אפשר לצאת מהמקלטים, לא פרצה מלחמה, זה רק סינדרום ירושלים

כלומר יום ירושלים, העיר שתמיד אפשר לסמוך עליה שתכניס את כל מי שרוצה בה לצרות. מאז ולתמיד, כמו שאומרים. בואו נאמר שיש יותר אנשים שקבורים תחתיה מאשר כאלה שניסו לחיות מעליה. ככה יצא. דם ואש ותמרות עשן-תמיד. ירושלים של זהב זה שקר גס. אולי עמוד האש.

הייתי בכיתה ז' כשירושלים המזרחית נכבשה במלחמת ששת הימים. עלינו מהמקלט וישבנו במרפסת עם אמא, והקשבנו לרדיו שהעביר בשידור חי את כיבוש הכותל. וכשהרב גורן תקע בשופר חשבתי שהמשיח הגיע.

בית חילוני אבל ציוני, אבא שלי לחם בתש"ח, הוא היה דומע ב"הן אפשר" וחשב שאפשר, אבל טעה. עובדה, היום רוקדים עם דגלים זקופי מוט כדי להראות מי שולט וצריך המון שוטרים וחיילים לכל זקיפות הקומה הזאת.

אחרי מלחמת ששת הימים טיילנו בעיר העתיקה בירושלים, בחברון ובשכם וראיתי ערבים אמתיים, לא אלה השעירים וחורשי הרע אך פחדנים מספרי "חסמבה", "דנידין" ו"עוז יעוז" שעצבו תודעת דור שלם.

לא ידעתי שמלחמת ששת הימים עטורת אלבומי הניצחון והגנרלים שנהיו סלבס בן לילה, חפרה קבר למדינה הצעירה שלא הבינה את זה. כמו פרופ' ישעיהו ליבוביץ' שניבא רעות וצדק, ואף טבע את הכינוי הקולע ביותר לכותל המערבי: דיסכוטל, שילוב של הקיר הקדוש ודיסקוטק לקיר, שהפך לקיר המוות שמפזזים לפניו עם דגלים.

בית חילוני אבל ציוני, אבא שלי לחם בתש"ח, הוא היה דומע ב"הן אפשר" וחשב שאפשר, אבל טעה. עובדה, היום רוקדים עם דגלים זקופי מוט כדי להראות מי שולט וצריך המון שוטרים וחיילים לכל זקיפות הקומה הזאת

יותר משני עשורים אחר כך ואני כבר אם לשלושה, נסעתי לירושלים עם כיתה ז' אחרת, הכיתה של הבן שלי, שציינה ברמצווה בכותל לזכרים של השכבה. אלה שיהיו לימים חיילים, שייצאו לכמה מלחמות מיותרות על אדמה שבולעת אל קרבה הכל, יהודים וערבים. היא לא בררנית, אדמתנו. רק האבנים מחזיקות בה מעמד כי מהי מורשת-עם ראויה לשמה בלי אבנים מקודשות בעופרת ודם להילחם עליהן עד חורמה?

בטיול ברמצווה ההוא הסתכלתי החוצה בדרך העולה לירושלים וחשבתי על אנגליה. סתם, על ירושלים, אזוב ועצבת, עופרת ודם. אחת האימהות באוטובוס אמרה ברטט: "תפתחו חלונות ותריחו את האוויר של ירושלים, לירושלים יש ריח מיוחד". אז פתחתי חלון. ומאז, דוקטור, אני לא זוכרת כלום.

כשהסתיים הטקס בכותל עיניי חזו לראשונה בהליכה לאחור. לא מעט מבאי הקיר עזבוהו בתום התפילה כשהם צועדים לאחור. טרם הומצא אז המנגנון שיש למשאיות שמצפצף ברוורס ועל כן נאלצו לפסוע לאחור בזהירות, מה שהזכיר לי מערבונים בהם הגיבור נאלץ ללכת לאחור בזהירות שמא יופתע.

כך גיליתי לראשונה שאין מפנים את הגב לכותל, הוא קצת רגישי, כותי. האמת, גם אני הייתי נזהרת שם אחרי כל כך הרבה שנים של סכסוכי דמים ומלחמות שבטים. לך תדע מאיפה יחטוף הפעם.

כמה שנים אחר כך התגייסו הבנים שלי לשירות ביחידות קרביות והייתה, בין שאר הזוועות, השבעה בכותל לטירונים, ובני הצעיר היה אחד המ"כים. ושוב מצאתי את עצמי בכותל שלא זיהה אותי, עד כדי כך הייתי חמוצה. אדון המלחמות, מיצינו, שחרר!

נסעתי לירושלים עם כיתה ז' אחרת, הכיתה של הבן שלי, שציינה ברמצווה בכותל לזכרים של השכבה. אלה שיהיו לימים חיילים, שייצאו לכמה מלחמות מיותרות על אדמה שבולעת אל קרבה הכל, יהודים וערבים

ככל שאני מתבגרת אני הולכת ומתרחקת מיהדותי. הדת שנולדתי אליה הפכה בידי סוחרים ציניים למפלצת כעורה וגזענית שאין לי חפץ בה. חגיכם ומועדיכם שנאתי. כל שאהבתי פעם מעיק עלי עכשיו.

אני נשארת פה כי כאן ביתי, גם בית רקוב הוא בית, אבל מייחלת בכל לבי ליום בו בני אדם יהיו חסרי דת, סתם אנשים שרוצים להעביר את ימיהם בלי לעבוד אלוהים כלשהו. אני יודעת שהיום הזה רחוק ואולי לא יבוא, בכל זאת יצר לב האדם וכוחן להשחית של כל הדתות.

מלחמת ששת הימים הייתה אסוננו ואנחנו מקבלים על זה תזכורת מתמדת. ואם ננסה לשכוח, יזכירו לנו איך הגענו עד הלום בלי שלום, אבל עם הרבה התנחלויות שקברו אותנו תחתן והפכו את צה"ל לצבא פרטי, שאמנותו שמירה על מאחזים לא חוקיים על אדמת זרים.

ביום העצמאות האחרון היה מטס מעל חברון, שסימן מי שולט ולמי יש F16 יותר גדול. חגיגות עצמאות נראות עם השנים כמו חתונה של אוליגרך, טקסים וקלישאות, תמרונים וחיילים בצורה של מנורה, אם זיכרוני אינו בוגד בי.

חגיגות יום העצמאות 2021 בגן סאקר בירושלים, על רקע מטס יום העצמאות (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
חגיגות יום העצמאות 2021 בגן סאקר בירושלים, על רקע מטס יום העצמאות (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בשנה שעברה זה היה מזרק ציוני ענק שנראה כמו אל תשאלו מה. תועפות של כסף ציבורי נשפך על במות בידור מזייפות שמחה אחרי יום אבל עד דלא ידע, בין משואה ומנגל, פרגיות ועשן.

ביום העצמאות האחרון היה מטס מעל חברון, שסימן מי שולט ולמי יש F16 יותר גדול. חגיגות עצמאות נראות עם השנים כמו חתונה של אוליגרך, טקסים וקלישאות, תמרונים וחיילים בצורה של מנורה, אם זיכרוני אינו בוגד בי

וזה עוד היום הכי שמח בשנה, אם לא סופרים את יום ירושלים שלנו ולצרינו, ויום ראשון הקרוב הוא היום בו הלאומנות יוצאת מדעתה בריקוד דגלים בשער שכם. מאוד שמח שם בחג, שברבות השנים נראה יותר כמו שמחה לאיד עם שומר חומות: בנים לחוד, ריבות לחוד, ופוליטיקאים שמתחרים ביניהם מי יותר אוהב את ירושלים העיר שחוברה לה בלי טיפת חן.

סלע קיומנו הפך לקלישאה ועל כן יש לי רעיון שהעם יאהב, אני מציעה לדקלם ביום ירושלים את "חגיגה בסנוקר". אף אחד לא ירגיש, העם ידקלם כל שורה ונהיה עם אחד למרות שזה לא עם, זו חברה מפורקת לרסיסים.

למשל שר הבריאות ניצן הורוביץ, שלפני פסח רק ביקש להזכיר את הפסיקה בנושא החמץ בבתי חולים והעולם חישב להישבר, הממשלה כמעט נפלה ובנט נאלץ לתרץ למה הוא עסוק בזוטות כמו מדינה.

שנים חגגנו פסח בכבוד הדדי ובלי לענות חילונים, היה סדר. חילוניות נפלו מחלונות נקיים, דתיים מכרו חמץ לערבים וחילונים קנו אותו ביפו ואכלו בבית. היום מחטטים בכיסי חילונים באטרף של מח"ט שומרון במבצע "שפץ קבר".

זוכרים? חיילים קרביים שיפצו את קבר יוסוף, שלא ידע שהוא יוסף אבל זרם.
וכה אמר אז מח"ט שומרון בנאומו לחיילים:

"היום אנו יוצאים למבצע תיקון ההרס של מתחם קברו של יוסף. במקום זה הובטחה הארץ לאברהם אבינו, כנאמר 'לזרעך אתן את הארץ הזו' ואנו פועלים היום, ב'יד רמה' כאבותינו ‏שעל יציאתם ממצרים בפסח אומר הכתוב: 'בוא תראה מה פספסת, בוא תר..'

רגע, זה לא הדף הזה.. אה, הנה:

"'בעצם היום הזה!' לא כגנבים בלילה, אלא כבני מלכים! וכך אנו זוכים להשיב את כבוד הארץ ועם ישראל תחנות לוחמני תחילת תנועה (?) אל העיר שכם".

אם היה מוסיף שהראשון שיחזור עם עצם של יוסף ירקוד רומבה עם אלכס שטילוב, זוכה "רוקדים עם כוכבים", אף אחד לא היה שם לב.
עד כדי כך התקדמנו. הקמנו מדינה ונשארנו בשטעטל.

ולסיום, מילה טובה על ירושלים. כזאת אני, אף כי ליבי ריק מאהבה לעיר שאין בה שלום וכולה ריב ומדון, ובכל זאת יש באמתחתי גם מילה טובה על עיר הדגלים, כי יש למשפחה סניף ירושלמי שערקנו אליו במלחמת המפרץ אחרי שסקאד שלא נבהל מניילונים נפל מספיק קרוב בכדי שנשכח שאנחנו לא מתים על ירושלים.

יום העצמאות הוא היום השמח בשנה, אם לא סופרים את יום ירושלים שלנו ולצרינו, היום בו הלאומנות יוצאת מדעתה בריקוד דגלים בשער שכם. מאוד שמח שם בחג, שמחה שברבות השנים נראית יותר כמו שמחה לאיד

היו אלה ימים יפים למשפחה. לאחותי בית רחב ידיים וכולנו גרנו בו יחד בין ההפצצות על בתינו בגוש-דן. אחרי כל יציאה מהחדר האטום בניילונים, שבגללם סדאם בטח נקרע מצחוק גם בקבר, נאספנו בסלון על הורינו וטפנו שקיוו שסדאם יחזיק מעמד, העיקר שנמשיך להיות יחד. לא היו לנו ימים יפים מאלה בירושלים.

זו הייתה הפינה "מילה טובה וזהו" על ירושלים. שיהיה לכולכם חג ירושלמי שמח ולא להרביץ עם הדגלים, תרקדו בשקט. אין פזמון.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,192 מילים ו-2 תגובות

האמריקאים טוענים שהמשטר הרוסי תורם להעצמה של כוח קודס האיראני ● מתנגדי הנורמליזציה עם ישראל נגד הסופר המצרי עלאא אל-אסואני ● לאחר הבחירות בלבנון: הרופאים שובתים, המטבע בשפל ● שתי דמויות מוכרות בעולם הערבי נכשלו בלשונם ● ולפני 55 שנה, נאצר חסם את מצרי טיראן ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,302 מילים

הֶרְבּ כהן היה ראש כנופיה יהודית בברוקלין שנודע בכישורי המשא והמתן שלו ● הוא ייעץ לנשיאים אמריקאים ולפוליטיקאים בכירים – והפך לגורו בינלאומי להשגת הסכמים ● בנו, ריץ', מתאר בביוגרפיה חדשה שפרסם את האובססיה של אביו לפתרון סכסוכים: "מרגע שהוא נעשה מעורב זה כבר עסק בו, לא בך"

עוד 1,234 מילים

למקרה שפיספסת

הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

לאן המטיילים הולכים כשהאגם סגור

הדרישה לגדר את האגם בראשל"צ בעקבות הטרגדיה שארעה שם לא סבירה: כשם שלא יעלה על הדעת לגדר את הים בכל מקום שאין בו מציל, אי אפשר לגדר אגם ● אחרי האהבה שקיבלה בזכות הצלת עמק השלום, איילת שקד יכולה לגרוף המון לייקים מוצדקים אם תאריך את שעות המצילים בחופים ● מתי נדע מאיפה הגיעו הפירות והירקות שמיובאים מחו"ל? ● וגם: גבינה טבעונית משובחת ונבואה בת 30 שנה

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,709 מילים ו-1 תגובות

הימין בישראל מאמץ אל ליבו את פוליטיקת הזהויות ותרבות הביטול

על אף שהשיטה הנהוגה בישראל היא דמוקרטיה-פרלמנטרית, בדומה למדינות רבות באירופה, הרי שהשיח הפוליטי בישראל מנסה יותר מכל לחקות דווקא את זה האמריקאי.

התופעה הזאת ניכרת יותר מכל דווקא בימין, כאשר הסמל הבולט ביותר לכך הוא רה"מ לשעבר ויו"ר האופוזיציה בהווה, בנימין נתניהו.

על אף שהשיטה הנהוגה בישראל היא דמוקרטיה-פרלמנטרית, בדומה למדינות רבות באירופה, השיח הפוליטי בישראל מנסה לחקות את האמריקאי. התופעה הזאת ניכרת במיוחד בימין, וסמלה הבולט הוא נתניהו

מעבר לעובדה שנתניהו בילה חלק ניכר מחייו בארה"ב, קשה להתעלם מקווי הדמיון בין ההתפתחות הפוליטית שלו לבין טרנדים בימין האמריקאי:

נתניהו של שנות התשעים התבלט בתור שמרן-ליברלי, רייגניסט, שרפורמות שוק חופשי הן נר לרגליו.

בסוף שנות האלפיים, לעומת זאת, ראינו ממנו הרבה יותר רטוריקה ניאו-קונסרבטיבית הדומה לזו של ג'ורג' בוש הבן. זה שראה באסלאמיזם הפונדמנטליסטי את האיום העיקרי על העולם המערבי, ודגל בהתערבות אמריקאית מוגברת במזרח התיכון ובאזורי סכסוך אחרים (עוד על ההבדלים האידיאולוגיים המהותיים בין הנאו-שמרנות לבין השמרנות-הליברלית ניתן לקרוא במאמרו של אסף מלאך ב"השילוח").

הופעתו המפורסמת באו"ם, כאשר התריע מפני האיום האיראני, לוותה בשרטוט של קו אדום על גבי ציור של פצצה. למביני עניין זה הזכיר במידה רבה את סגנונו המיוחד של גלן בק, המגיש הפופולרי בפוקס-ניוז באותו זמן, שמאוד אהב ללוות את טיעוניו בשרטוטים על לוח.

בימי הנשיאות של דונלד טראמפ, חלה התפתחות נוספת בסגנונו של נתניהו.

ניצחונו של טראמפ לווה בעליית קרנם של שני טרנדים בימין האמריקאי והעולמי: ימין פופוליסטי, וימין אלטרנטיבי (אלט-רייט).

הופעתו המפורסמת באו"ם, כשהתריע מהאיום האיראני, לוותה בשרטוט קו אדום על ציור פצצה. למביני עניין זה הזכיר את סגנונו של גלן בק, המגיש הפופולרי אז בפוקס-ניוז, שאהב ללוות את טיעוניו בשרטוטים על לוח

בעוד שלפני כן, כמו מנהיגים רפובליקאים רבים בארה"ב, נתניהו נהג בממלכתיות ובאיפוק ביחס לביקורת כלפיו, הרי שבתקופתו של טראמפ ראינו נתניהו אחר לגמרי: פוליטיקאי שאינו חושש להתנגח חזיתית בתקשורת ובמבקריו, ואף להתבטא כנגד מוסדות החוק במדינה – הפרקליטות והמשטרה. למען הסר ספק: איני רואה פגם בביקורת כלפי המשטרה, אך כאשר זה נעשה על ידי רה"מ בזמן חקירה ואישומים נגדו, יש בכך בעיה.

גם צורת ההתבטאות שלו כבר לא הייתה ממלכתית כמו פעם. לראשונה זכינו לשמוע ממנו התבטאויות כגון "פקה פקה, שאשא שאשא" (רשת ב'), ו"נה נה נה" בתגובה ליונית לוי (חדשות 12). בדומה לבנו הבכור של טראמפ, גם הבן הבכור של נתניהו החל להתבטא בענייני פוליטיקה, כאשר הוא מתבטא לעתים קרובות בקריצה לכאורה לאלט-רייט.

אך אין מדובר רק בחיקוי עצל: נתניהו תמיד התאים את הטרנדים האמריקאיים לקהל המקומי. כך הפכה רטוריקת הדיפ סטייט של תומכי טראמפ ל"ישראל הראשונה" מצד תומכי נתניהו, אך אתייחס לכך בהמשך.

מאבק על "חופש הביטוי"

אחד הביטויים הסמליים ביותר להתכתבות הסגנונית בין הימין הישראלי החדש לבין הימין האמריקאי, הייתה כאשר יאיר נתניהו שיתף תמונה מתוך עמוד הפייסבוק מצנק"ש (שכיום פעיל בעיקר כערוץ בטלגרם, בשל חסימתו בפלטפורמות האחרות).

אין מדובר רק בחיקוי עצל: נתניהו תמיד התאים את הטרנדים האמריקאיים לקהל המקומי. כך הפכה רטוריקת הדיפ סטייט של תומכי טראמפ ל"ישראל הראשונה" מצד תומכי נתניהו

הסגנון הזה, שצמח בפורומים מקוונים כמו 4CHAN, מתבטא בפרובוקטיביות מכוונת ובהומור שחור משחור, לעתים קרובות בעל גוון גזעני והומופובי במכוון (לעתים בצורה אירונית ומודעת לעצמה, אך לעתים ברצינות תהומית), המהווה מחאה כנגד תרבות הביטול והפוליטיקלי קורקט בשמאל האמריקאי.

אחד מרגעי השפל המביכים, למשל, היה כאשר המועמדת לנשיאות דאז הילרי קלינטון הכריזה מלחמה נגד "פפה הצפרדע", וזכתה בגיבוי מפתיע מצד הליגה נגד השמצה.

השמאל האמריקאי הצטייר באותה תקופה כחסר הומור, הנגרר בקלות לפאניקה מוסרית שמובילה למנטליות של רגישות-יתר וצנזורת-יתר.

קשה להגיד שזה היה בלתי-מוצדק: באותה תקופה באמת הייתה הקצנה של השמאל בארה"ב, שאף גרמה לרבים בשמאל המתון יותר להתנער ממנו.

כתוצאה מכך, לראשונה מזה זמן רב, דווקא הימין האמריקאי החל להיתפס בקרב חוגים מסוימים כעדכני ומשוחרר ביחס לשמאל.

השמאל האמריקאי הצטייר אז כחסר הומור, הנגרר בקלות לפאניקה מוסרית שמובילה למנטליות של רגישות-יתר וצנזורת-יתר. באותה תקופה באמת הייתה הקצנה של השמאל בארה"ב

אך לצד הערצה בימין להתנהלות הפרובוקטיבית והמתריסה של טראמפ, הייתה גם השפעה גדולה לדמויות של אינטלקטואלים כמו המרצה השמרן-ליברלי הקנדי ד"ר ג'ורדן פיטרסון, או המרצה הליברל-דמוקרט המתון ד"ר ברט וויינשטיין.

הפער שבין הסובלנות והשליטה העצמית של פיטרסון אל מול ההתלהמות של רבים מ"לוחמי הצדק החברתי" שהפגינו מולו ולא נתנו לו לדבר (סיפור דומה קרה עם וויינשטיין), גרמה לרבים להזדהות דווקא אתו. גם לכאלה שמגדירים את עצמם כשמאל, ולא מסכימים עם עמדותיו השמרניות.

רבים ראו בעלייתו של טראמפ סימן של מחאה נגד האגרסיביות הרעילה הזאת בשמאל. אך גם הצלחתו של ג'ו ביידן המתון, שבמהלך כל קמפיין הבחירות התעקש שלא לקשר את שמו לגורמים האלה בשמאל, מסמלת זאת לא פחות.

מבחינת הפופוליסטים, ההוכחה הניצחת לסתימת הפיות של השמאל הייתה חסימת החשבונות של טראמפ לצמיתות על ידי הרשתות החברתיות המובילות, לאחר שסירב לגנות בזמן את ההסתערות של תומכיו על גבעת הקפיטול (החלטה שלפחות מבחינת טוויטר אולי הולכת להתהפך בקרוב).

תרבות הביטול במקום חופש הביטוי

באופן אירוני, רבים מאנשי הימין בישראל רואים את עצמם כשותפי דרך לאותם "לוחמי חופש הביטוי" בימין האמריקאי. גם הם טוענים שהם מצונזרים על ידי פייסבוק ונחסמים על ידי טוויטר. על מנת להתמודד עם בעיה זו, אף הוקמה הרשת החברתית האלטרנטיבית "מייקי" (בדומה לרשתות האמריקאיות Gab ו- Truth) שהפכה לבית עבור ביביסטים מדור הבומרים.

רבים ראו בעליית טראמפ מחאה נגד האגרסיביות הרעילה בשמאל. אך גם הצלחתו של ביידן המתון, שבמהלך כל קמפיין הבחירות התעקש לא לקשר את שמו לגורמים האלה בשמאל, מסמלת זאת לא פחות

אך ישראל אינה ארה"ב. זו בדיוק הסיבה שבגללה נושאים שנחשבים מאוד נפיצים שם, כמו הזכות לשאת נשק, יחס המדינה להפלות, וגזע – אינם מעוררים גלים גדולים כל כך בארץ (על אף שכל אחד מהנושאים האלה עלה לכותרות מרכזיות בשלב כזה או אחר לזמן קצר יחסית).

בחינה מדוקדקת יותר של התנהלות הימין בארץ, תראה דווקא נטייה גדולה יותר לסתימת פיות מאשר מאבק למען חופש הביטוי. זאת משום שתרבות הביטול בארץ פועלת נגד מי שמחזיקים בדעות שמאל יותר מאשר בדעות ימין.

לפנינו מקרים מפורסמים כמו זה של המורה אדם ורטה, שפוטר לכאורה כתוצאה מהתבטאויותיו בגנות צה"ל.

המורה אדם ורטה, שהתבטאויותיו עוררו סערות, פוטר מאורט: "לא אתגעגע"; ספיר סבח, התלמידה שהתלוננה – מרוצה http://bit.ly/1tB27rM

Posted by ‎החדשות – N12‎ on Sunday, May 25, 2014

ציד מכשפות מאורגן נגד אמנים שלא התגייסו לצבא.

ארגונים סטודנטיאלים כמו "אם תרצו", שעיקר עיסוקם נראה יותר כניסיון להשתקת מרצים באוניברסיטאות (ואף אחרים שמבקרים אותם).

בחינה מדוקדקת של התנהלות הימין בארץ, תראה דווקא נטייה גדולה יותר לסתימת פיות מאשר מאבק למען חופש הביטוי. זאת משום שתרבות הביטול בארץ פועלת בעיקר נגד המחזיקים בדעות שמאל

ישנן אף התארגנויות בריוניות לכאורה (ודאי שרק לכאורה) כמו "האריות של הצל", שלעד נזכור אותם בשל מאבקם "ההרואי" נגד הצבי הפלסטיני בגן החיות התנכ"י. מדובר היה בבידור מדרגה ראשונה.

צבי ארץ ישראלי מצוי. הקשר בתגובות.

Posted by Zohar Sosenko on Monday, April 27, 2015

שיח הזהויות של הימין

אך מעל לכל מתעלה השיח של "ישראל השנייה", שתופס מקום מרכזי בהצדקת הביביזם של העיתונאי והפרשן ד"ר אבישי בן חיים והסופרת ח"כ גלית דיסטל-אטבריאן.

מוקדם יותר הצגתי את התיאוריה הזאת כמעין אדפטציה של קונספט הדיפ-סטייט של הימין הטראמפיסטי, אך אין ההשוואה הזאת עושה איתה צדק.

במציאות, הכל מעט מורכב יותר מזה.

אמנם גם ב"ישראל השנייה" ישנה התייחסות לאליטות המנסות כביכול למנוע מהמועמד הפופוליסטי שנתמך בידי רוב העם לשלוט, אך לכך מצטרף האספקט האתני סביב התיאוריה הזאת (אשכנזים מול מזרחים) ומתכתב באופן מובהק דווקא עם שיח הזהויות בשמאל המערבי.

לדעתי מדובר בתופעה ייחודית לישראל, מכיוון שעד כה לא ראיתי אף מנהיג ימין פופוליסטי אחר שנשען על רטוריקה דומה.

הדבר הכי קרוב לרטוריקה כזאת אולי אפשר למצוא רק בתנועת ה- "בלאקזיט", הקוראת להתנתקות האפרו-אמריקאים מהמפלגה הדמוקרטית, שהדוברת הבולטת ביותר שלה היא פעילת הימין האפרו-אמריקאית קנדיס אוונס.

אך בניגוד ל"ישראל השנייה", אוונס אינה טוענת שישנה תמיכה גורפת של אפרו-אמריקאים בטראמפ (מכיוון שטענה כזאת תהיה רחוקה מאוד מהמציאות), אלא מאשימה את הדמוקרטים בניסיון להסללת האפרו-אמריקאים לתמיכה בהם.

בנוסף, בניגוד ל"ישראל השנייה", קנדיס אוונס מתנערת ממה שהיא מכנה "התקרבנות" בקרב האוכלוסייה השחורה בארה"ב, ובוחרת להרחיק את עצמה ממרבית מאבקי הליבה של הקהילה, בעוד שתומכי "ישראל השנייה" רואים את המאבקים העיקריים של המזרחים כחלק מהותי מתפיסת עולמם.

אך מעל לכל מתעלה השיח של "ישראל השנייה", שתופס מקום מרכזי בהצדקת הביביזם של העיתונאי והפרשן ד"ר אבישי בן חיים והסופרת ח"כ גלית דיסטל-אטבריאן

בסופו של דבר, הימין הפופוליסטי המודרני בישראל הוא הכלאה ייחודית בין תרבות הביטול ופוליטיקת הזהויות של השמאל האמריקאי, לבין הפופוליזם הימני האנטי-אליטיסטי. לאן זה יוביל אותנו בעתיד? קשה לדעת, ולאמיתו של דבר – אני מקווה גם שלא נצטרך לגלות.

אנטוני וולקוביצקי הוא יליד בלארוס הסובייטית, אך גדל והתחנך בחיפה. בוגר תואר ראשון במדעי המדינה מאוני' חיפה, במסגרתו למד יחסים בינלאומיים באוני' ווארשה. התגורר כשנתיים וחצי באיחוד האירופי (פולין, צרפת, יוון). היה פעיל ב-European Students for Liberty, וממייסדי תנועת "חופש לכולנו" (לפני שהפכה לעמותה רשומה).

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,241 מילים
עודכן לפני 41 דקות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

העיתונאית היהודייה קרלה פאוור חיה באפגניסטן, איראן ופקיסטן – שוחחה עם טרוריסטים אכזריים ולמדה על תהליכי דה־רדיקליזציה ושיקום ● בריאיון לזמן ישראל היא אומרת שהטיפול המערבי בקיצוניים לא מביא להפחתת האלימות: "מיליטריזציה וקרימינליזציה לא הפכו את העולם למקום בטוח יותר"

עוד 1,362 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
כְּאֵב בֶּטֶן 134

אחרי שגמרנו להזדעזע מנאום כאב הבטן של מירי רגב, כל מה שצריך לעשות זה פשוט להקשיב לנאמני נתניהו ולהבטחותיהם המפורשות מה יעשו כשיחזרו לשלטון

עוד 1,264 מילים ו-3 תגובות

בג"ץ משלים את מלאכת ההתקפלות של מנדלבליט

אחרי שמנדלבליט השתמט מחובתו לאכוף כללי מנהל תקין ואפשר את מינוי פרץ בניגוד להחלטת ועדת המינויים, גם שופטי בג"ץ הלכו באותו תלם - ולמעשה רוקנו מתוכן את תפקידה של הוועדה במניעת מינויים פוליטיים ● שופטת המחוזי הפכה את החלטתו האמיצה של שופט בית משפט השלום בעניין הר הבית והעדיפה לצדד עם המשטרה ● ולשם שינוי, בן-גביר צודק ● שלוש הערות מהחזית המשפטית

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,381 מילים ו-1 תגובות

הניו יורק טיימס: המהנדס שאיראן דיווחה על מותו - הותקף על ידי כלי טיס לא מאויש

בפיקוד המשטרה הוחלט שרק קצינים בכירים יורשו להורות על הורדת דגלים בזמן מצעד הדגלים ● דיווח: גורם ישראלי בכיר נפגש לאחרונה עם מקביליו הסעודיים בארמון המלכותי בריאד ● ארה"ב לא תערוך חקירה עצמאית של הירי באבו עאקלה ● משרד האוצר אישר תקצוב עבור הקמה של 28 עמדות משטרה בבתי החולים ● האו"ם: מפרוץ המלחמה באוקראינה נהרגו 4,031 אזרחים

עוד 31 עדכונים

ראש העירייה, לא ראש עיר

יום ירושלים ראש עיריית ירושלים בורח מכל עיסוק בנושאים מדיניים-ביטחוניים ומתייחס לכל שאלה בנושא כמוקש ● הוא רואה לנגד עיניו כמודל את ראש העיר המיתולוגי טדי קולק - שריף שאין לו עניין מחוץ לתחומי ירושלים ● בינתיים, תנופת הבנייה בעיר הבירה אדירה וליאון רוצה לשנות את הדמוגרפיה ומפת ההגירה ● אם רק צעדת הדגלים ביום ראשון תעבור בשלום והאלימות במזרח העיר תפסיק להרוס לו

עוד 1,549 מילים

מסתבר שהם כן יכולים עוד

ההטבות שקיבלה רינאוי־זועבי עם חזרתה לקואליציה עשויות לפגוע גם בה וגם במרצ אבל חמור מכך – הן אולי הכשירו את מצעד הדגלים במתווה הנוכחי ● הניסיונות החוזרים לייצב את הממשלה העירו מחדש דיונים בנושא השיטה הפוליטית ● אבל הבעיה לא נמצאת בשיטה אלא בדינמיקה שבה היא פועלת וההתעלמות מהבעיות האמיתיות ● דעה

עוד 1,384 מילים ו-1 תגובות

גל ההתייקרויות: החזקים לא נפגעו, החלשים כן

המחירים מזנקים ויוקר המחיה יעלה אף יותר בשל העלאת הריבית ● גם השכר עלה - אבל בענפים מסוימים, בעיקר בהייטק, השכר עלה הרבה, ובענפים אחרים הוא אפילו ירד בחדות, אחרי חודשים ארוכים של חל"ת וחיים מדמי אבטלה ● גם העצמאים נפגעו קשה ● כשמשווים הוצאות מול הכנסות, רואים שמצבם של החזקים השתפר, מצב החלשים הידרדר - והפערים גדלו

עוד 2,522 מילים

"מגדלי מגורים הם מנכרים, מעקרים, מייקרים ומסכנים"

הנתונים מאשרים את מה שרואות העיניים: בשנתיים האחרונות חל זינוק במספר התחלות הבנייה של מגדלי מגורים, ואנשי התכנון טוענים כי בשנים הבאות נצטרך לבנות בניינים אפילו גבוהים יותר ● פרופ' רחל אלתרמן, מתכננת ערים ומשפטנית, נחרדת ממה שמחכה לנו ומזהירה: "הרבה יותר יקר לבנות מגדלים ולתחזק אותם, הם אסון סביבתי, והחיים בהם הם חיים של ניכור חברתי"

עוד 1,295 מילים ו-2 תגובות

דיווח: תחקיר המשטרה קובע שניתן היה להימנע מהפעלה של כוח רב בהלוויית אבו עאקלה

הרשות הפלסטינית: העיתונאית שירין אבו עאקלה נורתה ישירות על ידי כוח צה"ל ● כוכבי: "אף חייל בצה"ל לא ירה במכוון בעיתונאית" ● ארצות הברית הביעה דאגה מכך שמצעד הדגלים, במתכונתו הנוכחית, יביא להסלמה באזור ● דיווח: ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון אמר לגורמים במשרדי ההגנה והחוץ של ארצות הברית שהפרישה מהסכם הגרעין הייתה שגויה

עוד 42 עדכונים

החברה החדשה של ישראל

המלחמה באוקראינה, חוסר הביטחון האנרגטי, איום הטרור והעלייה באנטישמיות - כל אלה הביאו לשינוי ביחס של האיחוד האירופי לישראל ● בלי הרבה כותרות, הנשיאה הצעירה של הפרלמנט ביקרה בתחילת השבוע בארץ - ובירושלים התמוגגו מדבריה ● היא לא הזכירה את ההתנחלויות, לא התעכבה על הארועים הביטחוניים ולא גינתה את ישראל ● האם באמת הכל עד כדי כך ורוד? ● פרשנות

עוד 835 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה